משחקי הכס

העיתונים ממשיכים גם היום לעסוק בהודעתו של השר לבטחון פנים גלעד ארדן כי ימנה קצין צה"ל שנוי במחלוקת למפקד הכללי של המשטרה. מכלל הסיקור עד כה עולה כי מדובר במינוי לא מתאים ולא מוצלח, שחלק מההתנגדות לו נובע ממניעים זרים שטרם נחשפו, ועשויים להיות התקווה האחרונה של המבקשים לממשו.

סידור הכוחות העולה מהסיקור בעיתונים בימים האחרונים הוא כדלקמן: נוני מוזס או מי ממקורביו ("ידיעות אחרונות" ו-ynet) מתנגדים למינוי, מן הסתם משום שיש להם מועמד אחר. בנימין נתניהו ("ישראל היום") אינו שש למינוי, מחכה בשקט שייפול כדי לנסות להכניס בכל זאת מועמד משלו – ובינתיים נהנה מההסתבכות הציבורית של ארדן. גם בעיתונים האחרים, שאינם מגויסים מעצם הווייתם לאינטרסים זרים, סך הדיווחים והפרשנויות נוטה לרעתו של הירש (מאמר המערכת ב"הארץ" מבהיר את העמדה המערכתית: "ארדן, תוותר").

ולחדשות: "המידע הקשור להירש הגיע למשטרה ב-2013 – ולא נחקר", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "המידע שהעבירה המשטרה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בקשר לעסקאות בטחוניות בהן היה מעורב גל הירש הגיע אליה מהבולשת הפדרלית האמריקאית כבר ב-2013 – אך לא נחקר. על העברת החומרים פורסם שלשום ב'הארץ שישי'", כותב יניב קובוביץ בפתח הידיעה הראשית של העיתון. "מקורם של החומרים שמצויים כעת בידי וינשטיין הוא בחקירה סמויה שניהלו סוכני האף.בי.איי. הם כוללים מסמכים והקלטות של יותר מעשרים אנשי עסקים ישראלים שמעורבים בסחר בנשק ברחבי העולם. לדברי מקורות המעורבים בבדיקת החומרים, עולה מהם מעורבות לכאורה של לפחות חלק מסוחרי הנשק בעבירות מס ובשוחד בעסקאות שבוצעו באפריקה, אירופה ודרום אמריקה". גם ב"מעריב" מדווחים על כך בכותרת הראשית ("המכשול הגיאורגי") ומסתמכים על הפרסום בסוף-השבוע בחדשות ערוץ 10.

ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית היא "המינוי מסתבך", ההפניה לטור הפרשנות היא "הטעות של ארדן", ויש גם עלה-תאנה-של-יום-ראשון בדמות הורה שכול התומך במינוי במוסף היומי. הידיעה הראשית מוקדשת ל"מתקפה חריפה" של הירש, אבל מוקפת בידיעות המבטלות אותה: "גם אם נפל פגם חוקי קטן, הירש לא יהיה המפכ"ל", נכתב בכותרת ידיעה של טובה צימוקי בעמוד הפותח; "דו"ח אלמוג: הירש פסול לפיקוד", מזכירים את הכותרת הראשית משישי האחרון. ידיעה אחרת מביאה את התנגדות חברי ועדת וינוגרד לתמיכה של וינוגרד בהירש. עמ' 4 מוקדש לשתי פרשות השחיתות שנקשרו כביכול בעסקיו של הירש.

גם ב"ישראל היום" תמהיל הכותרות, הדיווחים והפרשנויות אינו נוטה חסד למינוי, אך משאיר מקום לאפשרות שיאושר ומקפיד – כמו ב"ידיעות אחרונות" – להעניק פתחון פה להירש ולגרסתו אל מול הטענות נגדו.

