הדירקטורים של חברת דיסקונט-השקעות פעלו באופן פזיז ב-24 במרץ 2011, עת אישרו את רכישת "מעריב" והעברתו לשליטת נוחי דנקנר, קבע השבוע השופט עופר גרוסקופף מבית-המשפט המחוזי מרכז-לוד. הם לא היו היחידים. גם עיתונאים פעלו בפזיזות באותם הימים, וכמו הדירקטורים של דסק"ש, גם הם התעלמו כמעט לחלוטין מההפסדים הכבדים של "מעריב" לאורך יותר מעשור ומהמניעים הזרים שהיו יכולים להיות לדנקנר בהחלטתו לרכוש את העיתון.

"דנקנר מציל את 'מעריב'", קראה הכותרת הראשית של "גלובס" בגיליון שיצא לאור בערב ה-23 במרץ 2011. "דיסקונט-השקעות מקבוצת אי.די.בי במו"מ לרכישת השליטה ב'מעריב' תמורת 140 מיליון שקל", נכתב בכותרת הגג לראשית. בכותרת המשנה דווח כי "המטרה" ברכישת העיתון היא "צירוף גוף תוכן משמעותי לזרוע התקשורת של אי.די.בי, הכוללת את סלקום ונטוויז'ן" – ההסבר שניתן מטעם דנקנר ואי.די.בי בזמן אמת ושהשופט גרוסקופף גיחך בהחלטתו.

"נמרודי: 'נוחי יציל את חופש הביטוי'", קראה הכותרת המרכזית בכפולה הפותחת של אותו גליון "גלובס". כתב המדיה של העיתון לי-אור אברבך דיווח כי "הרכישה נעשית מתוך תפיסה אסטרטגית כוללת של הקבוצה, ולפיה עליה להיערך לשינויים הדרמטיים בשוק התקשורת, שאמורים להתרחש בקרוב לאור מסקנות ועדת חייק, המעמידות את הקבוצה מול כוחות כמו קבוצת בזק או קבוצת הוט. נראה כי לחברה ברור כי עקב אכילס שלה הוא תחום התוכן, וההשקעה ב'מעריב' אמורה להיות סנונית ראשונה וזולה במסע רכישות שיאפשר לה לייצר אלטרנטיבות לתוכן המבוססות על מותג ותיק ומוכר". בדיעבד, רכישת "מעריב" הנחילה לדסק"ש הפסדים של מאות מיליוני שקלים ונחשבת אחת הסיבות לנפילתו של התאגיד שבשליטת דנקנר.

מתחת לידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "גלובס", תחת הכותרת "הרכישה של דנקנר – הצלה ערכית", סיפק אברבך טור פרשנות. "היום, דנקנר הוא כוח משמעותי במשק הישראלי, והבשילה העת כי גם לו יהיו החזקות בשוק המדיה המקומי", כתב. "זה קורה בגלל ששוק התקשורת משתנה, והיום לא ניתן להיות גוף החזקות עם גופים כמו סלקום או נטוויז'ן ולא להחזיק גם בגופים מפיקים ובעלי שם בתחום התוכן. זה קורה עכשיו, כי הכוחות הגדולים של אתמול בשוק המקומי שוקעים אט-אט, בעוד כוחות חדשים ומלאי תנופה עולים במהירות. זה קורה ממש עכשיו, כי הדמוקרטיה הישראלית נמצאת בתקופה קריטית שבה היא נמצאת בסכנה ממשית".

בהמשך כתב אברבך: "אין לטעות בהיותו של דנקנר איש עסקים מנוסה ובאנשיו ששיקללו את כל התחשיבים הקרים של עלות מול תועלת, אך המעשה שהוא עושה בראש ובראשונה הוא הצלה ערכית ואפילו פטריוטית, במחילה על הפומפוזיות, של חופש העיתונות הישראלי, שעשוי היה לאבד את אחד ממגיניו החשובים ביותר". רמיסת חופש העיתונות ב"מעריב" של דנקנר התבררה בהמשך, והיתה למשל ולשנינה בשנים הבאות.

