הנחות היסוד של המערכת

"ביטול הקביעות – יגדיל את השוויון", קוראת כותרת למאמר מאת סמי פרץ, עורך "דה-מרקר", שמתפרסם הבוקר בכפולה הפותחת של העיתון. בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, יוזם בימים אלה חקיקה שתבטל את הקביעות בשירות הציבורי ותקל על פיטורי עובדים והעברתם ממשרד אחד לאחר. הסתדרות העובדים מתנגדת, "דה-מרקר" תומך.

הידיעה על המהלך של נתניהו, שפורסמה אתמול ב"דה-מרקר" ונכתבה על-ידי מוטי בסוק, התקבלה אצל קוראי העיתון בטבעיות. היא באה לעולם אחרי כמה שבועות רצופים ש"דה-מרקר" מטפל בהיקף גדול ומבעד למגוון זוויות בצורך לשפר ולשנות את המצב במגזר הציבורי.

"למרות ההתנגדות הרבה שנשמעה אתמול, כולם יודעים כי המצב בשירות המדינה לא יכול להימשך", נכתב הבוקר בעיתון. לא במאמר הדעה של פרץ, אלא בידיעה החדשותית המובילה, מאת מוטי בסוק, טלי חרותי-סובר, חיים ביאור וצבי זרחיה. במאמר הפרשנות מבקש עורך העיתון לעשות סדר חדש בחלוקה קפיטליסט/סוציאליסט:

"אין ספק שביטחון סוציאלי הוא ערך חשוב בעולם כלכלי גלובלי כאוטי", כותב פרץ, "אך תהיה זו טעות לראות במי שמציע כזו הצעה [לביטול הקביעות] קפיטליסט צמא דם ובמי שמתנגד לה – סוציאליסט רחום וחנון. לצד ביטחון סוציאלי מעניק מוסד הקביעות לקבוצת המיוחסים שזכתה בו גם את האפשרות לא להתאמץ, לא להתפתח ולא להתאים את עצמם לשינויי הזמן. זה פוגע בעובדים, וכמובן גם בארגונים שבהם הם מועסקים".

לפי פרץ, "כדי לקדם מהלך של חיסול הקביעות יש לייצר דיאלוג מתאים עם ההסתדרות והעובדים, כך שניתן יהיה לפוגג חלק נכבד מהחשש המתלווה למהלך כזה. לממשלה יש היכולת לבנות מודל שבו לצד חיסול הקביעות, מספקים לעובדים ביטחון סוציאלי שיישען על דמי אבטלה והכשרה מקצועית".

נכון לעכשיו, העיתונות הכלכלית מדווחת כי נתניהו מקדם את חיסול הקביעות. לא דווח בה על מהלך מקביל של שיפור האפשרות לזכות בדמי האבטלה והכשרה מקצועית. לממשלה יש היכולת לעשות זאת, לא בטוח שיש לה הרצון.

כדי לעמוד על טיבה של רשת ההגנה שישראל מעניקה נכון להיום למפוטרים, כדאי לקרוא דיווח שמפרסם הבוקר מיקי פלד ב"כלכליסט", המתבסס על דו"ח חדש של הביטוח-הלאומי.

"הסיכוי של מובטל מעל גיל 45 להמשיך להיות מובטל גם 18 חודשים לאחר שהסתיימה זכאותו לקבלת דמי אבטלה עומד על כ-26%", כותב פלד. "[...] מצבם של המובטלים הצעירים מעט טוב יותר, אך לא בהרבה. אחד מתוך שישה מובטלים עד גיל 35 עם ילדים לא מצא עבודה גם שנה וחצי מאז סוף תקופת הזכאות לדמי האבטלה".

פערים נוספים התגלו בהשוואה בין גברים לנשים. לרעת הנשים, כמובן. "נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה", מוסיף פלד, "מראים כי מתוך כמעט 100 אלף המועסקים חלקית שלא ברצון, שני שליש הן נשים. אלו הן נשים שאולי מצאו עבודה, אבל לא כזו שהן צריכות ורוצות". פרופ' מומי דהן, ראש בית-הספר למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית וחבר המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל שותף של אתר זה), מציין בפני פלד כי "תקופת הזכאות בישראל [לדמי אבטלה] נמוכה אפילו יותר מזו של ארה"ב, עד לשם הגענו".

