עיתונות ‒ ופוליטיקה

"ישראל היום", העיתון הנפוץ במדינה, נבנה לא מעט על מנטרת הבכיינות של פרשניו הבכירים, שלפיה הוא משמש פה ושופר לקולות המושתקים מקרב הימין, שאינם מקבלים ביטוי בתשקורת השמאלנית הנכלולית. אלא שבכל קונפליקט שמתגלע בין עמדות הימין לבין צרכיו הפוליטיים של בנימין נתניהו, מתגלה הטענה הזו במערומיה הצמוקים, עת החינמון בוחר שוב ושוב את טובתו של נתניהו על פני האידיאולוגיה הימנית שהוא אוהב לנפנף בה בזמנים אחרים.

אתמול התעמתו מתיישבים עם כוחות ביטחון שבאו להרוס בתים בבית-אל, ומתיישבים אחרים המשיכו לחזור לשא-נור, התיישבות בשומרון שננטשה כחלק מתהליך ההתנתקות.

"הפעם אי-אפשר להאשים את השותפים משמאל: ממשלת ימין בראשות נתניהו היא שפינתה את בתי דריינוף בבית-אל", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "המתנחלים מחדשים את המאבק", נכתב בכותרת על שער "מעריב". אחת ההפניות היא לטור של אריה אלדד, הקורא לשינוי מדיניות הממשלה.

גם ב"הארץ", העוין את המתנחלים באופן מסורתי, נכתב ביתר אובייקטיביות על המאורעות אתמול בבית-אל. "מתנחלים התעמתו עם שוטרים בבית-אל לקראת הרס מבנים" היא הכותרת על השער. "נתניהו, כרגיל במקרים האלה, יוצא יבש. השכפ"ץ שלו הפעם היה שר הביטחון", כותב יוסי ורטר. חיים לוינסון כותב על "עוד כישלון מגושם של יעלון".

ירושלים, 8.7.15 (צילום: יונתן זינדל)

"ישראל היום", לעומת כל אלה, משרת אחד לאחד את הספין של נתניהו בדיווחו על מחאת הימין. תמצית הסחריר של ראש הממשלה: אין מדובר במחאה אותנטית, אלא בתמרונים של יריבים פוליטיים. ההסבר הקלוש הזה להתפרצות האותנטית בבית-אל מודגש ב"ישראל היום" מהכותרת הראשית ועד לבחירת הציטוטים בדיווחים עצמם. "עימות – ופוליטיקה", נכתב בכותרת הראשית על שער העיתון, וכותרת המשנה מלחששת: "כולם נגד כולם, שרים וח"כים באו 'לגזור קופון'".

גם כותרת הידיעה בעניין היא "כולם מאשימים את כולם" – רק לא את נתניהו. ראש הממשלה מוזכר בידיעה של שלמה צזנה, מתי טוכפלד, גדעון אלון ועדנה אדטו רק כמי ש"זעם על הבית-היהודי" ואמר ש"אנו פועלים כדי לחזק את ההתיישבות". טור הפרשנות של מתי טוכפלד ממהר להרגיע, "אין סכנה לקואליציה", וממשיך את הספין כשהוא מוסיף לרשימת הנאשמים את "מערכת אכיפת החוק", ש"אינה מתאימה לקואליציה ימנית מובהקת".

טוכפלד גם לועג לבית-היהודי על כך שהמפד"ל, גלגולה הקודם של המפלגה, תמכה בתוכנית ההתנתקות. טוכפלד אינו מזכיר שני פרטים חשובים בהקשר הזה: הראשון – שהמפד"ל פרשה מהממשלה בעקבות אולטימטום שהציבה לשרון סביב תוכנית ההתנתקות. השני – שנתניהו, שהעמיד גם הוא אותו אולטימטום, חזר בו לבסוף, ולמרות אמירות שונות שלו, דווקא כן הצביע בעד ההתנתקות.

פולארד

"ישראל היום" חושף: פולארד מוחזק בכלא אמריקאי, עמ' 2, היום

"הרשויות בארה"ב התירו את שחרורו של פולארד בנובמבר", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" הכותרת הראשית היא ציטוט של פולארד המתייחס לחדשות על שחרורו.

ב"ישראל היום" מפרסמים בפתח העיתון חשיפה: צוות תחקירנים גלש ב"אתר בתי-הסוהר" ומצא שם כי ג'ונתן פולארד אכן מוחזק בכלא על אדמת אמריקה! כהוכחה מציגים ב"ישראל היום" חלק מצילום מסך.