"נמרודי: 'נוחי יציל את חופש הביטוי'", "הרכישה של דנקנר – הצלה ערכית", כפולה פותחת על רכישת "מעריב" על-ידי דנקנר, "גלובס", 23.3.11

"אנחנו צפויים לראות כוחות חדשים נוספים כמוהו, שהמציאות והאווירה המשתנה דחפו אותם במידה זו או אחרת אל התחום, שעד כה היה נדמה שאין בו תשואה אמיתית", כתב עוד אברבך. "באותה מידה נראה גם כוחות קיימים שילכו וייעלמו מחיינו. חוש הריח של דנקנר בדרך-כלל אינו מאפשר לו ליפול. מה שהוא ראה בחוליה החלשה ביותר בתקשורת הישראלית המסורתית, צפויים לראות בעלי הון ישראלים נוספים. בעלי הון כאלה הם למעשה הזן היחיד שיכול להתקדם או לקדם את התקשורת הישראלית באופן שגם יהלום את התנאים הרגולטוריים העיקשים והמגבילים וגם יאפשר את קיומו של השיח הישראלי הבריא ונטול האינטרסים החיצוניים. ה'תקלה' היחידה היא שאם החוקים היו הוגנים עד כה, לא היינו זקוקים לאיל הון בעל החזקות כה רבות במשק שיציל גוף תקשורת, שהיה רצוי שיבקר גם אותו".

בהמשך המאמר קבע אברבך כי "140 מיליון השקלים שתשקיע דסק"ש בעיתון יצילו אותו כעת, אין בכך ספק. הם יאפשרו להדפיס את העיתון גם בשנים הקרובות ולשלם משכורות לעובדיו, ורק בכך יש נחמה גדולה. [...] 'מעריב' לא יכול להישען לנצח על גב המזומנים של הקבוצה שתהיה עכשיו מאחוריו, ויהיה עליו להבריא את עצמו כדי להפוך לגוף חדשני ואטרקטיבי בכל הקשור לעידן הניו-מדיה, אך בעיקר כדי להיות חברה כלכלית מהוגנת. רק כך הוא יוכל להמשיך לשרת את הקהל הישראלי ואת הפלורליזם התקשורתי כהלכה".

"נוחי דנקנר: נקפיד ש'מעריב' לא ישרת מטרות כלכליות, עסקיות או פוליטיות". ידיעה ב"גלובס" על רכישת "מעריב" על-ידי דנקנר, 24.3.11

למחרת פורסמה ידיעה על פני עמוד שלם בכפולה השנייה של "גלובס" תחת הכותרת "נוחי דנקנר: נקפיד ש'מעריב' לא ישרת מטרות כלכליות, עסקיות או פוליטיות". בידיעה, אף היא מאת אברבך, צוטט דנקנר כמי שאומר בין היתר כך: "כדי למצב את החזקותיה של אי.די.בי בתחום התקשורת, חשבנו שנכון לרכוש לראשונה גם חברת תוכן ותיקה ואיכותית כ'מעריב'. רכישה זו תאפשר לקבוצה להתמודד בתנאים שווים מול קבוצות תקשורת אחרות שכבר היום עשירות בתוכן".

הנה כך התייחס השבוע השופט גרוסקופף לטענות דומות שהשמיעו העדים מטעם דסק"ש, כאילו רכישת "מעריב" נועדה לחזק את ה"תוכן" בקבוצת אי.די.בי: "מה הקשר בין השקעותיהן של בזק והוט בסרטים ובהפקות מקור לתוכן החדשותי ש'מעריב' יודעת לספק? כיצד משתלב 'מעריב', עיתון מודפס בעיקרו, בהתלכדות בין הטלוויזיה לאינטרנט? איך אפשר יהיה לשלב, הלכה למעשה, את התוכן של 'מעריב' במדיה החדשה באופן שיניב רווחים לדסק"ש? כיצד ההוצאות העצומות של המתחרות על תוכן מצדיקות השקעה של 140 מיליון ש"ח ברכישת 'מעריב'? בלשון המשל – כיצד הבגדים החדשים מועילים לפאר את הגוף הקיים?".

נוחיתון

בעיתון הכלכלי המתחרה, "דה-מרקר", הסיקור היה ספקני וביקורתי בהרבה. ב-24 במרץ 2011 פורסמה כפולת עמודים בעיתון תחת הכותרת "צינור חמצן ל'מעריב': דנקנר צפוי להשתלט על העיתון". הידיעה המרכזית, מאת כתבת המדיה של העיתון אופיר בר-זהר והכתב ערן אזרן, כללה את המשפטים הבאים: "מדוע מעוניין דנקנר להשקיע ב'מעריב'? ההערכות גורסות כי כמו פעמים רבות אחרות שבהן בעלי הון משקיעים בכלי תקשורת, המטרה היא השגת כוח והשפעה. העיתונות המודפסת נמצאת אמנם בירידה, אך השפעתה על הציבור ומקבלי ההחלטות משמעותית ביותר". הכותרת על השער היתה "נוחיתון", על משקל הכינוי "ביביתון", המוצמד תדיר ל"ישראל היום".

