זו היתה דרמה בשידור חי: בעוד שירם של דץ ודצה "חייך וחיי" מושמע למאזיני הרדיו, הגיעה לאולפן השידור הוראתו של מנהל התוכנית בתחנת הרדיו האזורית-המסחרית רדיו קול-חי להוריד את השיר. הסיבה: קולה של אשה נאסר לשידור בתחנה, לפחות בחלק משעות היממה.

שני מגישי התוכנית, מנחם מיכלסון ואורי אורבך, הודיעו מיד על התפטרותם, ובמקום השיר האסור שמעו המאזינים שירים חסידיים. התקרית, בראשית יולי, היתה ציון דרך נוסף בתהליך התחרדותה של התחנה, אחת מן התחנות האזוריות-מסחריות הנתונות לפיקוחה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. בתחנה הונהגה באחרונה שורה של שינויים, הן באיוש ממלאי תפקידים בכירים והן בקו הכללי של שידוריה: המכנה המשותף לכולם הוא מעבר מקו דתי-לאומי לקו חרדי. כך, למשל, מונה למנהל התוכניות יצחק נחשוני, עורכו של השבועון החרדי "יום השישי".

בניגוד לתחנות החרדיות הרבות המשדרות באופן פיראטי, רדיו קול-חי היא תחנה הנמצאת בפיקוחו של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. ועדת הרדיו של הרשות תבעה לאחרונה ממנהלי התחנה להחזיר את המצב לקדמותו, הן מבחינת איוש התפקידים המרכזיים בתחנה והן מבחינת לוח התוכניות. הוועדה החליטה כי אם הדרישות הללו לא ימולאו עד 1 בספטמבר השנה, היא תשקול נקיטת צעדים בהתאם.

עיתון חדש

התפתחות יוצאת דופן במפת העיתונות בישראל, הנמצאת בתהליך התכווצות נמשך: עוד ניסיון להוציא לאור עיתון חדש. "מקור ראשון", אשר לדברי עורכיו יופיע מדי יום שישי, אמור להיות תשובה ימנית לעיתונים היומיים הגדולים, אף כי ההגדרה "ימין" או "לאומי" איננה מופיע במכתבו של העורך לקוראיו, בפתח הגיליון הראשון.

העורך, מאיר עוזיאל, בעל טור פוליטי-סאטירי ב"מעריב", הסביר בגיליון הראשון ש"התקשורת שאנו מכירים מנוכרת לעולם הערכים, המחשבה והרגשות של הקורא שאיננו מתיישר איתה ואיננו נכנע לאווירתה". העיתון החדש מיועד לקוראים "המבינים מה הן זכויות של בני-אדם, ומהי ציונות בונה ומתקדמת".

כביטוי לקו של העיתון החדש מארח המדור "דיוקן" במוספו את הסופר משה שמיר, הכותב על "העז העיוורת", ומסביר לקוראים מה משמעות העז – ראשי תיבות: "עיתונות זולה? אפשר, עיתוני זבל? אולי. ואולי גם אלה: זוהמה, זיבולים, ויש עוד ועוד במילון העברי – זרות, זלזול, זועם, זועף, זומם... כך אפוא עז עיוורת – עיתונות זוממת, סתומת עיניים".

מלחמה ברשות-השידור

חבר מליאת השידור גבי בוטבול פנה ליועץ המשפטי לממשלה בתלונה נגד מנכ"ל רשות השידור, מרדכי קירשנבאום. בוטבול טען כי עובדים בכירים ברשות השידור אספו חומר נגדו, לאחר שמתח ביקורת על מנכ"ל רשות השידור. בין היתר האשים כי מערכת תוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה" גויסה למטרה זו. ועדת בירור שהקימה יו"ר הרשות בדקה את תלונתו והעבירה אותה לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין. זה קבע כי מנכ"ל הרשות קירשנבאום ומנהל הטלוויזיה יאיר שטרן "נתפסו לכאורה לנורמות התנהגות בעייתיות, בדבר היקף סמכותם להשתמש בחומר המושג ברשות השידור כדי להדוף ביקורת של חבר מליאה, ביקורת שלא היתה ראויה לדעתם".

