תחבלנות

גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה המנוח, כותב באופן קבוע במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". אחת לכמה שבועות נחה עליו הרוח והוא מחבר טור פיוטי. כזה הוא הטור, המחורז לפרקים, שמתפרסם הבוקר תחת הכותרת "עד הטרף הבא".

הנה ציטוט לדוגמה: "מלכתחילה היה הסוף ברור לכולם כמו יום שמש בהיר על הים, מלבד לאותו האומלל שכושף וחשב שהכל להד"ם, ובעוד ספינתו אט שוקעת, עוד ליטף לה תלתל שנפרע. הוא פירפר בין גלים לבין קצף, וקלט רק עירום ושירה".

שרון מתחיל את טורו בבטהובן, עובר דרך מיקלאנג'לו, נתן זך ונפטון, ומגיע עד לדמות שולית מ"מלכוד 22", כל זאת כדי להביע דעתו על הליך המינוי הכושל של מועמד למשרה בכירה (ככל הנראה גל הירש ומפכ"לות משטרת ישראל).

טורו של שרון מסתיים בנבואה כי עוד צפויים מועמדים למשרות שברגע האחרון יאבדו את חלומם, אולם בכל הקשור למפכ"ל המיועד החדש, ב"ידיעות אחרונות" מנבאים כי דבר לא יעצור אותו מלהשיג את המשרה. "'קפטן בני' יוצא לאור", נכתב בכותרת בשער העיתון, שמובילה את הקורא לעמ' 10. שם, תחת הכותרת "'השועל' שהפך למפכ"ל", מדווחים איתמר אייכנר, מאיר תורג'מן וגד ליאור על מה שבעלי מקלטי הטלוויזיה, הטרנזיסטורים והחיבור לאינטרנט יודעים זה יומיים לפחות – למפכ"ל המיועד קוראים רוני אלשיך.

"כינויו המבצעי בשב"כ מול הנחקרים והסוכנים היה 'קפטן בני', אך כינוי פחות רשמי שלו בקרב חבריו לשירות היה 'בר-מצווה', בגלל הכיפה והעניבה שהפכו לסימן ההיכר שלו", מדווחים כתבי "ידיעות אחרונות". "אחרים בשב"כ כינו אותו 'השועל' בגלל הדימוי הערמומי שלו. אלשיך נחשב 'המוח' מאחורי לא מעט מבצעים חשאיים". לפי הדיווח, חברי ועדת טירקל למינויים יאשרו פה אחד את המינוי בתום ישיבה אחת בלבד.

ב"ישראל היום", בטאון לשכת ראש הממשלה, המחולק הבוקר חינם ב-275 אלף עותקים, מקדישים את הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת לחשיפת זהותו של אלשיך. בגיליון האחרון של "ישראל היום" היללו ופיארו את סגן ראש השב"כ בכותרת הראשית. הבוקר ממשיך איציק סבן במלאכה בכפולה הפותחת. גם הוא, כמו שרון, משתמש בדימויים ימיים, אך אצל סבן הספינה צולחת את הסערות שבדרכה.

"עכשיו, כשלספינה הטובעת מונה קברניט, במשטרה מצפים לרוח גבית שתוביל אותה לחוף מבטחים", כותב סבן בפתח טורו. "מינויו של סגן ראש שב"כ למפכ"ל זוכה, בינתיים, לשבחים מקיר לקיר, שכן תרומתו של השב"כ לבטחון המדינה זוכה לאהדה רבה במערכת הביטחון, בתקשורת ובציבור".

בהמשך הטור מזהיר סבן כי לא יהיה קל למפכ"ל הנכנס לעבור מגוף ביון לניהול משטרה אזרחית. כדי לסייע לו במעבר מבהיר עיתונאי "ישראל היום" לשוטרי משטרת ישראל, בכירים כזוטרים, כי עליהם לסייע במשימה, "להניח בשעה הזו את האגו בצד ולא לעסוק בחשבונות אישיים". לדבריו, "מהניצבים הקיימים ומאלה המאיימים לפרוש נדרשת כעת גדלות נפש. בשבועות הקרובים הציבור כולו יידע אם אכן טובת הארגון היא בנשמת אפם או שטובתם האישית לנגד עיניהם".