מונופול הגז

"מתווה הגז שיובא לממשלה לא יכלול שינויים מהותיים", נכתב בכותרת דיווח של ליאור גוטמן ואורי תובל ב"כלכליסט". זו גם הכותרת הראשית של "גלובס": "השינויים המסתמנים במתווה הגז – מינוריים בלבד". זו כמעט במדויק הכותרת לידיעה של עמיר בן-דוד בעמ' 3 של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות": "הממשלה צפויה לעשות שינויים מינוריים במתווה הגז". רק ב"דה-מרקר" לא מבליטים את התדרוך, שמקורו מן הסתם ב"צוות קנדל" (שעצם קיומו מוכחש), ומסרבים להנמיך ציפיות: "בעקבות ההסתבכות של הממשלה והלחץ הציבורי: מתווה הגז נפתח מחדש", נכתב בכותרת הראשית של העיתון.

ב"גלובס" מגיב עמירם ברקת בטור פרשנות: "מי שיוצר ומטפח ציפיות כאילו המדינה עומדת לסגת מהדרך שבה בחרה ללכת – פשוט משלה את עצמו ואת שומעיו", הוא כותב בכפולה הפותחת של העיתון. "27 ביולי לא יהפוך ליום הניצחון הרשמי על מונופול הגז, אלא לעוד יום של דחיות והתלבטויות בתהליך הלימוד הממשלתי שמטלטל את משק הגז שנים, למעשה מאז דחיית התוכנית לכניסה צפונית לתמר ביולי 2010".

מיד אחר-כך כותב ברקת את היפוכם של הדברים: "הנסיגה הטקטית עלולה להפוך למפלה אסטרטגית לראש הממשלה ואנשיו. במציאות הישראלית ההפכפכה, היכולת לתכנן מהלכים קדימה ולהוציאם לפועל מוגבלת מאוד".

"בין היתר נבחנת האפשרות להוסיף 'מחיר פיקוח' למתווה" ולהפחית את "המחיר הבסיסי התחלתי של חוזי הגז בישראל ל-5.2–5.3 דולרים ליחידת מידה של גז", כותב עמיר בן-דוד ב"ממון" (זאת, לעומת מחיר של 5.4 דולרים לפי הגרסה המקורית של המתווה). לפי "כלכליסט", "משרדי האנרגיה והאוצר רוצים להציג הישג" וינסו להוריד את המחיר מתחת ל-5 דולרים, ואולם, הם מדגישים, אין בכך שינוי אמיתי, משום שעל-פי נוסחת החישוב של המתווה הנוכחי, המחיר צפוי לרדת בכל מקרה. "בשורה התחתונה, הממשלה תוכל להתהדר בהורדת מחירים, מבלי שתשנה ולו פסיק במתווה הגז", פוסקים גוטמן ותובל.

"לממשלה אסור להסתפק בשיפוץ קוסמטי", מתריעה ההפניה לטור הפרשנות של אבי בר-אלי. "הפקידים הם אלה שצריכים לעמוד מול חברות הגז כריבון, ולא כדי 'לנסות ולשכנע'", הוא כותב. "על הפקידים להפגין את הבגרות שנעדרת בדרג הפוליטי – ולסרב להעלות פתרונות טלאי קוסמטיים. שוק הגז לא ישרוד עוד מפולת פוליטית בניסיון להעביר עוד מתווה מחורר". בר-אלי ממשיך להתחקות גם אחר קורותיו של "סעיף ההשתקה" בחוזי הגז, האוסר על לקוחות המונופול לנסות להביא לפיקוח על המחיר.

"נתניהו מושך זמן לפתרון עוקף", נכתב בכותרת טור פרשנות של נעמה סיקולר ב"כלכליסט", העוסק באותם פקידים שבר-אלי כותב עליהם. סיקולר מהדהדת אזהרה שנשמעת שוב ושוב בהקשר של הדחיפה הנמרצת של נתניהו לאישור מתווה הגז: מוסד הממונה על ההגבלים יינזק ללא תקנה. אישור המתווה בכנסת נועד רק כדי לרצות את דרעי שיפעיל את סמכותו כשר הכלכלה – שלא הופעלה מעולם – לעקוף את סמכותו של הממונה על ההגבלים המתנגד למתווה, היא כותבת. עוד חודש, מציינת סיקולר, יפרוש הממונה דייוויד גילה ובמקומו יוכל נתניהו למנות יס-מן שיסיר את התנגדות הרשות.