פלד מציין עוד כי "אחת הבעיות הקשות ביותר שנתקל בהן מובטל המגיע אל לשכת התעסוקה היא המחסור בהכשרות מקצועיות. [...] הדבר חשוב במיוחד לעובדים מבוגרים, שבין השאר נדרשים לשיעורי אוריינות מחשב ולמידה של מקצועות חדשים. [...] ייבוש תקציבי של שנים ארוכות והחמרה בתנאים להכשרה מקצועית עוד משנת 2003 הביאו לכך שפחות מ-1% ממקבלי דמי האבטלה בשנים האחרונות עברו הכשרה מקצועית כלשהי".

פרץ כותב במאמרו ב"דה-מרקר" כי "מוסד הקביעות אחראי ליצירת אחד ממוקדי אי-השוויון הגדולים במשק – יצירת מעמד של עובדי הקבלן". לדבריו, "זה קרה כתוצאה מחוסר יכולתם של משרדי ממשלה וחברות להתייעל (עקב הסכמים קיבוציים שמעניקים קביעות), ולכן הם נאלצו להגביר את השימוש בעובדי קבלן ולהביאו לממדים עצומים".

כמה עמודים בהמשך העיתון מופיעה טבלה השוואתית של שיעור עובדי הקבלן מכלל כוח העבודה במדינות שונות. ישראל במקום הראשון, בהפרש ניכר. "משרד התמ"ת צפוי לקבוע היום בצהריים תעריף סף עבור עלות העסקה של עובדי קבלן בתחומי הניקיון, השמירה וההסעדה", מדווחת הילה ויסברג. התעריף אמור לעמוד על 32 שקל לשעה. לצד דיווח זה מדווחת ויסברג על סקר שערכה חברת מנפאואר, ולפיו "פוחת מספר המעסיקים הישראלים המתכננים לגייס עובדים חדשים ברבעון הרביעי של 2012". חיים ביאור מזכיר באותה כפולת עמודים כי "עשרות עובדים במערכת החינוך יקבלו בחגים 65% משכרם", משום שהם מועסקים באמצעות חברות קבלן.

"למרבה הצער, השנה הקרובה לא תהיה שנת בשורות עבור העובדים בישראל", מעריך מרטין וילר, רכז תחום עובדי קבלן בעמותת במעגלי-צדק, ברשימה המתפרסמת במדור הדעות של "דה-מרקר". "בעבור עשרות אלפי מורי הקבלן החדשים שהתווספו למערכת החינוך עם הארכת יום הלימודים, העובדים הזמניים החדשים שעתידים להתווסף לשורות רכבת ישראל העוברת תהליכי הפרטה זוחלת ושאר המפוטרים הפוטנציאליים מתוקף מדיניות הקיצוצים החדשה, תנאים סוציאליים ראויים ואפילו מתנה לחג הם בבחינת חלום רחוק".

"המחאה לא הגיעה לכדי היווצרות 'רגע מהפכני', שבו כל הציבור, או לפחות חלקו הגדול, חווה מצוקה כה גדולה עד שהוא מוכן לשבור את הכלים ולערער את יסודות המערכת, תוך לקיחת סיכון שהתוצאה תהיה הרס הסדר הציבורי הקיים, והעתיד – מי ישורו", כותבת תמר הרמן במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". לפי הרמן, בקרב הישראלים היהודים שוררת תחושת מחויבות עמוקה למדינה ולעם, המבטלת כל אי-נחת או מרמור לנוכח קשיים כלכליים.

"בין אם מדובר בתודעה כוזבת ובין אם בתודעה אמיתית", היא מסכמת, "הציבור הישראלי-יהודי, גם אם אינו מרוצה מהנהגתו הפוליטית וממדיניותה, ובעיקר זו החברתית-כלכלית, ברובו הגדול אינו מערער על הנחות היסוד של המערכת. אם יש בו כמיהה, הרי היא דווקא לרמה גבוהה יותר של סולידריות מזו הקיימת כיום. במצב תודעתי כזה, הסיכויים להתפרצות של מחאה מהפכנית שואפים לאפס".

הרמן מציינת כי אחד הגורמים להימנעות מלקיחת סיכונים בקרב הציבור הישראלי-יהודי הוא "תודעת האיום הבטחוני" ששורה במדינה. "ארה"ב: לא נציב קו אדום לאיראן", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר.

התגלגלות שנויה במחלוקת

הכותרות הראשיות של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" מוקדשות לכתבה מאת דייוויד מקובסקי במגזין "ניו-יורקר", שעניינה פרטי המבצע הישראלי לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה לפני כחמש שנים. ב"הארץ" מסכם עמוס הראל את התחקיר האמריקאי בעמ' 3 של העיתון. ב"ידיעות אחרונות", שקונטרס החדשות שלו מתפרש הבוקר על פני 56 עמודים, מוקדש כל התוכן המערכתי בשלוש הכפולות הפותחות לתחקיר ה"ניו-יורקר".