לא רק שוטרים צריכים לסייע לאלשיך בהצלחתו. סבן קורא גם לציבור "להירתם" למשימה, "בחיזוק האמון, במתן כבוד לשוטרים ובשיתוף פעולה מתוך אמונה שאין לנו משטרה אחרת". לסיום מציין עיתונאי "ישראל היום" כי היה רוצה לבקש גם מהתקשורת להירתם למשימה ולשתף פעולה ביתר רצון עם משטרת ישראל, אולם, הוא מציין בצער, "למשטרה בארצנו אין יום אחד של חסד".

ואמנם, טרם אושר המינוי של אלשיך פה אחד, וכבר יש גורמים חתרניים המעזים להביע חששות ואף ביקורת. מירב ארלוזורוב, עיתונאית "דה-מרקר", טוענת כי אלשיך "הוא לא האיש המתאים" לתפקיד מפכ"ל המשטרה. במקום להירתם למשימה, לחזק את האמון, לתת כבוד לשוטרים ולשתף פעולה עם המינוי מתוך אמונה שאין לנו משטרה אחרת, ארלוזורוב טוענת כי ההבדלים בין השב"כ למשטרה גדולים במידה ש"מטילה צל כבד של חששות לגבי המינוי המדובר של סגן ראש השב"כ, רוני אלשיך, לתפקיד המפכ"ל הבא".

נכון, היא כותבת, אלשיך הוא ככל הנראה "אדם רציני ומנוסה", בעל "ניסיון רב בניהול של גוף בטחוני-ציבורי, העוסק במודיעין ובחקירות". אולם, היא מדגישה, עד היום אלשיך "ניהל גוף קטן ואיכותי, שהאתגרים שלו שונים באופן מהותי מאלה שעימם מתמודד גוף ענק כמו המשטרה". לדבריה, "הוא מגיע מתעשייה אחרת, שמרחקה מהמשטרה הוא כמו זה של פלנטה אחרת. איזה סיכוי יש לו, מוכשר ככל שיהיה, להצליח להבריא את המשטרה?".

ב"מעריב" מרחיק לכת רן אדליסט ומותח ביקורת עקרונית על מעבר של בכיר בשב"כ לראשות המשטרה. בעוד ארלוזורוב בוחנת את המעבר הצפוי מנקודת מבט תאגידית (על סמך מחקר שבדק מה קורה למנהלים מצליחים מתעשייה אחת שעוברים לעמדת ניהול בתעשייה אחרת), אדליסט כותב על המעבר מנקודת מבט אזרחית.

"אני מאמין קטן מאוד ביכולתם של יוצאי שב"כ לנהל מערכת אכיפת חוק מול אזרחים במשטר דמוקרטי", כותב אדליסט. "[...] אני לא מאמין שאלשיך יוכל 'להחליף דיסק' כשיעסוק בפשיעה המעורבת בטרור במגזר הערבי. כל חייו המקצועיים הוא צרוב ב'טיפול סביבתי היסטורי' במגזר (ברמת השטח מדובר בלחץ על פני כל המגרש, ממינוי מנהלי בתי-ספר עד למעורבות בבחירות מקומיות וחלוקת רשיונות עסקים). ובכלל, הפירוש המעשי של ה'תחבלנות' של אלשיך, שכל מוקיריו משתבחים בה בעבודתו בשב"כ, היא במקרה הטוב עבודה בעיניים כשמדובר באכיפת חוק במדינה דמוקרטית, ולא בעירבון מוגבל, שהוא המצב הנוכחי".

ובינתיים, במשטרת ישראל

קרטוגרפיה. עמירה הס מדווחת ב"הארץ" כי מפת מרחב חברון הרשמית של משטרת ישראל אינה כוללת את שמות הקהילות והכפרים הפלסטיניים במרחב, למעט שלוש הערים הגדולות באזור – בית-לחם, חלחול וחברון. לפי דיווחה, המפה שהודפסה בשנה שעברה על-ידי אגף התכנון במשטרת ישראל תחת ניצב דני חן כוללת את ההתנחלויות הישראליות, אולם יותר מ-200 יישובים פלסטיניים נעדרים ממנה.

בלוח המידע שצמוד למפה, תחת הכותרת "מספר תושבים", כתוב 81 אלף, כשכוכבית מפנה להערה "ללא התחשבות באוכלוסייה פלשתינאית". במידע על התפלגות לפי דת כתוב: 99.6% יהודים, ו-0.4% – אחרים. מדוברות המשטרה נמסר ל"הארץ" כי "מפות מהוות כלי עזר לצורכי תצוגה ויזואלית עבור מפקדים ושוטרים, ובשום אופן אינן משקפות עמדה, אופי פעילות או יחס כלפי אוכלוסייה המצויה באחריות המרחב".