מתוך שער "הפלס", 28.8.15

הולכות ונקבעות גם הנסיבות שמאחורי המינוי, שעל העובדה שהיה מוזר ובלתי צפוי דומה שאין חולק: בעקבות דו"ח הביקורת הפנימי על הנסיבות שקדמו לרצח במצעד הגאווה, החליט ארדן לחזור בו מהצהרתו כי יבחר מפכ"ל מבין שורות המשטרה פנימה, אלא שכשהחל לפנות למועמדים פוטנציאליים מבחוץ, גילה שאין מי שיאבה לעמוס על שכמו את המעמסה. חוץ מהירש, שנתון במסע ניקיון מתמשך מהכתם שדבק בו בשל האופן שבו נפתחה והתנהלה מלחמת לבנון השנייה.

מתוך דף פייסבוק אנונימי בעד גל הירש (צילום מסך)

"כבר שמעתי על יחצנים שפונים אליהם לשכור את שירותיהם לנושא הזה", אמר ארדן בשבוע שעבר. נראה שלא רק מי שמתנגד למינויו של הירש שכר יחצנים: ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" מתפרסמים דברים של הורים שכולים (שונים) בעד הירש בדף פייסבוק אנונימי שנפתח באחרונה.

אם לשפוט לפי נסיון השנים האחרונות, בקרוב נשמע כי הסיבה להתנגדות למינוי היא שהירש "ימני" והתקשורת "שמאלנית". ב"מקור ראשון" כבר הזכירו בשישי את הגישה האוהדת כביכול של הירש למסורת ואת הגישה הנצית שלו מול התבוסתנות הצה"לית. טורו של דרוקר היום ב"הארץ", המביע התנגדות למינוי הירש ומזכיר את היד הקשה שלו כמח"ט בנימין, ודאי יספק תחמושת נוספת.

נגזרת נוספת, עכשווית, של ההאשמה ב"שמאלנות" תהיה הניסיון להפעיל את "אפקט 'ידיעות אחרונות'" ולשחזר בזעיר אנפין את המהלך הגדול של הבחירות האחרונות. כזכור, "ידיעות אחרונות" הביא אז את מאבקו בנתניהו עד לשלב שהאחרון החליט להפוך את העימות לגלוי לגמרי. התוצאה היתה שההפסד של "ידיעות אחרונות" הביא ל"אפקט 'ידיעות אחרונות'", כלומר, הוא הפך את העיתון לרעיל – לכזה שייחשד תמיד, ובצדק, כבעל אינטרסים זרים ומי שפעולה ציבורית שלו תביא מיד להתגייסות למען המטרה ההפוכה. ובמלים אחרות: נוני מוזס הפך את בנימין נתניהו לחסין ביקורת. אולי כעת הוא גם יביא להכשרתו של המינוי המוזר והמביך של גל הירש לתפקיד המפכ"ל.

ההפניה על שער "ישראל היום" לטור של איציק סבן, כתב המשטרה המגויס שהעביר את נאמנותו ממוזס, מסכמת היטב את הניסיון להשתמש ב"אפקט 'ידיעות אחרונות'": "עדיף הירש מאשר 'סוס טרויאני שישרת את נוני מוזס", נכתב בה. לרוע מזלם של אזרחי מדינת ישראל, כמעט שאין בנמצא כלי תקשורת שיכתוב כי עדיף מועמד ראוי ומתאים מאשר סוס טרויאני שישרת את בנימין נתניהו.

