פולארד וסוסיא (הכותרות הראשיות)

כל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ", מקדישים את כותרתם הראשית, חלק נכבד משעריהם והכפולות הפותחות שלהם לדיווחים על האפשרות שהמרגל היהודי-אמריקאי ג'ונתן פולארד ישוחרר בקרוב מכלאו שבארה"ב. "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" בוחרים לצבוע את שעריהם בצבעי חג לאומיים (כחול ולבן), ב"מעריב" בוחרים בצבעי אסון (שחור ואדום), אף כי הטקסט חגיגי ואופטימי.

ב"ישראל היום" וב"מעריב" מגדירים את פולארד בכותרות שעל השער כ"ישראלי", חרף העובדה שממשלת ישראל העניקה לו אזרחות בעודו מרצה את עונשו ורק אחרי עתירות שלו לבג"ץ. ב"ידיעות אחרונות" מבשרת הכותרת הראשית כי סוכן הביון "בדרכו הביתה", ולא ברור אם הכוונה לביתו שבארה"ב או למדינת ישראל, שמעולם לא שימשה לו בית. לפי הדיווח מאת אורלי אזולאי ואיתמר אייכנר בפנים העיתון, יש אפשרות כי גם אם ירצה להגיע לישראל לאחר שחרורו מהכלא, לא יורשה פולארד לעשות זאת מחמת התנאים המגבילים שיוטלו עליו.

טור פרשנות מאת יוסי מלמן, המתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב", מזכיר כי פולארד אמנם נפל קורבן למערכת המודיעין של ישראל, לדרג המדיני בישראל ולסוכנויות הביון האמריקאיות, אך לדברי מלמן, "פולארד הוא בראש ובראשונה קורבן של עצמו". לפי מלמן, "הוא היה קורבן של תאוות הבצע שלו ושל אשתו הראשונה אן הנדרסון-פולארד, שותפתו למזימה. בני הזוג, שצרכו מעת לעת סמים, אהבו את החיים הטובים. לאחר שגויסו והופעלו בידי לק"ם, הם אף ניסו או שקלו למכור את החומר שהשיגו למדינות אחרות כמו טייוואן, דרום-אפריקה ופקיסטן".

בטור פרשנות המתפרסם בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתייחס רונן ברגמן להערכה כי יש קשר בין מועד שחרורו של פולארד לבין הסכם הגרעין שנחתם עם איראן. "הבית-הלבן הוציא בינתיים הכחשה, אך קשה לראות בכך רק צירוף מקרים", כותב ברגמן. "הבית-הלבן שמר את שחרורו של פולארד כמתנת חתונה, נדוניה להסכם שלום בין ישראל והפלסטינים. זה, כידוע, לא הגיע, וגם לא יגיע בימיו של אובמה. הבית-הלבן שינה את ייעוד החבילה לפרס ניחומים עבור הסכם אחר – זה שנחתם על אפה ועל חמתה של ישראל עם איראן".

תחפושת פורימית המציגה את כליאת ג'ונתן פולארד בידי ארה"ב, בית-שמש, 2014 (צילום: יעקב לדרמן)

תחפושת פורימית המציגה את כליאת ג'ונתן פולארד בידי ארה"ב, בית-שמש, 2014 (צילום: יעקב לדרמן)

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתייחס חיים שיין לאותו קשר כביכול בין שחרורו של פולארד להסכם הגרעין עם איראן, אך מגיע למסקנה אחרת. "שחרורו של פולארד לעת הזאת אינו בגדר מחווה למדינת ישראל, הוא גמר לרצות את עונשו, עונש ארוך ומייסר של שלושים שנה", כותב שיין. "אשר על כן הצעתי לאמריקנים שאם הם רוצים לפייס את מדינת ישראל, עדיף שיחשבו איך ניתן לשנות את ההסכם ההזוי ולהבטיח את עתידה ובטחונה של  ישראל והציביליזציה המערבית כולה".

בשער "הארץ" מתפרסמת כותרת קטנה המפנה לדיווח קצר מאת ברק רביד בעומק עמ' 4. הכותרת הראשית בעיתון זה, מאת רביד וחיים לוינסון, מוקדשת לחוות דעת פנימית של המינהל-האזרחי ולפיה אדמות הכפר הפלסטיני סוסיא, שייהרס בקרוב על-ידי המדינה, הן בבעלות פרטית של הפלסטינים שמעבדים אותן.