הר-הבית. תחת הכותרת המעט מטעה "המשטרה מציגה: המתקן שמנע יידויי אבנים בהר-הבית" מדווחים כתבי "ישראל היום" כי במסגרת המשך המהומות בירושלים העתיקה התבצרו מוסלמים במסגד אל-אקצא, יידו אבנים ובקבוקי צבע לעבר כוחות המשטרה וירו לעברם זיקוקים "בכינון ישיר".

לפי הדיווח, בעקבות המהומה נכנסו כוחות המשטרה לרחבת שער המוגרבים ו"הדפו את המתפרעים, תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות, לתוך המסגד". אחד האמצעים, כך נכתב, היה "כלי חדש: מתקן נייד שגובהו ורוחבו הותאמו במיוחד לכניסה למסגד אל-אקצא ואשר נועד למנוע את יידויי האבנים, בקבוקי התבערה ואמצעים נוספים מתוך המסגד החוצה, לעבר כוחות המשטרה. השימוש הראשון בכלי אתמול הוגדר כהצלחה, לאחר שהמתקן הנייד בלם את כל מה שהשליכו המתפרעים מתוך המסגד". תצלום של שוטרים העושים שימוש במתקן החדש מתפרסם צמוד לדיווח ב"ישראל היום". כיתוב התצלום קורא "פעל בהצלחה מלאה".

ב"מעריב" מדווחים אלון חכמון ויאסר עוקבי על פריצת כוחות המשטרה לאזור הר-הבית בלי להזכיר כלל את המתקן החדש. ב"הארץ" מדווח ניר חסון על הפעולה והשימוש במתקן החדש בלי לתאר אותם כ"הצלחה". ב"ידיעות אחרונות" מכנים יעל פרידסון, אליאור לוי ותלם יהב את המתקן המשטרתי החדש "אלמנט" ומדווחים כי בזכותו השוטרים "הצליחו למנוע כמעט לחלוטין את זריקת האבנים ובקבוקי התבערה". עם זאת, בהמשך מדווח כי בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם הפלסטינים סבורים כי הם אלו שיצאו מהעימותים כשידם על העליונה, וזאת משום שרעולי הפנים שהתבצרו במסגד הצליחו להישאר בו. קיצורו של דבר, רק ב"ישראל היום" נרתמים למשימה, מחזקים את האמון, נותנים כבוד לשוטרים ומשתפים איתם פעולה מתוך אמונה שאין משטרה אחרת.

אתגרים חדשים

יהודה שרוני, העיתונאי הכלכלי הבכיר ב"מעריב", מדווח הבוקר כי מנכ"ל מפעל הפיס אלי דדון הודיע באופן מפתיע על סיום תפקידו. לצד תצלום נאה של דדון מחייך חיוך רחב (מאת הצלם המעולה אלדד רפאלי), מדווח שרוני ש"דדון הסביר לדירקטוריון כי ברצונו לפנות לאתגרים חדשים". בהמשך מציין שרוני כי "מפעל הפיס יסיים את 2015 בהכנסות שיא של שבעה מיליארד שקל, עלייה מצטברת של כ-32% בהכנסות בשלוש השנים שבהן דדון משמש מנכ"ל". למקרה שמישהו מקוראי הידיעה פספס, הנתון המחמיא הזה, על עלייה בהכנסות בשיעור של 32%, מתפרסם שוב בהמשכה (הפעם נטען לעלייה של 32% בשיעור הרווחים, ולא ההכנסות), וזאת לצד ציטוט פרידה חגיגי מאת המנכ"ל הפורש ("חשתי תחושת מיצוי לאחר שורת הישגים").

אם דדון קורא הבוקר עיתון אחד, עדיף שיהיה זה "מעריב" ולא "ידיעות אחרונות" , שם מדווח גיא ליברמן על פרישתו מזווית שונה לחלוטין.

"מפעל הפיס, הטלטלות, הביקורת – והפרישה", נכתב בכותרת הידיעה של ליברמן. בכותרת המשנה נכתב כי דדון פורש "לאחר שכמה דירקטורים דרשו את פיטוריו". ליברמן מפקפק בהודעה של דדון כי פרש בשל "תחושת מיצוי". לדבריו, "פרישת דדון נעשית על רקע ביקורת פנימית חריפה שנשמעה בעניינו ועל רקע הטלטלות שחווה הנהלת המפעל זה תקופה ארוכה". בהמשך מצוטט "גורם בכיר בהנהלת הפיס", שאמר כי לא הופתע מהחלטת דדון לפרוש. לדברי הגורם, "הוא כנראה הסיק מסקנות מהלך הרוח בדירקטוריון ובוועדת הביקורת".