"צינור חמצן ל'מעריב'", סיקור רכישת "מעריב" על-ידי דנקנר, "דה-מרקר", 24.3.11

משני צדי הידיעה המרכזית פורסמו טורי פרשנות. בראשון שבהם טען אמיר טייג כי "בניגוד ליתר הטייקונים המחזיקים בגופי מדיה, דנקנר גר בבית זכוכית, ורכישת 'מעריב' היא זריקת אבן. [...] 'מעריב' ייהפך לגוף תקשורת שצבוע באינטרסים הרבים מדי של בעל השליטה שלו. דנקנר אמנם מציל את העיתון מכליה ואת עובדיו מפיטורים, ועל כך מגיע לו קרדיט, אך בראייה כלל-משקית הוא כנראה בעל ההון האחרון שצריך לעשות זאת".

בטור הפרשנות השני שפורסם באותו יום ב"דה-מרקר" כתבה בר-זהר כי "העסקה שעל הפרק מעלה כמה סימני שאלה חשובים שראויים למחשבה נוספת". בר-זהר הזהירה מפני מצב שבו האינטרסים של דנקנר יבואו לידי ביטוי באופי הסיקור של העיתון, ותהתה אם נדב אייל יוכל להמשיך לפרסם טורים נגד הטייקונים ב"מעריב" תחת דנקנר (אייל אכן נאלץ לחדול מלכתוב בנושאי כלכלה לאחר כניסת דנקנר לעיתון, בהוראת העורך הראשי שמינה דנקנר, ניר חפץ. בהמשך פוטר).

בהמשך הטור הדגישה בר-זהר את ההפסדים הכבדים והמתמשכים של "מעריב" והעריכה כי "התועלות מרכישת העיתון לא יגיעו בצורה של תשואה למחזיקי המניות של דיסקונט-השקעות, אלא בצורה של תשואה אישית וחשאית יותר שמהותה כוח גדול יותר לדנקנר בקרב מקבלי החלטות". על רקע זה בדיוק, על העדפת האינטרסים של בעל השליטה על פני האינטרסים של בעלי המניות האחרים בדסק"ש, הוגשה התביעה הנגזרת נגד החברה.

בשער האחורי של "דה-מרקר" פורסם טור פרשנות נוסף, מאת חגי עמית, תחת הכותרת "בסוף הציבור יציל את 'מעריב'". "אין דינה של רכישת 'מעריב' בידי דסק"ש כדין הקמת 'ישראל היום' בידי אדלסון, משום שהעיתון המדמם יירכש בידי חברה ציבורית, שבה מחזיק הציבור יותר מ-40% בשרשור", כתב עמית. "גם תקציבי פרסום שיקבל 'מעריב' מהחברות האחיות יגיעו מחברות ציבוריות. גברת כהן מחדרה היא שותפה משמעותית בחברות כמו שופרסל, סלקום, כלל-ביטוח ונכסים-ובניין, המרכיבות את האימפריה הציבורית של דנקנר. אם דנקנר יציל את 'מעריב' יהיה זה גם על חשבונה, כפי שזה יהיה על חשבונה אם 'מעריב' יהפוך תחת דנקנר לבמה למימוש אג'נדות כאלה ואחרות".

*     *     *

הסיקור ב"דה-מרקר"

*     *     *

למחרת, בגליון יום שישי, ה-25 במרץ 2011, הקדיש עורך "דה-מרקר" סמי פרץ את טורו השבועי לרכישת "מעריב". "דנקנר אינו מו"ל, וגם הוא יתקשה להרוויח כסף ב'מעריב'", קבע פרץ. בהמשך התייחס העורך לדברי ההסבר של אי.די.בי, כאילו יש צורך ברכישת "מעריב" כדי שהעיתון יספק תוכן לחלקים אחרים בקבוצה, ופסל אותם. "הטיעון הזה אינו מספק, משום שאת מרבית התוכן של 'מעריב', ולמעשה של כל העיתונים, ניתן לצרוך כיום בחינם, או לרכוש תמורת מחיר זעום", כתב פרץ. "כדי להשיג תוכן אין צורך בהשתלטות על חברה שמעסיקה כ-2,000 עובדים ולא מפסיקה להפסיד כבר שנים. לכן, אם נותנים לסוגיית התוכן את המשקל האמיתי ברציונל לביצוע העסקה, עדיין צריך להבין מה גורם לחברה ציבורית שבשליטת דנקנר לרכוש את השליטה ב'מעריב'. ההסבר המתבקש הוא שדנקנר, כאחד האנשים החזקים בישראל, רוצה עוד קצת כוח".