לסיקור ב"ידיעות אחרונות" נלווה טור פרשנות של רונן ברגמן. בסופו הוא כותב: "בשולי הדברים חשוב לציין כי 'ידיעות אחרונות' מנסה זה זמן לפרסם פרטים רבים על הפרשה, אך נעצר שוב ושוב בידי הצנזורה הצבאית. עכשיו תוכל הצנזורה לבדוק אם פרסום הפרטים האלה, ועוד בכלי תקשורת יוקרתי כמו ה'ניו-יורקר', אכן גרם לנזק שהיא צפתה שיגרום".

ב"הארץ" תופס המאבק בצנזורה מקום מרכזי בשער ובכפולה הפותחת. תחת הכותרת "צנזורה למען מי?" כותבים אלוף בן ועמוס הראל כי בעוד שעיתונים וספרים שרואים אור בחו"ל מפרסמים מידע על המבצע לתקיפת הכור הסורי, בישראל כובלת הצנזורה הצבאית את ידי העיתונאים. בן והראל מזכירים ברשימתם כי הצנזורה ממשיכה לפסול כתבה של הראל שהוגשה כשבועיים אחרי המבצע וכתבה נרחבת יותר של בן, שהוכנה כשנה לאחר מכן.

"הפסילות נומקו בתחילה בחשש הישראלי להביך את נשיא סוריה, בשאר אסד, ולעורר אותו להגיב על הפצצת הכור", הם מגלים. "אבל מה הטעם להמשיך בהן כעבור חמש שנים, כאשר אסד נאבק על הישרדותו במלחמת אזרחים, והפרטים הרלבנטיים כבר פורסמו?". בן והראל מדגישים את הגיחוך והעלבון לאינטליגנציה שבהחלטות הצנזורה לפסול את כתבותיהם, ומעלים שלוש השערות באשר למניעיה.

ההשערה השנייה היא "חיפוי על המחדל המודיעיני החמור בשנים שקדמו לגילוי הכור". ההשערה השלישית היא "הסתרת השקרים שסופרו לציבור בחודשים שקדמו לפעולה, כאילו סוריה מתכוננת לתקוף את ישראל". ההשערה הראשונה, והמפורטת ביותר, היא "שמירת תדמיתו של שר הביטחון אהוד ברק, שהתנגד להפצצת הכור הסורי, ומסוכסך מאז עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט".

לפי בן והראל, "הצלחת הפעולה מציגה בדיעבד את אולמרט כנחוש והחלטי ולעומתו ברק הרכרוכי וההססן". סיכול הפרסומים על המבצע יסייע לברק, כותבים בן והראל, לפגוע בסיכויי הקמבק הפוליטי של אולמרט, ולמנוע קרדיט מיריב אחר שלו – גבי אשכנזי.

"ברק רצה לדחות התקיפה כדי לזכות בקרדיט", נכתב הבוקר בכותרת ידיעה בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". אורלי אזולאי ובנימין טוביאס מדווחים כי על-פי ה"ניו-יורקר", אולמרט חשש שברק מבקש להשהות את התקיפה עד לפרסום ממצאי ועדת וינוגרד, מתוך כוונה לפעול להדחת ראש הממשלה ולהוביל בעצמו את המתקפה על הכור הסורי. תצלום של אולמרט, מחייך, מתפרסם בשער "ידיעות אחרונות" הבוקר.

בכתבה מאת הראל ב"הארץ" נכתב בנוגע לחשד של אולמרט על המניעים של ברק כך: "התגלגלות סוגיה זו שנויה במחלוקת חריפה בין השניים, ומתנהלת רק במרומז בשל מגבלות הצנזורה בארץ".

ב"ישראל היום", כאמור לעיל, דוחקים את הפרסום על התקיפה בסוריה מהכותרת הראשית, שמוקדשת גם היום לאיראן. בכפולה הפותחת מתמצת בועז ביסמוט את הפרסום האמריקאי, בלי שדיווחו ילווה בתצלום של ראש הממשלה לשעבר אולמרט. במקום זאת מתפרסם תצלום של נשיא ארה"ב באותה תקופה, ג'ורג' בוש.

דרישתו של ברק להשהות את התקיפה מוזכרת, אך בצנעה. "בתחקיר כותב מקובסקי כי ברק ביקש לעכב את התקיפה על מנת לתת לצה"ל יותר זמן כדי להתכונן ולהיערך למקרה של מכת נגד סורית", מציין ביסמוט, בלי לפרט באשר להערכה על המניע האחר, האנוכי, של שר הביטחון. נראה כי "ישראל היום" מקפיד הקפדה יתרה על דרישות הצנזורה בסוגיה זו, תהא זו הצנזורה הצבאית הרשמית של מדינת ישראל או הצנזורה הבלתי רשמית שמוטלת על כתבי העיתון.