"ככל שחולפים הימים מצטברים עוד ועוד רמזים שמלמדים שאלטרנטיבת הבלהות הזו היא לא סתם הימור, אלא אופציה שרירה וקיימת. אופציה מסוכנת מבחינה דמוקרטית, מבחינה שלטונית ומהרבה בחינות אחרות, אבל ריאלית", כותבת סיקולר. "[...] מוסד הממונה על ההגבלים, שנהנה עד היום מעצמאות מלאה, נפגע באופן משמעותי. סביר להניח שהממונה הבא ייבחר על סמך עמדותיו בתחום הגז, ובכל מקרה ייכנס לתפקיד מרוט מסמכויות וצבוע באינטרסים פוליטיים".

תקציב הביטחון

"עכשיו, משבעיית ההסכמים הקואליציוניים נפתרה כנראה, הדבר היחיד לסגור הוא מה תהיה התוספת לתקציב הביטחון", כותב שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט", אחרי שהוא מתאר, כמו בעיתונים האחרים, את ההסכמה הצפויה בין האוצר למפלגות החרדיות בסוגיית קצבאות הילדים.

"ברקע מרחפות המלצות ועדת לוקר וההתנגדות הכמעט היסטרית של שר הביטחון לכל מה שכתוב בדו"ח", הוא כותב. "בעיקרון, ועדת לוקר המליצה להגדיל את תקציב הביטחון ל-59 מיליארד שקל ב-2016, בתמורה לרפורמות, ובראש ובראשונה לרפורמות של שקיפות ובקרה תקציבית. עם זה, התנגדות משרד הביטחון כה עזה שקשה לראות כיצד הדו"ח ייושם בשנה הבאה.

"על רקע זה, שר האוצר כחלון הציע אתמול לשר הביטחון משה יעלון להקים צוות משותף של ארבעה נציגים בכירים (שניים מכל משרד) שיעבדו יחד ויחליטו כיצד ליישם את הדו"ח. בינתיים, הציע כחלון, תקציב הביטחון לשנה הבאה יעמוד על סכום נמוך מ-59 מיליארד שקל. גובה ההצעה אינו ידוע במדויק, סביר להניח כי הוא נע בין 55 ל-57 מיליארד שקל.

"הגם שמדובר בתקציב נמוך מזה שעליו המליצה ועדת לוקר, לשר הביטחון יש תמריץ לקבל את ההצעה, שכן החלופה – אימוץ דו"ח לוקר – גרועה יותר מבחינתו (כך לפחות הוא טוען). בפגישה בין כחלון ליעלון סוכם כי מנכ"לי משרדי האוצר והביטחון ייפגשו היום לראות כיצד מקדמים את הנושא".

ב"דה-מרקר" כותב רותם שטרקמן על "הרמזים לכך שדו"ח לוקר בדרכו להצטרף לגרמן ואלאלוף".

הבנקים

שרון שפורר כותבת ב"דה-מרקר" על "הפרשה המינית ש'הפועלים' מנסה להשתיק".

הגרעין האיראני

"האקבי: 'אובאמה מצעיד את הישראלים למשרפות'", כותרת ב"ישראל היום", 27.7.15

"אתמול נאלץ השגריר הישראלי רון דרמר להוציא הודעת גינוי לאמירה של אחד המועמדים לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, מייק האקבי, שאמר כי 'אובמה מוביל את ישראל למשרפות'", כותב י' בן-דוד ב"הפלס".

"השגריר רון דרמר התנער מהדברים ואמר כי אינם ראויים. השגריר הישראלי ציין כי לממשלה בירושלים ולבית-הלבן יש מחלוקת עמוקה בנוגע להסכם הגרעין, אך ישראל אינה מפקפקת בכנות דבריהם של הנשיא וצוותו, כי הם מאמינים שהעסקה תחזק את בטחון מדינת ישראל.

"'אנחנו לא מסכימים בנוגע להערכה של מה יקרה כתוצאה מהעסקה', אמר דרמר. הוא הוסיף כי הוא לא היה משתמש במלים שבהן השתמש האקבי נגד אובמה כיוון שאינו סבור שהן ראויות. 'אנחנו לא מטילים ספק במניעים של האנשים שגיבשו את העסקה הזו', אמר דרמר. 'אני חושב שזה חשוב שננהל את הוויכוח הזה בדרך שהולמת את הברית בין שתי המדינות שלנו'". גם ב"הארץ" מתפרסם דיווח על כך, מאת ברק רביד.

