דברים אלו נכתבים לפני ההצבעה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת על הצעת חוק המאגר הביומטרי (ובשמו הרשמי: "חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע"). בתמצית – מדובר בהצעת חוק המעגנת את ההסדרים שיאפשרו זיהוי ואימות זהות של תושבים באמצעות דרכונים ותעודות זהות חדשניות שיכללו נתונים ביומטריים. כמו כן כולל החוק הקמת מאגר שיכיל נתונים ביומטריים של כלל תושבי מדינת ישראל.
בנתונים ביומטריים הכוונה היא לנתונים שנלקחים מגופו של אדם, כגון מקרנית העין, מקצות האצבעות, מתווי הפנים, מהקול וכיוצא בזה. החוק מתייחס לשני נתונים ביומטריים: טביעת אצבעות ותצלום של תווי הפנים.
ערוצי התקשורת המסורתית כמעט שלא סיקרו את הנושא, ולכן לא התעוררה חזית התנגדות סוחפת מצד רבים ליוזמה הממשלתית בענין זה. אם תשאל את האדם ברחוב, הוא יאמר לך שאין הוא יודע במה מדובר, או שאין זה מעניינו. עיקר ההתנגדות לחוק הגיעה דווקא מתקשורת האינטרנט, מאנשי טכנולוגיה, בלוגרים וגולשים רבים. אלא שהנושא נוגע לכל תושב בישראל, ולאו דווקא לפעילים בעולם האינטרנט. תוצאות יישומו של החוק יפגעו בכולנו.
אגירת נתונים במאגר מידע ביומטרי תביא לנזק חברתי, אישי, בטחוני ומדיני שיהיה גדול לאין שיעור מהתועלת שיביא במניעת פשיעה וזיופי זהות ובחשיפת פשעים. זאת, להבדיל מהנפקת תעודות זהות חכמות שיכללו נתונים ביומטריים, שלה מתנגדים מעטים. מדוע ייגרם נזק כה גדול?
ראשית כל, כולנו נוחזק כחשודים. המאגר משמש בין היתר לזיהוי – כלומר המערכת מחפשת התאמה בין הנתונים הביומטריים שלנו ובין אלו השמורים במאגר. המערכות הללו אינן מדויקות, ועל כן לכל טביעת אצבע יש סיכוי שיהיו טביעות אחרות הדומות לה. תארו לעצמכם שתובאו לתחנת המשטרה יחד עם מאות אחרים חפים מפשע רק כיוון שטביעת אצבעותיכם היו "דומות" לאלו שזוהו למטרה פלילית? עצם העובדה שכל ישראלי יוחזק כחשוד אמורה לייצר אי-נוחות גדולה.
שנית, בניגוד למה שנהוג לחשוב, המאגר לא יעזור בצורה משמעותית לפתרון פשעים. מעולם לא הובאו לדיונים על החוק בוועדת המדע והטכנולוגיה נתונים או הערכות על היקף הפשעים שייחשפו כתוצאה מקיומו של המאגר הביומטרי. וזאת כשלמשטרה כבר יש ממילא מאגר של טביעות אצבע של מי שנקשרו במעשים פליליים ("המאגר הפלילי"). נוסף לכך, מאגר ביומטרי עלול להביא לפגיעה באנשי החוק והביטחון, שכן הוא יכול לגרום לזיהוי של סוכנים משטרתיים או חשאיים.
שלישית, מאגר כזה – שילוב של טביעות האצבע והתמונה של כלל התושבים, הזמינים לכל-כך הרבה גורמי ממשל – לא קיים באף מדינה. מדוע אנו צריכים להיות אור לגויים דווקא בדבר כל-כך שנוי במחלוקת? ומדוע מדינת ישראל צריכה לתפוס את המקום הראשון כמדינת מעקב ומשטרה?
רביעית, ישראל היא מדינה קטנה, ולכן הסכנה להגנה על הפרטיות גדולה ממילא. מי ערב לנו שהאנשים הרבים כל-כך שלהם גישה למאגר המידע לא ישתמשו בו לצרכים אחרים? רק לאחרונה שמענו על שוטרים שנחשדו בחדירה למאגר הנתונים המשטרתי כדי להשתמש בו לצרכים של האוליגרך שהעסיק אחד מהם, וידועה הקלות שבה דולף מאגר הנתונים של משרד הפנים, הזמין לכל מי שברשותו תוכנה לשיתוף קבצים.
חמישית, עלויות הפעלת המאגר ותחזוקו הן מיליוני שקלים לשנה, ותפעולו יצריך הקמת רשות מיוחדת.
שר הפנים מאיר שטרית מודיע כי נחתם חוזה עם חברת HP לייצור תעודות זהות חכמות, 1 בדצמבר 2008 (צילום: ליאור מזרחי)
שישית, תיאוריות פוליטיות של מדע המדינה והמשפטים טוענות כי עצם קיומו של מאגר כזה מביא לפגיעה בהרגשת הפרטיות של תושבי ישראל, זאת ללא קשר אם אותו מאגר מוחזק במקום מוגן אם לאו.