השלכות עקרוניות אפשריות

"מלחמת העולם" סביב מינויו של הירש מזכירה את זו שהיתה סביב מינוים של יואב גלנט (לרמטכ"ל) ויעקב פרנקל (לנגיד בנק ישראל), כותב משה גורלי ב"כלכליסט". "מעניין לעקוב מה צפוי בעוד שלושה מינויים בכירים שעל הפרק: יועץ משפטי לממשלה, ממונה על הגבלים עסקיים וראש הרשות למלחמה בהלבנת הון. בין שתי השלישיות יש הבדל מהותי: גלנט, פרנקל והירש הם חלק מהמינויים שנותרו בידי הממשלה. [...] שתי פרשיות מפורסמות גרמו להעברת מינויים שהיו בידי הממשלה לוועדת איתור: לאחר פרשת בר-און–חברון עבר מינוי היועץ המשפטי לממשלה לידי ועדה, וכך גם לאחר פרשת השחיתות ברשות המסים [...] יועץ משפטי לממשלה ומנהל רשות מסים נבחרים מאז בידי ועדת איתור. ומה ההבדל בינם לבין מפכ"ל משטרה שעדיין נבחר בידי השר? אין הבדל. העניין הוא שטרם התפוצץ סקנדל גדול מספיק בהליך המינוי של המפקח הכללי של המשטרה כדי 'לחלץ' מידי הממשלה גם את המינוי הזה. מי יודע, אולי ארדן יצליח".

איראן ואנחנו

"אובמה: צופה שהיחסים עם ישראל ישתפרו אחרי אישור הסכם הגרעין", נכתב בכותרת ידיעה ב"הארץ". ידיעה דומה מופיעה גם ב"ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" מופיעה ידיעה תחת הכותרת "צ'ייני: 'הסכם הגרעין – כמו הסכם מינכן'". המלים "אובמה למנהיגי היהודים: 'אחרי שהוויכוח יסתיים, היחסים עם ישראל ישתפרו'" מופיעות בכותרת המשנה (ואולי בכל זאת נתניהו מכין גם סולם לירידה מן העץ?).

אגב איראן, דרך אחת לרכוש את תמיכתם של עיתונאים שיש להם אישיות עצמאית היא להופכם ל"שותפי סוד" (זו, למעשה, היתה הדרך של ראשי המדינה לאלף את העיתונות כולה בשנותיה הראשונות של המדינה, באמצעות "ועדת העורכים"). כך עושה יצחק תשובה, המזמין עיתונאים ל"ביקור באסדה", כתיאורו המאלף של עמית סגל אחרי שעמיתו נדב פרי ערק כדי לשרת את מונופול הגז. מעניין היה לקרוא הערת אגב של אביו, העורך הראשי של "מקור ראשון" חגי סגל, בטורו ביום שישי האחרון: "רוב הפרשנים וההוגים שיבחו את מתינותם של שטייניץ ובוגי, והוקיעו את יהירות ברק", כתב סגל על טענתו של ראש הממשלה לשעבר ב"קלטות ברק" כי רק הוא ונתניהו היו מעוניינים בתקיפה באיראן, "אף שלמען האמת", ממשיך סגל, "רובם המכריע מבין מעט מאוד בסוגיה האיראנית. אנשים שאינם שותפי סוד לענייני איראן אינם מסוגלים להעריך כדבעי את הסיכון מול הסיכוי", הוא קובע.

הבנקים

רק ב"דה-מרקר" ממשיכים לטפל במה שנראה כמו סרטן אלים בלב הבנק הגדול במדינה. "הטייקון שהתרסק מנסה לגרור איתו למטה את מנכ"ל בנק הפועלים", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "מוטי זיסר זועם על הבנק, שהלווה לו כמיליארד שקל ופעל נגדו כשהפסיק להחזיר את ההלוואה. זיסר טוען שהמנכ"ל, ציון קינן, ידע על פרשת המין בחטיבה העסקית בבנק – ושתק. עורכי-דין שאת שירותיהם שכר זיסר פנו למשטרה, לבנק ישראל ולדירקטוריון הפועלים בדרישה שיחקרו את הפרשה וישעו את קינן מתפקידו. בבנק הפועלים מסרבים להגיב", נכתב בכותרת המשנה.