במכתב ששיגר ליו"ר הרשות כתב עוד רובינשטיין כי יש תשתית לכאורה המצדיקה להעמיד לדין מדמעתי את דובר רשות השידור, צבי לידר, ואת מפיק "פופוליטיקה" אהרן גולדפינגר בשל מעורבותם בפרשה. אחר-כך הבהיר רובינשטיין כי במכתבו קבע שיש מקום לחקור בתחום המשמעתי ולמנות חוקר מכוח הסמכות הנתונה ליו"ר רשות השידור על מנת שיבדוק את התנהגותם של השניים.

פרקליטם של שני העובדים, עו"ד יוסי ארנון, שיגר מכתב ליו"ר רשות השידור, ובו הוא קובע שהתנהל נגדם "הליך תמוה, חסר יסוד בדין, בו הועמדו מרשי בפני ועדת אינקוויזיטורית, שהוקמה אד-הוק, והורכבה מפוליטיקאים חברי מליאת רשות השידור". ואילו שפירא הבהירה כי הנושא הועבר לרובינשטיין על-פי החלטת ועדת הביקורת של הרשות, שבדקה אותו.

מינויו של החוקר הפנימי, ועימו "ההליך המשמעתי" כולו, עוכב בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישה אגודת העיתונאים בירושלים בשמם של גולדפינגר ולידר.

מעברים [א]

שמו של חיים יבין נקשר להודעות דרמטיות על מהפכים פוליטיים, תחילה בבחירות 1977 ואחר-כך ב-1992. עכשיו יבין עצמו הוא גיבורו של מהפך, שעורר הדים נרחבים בתקשורת הישראלית: מי שכונה "מר טלוויזיה", המגיש המוביל זה שנים של "מבט" – חוצה את הקווים לערוץ השני.

יבין, שזכה השנה בפרס ישראל לתקשורת, נענה להצעת חברת קשת להגיש החל מחודש דצמבר תוכנית תחקירים וכתבות. הוא הסביר כי אחת הסיבות להחלטתו לעבור לערוץ השני היתה סירובה של רשות השידור להאריך את החוזה המיוחד שנחתם עימו, ושאיפשר לו לביים סרטים מיוחדים במקביל להגשת "מבט".

המעבר לווה בפרשה משפטית: לבקשת פרקליטיהם של יבין ושל קשת, הוציא שופט צו שאסר על אמצעי התקשורת לפרסם פרטים מחוזה ההעסקה החדש של יבין. הצו הוצא לאחר שנודע כי אלמוני, שההסכם הגיע אליו בדרך כלשהי, ניסה למכור את העתק המסמך, תמורת תשלום, לכמה עיתונים.

מעברים [ב]

טלטלה גם ברשת, אחת משלוש החברות הזכייניות המשדרות בערוץ השני: דן שילון, מי שהיה מנכ"ל החברה (יחד עם יוחנן צנגן) והגיש במקביל את תוכנית האירוח המרכזית, הודיע על פרישתו מרשת ומניהולה. שילון הגדיר את המטלה הכפולה שבה נשא במשך שנים "מעמסה כבדה, שלא אחת איימה גם לסכן את בריאותי". ברקע הפרישה: מחלוקת עם דירקטוריון החברה על היערכות רשת לקראת החלפת ימי השידור (במסגרת סבב הזכיינים בערוץ השני) והכוונה שלא לשדר את תוכניתו של שילון בערב שבת.

ימים אחדים לאחר סערת הפרישה, התברר כי הקשר בין שילון לרשת יימשך, אך במתכונת אחרת. תוכניתו "דן שילון בשידור חי", אשר תופק על-ידי חברת ההפקות שהקים, תמשיך להיות משודרת בערוץ השני במסגרת רשת "לפחות עד שנת 2000". את חברת רשת מנהל מעתה יוחנן צנגן.

גיליון 10, אוגוסט 1997