חורבן הבית

"הארץ" הוא גם העיתון היחיד שאינו מדווח הבוקר על אלפי המתפללים היהודים שהגיעו אמש לרחבת הכותל המערבי כדי לקרוא את מגילת "איכה" לרגל צום ט' באב שחל היום. ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לכך את כל עמ' 6. ב"ישראל היום" יש הפניה לכך בשער, המובילה לידיעה וטור הרואים אור בראש עמ' 15. ב"מעריב" מתפרסמת ידיעת תצלום גדולה בראש עמ' 18. בשורה התחתונה ביותר בשער האחורי של "הארץ" מצוין כי צום ט' באב ייפסק הערב בשעה 20:10. בכך מתמצה סיקור יום האבל בעיתון.

מציאות מדומה

כל העיתונים, למעט "ישראל היום", מבליטים הבוקר דברים שאמר מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי ביחס לאפשרות שמדינת ישראל תנסה לסכל את אישור הסכם הגרעין עם איראן בקונגרס, או תצא לפעולה התקפית נגד מתקני הגרעין של איראן.

"אם ההסכם יידחה, יאשימו את ישראל", מצוטט קרי בכפולה השנייה של "ידיעות אחרונות". "ג'ון קרי מזהיר את ישראל: אל תתקפו באיראן", נכתב בכותרת המרכזית בכפולה השנייה של "מעריב".

"קרי: העולם יאשים את ישראל אם ההסכם יידחה בקונגרס", נכתב הבוקר בשער "הארץ". ברק רביד מדווח כי בנאום שנשא ביום שישי במכון מחקר בניו-יורק הביע קרי חשש כי אם הקונגרס ידחה את ההסכם, "החברים בישראל ימצאו את עצמם בסופו של דבר יותר מבודדים ויותר מואשמים". עוד מדווח רביד כי בראיון שהעניק לרשת NBC הזהיר קרי מפני תקיפה ישראלית באיראן. "זו תהיה טעות עצומה עם השלכות קשות על ישראל ועל האזור", מצוטט קרי.

לידיעה של רביד נלווה מאמר מאת חמי שלו, המתריע מפני העתיד לבוא. "זהו מפץ גדול, לפחות בפוטנציה, של מה שבמבט לאחור אולי תוגדר כמלחמת שש השנים בין בנימין נתניהו לאובמה", כותב שלו. פרשן "הארץ" מזלזל בתפיסה השלטת בלשכת ראש הממשלה ("אולי בלה-לה-לנד משוכנעים שהעולם יעריץ את ישראל והרפובליקאים אחרי שיצליחו לחסל הסכם שהקהילה הבינלאומית, כולל סעודיה כעת, גומרת עליו את ההלל") ומזהיר כי "היו כבר עימותים חריפים בעבר בין אמריקה לישראל, אבל שום דבר אינו מתקרב למערכה חסרת התקדים העומדת בשער".

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו (מימין) ושר החוץ האמריקאי ג'ון קרי מביטים בירושלים המושלגת, 13.12.13 (צילום: מארק ישראל סלם)

ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו (מימין) ושר החוץ האמריקאי ג'ון קרי מביטים בירושלים המושלגת, 13.12.13 (צילום: מארק ישראל סלם)

ב"ישראל היום" דוחקים את ההתבטאויות של קרי לטובת ציטוט מפי נשיא ארה"ב ברק אובמה. "ההסכם יחזק הטרור", נכתב בין מרכאות בכותרת המתנוססת לרוחב הכפולה השנייה של העיתון, כשלצדה הסטמפה "אפילו אובאמה מודה". בגוף הידיעה, מאת יוני הרש ודניאל סיריוטי, הציטוט מפי אובמה פחות בוטה. לפי הדיווח, בראיון ל-BBC התייחס נשיא ארה"ב להשפעה של הסרת הסנקציות על כלכלת איראן, ואמר בין היתר כך: "האם משמרות-המהפכה או כוחות אל-קודס יקבלו יותר משאבים? כנראה, ככל שהכלכלה באיראן תשתפר".