שרון שפורר, שחשפה את הפרשה וליוותה אותה עוד לפני שזיסר העביר לערוץ 10 את החומרים לפרסום, חושפת טפח נוסף מהשיחה המוקלטת – בין זיסר לבכיר לשעבר בבנק. מהדברים, ככל שהם נכונים ומדויקים, עולה תמונה של בנק המנוהל בידי אנשים מושחתים: בכיר מאוד בבנק מקדם מזכירה שעימה היה לו רומן אסור לתפקיד בכיר במחלקה החולשת על מתן אשראי לבכירי המשק (פעולות המסתיימות שוב ושוב בהסדרי חוב והפסדי עתק), בעוד שמנהל הבנק מעלים עין ואף גרוע מכך. אם תמונת המציאות הזו שקרית – על ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, ועל שמעון גל, לשעבר מנהל החטיבה העסקית בבנק, לתבוע תביעת דיבה מהדהדת את כל מי שקשור בהאשמות הללו. אלא שמהבנק לא מגיבים אפילו לכתבה עיתונאית.

"דה-מרקר" לא חושך שבטו גם מבנק לאומי: "זקן עושה חסד עם לאומי: מציג את ההסתבכות בארה"ב כרשלנות בלבד", נכתב בכותרת טור של סיון איזסקו. "הרשויות האמריקאיות תיארו את התנהלות הבנק בפרשת הסיוע למעלימי מס כעבריינית, והטילו עליו קנסות בסך 400 מיליון דולר. המפקח על הבנקים היוצא, לעומתם, בחר למקד את דו"ח הביקורת שלו על הפרשה בכך שבכירי לאומי לא הפנימו בזמן את השינויים שבסביבה הרגולטורית", נכתב בכותרת המשנה. תזכורת: כותרת גליון סוף-השבוע של "גלובס" היתה "המפקח על הבנקים: בכירי לאומי לשעבר צריכים להחזיר את הבונוסים" – בכירים לשעבר כשעיר לעזאזל הנוח עבור כולם, כולל הבנק.

חשוב לכתוב כאן: לא צה"ל, לא סקס, לא השואה. הטאבו האמיתי של התקשורת הישראלית הוא הבנקים. כל כלי תקשורת מצוי כל הזמן או לפחות חלק מהזמן במצב שבו הוא חב את המשך קיומו הפיננסי לבנק זה או אחר (ובבנק זה או אחר הכוונה היא בדרך כלל לפועלים או לאומי, השולטים בשוק הבנקאות בישראל). מובן שהבנקים משחקים אותו תפקיד ביחס לעסקים אחרים, ככל שלמו"לים יש כאלה – ולכל המו"לים חוץ מעמוס שוקן יש כאלה – מה שיוצר בלם כפול על סיקור הוגן שלהם.

לאומי והפועלים אינם מסתפקים בבלם הכפול, ודואגים לבלם שלישי: "שיתופי פעולה" – שם קוד לפרויקטים של פרסום סמוי – עתירי ממון עם כלי התקשורת, כמו זה שמתקיים כבר שנים עם "ידיעות אחרונות" וזה שהחל לאחרונה ב"מעריב" של אלי עזור. כיצד כתבים העובדים בשיתוף עם בכירי הבנק ב"פרויקט שיתוף פעולה" יוכלו אחר-כך לפרסם מידע שלא נוח להם? כיצד עורכים המפרסמים טורים מדושני עונג של בכירי הבנק כחלק מאותם פרויקטים, ועובדים צמוד לאנשי השיווק שלהם, יוכלו לפרסם דברים ביקורתיים על אותם בנקים?

גם בפרשה קודמת שבה הסתבך הבנק – הדרישה לפיטורי היו"ר דני דנקנר, שעובדת היותו מושחת כבר הספיקה לקבל מאז חותמת של בית-משפט – היה זה במידה רבה משחק של "דה-מרקר" מול שאר העיתונות הכלכלית. זו האחרונה אינה מתייצבת תמיד על רגליה האחוריות כדי להגן על בנקאים מושחתים, אבל גם שתיקה היא כהודאה וחוסר סיקור אינו שונה מאוד מסיקור אוהד – בוודאי כשמדובר בגופים שהם מהחזקים והמשמעותיים במדינת ישראל.