בידיעה מאת שרוני ב"מעריב" כלל לא מוזכרת המחלוקת הפנימית בין המנכ"ל לחברים בוועד המנהל. בידיעה מאת ליברמן, לעומת זאת, לא מוזכר פעמיים כי הכנסות הפיס עלו בשיעור של 32% בתקופתו. כל שמדווח הוא שדדון "טען כי בתקופתו עלו ההכנסות באופן משמעותי".

ל"ידיעות אחרונות" שיתוף פעולה עסקי רב-שנים עם מפעל הפיס. למרות זאת, העיתון פירסם בשנים האחרונות שורה של ידיעות וכתבות ביקורתיות, חלק נכבד מהן מאת ליברמן עצמו, שבהן דווח על המחלוקת הפנימית במפעל הפיס וחשדות לאי-סדרים לכאורה. על כך ראויים העיתון וכתביו להערכה.

הכותרות הראשיות (ועצרת האו"ם)

הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת לתגלית כי יש מים זורמים על כוכב מאדים.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מצטטת דיווח מהעיתון הכווייתי "א-ראי", ולפיו רוסיה ואיראן חילקו ביניהן את סוריה כך שרוסיה תנהל את הלחימה באזור לטקיה וחאלב, ואילו איראן תגן על דמשק והאזור שמדרום לה.

הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"הארץ" מוקדשות לנאומים של נשיאי ארה"ב ורוסיה בעצרת הכללית של האו"ם, שבהם התייחסו שני המנהיגים בין היתר גם לנעשה בסוריה.

"דו-קרב באו"ם", נכתב בכותרת "מעריב". חיים איסרוביץ מדווח כי בעוד שברק אובמה כינה את בשאר אסד "רודן" ודרש את הדחתו, ולדימיר פוטין קרא לשתף פעולה עם כוחותיו של אסד כדי להיאבק יחדיו בארגון המדינה-האסלאמית (דאע"ש). בכותרת "הארץ" מדגישים את עמדתו של אובמה בלבד ("אובמה: כל פתרון בסוריה חייב לכלול את החלפתו של אסד").

לדעת פרשן "הארץ" חמי שלו, נשיא רוסיה הפך, "עם עורמה מובנית וחוש עיתוי מופלא", לכוכב עצרת האו"ם. "הוא זיהה את הפחד והאימה שהשתלטו על המערב למראה הפליטים המתדפקים על שערי אירופה, ניצל את סירובה של ארה"ב להסתבך מחדש במזרח התיכון ומינה עצמו לראש מחנה הטובים במאבקו נגד הרעים". על כן, טוען שלו, פוטין "יצא גבר-גבר".

אנשיל פפר מוסיף בטור משלו ב"הארץ" כי "פוטין של אתמול זה לא אותו פוטין שהגיע לאו"ם בפעם הקודמת, לפני עשור בדיוק. אז הוא הסתפק בנאום קצר בן חמש דקות בו שיבח את האו"ם ולא הציג מדיניות חוץ תוקפנית. אתמול דיבר נשיא רוסיה 20 דקות שלמות ולא הותיר ספק: כחברה קבועה במועצת הביטחון, מתכוונת רוסיה להמשיך להשתמש בזכות הווטו שלה כדי למנוע כל מהלך נגד משטר אסד. אלא אם זה כבר לא יתאים לאינטרס הרוסי".

ב"ישראל היום" מתפרסמים טורי פרשנות קצרים בהרבה, מאת בועז ביסמוט ודן מרגלית. בשניהם כלולה ביקורת על נשיא ארה"ב. "כמעט שבע שנים לאחר כניסתו לבית-הלבן, אין אובאמה מבין מה טוב לאמריקה, או שסבור כי הוא יודע טוב מכל אזרח בארצו מה טוב לה", כותב מרגלית.