ב"ישראל היום" לא מדווחים על ההתנערות של האיש של נתניהו בוושינגטון מהדברים שאמר המתמודד הרפובליקאי, שנדפסו בשער העיתון ושזכו לככב בכותרת הידיעה היומית על הסכם הגרעין.

ב"ישראל היום" השנה היא תמיד 1939

מתוך דף הפייסבוק של "ישראל היום", היום

שקיפות וצביעות

ב"ישראל היום" מדווחים כי הסטיריקן ג'ון סטיוארט "זומן כמה פעמים לפגישות סודיות בבית-הלבן" ומקדישים לכך ידיעה מיוחדת. "ליצן החצר? 'ג'ון סטיוארט ייעץ לאובמה'" ו"הקומיקאי המשפיע והנשיא נהגו לשוחח בחשאי בבית-הלבן" הן כותרות הידיעה של יוני הרש.

הידיעה של הרש, בהתאם למסורת העיתונאית של "ישראל היום", אינה נשענת על עבודה עיתונאית עצמאית, אלא על ציטוט של כלי תקשורת אחרים. התוספת המיוחדת של "ישראל היום" היא הגשת העבודה העיתונאית של מישהו אחר באופן מסולף, מוטה וצבוע.

כך סטיוארט לא נפגש עם אובמה "כמה פעמים" אלא פעמיים, בהפרש של שלוש שנים. הפגישות גם לא היו באמת סודיות: האתר "פוליטיקו", שדיווח עליהן, מצא אותן רשומות ביומן הפגישות של אובמה. סטיוארט גם לא "ייעץ" לאובמה – הטענה הזו אפילו אינה מופיעה בידיעה, ורק הומצאה לצורכי הכותרת.

בעוד שסטיוארט הוא סטיריקן המגיש תוכנית חדשות פיקטיבית, עמוס רגב הוא עורך של עיתון חדשותי המתיימר לסקר את המציאות הממשית. העובדה הזו אינה מפריעה לרגב לעמוד בקשר רציף ומוצהר עם נתניהו, ולא מפריעה לנתניהו לסרב להסגיר את מספר השיחות עם רגב בטענה המופלאה שלפיה רגב והוא ידידים ולכן מדובר בשיחות אישיות. אבל על זה לא ידווחו ב"ישראל היום".

ענייני תקשורת

הצנזורה הצבאית. "הצנזורית הראשית מציעה לאזרח את הצנזורה ולערוך שינוי חד בפעילותה", מדווחת גילי כהן ב"הארץ".

קשת. "שוב זקוקה למזומנים: בעלי קשת הזרימו לזכיינית 15 מיליון שקל", נכתב בכותרת דיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "ההזרמה בוצעה כדי לאפשר את המשך הפעילות של הזכיינית – לאחר שקשת הציגה תוכנית קיצוצים והפחתה בהוצאות, כולל פיטורי עובדים. איש העסקים הבריטי וילי נגל, שמחזיק 7.7% ממניות קשת, מעוניין למכור את אחזקותיו בחברה", נכתב בכותרת המשנה.

הוט. טוקר כותב גם על חשש להפרות רגולטוריות בחברת הכבלים הוט.

ערוץ 20. "מועצת הכבלים והלוויין לערוץ 20: הסירו את מבזקי החדשות", מדווח לי-אור אברבך ב"גלובס".

ערוץ 10. אברבך מדווח גם כי בערוץ 10 צפויים קיצוצים נוספים.

הראשונים לזהות. דודי גולדמן מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי ד"ר אנבסה טפרה הוא "העולה הראשון מאתיופיה שמקבל מעמד של מרצה בכיר מן המניין באוניברסיטה". "נבחרתי להיות מרצה בכיר לא בגלל צבע עורי [...] עדיין אני שמח לשמש השראה לצעירי העדה האתיופית", מצוטט טפרה בפתח הידיעה.