זיסר, טייקון בעייתי בפני עצמו, עשה חסד עם הציבור הישראלי והוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת של בנק הפועלים. זוהי ההזדמנות של עיתונים שאינם "דה-מרקר" לאחוז בקצות החוט שניתנו להם ולמשוך אותם במלוא העוצמה. אחרי הכל, הכוח שיש לבנקים על העיתונים יכול להפוך לאשליה בלבד; אם העיתונות תאמץ כולה או רובה קו הגון ותקיף בסיקור הבנקים הישראליים, בכיריהם של הבנקים והקונסיליירים השונים שלהם לא יצליחו בתמרוניהם נגד חופש העיתונות.

אחרי הכל, עיתונאים אינם חייבים להיות דמויות חלשות, נרפות, משרתיהם של אדונים ושל אינטרסים זרים, וכל זה תמורת שכר עלוב ודימוי ציבורי מידרדר והולך. עיתונאים יכולים להיות הדמויות החזקות ביותר במאבק לתיקון דמותה של המדינה, סוכני השינוי המשפיעים והמשמעותיים ביותר. לרוע המזל, רובם כלל אינם מעוניינים בכך.

אליעזר פישמן

מו"ל "גלובס" אליעזר פישמן (צילום: משה שי)

"נקש חטף לשטיינמץ את כלכלית-ירושלים", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט" (ב"דה-מרקר" תקועים עדיין עם הכותרת "מקורבים לבני שטיינמץ: הוא הודיע לבנק לאומי שאינו מעוניין לפי שעה לרכוש את כלכלית-ירושלים"). "ברגע האחרון, ואף שמרבית ההערכות היו כי בנק לאומי ימכור את השליטה בחברת הנדל"ן כלכלית-ירושלים לבני שטיינמץ, השלימה משפחת נקש עסקה לרכישת 40% מהחברה. זאת, בתמורה ל-380 מיליון שקל והתחייבות להזרים לחברה 200–250 מיליון שקל. גרירת הרגליים של שטיינמץ האיצה את המגעים עם משפחת נקש, השולטת גם בחברות ארקיע ואמפא-נדל"ן", נכתב בכותרת המשנה (גולן חזני).

אינטרסים דתיים

ב"המודיע", כנראה העיתון המחויב ביותר לגוף המתקרא "מועצת גדולי התורה", ממשיכים גם היום בקמפיין נגד חילול שבת בישראל (גם ב"הפלס"; ב"המבשר" ו"יתד נאמן" לא). "בעקבות מועצת גדולי התורה: התעוררות בציבור לביצור חומות השבת בערי ויישובי ארץ הקודש", נכתב בכותרת בראש שער "המודיע". ברם, לכל אורך הידיעה הלא חתומה לא צוין איך באה לידי ביטוי, אם בכלל, אותה "התעוררות בציבור". בכותרת הראשית מספק העיתון בכל זאת דבר-מה ממשי לקמפיין: "מתברר: התופעה שבה כופים על בעלי עסקים לפעול בשבת – נרחבת"; "לא רק בשרונה: גם בעלי עסקים בביג אשדוד טוענים כי בעלי המתחם כופים אותם לפעול בשבת" (י' הרשקוביץ).

סימנייה

"48 מיליארד שקל ו-4 חורים שחורים", "אם תקציב החינוך כל-כך גבוה, למה ההורים מוציאים כסף מכיסם? איך זה שהכיתות צפופות אף שיש הרבה מורים? ואיך אפשר לצמצם פערים בין המגזרים? 'כלכליסט' מנתח את חוסר היעילות במערכת החינוך" (שאול אמסטרדמסקי ומיקי פלד).

ואם כבר "כלכליסט", מעניין לקרוא גם את הסיכום של נעמה סיקולר לכהונתו של דייוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים הפורש.

מחירי הדיור

אחרי הביקורת הקשה שהוטחה במפלגת כולנו בשל העלייה הנמשכת במחירי הדיור, שתלתה אותה גם בהתבטאויות הפומביות של שר האוצר כחלון, מנסה שר השיכון יואב גלנט לשבור שמאלה: "מחירי הנדל"ן לא יירדו בקרוב", הוא מצוטט בכותרת הראשית של מוסף "ממון" ובשער "ידיעות אחרונות".