ברק רביד, שליח "הארץ" לניו-יורק, מדווח מעצרת האו"ם ומזכיר בין היתר כי "נתניהו לא נגמל מהרגלים מגונים ישנים, וכבכל שנה שלח את יועציו לתדרך את הכתבים כי נאומו יהיה 'עוצמתי'. אלא שבאווירה הבינלאומית הנוכחית נראה שיהיה גובה הדציבלים של נאום נתניהו אשר יהיה, בעבור רוב רובה של הקהילה הבינלאומית תיק הגרעין האיראני נסגר. בעבור רוב רובם של המנהיגים שדיברו אתמול בעצרת האו"ם סוריה היא האיראן החדשה".

"מחר, כשראש הממשלה יישא קולו בעצרת האו"ם נגד האייאתולות מטהראן והסכם הגרעין הנורא שנחתם עימם, הוא יצטייר בהכרח כאיש האתמול", מוסיף בהקשר זה חמי שלו. "בעקבות ההסכם ובחסותה של רוסיה הפכה עתה איראן לציר מרכזי במאבק המתגבש נגד ארגון המדינה-האסלאמית, שתפס בלעדיות כאויב האנושות".

"בוושינגטון מחכים לשמוע את נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת האו"ם בניו-יורק ביום חמישי, אולם לא בנשימה עצורה", מדווחת מוושינגטון כתבת "מעריב" דנה סומברג. "הקמפיין של נתניהו נגד ההסכם בקונגרס האמריקאי הוא בבחינת כישלון", מצטטת סומברג "גורם פוליטי בכיר בוושינגטון". "הוא יהיה חייב להתייחס לנושאים אחרים ולהתקדם הלאה".

ב"ידיעות אחרונות" מסתפקים באזכור קצר לנאומו של נתניהו בשורה האחרונה של ידיעה קצרה על הנאום הצפוי של יו"ר הרשות הפלסטינית. ב"ישראל היום", לעומת זאת, מתפרסמת בראש עמ' 11 ידיעה מאת שלמה צזנה תחת הכותרת "נתניהו בדרך לעצרת האו"ם: 'יבטא את רגשות ישראל'".

צזנה מדווח כי לפי גורמים בלשכתו של נתניהו, "ראש הממשלה ינסה לבטא את רגשות אזרחי ישראל לאחר חתימת ההסכם, ויעלה לסדר היום את הציפיות של ישראל מהקהילה הבינלאומית". עוד מדווח צזנה כך: "יועציו של נתניהו הוסיפו כי כפי שהיה בעבר, נתניהו כותב את נאומו בעצמו עד הרגע האחרון וכי הוא צפוי להיות 'נאום עוצמתי'".

להשלמת תמונת המציאות יכולים קוראי "ישראל היום" לעיין במדור הדעות של העיתון, שם כותב חיים שיין כי "רה"מ בנימין נתניהו מוביל מהלכים רבי-משמעות לעתיד האזור; מהלכים שבקרוב נראה את התממשותם. מקרוב ומרחוק נשמעות זמירות חדשות שנותנות תקווה לסדר במזרח התיכון. לא מזרח תיכון חדש, אלא כזה ששולטים בו היגיון ושילוב אינטרסים".

לתקן את הטעות

אריק בנדר מדווח ב"מעריב" כי נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי אמר בראיון לסוכנות הידיעות AP כי יש להרחיב את הסכם השלום בין מצרים לישראל למדינות ערב נוספות. בהמשך הידיעה מצוטטות ברכות שיצאו בעקבות הראיון מלשכת ראש הממשלה נתניהו ויו"ר מפלגת יש-עתיד יאיר לפיד.

ב"ידיעות אחרונות" מדווחת סמדר פרי כי בתקשורת המצרית צינזרו את התבטאותו של הנשיא. "עיתונאים ופוליטיקאים במצרים העריכו תחילה כי מדובר בפליטת פה מצדו של סיסי והחליטו 'לתקן את הטעות' ולהתעלם מדברי הנשיא", היא מדווחת. "כך יצא שבתקשורת המצרית צוטט הראיון ללא קריאתו של סיסי להרחיב את השלום עם ישראל למדינות ערביות נוספות. [...] רק אתמול בצהריים, לאחר שראש הממשלה נתניהו בירך על דבריו, יצא היומון הרשמי 'אל-אהראם' עם הכותרת שלפיה 'נתניהו מברך על דברי סיסי', ידיעה שגררה תגובות שליליות רבות ברשתות החברתיות במצרים".