שביעית, בניגוד למה שאומרים לנו נציגי משרד הפנים, ניתן לאמת זהות גם ללא מאגר ביומטרי. ממילא האימות הראשוני של התושבים לצורך הקמת המאגר יהיה ללא שימוש במאגר (שהרי הוא איננו קיים). ובאשר למי מי שיש בידיו תעודת זהות דיגיטלית, ברגע שתיושם בישראל תעודת זהות חכמה, יהיה ניתן לבטל אוטומטית את הכרטיס אם יתברר שמדובר בתרמית.
שמינית, במקרה של דליפת נתונים או פריצה למאגר, יחל מסחר בטביעות אצבעות שיגרום לפגיעה קשה בפרטיותם של אנשים, ולא רק בפרטיותם. תארו לכם מצב שבו עיתונאים, בלשים פרטיים או אנשי העולם התחתון שיחזיקו במאגר ישתמשו בו כדי לנסות לאתר מושאי סיקור, בעלים בוגדים או עבריינים יריבים.
תשיעית, כי לא נבדקו אלטרנטיבות. לא נעשתה בדיקה מקצועית מקפת של הנושא ולא תחקיר באשר לפתרונות טכנולוגיים אלטרנטיביים. אם בוחנים את הדיונים בוועדת המדע של הכנסת, האחראית על חקיקת החוק או דחייתו, ניתן לראות כי המומחים הטכנולוגיים הבלתי תלויים שנכחו בוועדה (כמו פרופ' אלי ביהם, דורון שקמוני, דורון אופק והחתומה מטה) דווקא כן מאמינים כי ניתן להשיג את המטרות שלשמן נחקקה הצעת החוק בלי ליצר את המאגר.
עשירית ואחרונה, הליך החקיקה לא היה שקוף דיו, ולא הוקדש די זמן לבירור כל האלטרנטיבות הראויות להקמתו של מאגר ביומטרי.
מהלך החקיקה היה דורסני, מהיר ודחוס
על הסיבה העשירית לעיל ראוי להתעכב. אין ספק כי נעשתה עבודה מרובה בקידום החוק, בעיקר של ח"כ מאיר שטרית (ראו את הצהרתו על עבודה מאומצת של שעות על גבי שעות בכל יום). אולם מהלך החקיקה היה דורסני, מהיר ודחוס בזמן, ללא מתן אפשרות להצגת אלטרנטיבות למהלך החקיקתי. חברי-הכנסת החברים בוועדת המדע לא היו נוכחים כמעט באף אחד מהדיונים, וכך אושרה הצעת החוק בוועדה כהכנה לקריאה שנייה ושלישית ברוב קולות של חבר-כנסת אחד בלבד (שטרית) מול אפס (אף אחד מחברי הוועדה).
נוסף לכך, הדיון במאגר הביומטרי שולב ללא הצדקה בנושא אחר, תעודות הזהות החכמות, שלגביו, כאמור, שררה הסכמה. היה ברור למי שהריצו את הצעת החוק כי השילוב בין הנושאים באותו דיון יעלה את הסיכוי לאישורו של החוק הביומטרי, הנתון לביקורת רבה.
בעיה אחרת היא האתיות בתהליכי החקיקה וניגוד אינטרסים ציבורי. ח"כ שטרית הוביל את הצעת החוק בעת שהיה שר הפנים בממשלה הקודמת, ולכן לא ראוי היה כי ימשיך לעסוק בנושא זה בתפקידו החדש כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת. תפקידו של המחוקק בכנסת הוא לאזן אינטרסים שלטוניים עם שמירה על זכויות הפרט. כאשר הכנסת מיוצגת בהליך חקיקה על-ידי מי שכיהן כשר הממונה, מופר האיזון בין הרשות המבצעת למחוקקת. במקרה זה, צורכי משרד הפנים הועדפו על הזכות לפרטיות.
הליך החקיקה התאפיין גם בהעדר נתונים בסיסיים חיוניים. למשל, גם משרד הפנים וגם המשטרה לא הצליחו להביא לדיון נתונים מדויקים שיכולים להצדיק את הקמתו של המאגר הביומטרי. הנתון היחיד שחזר והופיע היו 350 אלף תעודות זהות מזויפות בישראל. כל המומחים הבלתי תלויים בוועדה העידו כי בעיה זו ניתנת לפתרון אופטימלי גם ללא מאגר ביומטרי.
ולסיום, העובדה כי מיטב אנשי האקדמיה, כתבי העיתונות ומומחי האינטרנט התגייסו למאבק נגד המאגר הביומטרי יכולה ללמד אותנו שלפנינו בעיה אמיתית של פגיעה בזכויות אדם. זוהי שעתה של הכנסת לחשבון נפש; זוהי שעתה של מדינת ישראל להגן על עצמה כדמוקרטיה. מה חבל שהתקשורת המסורתית, רובה לפחות, אינה שותפה לדאגה הזו ואפילו אינה מגלה בה עניין ממשי.
ד"ר קרין ברזילי-נהון היא ראש המרכז למידע ולחברה באוניברסיטת וושינגטון