עזבו את משפחתי

"קמפיין 'רק לא ביבי' הפך לקמפיין 'רק לא שרה'", זעק בנימין נתניהו ערב הבחירות האחרונות לכנסת. "עזבו את משפחתי" היא קריאה תדירה שלו המופנית כהאשמה חריפה לתקשורת עוינת. באותה עת, מכונת התעמולה של נתניהו מגייסת שוב ושוב את בני משפחתו לטובת קידום תדמיתו הפוליטית. הנה למשל תמונה שבחרה לשכת העיתונות הממשלתית (הפועלת תחת משרד ראש הממשלה) להוציא לעיתונות מתוך תיעוד ביקורו באיטליה:

שרה נתניהו יחד עם אנייסה לנדיני, רעייתו של ראש ממשלת איטליה, בתמונה שהופצה על ידי לשכת העיתונות הממשלתית, 29.8.15 (צילום: קובי גדעון)

גם ב"ישראל היום" הקפידו, לצד תצלום של נתניהו עם ראש ממשלת איטליה, לצרף תצלום של שרה נתניהו עם אשתו של רנצי.

פלוצקר

סבר פלוצקר כותב ש"אי-הקפדה על עובדות שניתן לבדוק בקלות (לרוב בלחיצת מקלדת או במייל) הפכה למכה ציבורית".

העיתונאי הכלכלי הוותיק סבר פלוצקר (צילום: "העין השביעית")

ענייני תקשורת

השידור הציבורי. "התבצרות ברוממה ועיצומי תמיכה בנתב"ג", נכתב בכותרת ידיעה של אופיר דור ואורנה יפת בעמ' 14 של "כלכליסט". "הכנ"ר דוד האן, המשמש מפרק רשות השידור, מזהיר שהמשמעות של אישור התיקון לחוק הרשות בנוסח הנוכחי היא פיטורים של 500 עובדים בתוך חודש. רשות שדות התעופה תשבית הבוקר לשעתיים את הטיסות לאות הזדהות עם עובדי הרשות. עיצומי הזדהות גם בהוצאה-לפועל", נכתב בכותרת המשנה.

הכותרת הראשית של "יתד נאמן", 30.8.15

באופן מעניין, שאפשר אולי לתלות בקוצר הזמן הידוע של הכנת עיתוני ראשון (קוצר זמן שמוכפל פי כמה עבור עיתונאים שומרי שבת), עניינם של אנשי הטלוויזיה הישראלית מגיע לכותרת הראשית של "יתד נאמן", עיתון המשרת קהל שבאופן מוצהר אינו צופה בטלוויזיה, ישראלית או אחרת. "במאבק למנוע פיטורי 1,500 עובדים ברשות השידור: שביתת הזדהות במשק. היום בשעות לפני הצהריים יושבתו: נתב"ג, הנמלים, מעברי הגבול והים, מערך גביית המסים ומעברי הסחורות בגבולות; יו"ר ההסתדרות: 'איננו מתנגדים לרפורמה, אך ניאבק ב'התנהגות חד-צדדית כוחנית'", נכתב בשער העיתון.

נבדק מחקרית. "'מחקר חדש קובע כי', נאמר לא אחת במהדורות חדשות, בעיתונים ואף בפרסומות. אלא שמבדיקה מעמיקה שבוצעה לעשרות מסקנות שהתפרסמו בכתבי-עת העוסקים במחקר בתחום הפסיכולוגיה עולה תמונה עגומה בנוגע למצבו של מדע זה", נפתחת ידיעת השער האחורי של "הארץ", המתורגמת מה"גרדיאן". "צוות חוקרים בינלאומי, שכלל 270 מדענים בחמש יבשות, וחזר על 100 ניסויים שתוצאותיהם פורסמו בעבר בכתבי-עת מובילים בתחום, הצליח לשחזר רק 36% מהתוצאות המקוריות".