עושים לביתם

מיזם הפרסום הסמוי של "מעריב" ובנק הפועלים מתרחב ופולש גם למדור הרכילות העסקית של העיתון. הבוקר, במדור מאת מיכל גלנטי הרואה אור בעמודי החדשות של "מעריב", הטקסט הארוך ביותר מודפס "במסגרת תוכנית ה'ותיקים החדשים' של בנק הפועלים ועיתון 'מעריב'".

בשולי החדשות

האח נתניהו. כתבת השער במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" היא ראיון שערך יואב בירנברג עם עדו נתניהו, אחיו הצעיר של ראש הממשלה, וזאת לרגל עליית מחזה פרי עטו. מקריאת הראיון עולה סיטואציה די מתסכלת עבור בירנברג. נתניהו מרבה להתחמק משאלות (על מירי רגב ויוני נתניהו כאחד), וכמעט בכל הזדמנות משדר אנטי-דרמטיות מובהקת. עורכי המוסף, מנגד, שיבשו את אחת מתשובותיו ופירסמו בליד הצמוד לראיון ציטוט לכאורה מפיו הכולל את הביטוי "שתי מחזות".

השם המפורש. צבי זרחיה מדווח ב"דה-מרקר" על הקשיים שצפויים ליוזמת נתניהו לקדם הקמת קזינו באילת. בניגוד ל"ידיעות אחרונות", זרחיה נוקב בשמו המפורש של שלדון אדלסון, איל ההימורים ופטרונו של נתניהו. תצלום של אדלסון אף מצורף לכתבה.

יוקר המחיה. תומר ורון מדווח ב"כלכליסט" כי 42% מהעובדים בבנק ישראל משתכרים יותר מ-25 אלף שקל ברוטו בחודש.

ואם טעינו, נבהיר

בתחתית עמ' 13 של "ישראל היום" מתפרסמת הבוקר "הבהרה" ולפיה נפלה טעות בכתבה על ז'בוטינסקי שפורסמה לפני ימים אחדים וייחסה למנהיג הרביזיוניסטים, שמת ב-1940, התמודדות על נשיאות מדינת ישראל. "ז'בוטינסקי התמודד על נשיאות ההסתדרות הציונית, ולא כפי שנכתב", מובהר. "עם הקוראים הסליחה".

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" כי ראשת אכ"א לשעבר, האלופה במיל' אורנה ברביבאי, תצטרף לצוות המגישים של "רצועת הביטחון" בגלי-צה"ל.

שרון שפורר ורוני לינדר-גנץ מדווחות ב"דה-מרקר" כי ועדת משנה חסויה של הוועדה לביקורת המדינה תדון בחודש הבא בדו"ח מבקר המדינה על התקשרות לא תקינה לכאורה של התעשייה האווירית עם יועצי שיווק ואסטרטגיה. ועדת המשנה החסויה תחליט אם הדיון יישאר חסוי או ייחשף לציבור.

אלי לאון ושלמה צזנה מדווחים ב"ישראל היום" כי העיתון הנורבגי "דאגבלדט" מסרב להתנצל על פרסום רצועת קומיקס אנטי-ישראלית, שהשוותה את מדינת ישראל לצפון-קוריאה ולרייך השלישי.

במוסף "מעריב" מדווח נועם שאול כי אופיר טובול החליט לסגור את האתר "קפה גיברלטר". "אני ואנשים נוספים, שהיו חלק מהפרויקט, אוהבים לשנות דברים ולא לעמוד במקום אחד", מסביר טובול את החלטתו.

עומר כביר מדווח ב"כלכליסט" כי בעקבות מיזוג בזק עם חברת הלוויין ,yes שינתה בזק-בינלאומי את עמדתה וחזרה בה מהתנגדות לחסימת אתרים שמאפשרים להוריד את תוכנת הסטרימינג Popcorn Time.

בגליונות יום א' האחרון פורסמו מודעות אבל רבות בעקבות מותו של מוטי קירשנבאום. רק ב"ישראל היום" לא פורסמה ולו מודעה אחת. לא מטעם המשפחה, לא מטעם חברים, לא מטעם תאגידים ואנשי עסקים. הבוקר, לראשונה, מתפרסמת גם ב"ישראל היום" מודעת אבל על מוטי קירשנבאום. על המודעה חתומה רשות השידור, הכפופה ישירות לראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו, ש"ישראל היום" משמש בטאונו.

"ידיעות אחרונות" מצטרף ל"הארץ" ומודיע לקוראיו כי על אף הורדת המע"מ, מחיר העיתון יישאר כפי שהוא.