עוד באותה כפולת העמודים – ידיעה קצרה שלפיה העיתונאי הבכיר מורטימר צוקרמן, העורך הראשי של המגזין "U.S. News & World Report", פירסם מאמר שבו הוא מבקר את ההסכם עם איראן. צוקרמן, אגב, אינו רק עיתונאי בכיר ועורך ראשי של עיתון, אלא גם הבעלים של העיתון וכלי תקשורת נוספים, ואיל נדל"ן, ומיליארדר.

"ישראל היום" מקדיש עמוד נוסף להסכם עם איראן כדי לתקוף את תומכיו הנמנים עם יהדות אמריקה. תחת הכותרת "מציאות מדומה בג'יי-סטריט: 'תמיכה' ישראלית בהסכם" מדווח כי הארגון מציג "תמונה הפוכה ומעוותת" למציאות. יוני הרש, שלמה צזנה וארז לין מדווחים שהארגון הביא לכך ש"ביום חמישי פורסמה מודעה בת עמוד שלם ב'ניו-יורק טיימס', המתעלמת מהמגרעות הברורות בהסכם", וזאת "בניסיון להפעיל מניפולציה תקשורתית".

במדור הדעות של "הארץ" יוצא פיטר ביינרט להגנת ג'יי-סטריט וזכותה להשמיע דעה שונה מזו של מרבית הישראלים. "דווקא בשעה שהיצרים הלאומניים מתלהטים, חשוב במיוחד להגן על הזכות של אזרחים לחלוק על דעת הרוב, בלי להטיל ספק באהבתם למדינה", הוא כותב. "ג'יי-סטריט ממלא בקהילה היהודית באמריקה תפקיד דומה לזה שממלאים מתנגדי ממשלה ישראלים בישראל. השקפות הארגון על הסכם הגרעין עשויות להיות נכונות או שגויות, אבל היכולת להחזיק בהן, בלי שיוטל ספק באהבת הארגון לישראל, היא חיונית לניהול דיון חופשי ופתוח בקרב יהודי ארה"ב".

מונופול הגז

את מאמרו שבפתח המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מקדיש הבוקר סבר פלוצקר למונופול הגז, וליתר דיוק לדיון הציבורי הלוקה בחסר סביב המתווה שאליו הגיעה ממשלת ישראל מול חברות הגז. פלוצקר מבכה את העובדה שבמקום לתת ביטוי לעמדותיהם של כלכלנים מן האקדמיה, התקשורת משמיעה בקול "דעות נחרצות של אינטרסנטים, אנטי-אינטרסנטים, מטיפים ופוליטיקאים".

הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות" אף יוצא נגד גישת ה"איזון" בתקשורת, המציבה זה מול זה כלכלן ו"יחצן או פעיל או פרשן". "האם יעלה על הדעת לקיים שיחה שבה יופיע, מצד אחד, דוקטור הממליץ על ניתוח לב פתוח ו'מומחה למחלות' הממליץ על דיאטת תפוחי אדמה כתרופת לב עדיפה?", תוהה פלוצקר. לדבריו, יש להיזהר מפני "התופעה המסוכנת הזו, שבה ניתן – בשם האיזון הקדוש – ביטוי שווה למדען ולשרלטן, לחוקר ולדמגוג, לכלכלן ולאחד שיודע".

אסדת הקידוח תמר, 23.6.14 (צילום: משה שי)

אסדת הקידוח תמר, 23.6.14 (צילום: משה שי)

"המגזר העסקי מצטרף לביקורת על מתווה הגז" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר. לא שרלטנים, לא דמגוגים ולא אחדים שיודעים. לפי הדיווח מאת אבי בר-אלי, עם המתנגדים למתווה הנוכחי נמנים יגאל לנדאו, הבעלים של חברת רציו, השותפה במאגר לווייתן; מנכ"ל דויטשה בנק ישראל ויו"ר איגוד הבנקים הזרים, בועז שוורץ; והיועץ המשפטי של פורום יצרני החשמל הפרטי, עו"ד עמית קריספין. בטור פרשנות נלווה, תחת הכותרת "עזבו את TheMarker, תראו מי מבקר", מזכיר בר-אלי גם ביקורות שהושמעו מפי חברת הגז מודיעין ועו"ד משה שחל.