בדף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות" התגובה הראשונה היא: "הוא לא הראשון, ולא היחיד, לא יודע איפה אתם חיים שתמיד אומרים זה 'העולה הראשון'. הנה למשל אפרים יצחק, פרופסור מומחה לשפות שמיות, בין השאר בוגר לימודי תיאולוגיה באוניברסיטת הרווארד". ועל כך נענה ממפעילי הדף: "ערכנו בדיקה נוספת. אכן, ישנם מרצים נוספים בני העדה האתיופית, אך ד"ר אנבסה טפרה הוא הראשון שמקבל מעמד של מרצה בכיר מן המניין באוניברסיטה בישראל".

רוב התגובות האחרות הן בנוסח "כל הכבוד", אך היו ביניהן גם שקראו דברים כמו "תמיד אותו סיפור. 'טייס אתיופי ראשון', 'רופא אתיופי ראשון'. תמיד אתם בהלם, כאילו לישראלים ממוצא אתיופי מראש אין סיכוי וכשזה קורה אז וואו... מדינה מתנשאת ומפגרת שבעיקר יודעת להכשיל ולתייג", ו"כאלה אנחנו, מדינה שכזו, שמחה ו'מנפנפת' כשמישהו מתגבר על גילויי הגזענות ומגיע למשהו. אבל למנוע גזענות מלכתחילה, זה גדול עליה...". לתגובות אלו לא ניתן מענה.

חו"ל. ב"כלכליסט" מתרגמים מאמר של קן דוקטור על אחורי הקלעים של רכישת ה"פייננשל טיימס". ב"דה-מרקר" מציעים את הדיווח של ה"ניו-יורק טיימס".

ברווז קפריסאי. בניגוד למה שדיווחה ב"גלובס" לילך ויסמן, ביקורו של נתניהו בקפריסין התקיים כסדרו.

"נתניהו ביטל הנסיעה לקפריסין". "גלובס", 27.7.15

קד"מ. במסגרת כתבה במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" (סמדר שיר), המככבת ככתבת השער ועוסקת במי שנפצעה קשה בפיגוע ונעזרת בסוס במסגרת של רכיבה טיפולית, מקודמת תוכנית ריאליטי תחזוקה של מושיק גלאמין (הזכור מהסרטון עם שרה נתניהו) של זכיינית ערוץ 2 רשת (המוכרת לכם כזכיינית החביבה על "ידיעות אחרונות").

שוק. ב"ידיעות אחרונות" מתלהבים מאוד משרונה-מרקט, מיזם מסחרי חדש בלב תל-אביב. כמעט עמוד שלם מוקדש לו בקונטרס החדשות, ושטח דומה מוקצה לסיקורו גם במוסף "ממון". בידיעות לא נכתב אם יש קשר מסחרי כלשהו בין העיתון או בעליו לבין המיזם. "חובבי האוכל ירגישו בכניסה לשרונה-מרקט, מתחם המזון הגדול של תל-אביב שנפתח השבוע, כמו ילדים בחנות צעצועים", פותחת שושנה חן את תיאור חוויותיה מ"סיבוב טעימות", המלווה באינפוגרפיקה ובה נתונים שמסרו מן הסתם יחצני המתחם, שבבעלות חברת גינדי-החזקות.

גם ב"כלכליסט" מדווחים על פתיחת השוק: אורנה יפת חתומה על ידיעה בת כמה עשרות מלים בטור צד של מבזקונים בעמ' 20. "ברקע לפתיחה עומדות התנגדויות מצד דיירי פרויקט המגורים של גינדי שממוקם מעל השוק", מציינת יפת. גם ב"דה-מרקר" מדווחים על המתחם: "הגינדים מתייחסים לזה כשטח נדל"ן ולא כמתחם קולינרי, והכניסו הרבה מאוד בתי-עסק ופחות מדי מקומות ישיבה", מצטטת עדי דברת-מזריץ את אחד מבעלי הדוכנים. דברת-מזריץ כותבת גם כי המחירים הגבוהים הצפויים במתחם אינם מתאימים לקהל, שצפוי לבוא מחוץ לתל-אביב.

מספרי סיפורים. בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מזמינים את הקוראים לפסטיבל מספרי סיפורים של יוסי אלפי, שבמסגרתו "כתבי 'ידיעות אחרונות' יחשפו" כיצד "נולדו הסקופים הגדולים".

שיכול. בתחתית עמ' 2 של "ידיעות אחרונות" נדפסת שורה של שערים הנוגעים לפולארד. בראשון שבהם, מ-1985, הכותרת קוראת "סערה בארה"ב, מבוכה בישראל בפרשת הריגול" – אך הכיתוב קורא: "סערה בישראל, מבוכה בארה"ב".