אדי סירחון

"הייתי מוכן לעשות ולהגיד כל שקר", מצוטט עד המדינה בפרשת הולילנד, המכונה ש"ד, בכותרת ידיעה מאת יורם ירקוני ב"ידיעות אחרונות".

"עד המדינה במשפט הולילנד: 'שיקרתי ובדיתי מעשי שוחד כדי להפחיד את צ'רני'", נכתב בכותרת ידיעה מאת תומר זרחין ב"הארץ".

"עד המדינה: שיקרתי לגבי חלק מהשוחד", נכתב בכותרת ידיעה מאת נועם שרביט ב"מעריב".

ב"ישראל היום", לעומת זאת, כותרת הדיווח [צבי הראל] קוראת: "עד המדינה: 'אמרו לי שאולמרט אוהב כסף'". זהו גם העיתון היחיד שמוסיף הבוקר טור פרשנות, לרגל פתיחת שלב החקירה הנגדית. ד"ר אביעד הכהן כותב כי "הש"ד לא יצא צדיק, ולא היה אמור לצאת כזה. סביר להניח שגם בהמשך העדות נגלה עוד ועוד אדי סירחון, שיצבעו את האיש בכתמים שחורים גדולים. אבל זה עדיין לא אומר שכל דברי האיש, או אפילו חלקם הגדול, בדויים מדמיונו הפורה. גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום. לנוכח עדותו הקולחת של עד המדינה עולה הרושם שבמקרה שלו מדובר על הרבה יותר".

ב"גלובס" התפרסמו אמש שתי רשימות פרשנות על טיב הופעתו של עד המדינה. יובל יועז הדגיש ברשימתו את "הטוויסט הקטן של ש"ד" – החלטתו להודות מיד בשקריו, והאפשרות שזו תשפיע לרעה על תוכנית החקירה של פרקליטי הנתבעים. חן מענית, לעומת זאת, צופה בעיות לפרקליטות. "ביום הראשון לחקירתו הנגדית של ש"ד במשפט, הסתננה לפחות קרן אחת של ספק והוטלה על כותלי אולם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב", הוא כותב (חסרון דיווחו של משה גורלי ב"כלכליסט" – מורגש).

עוד כותרת ראשית אחת

"ניסו שחם הוא אחד המפקדים הקרובים אלי, כואב לי עליו", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב" הבוקר, המקדמת ראיון עם מפכ"ל המשטרה רב-ניצב יוחנן דנינו, שיתפרסם ביום שישי הקרוב. קדימון לראיון תופס את עמ' 10 בעיתון. הוא מלווה בתצלום של אריק סולטן, שבו נראה המפכ"ל יושב כששתי ידיו משולבות לפני פיו, באותה התנוחה ממש שבו נראה דוד בן-גוריון בתצלום שתלוי על קיר משרדו של המפכ"ל.

לפי הפרוטוקול

בכפולה הפותחת של "מעריב" מדווח רימון מרג'ייה על הפגנות ומחאות נרחבות בשטחי הרשות הפלסטינית. "ברמאללה, בבית-לחם ובחברון מתעמתים המונים עם השוטרים ודורשים לפטר את ראש הממשלה פיאד ולשנות את ההסכמים עם ישראל", נכתב בכותרת המשנה. "בישראל מביטים בדאגה בהתפתחויות וחוששים מכך שהמחאה תופנה בעיקר כלפי ישראל ותביא להתפתחות של אינתיפאדה שלישית", מצוין בגוף הידיעה.

חשש זה מקבל ב"מעריב" ידיעה משל עצמו, מאת אלי ברדנשטיין, המדווח כי אם ראש הממשלה סלאם פיאד יפוטר, כפי שדורשים המפגינים, הרשות עלולה לקרוס והמצב הבטחוני עלול להידרדר. כדי למנוע את הקריסה, מדווח ברדנשטיין, העבירה ישראל בקשות דחופות לממשל האמריקאי ולאיחוד-האירופי כדי שיעבירו מאות מיליוני דולרים לרשות.

ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" מדווח על המצוקה הכלכלית ברשות, בלי למסגר זאת כחשש מפני התפרצות אינתיפאדה שלישית. עמירה הס, הכתבת הישראלית היחידה שמתגוררת בשטחי הרשות הפלסטינית, מזכירה בדיווחה את הדרישה לבטל את ההסכם הכלכלי בין ישראל לרשות, המכונה "פרוטוקול פריז". "הסכם זה הכניס את שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה למעטפת מכס עם ישראל, כלומר לרמת מיסוי דומה, על אף הפערים הגבוהים במשכורות ובתוצר הלאומי הגולמי", היא כותבת.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים רוני שקד ועקיבא נוביק על ההפגנות תחת הכותרת "דורשים צדק חברתי". גם הם מזכירים את הדרישה לבטל את ההסכמים הכלכליים שחייבו את הרשות לרכוש חשמל, מים, מלט, מזון ודלק רק באמצעות ישראל והביאו למצב שבו "על אף שהמשכורות ברשות נמוכות בהרבה מהמשכורות בישראל, מחירי המוצרים יקרים באותה מידה". לדיווחם נלווה טור קצר מאת נידע תומא, עיתונאית פלסטינית מרמאללה.

ב"ישראל היום" הסיקור הדל ביותר של הנעשה ברשות – ידיעת תצלום בלבד. בכיתוב התצלום, מאת דניאל סיריוטי, לא מוזכרת הדרישה לבטל את פרוטוקול פריז, וממילא לא מוזכרים עיקריו.

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח בכותרת הראשית של "דה-מרקר" כי "2,000 עובדי העיתון 'מעריב' בסכנת פיטורים מיידיים". אתמול דיווח לי-אור אברבך ב"גלובס" על קשיים במשא-ומתן בין נוחי דנקנר לשלמה בן-צבי, בשל דרישת האחרון להפחית ממחיר העיתון.

בטור פרשנות שכתב אתמול פנה אברבך לעובדי "מעריב" והמליץ להם לדאוג לעצמם ולא רק לעיתון. "אתם, יחד עם חבריכם במערכות התקשורת האחרות, חייבים לדאוג לקיומם של העיתונאים – אם בהשתלמויות שיכינו אתכם לתקופה הדיגיטלית, אם בהכנת הסכמי עבודה שיאפשרו קיום בכבוד, אם ברכישת מיומנויות נוספות – ולא לדאוג רק לקיומו של העיתון", כתב.

מעצרו של ההאקר משה "הלמו" הלוי, בחשד שפרץ למערכת המחשבים של בתי-המשפט, מתפרסם בהרחבה ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "בדלתיים סגורות ומחשבים פתוחים". הידיעה, מאת אדוה כהן, יורם ירקוני ועקיבא נוביק, מביאה את עיקרי החשדות של משטרת ישראל, וממוסגרת מנקודת מבטה. בשער "הארץ" מתפרסמת הכותרת "מחדל אבטחה ענק באתר בתי-המשפט". יניב קובוביץ מדווח אף הוא על מעצרו של הלמו, אך מציג את האירוע מנקודת מבטו של מי שמנצל פרצות אבטחה כדי להביך את הגורמים המוסמכים.

לפי ידיעה מתורגמת [רויטרס] שמתפרסמת ב"הארץ", הקריקטוריסט ההודי אסים טריוודי נעצר שלשום בחשד להסתה, לאחר שפירסם קריקטורה שבה הציג את בניין הפרלמנט כבית-שימוש מלא זבובים. הוא עלול להיענש בשלוש שנות מאסר.

ב"ממון" מדווח רז שכניק כי ישראל בונדק, שהפעיל בשנים 2006–2008 רדיו פיראטי, נתפס, הורשע, ישב שנה בכלא ושילם קנס של 25 אלף שקל, נדרש כעת לשלם עוד 262 אלף שקל בגין אגרה על הפעלת התחנה.

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי חטיבת התוכניות בערבית של רשות השידור פירסמה הזמנה להצעות לסרטי תעודה לרגל יום העצמאות ה-65 של מדינת ישראל בעשרה נושאים שונים. בין הנושאים: "ירושלים – העיר שחוברה לה יחדיו", "ישראל רוצה שלום", "ישראל כמדינת עלייה", "ישראלים ויהודים בעלי שם" ו"ישראל – חופש פולחן לכל הדתות".

במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווחת גרינצווייג כי בבית-הכנסת של רשות השידור, ששופץ לאחרונה, אין מקום לנשים. "ברשות השידור סירבו להתייחס לשאלה האם קיים במתחמי הרשות חדר תפילה לעובדים בני דתות אחרות", מציינת גרינצווייג.

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע על משבר העיתונות בישראל. לדבריו, המשבר לא נולד כתוצאה מהופעת "ישראל היום", אבל החינמון של אדלסון "החמיר אותו בהרבה".