תוכן שיווקי. נובל-אנרג'י אמנם אינה מפרסמת מודעות בקבוצת "הארץ", אך במחלקה המסחרית של העיתון הצליחו בכל זאת לנגוס נתח מכספי הפרסום הקשורים לתחום. המוסף "אנרגיה", אחד מסדרת המוספים הפרסומיים של העיתון, מוקדש היום ל"פוטנציאל הכלכלי של הגז הטבעי". בפתח הגיליון: ראיון עם שר האנרגיה יובל שטייניץ, המקדם את מתווה הגז ש"הארץ–דה-מרקר" נלחם נגדו בכל כוחו. ואולם, החלק היותר גדול של הדף מוקדש לטור מאת האופוזיציונר ח"כ איתן כבל (דבר מוזר בפני עצמו: האם ידע שהוא כותב טור למוסף פרסומי?), והנושא המרכזי בשני הטקסטים הוא זה שכמעט לא זכה להד בתקשורת מחוץ לתוכנית "סדר יום" של קרן נויבך: העובדה כי הגז אינו מגיע למפעלים בגלל עיכובים ביורוקרטיים בהנחת הצינורות היבשתיים – עיכוב שאין לו דבר עם מתווה הגז ומונופול הגז וכולו באחריותה של הממשלה.

אגב, בדיקה לא מחקרית שערכתי מעלה כי האופן שבו מסמן "הארץ" את המוסף כפרסומי (לוגו זעיר של המחלקה המסחרית על השער, דיסקליימר פעוט בתחתית העמוד הראשון ופונט שונה) חומק מעיניהם של קוראים קבועים ואינטליגנטים של העיתון, הסבורים כי מדובר במוסף רגיל ממוספי העיתון.

מודעות אירוסין בחסות חברת רהיטים, "המודיע", 30.8.15

החתונה בחסות. ב"המודיע" החרדי הצליחו למסחר את מודעות האירוסין. הללו מודפסות על רקע בצבע המזוהה עם חברת הריהוט איקאה, מלווה בלוגו שלה ובסלוגן "מזל טוב! בית חדש בישראל. ריהוט חדש מאיקאה". האתגר הבא המונח לפתחם של הפרסומאים: למסחר את מודעות האבל.

מודיעין שלום. גם בעיתונים החרדיים למדו כבר כי את עמדותיו של ראש הממשלה שלנו – שאינו שש לחלוק אותן עם הציבור שבחר בו – אפשר להבין באמצעות קריאה בפמפלט המתיימר להיות עיתון. "ההערכה הרווחת בקרב יודעי דבר קובעת כי ישראל לא תצליח לגייס רוב למתנגדי ההסכם עם איראן בקרב חברי הקונגרס", כותב בנימין ליפקין, עורך "המבשר" והימני מבין עורכי העיתונים החרדיים. "הצצה בין שורותיו של העיתון, המבטא את הלך רוחו של נתניהו, מלמדת מה הוא חושב".

חדשות חוץ. "צרפת: שני עיתונאים נעצרו לאחר שניסו לסחוט באיומים את מלך מרוקו", נכתב בכותרת ידיעה ב"המבשר" החרדי. "שני העיתונאים הצרפתים עוסקים בכתיבת ספר על המלך מוחמד השישי והם פנו לבית המלוכה המרוקני בדרישה לקבל תשלום של 3 מיליון יורו בתמורה לגניזת הספר", נכתב בכותרת המשנה (יעקב א' לוסטיגמן). "3 שנות מאסר לעיתונאי אל-גז'ירה שהורשעו שוב בטרור במצרים", נכתב בכותרת ידיעה ב"הארץ".

בשירות הוד-מעלתו. מישהו בדף הפייסבוק של "ישראל היום" גילה להיטות יתר בקמפיין המתמשך לרימום דמותו של בנימין נתניהו.

יונים מחרבנות על ראשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדף הפייסבוק של "ישראל היום"