"הביקורת כלפי המתווה אינה נחלתו של עיתון אחד, כמה חברי-כנסת שמאלנים וקבוצת 'אנרכיסטים' – אלא שותפים לה גם גורמים שהם בשר מבשרה של תעשיית הגז בישראל", כותב בר-אלי על סמך העמדות שהובעו בשימוע הפומבי שנערך בשבוע שעבר. "למעשה", הוא מוסיף, "השימוע קרע את האריזה השקרית שבה מונופול הגז והממשלה ניסו לעטוף עד כה את מתנגדי המתווה – וגילה כי הטענות שהעלו המתנגדים אינן פופוליסטיות ופוליטיות, אלא טמונה בהן ביקורת מקצועית בעלת משקל".

"מתווה הגז לא ישתנה לקראת האישור בכנסת" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט" (כותרת הגג מבשרת: "השימוע לא עזר"). ליאור גוטמן ואורי תובל מדווחים כי חברי-הכנסת לא יזכו לראות נוסח מלא של המתווה שעליו יידרשו להצביע. ב"דה-מרקר" מציע איתן אבריאל "מדריך לחברי-הכנסת המתלבטים" כיצד להצביע בסוגיית מתווה הגז, אולם בכתבה של גוטמן ותובל ב"כלכליסט" נטען כי אם המתווה לא יאושר בכנסת, ייתכן ששר הכלכלה אריה דרעי יפעיל את סמכותו ויאשר את עקיפת הממונה על הגבלים עסקיים.

בשולי החדשות

ללא פטמות. בשער "גלריה" מתפרסם הבוקר תצלום של סופי מצ'טנר, דוגמנית ישראלית בת 14 שהובילה לאחרונה את תצוגת המסלול של דיור. התצלום מלווה בכתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס". בעוד שבאתר ה"ניו-יורק טיימס" נבחר לכתבה המקורית תצלום אחר של מצ'טנר ובו ניתן לראות את שדיה של הדוגמנית, בשער "גלריה" נראית השמלה של מצ'טנר אטומה למדי. התצלום שמתפרסם ב"הארץ", מסוכנות רויטרס, הופיע בכלי תקשורת אחרים בעולם, בגרסה פחות מטושטשת. אם להסיק מהמהדורה הדיגיטלית של "הארץ", נראה שאיכות ההדפסה של העיתון היא שפגמה בשקיפות השמלה של מצ'טנר, ולא החלטה מכוונת לעשות מעשה "אולפן שישי" ולטשטש את החזה של הנערה. ב"ידיעות אחרונות", המתגאה בפרסום תצלומי דוגמניות ללא פוטושופ, לא היה בוודאי עולה על הדעת לטשטש במכוון את פטמותיה של מצ'טנר.

לפיד. "מעריב" ממשיך להיענות לצרכיו התקשורתיים של ח"כ יאיר לפיד. בתחתית הכפולה החמישית מודפס תצלום של לפיד בכותל, לצד ציטוט נרחב מפוסט שפירסם אתמול לאחר ביקורו באתר.

גל בק. רביב דרוקר יוצא הבוקר במדור הדעות של "הארץ" נגד תיאוריית הקונספירציה בפרשת מותו של גל בק.

חדשות מעמד הביניים

אפרת נוימן מדווחת ב"דה-מרקר" כי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב דחה לאחרונה את טענותיו של ח"כ יעקב פרי בנוגע לתשלומי מס על רווחים בסך למעלה מ-11 מיליון שקל שגרף בעשור האחרון באמצעות עסקה יחידה שביצעה חברת הארנק שלו.

ענייני תקשורת

ב"דה-מרקר" מדווח על מכירת ה"פייננשל טיימס" לפי שווי של 1.3 מיליארד דולר.

מאיר עוזיאל מקדיש את טורו במדור הדעות של "מעריב" להתעלמות התקשורת מהתמיכה שהביע ראש ממשלת איטליה במדינת ישראל במהלך ביקורו כאן.

ב"ישראל היום" מתנצלים על שבילבלו ביום שישי האחרון בין יוחנן לוקר לאחיו.