כתביו של אתר האקטואליה "סקופ" הם אזרחים מן השורה ולא עיתונאים מקצועיים, מה שנקרא "עיתונות אזרחים". באוקטובר האחרון הגיש אתר "סקופ" עתירה לבג"צ נגד לשכת העיתונות הממשלתית, בדרישה כי תעניק תעודות עיתונאי לכתביו. אחד התנאים שמעמידות כיום התקנות לקבלת תעודה נוגע לנתוני התפוצה של כלי התקשורת: מעיתון מודפס נדרשת תפוצה מינימלית של עשרת אלפים עותקים בשבוע, ממקומון מודפס 5,000 עותקים, ואילו מעיתון אינטרנטי נדרשת כניסה יומית של עשרים אלף משתמשים ייחודיים. מאחר של"סקופ" גולשים בממוצע יומי רק כ־5,000 משתמשים, הוא אינו מוגדר כאמצעי תקשורת וכתביו, לפיכך, אינם מקבלים תעודת עיתונאי.

חלק מהדיווחים על העתירה הציגו אותה בטעות ככזו המבקשת להעניק תעודת עיתונאי לכל בלוגר וגולש, בעוד שבפועל מדובר בעתירה המקבלת את התנאי של לע"מ, שתעודות יסופקו ל"אמצעי תקשורת", ורק מערערת על גבולותיו. ב"סקופ" טוענים כי התקנות מפלות את התקשורת המקוונת בכך שהן מציבות בפניה סף פופולריות גבוה מזה של התקשורת המודפסת. השלוחות האינטרנטיות של עיתוניהם של ארנון מוזס, עופר נמרודי ועמוס שוקן עומדות בדרישות בזכות משאביהן הנכבדים, ואם כך, נטען בעתירה, מה שמנחה את לע"מ הוא "רצונה לשמר את ההגמוניה של העיתונות הכתובה הוותיקה".

בלשכת העיתונות הממשלתית טוענים מנגד כי לא ניתן להשוות בין תנאי התפוצה שיש לדרוש מהמדיה השונות, בשל זמינות האינטרנט והיותו חינמי, ובשל השוני באופי ההפצה. בעתירה נטען כי מדובר בשיקולים זרים, אולם נראה כי הם דווקא ראויים לעיון: לאתר אינטרנט חינמי קל יותר להגיע לאנשים מאשר עיתון שדורש כסף תמורתו, ולכן מוצדק לדרוש ממנו תפוצה גבוהה יותר. מחיקה מוחלטת של קריטריון התפוצה תיצור מצב אבסורדי בו כל אזרח יוכל לקבל תעודת עיתונאי. אמנם לגבי המספרים המדויקים שיש לדרוש, מדובר בהחלט בעניין שראוי לשקול אותו פעם נוספת.

אלא שב"סקופ" מרחיקים לכת הרבה יותר וטוענים לסתימת פיות ולפגיעה בחופש הביטוי. טענה זו מופרכת או, לפחות, מופרזת: את רוב העבודה העיתונאית ניתן לבצע ביעילות גם ללא התעודה (הח"מ, למשל, לא מצא זמן לעדכנה זה מספר שנים). נכון שבתחומים מסוימים יוצר העדרה בעיה (כניסה לכנסת ולמסיבות עיתונאים, שליפה מהירה של תיקים מבית־המשפט), אולם ככלל, כוחם של עיתון ועיתונאי אינו נובע מתעודות ממשלתיות אלא מעבודתם בשטח: אם "סקופ" יצבור פופולריות ציבורית ומוניטין ככלי תקשורת מהימן וראוי, ייפתחו מאליהן כל הדלתות בפני עיתונאיו. שרים ושועי הארץ ייחסו חשיבות לאופן הצגתם בו, ולכן יתייחסו לעיתונאי האתר בכבוד.

אבל, קודם כל, על בעלי "סקופ" להתייחס לעיתונאיהם בכבוד. הבעלים, מתברר, רוצים ליהנות מהמודל העסקי המושלם: כתבים שיזיעו וינפקו תוכן איכותי, שיעלה את הרייטינג של האתר וכך את תשלומי המפרסמים לכיסיהם - בהתנדבות. כשרוממות חופש הביטוי בגרונם, הם מגדירים את עצמם כעיתון לכל דבר ודורשים עבור כתביהם תעודות עיתונאי, אולם כאחרוני המעסיקים הנצלנים הם לא מוכנים להעניק להם תלוש משכורת (או, למצער, שכר סופרים) ונשענים על התשוקה המפעמת בקרב רבים לפרסם ולהתפרסם. מצטיינים, מציין תקנון האתר בנדיבות, יקבלו "הטבות סמליות": תמורת מאתיים כתבות, למשל, תקבלו מצלמת וידיאו "חדישה".

אולי כדאי ששופטי בג"צ, בטרם ידונו בעתירה לגופה, יציבו בפני בעלי "סקופ" את התנאי הבא: רוצים שלשכת העיתונות הממשלתית תיתן לכתבים שלכם תעודות עיתונאי - תנו להם משכורות. אין צורך להילחץ: לא מדובר בכסף גדול.

גיליון 70, ינואר 2008