באותו הגיליון פורסמה כתבה נוספת על הרכישה, תחת הכותרת "העסקה מעוררת דאגה". אופיר בר-זהר, אורה קורן וערן אזרן ליקטו תגובות מפי גורמים שונים במשק ומומחים בתחום התקשורת. גורמים המקורבים לרשות להגבלים עסקיים אמרו לעיתון: "מבחינת הריכוזיות הכלל-משקית ברור שזה לא טוב שבמה כזו עוברת לידי אי.די.בי". פרופ' אבי בן-בסט הוסיף: "אני רואה בעיה בזהות הקונה, שהוא התאגיד הכי גדול במשק, וראוי שהעסקה תעורר דיון לגבי התופעה של מיקום אמצעי תקשורת בקבוצה העסקית הכי גדולה". "חשוב לזכור כי טייקונים לא נכנסים לתקשורת משיקולים כלכליים, אלא משום שהם מתייחסים לכך כאל משאב פוליטי", התריע פרופ' דן כספי. ד"ר יובל קרניאל הצטרף לשורת המתריעים בשער ואמר ל"דה-מרקר": "יש פה איש עסקים שנכנס להשקעה בחברה שברור שלא תביא לו רווחים, והדבר הזה חייב לעורר דאגה".

אחרים, לעומת זאת, הביעו סיפוק, ובהם נשיאת מועצת העיתונות דליה דורנר ובכיר עיתונאי "מעריב" בן כספית, שאמר: "אני יודע שהחופש העיתונאי ב'מעריב' יישמר. לא אני ולא אף עיתונאי רציני ב'מעריב' יישארו אם לא יהיה חופש". כספית נשאר ב"מעריב" על אף שגם לפי עדותו שלו עצמו מאוחר יותר, החופש העיתונאי ב"מעריב" שבשליטת נוחי דנקנר לא נשמר.

"למה צריך דנקנר את 'מעריב'"?

ידיעה ב"כלכליסט" על רכישת "מעריב" על-ידי דנקנר, רועי ברגמן, 24.3.11

"לא נמצא בדירקטוריון ילד שזעק או אפילו לחש 'המלך הוא עירום'", נכתב בהחלטת בית-המשפט המחוזי. גם בין העיתונאים היו מי שלא שיבחו, לא זעקו וגם לא לחשו. לעומת הסיקור הנרחב ב"גלובס" ו"דה-מרקר", יתר העיתונים התעלמו מהרכישה במופגן.

ב"כלכליסט" דווח על העסקה באמצעות ידיעה קצרה ולקונית שפורסמה בתחתית עמ' 6 של מוסף "השוק". כמה ימים אחר-כך, בדיווח שהופיע אף הוא במוסף "השוק", על דו"חות דסק"ש לשנת 2010, ציין גולן חזני כי החברה רכשה את "מעריב". בשני המקרים לא ניתנה כל פרשנות לעסקה. ב"ידיעות אחרונות" ו"ממון" לא דווח עליה כלל. גם ב"ישראל היום" לא נמצא דיווח על הרכישה.

הבחירה להתעלם מההתרחשות היא צדה השני של מטבע הפזיזות שטבע השופט גרוסקופף. אי-דיווח על העסקה, או דיווח קצר ונטול הקשר, אינם משרתים בהכרח את ציבור הקוראים טוב יותר מדיווח המביא באופן בולט את גרסת החברה הרוכשת ובעל השליטה בה.

נוחי דנקנר מתייחס לרכישת "מעריב" על-ידי דסק"ש שבשליטתו, חדשות ערוץ 2, 23.3.11 (צילום מסך)

גם במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2 דיווחו על הרכישה. "למה דנקנר צריך את 'מעריב'?", שאלה הכתבת הכלכלית קרן מרציאנו בכתבה קצרה ששודרה ב-23 במרץ 2011. "יש לו כבר את סלקום, ברק, נטוויז'ן, ויחד עם 'מעריב' הוא מתכנן לבנות קבוצת תקשורת גדולה שתתחרה בבזק ובהוט, התשתית תגיע מהסלולר ומהאינטרנט, התוכן – מ'מעריב'. זאת המטרה העסקית", השיבה מרציאנו והוסיפה:

אבל צריך לזכור שאנשי עסקים גם מאוד אוהבים שליטה בעסקי התקשורת. זה מקנה כוח, שליטה רבה, ואולי גם כותרות מחמיאות. במקרה של דנקנר הסוגיה הזו מקבלת משנה תוקף. האם ראוי שאיש העסקים החזק והמשפיע במשק, שמחזיק גם את שופרסל וגם את כלל-ביטוח, יקבל עוצמה נוספת בתחום התקשורת? בסביבתו של דנקנר מדברים היום על הצלתו של אחד מסמלי הדמוקרטיה, לא פחות".

בדיווח שולב ציטוט קצר מפיו של דנקנר עצמו: "זה נכון שלטעמי לא מספיק מפרגנים אחד לשני", אמר. "אני מצדי משתדל לפרגן לכל אחד שמצליח, ומשתדל לעזור לכל אחד שלא מצליח".