אמירה שאינה פופוליסטית
כותרות כל עיתוני הבוקר מוקדשות לשינויים במבנה צה"ל ותקציבו, כמו גם במערך הפנסיה של קציני הצבא, כפי שהם מוצעים בדו"ח ועדת לוקר, שיוצג היום לציבור הרחב. יש מי שמדווח על הדו"ח, יש מי שמדווח על התגובה לדו"ח, יש מי שמתמקד במאבק בין מחברי הדו"ח למבקריו ויש מי שמשרת לחלוטין את מכונת התעמולה של הצבא כאילו היה בטאון צה"ל.
"דו"ח לוקר: לפטר 2,000 אנשי קבע ולקצר את השירות לשנתיים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". עמוס הראל וגילי כהן מדווחים על עיקר המלצות ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון. בכותרת המשנה לראשית מוזכרים עוד שניים מהשינויים המומלצים לצבא הישראלי – קיצוץ הוצאות על נכי צה"ל וביטול "פנסיית הגישור" לרוב אנשי הקבע (המקבלים פנסיה מרגע שחרורם, גם אם הוא מגיע הרבה לפני הגיעם לגיל 67). בסיום כותרת המשנה מובאת תגובה קצרה מפי "קצין בכיר", שמכנה את הדו"ח "בדיחה גרועה". על אף שהדו"ח טרם הוצג לציבור, ב"הארץ" יודעים לספר על כמה מפרטיו, וזאת על סמך "אנשי צבא שעיינו בו בשבועיים האחרונים".
הכותרת הראשית של "מעריב" ("הפנים החדשות של צה"ל") מוקדשת לתגובה המוקדמת שפירסם אתמול הצבא לקראת חשיפת פרטי דו"ח לוקר לציבור. צה"ל מציע "תוכנית התייעלות" שנועדה "להתאים את צה"ל לאתגרי העתיד". לתוכנית צה"ל שם עברי נאה – "גדעון". לפי תוכנית גדעון, כ-2,500 אנשי קבע יפוטרו, כ-100 אלף אנשי מילואים ישוחררו, אך פנסיית הגישור לא תיפגע. הדיווח ב"מעריב", מאת נועם אמיר ויוסי מלמן, נסמך בחלקו הגדול על ציטוטים מפי "קצין בכיר במטכ"ל" ששוחח עם עיתונאים.
"מלחמת קיצוצים" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שמודפסת בגופן לבן על רקע ירוק זית. יוסי יהושוע מביא בכפולה הפותחת מדברי "הקצין הבכיר", שהציג אתמול את תוכנית "גדעון" והשמיע ביקורת על המלצות דו"ח לוקר. על אף שמדי פעם מכונה הדובר הצבאי האלמוני בשם הכללי "קצין בכיר", נראה כי זהותו נחשפת, שכן בפעמים אחרות מייחס יהושוע את הדברים ישירות לקצין הבכיר ביותר במטכ"ל, רב-אלוף גדי איזנקוט.
כך, לדוגמה, אם ב"מעריב" מדווחים ש"הגורם הבכיר" טען שחברי ועדת לוקר לא נפגשו עם נציגי צה"ל בחצי השנה האחרונה, הרי שב"ידיעות אחרונות" מדווח שהרמטכ"ל טען שלא נפגש עם לוקר מאז נכנס לתפקידו (לפני קרוב לחצי שנה). אם ב"מעריב" מדווח ש"הקצין הבכיר" הדגיש את החשיבות של הצערת שכבת קצונה בצבא ומובא ציטוט מפיו, ב"ידיעות אחרונות" מצוטט איזנקוט עצמו בדברים שאמר על חשיבות הצערת הפיקוד הלוחם.
גדי איזנקוט ומשה יעלון, 27.11.14 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
ציטוט אחד בכל זאת מיוחס בכל העיתונים, כולל ב"ידיעות אחרונות", ל"קצין בכיר" ולא לרמטכ"ל – הטענה כי ביטול "פנסיית הגישור" דומה ל"יריית כדור בין העיניים" של קציני צה"ל. הציטוט החריף הזה, המתאר את מי שמבקש להרע את תנאי הפנסיה של כמה ממשרתי הקבע כבוגד המוציא להורג את שכבת הקצונה של הצבא הישראלי בירייה, מודפס בעומק הדיווח של "הארץ" ובשולי כותרת המשנה לידיעות ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות", אך הופך הבוקר לכותרת הראשית של "ישראל היום": "האפליה בתנאי השירות – כדור בין העיניים לצה"ל".
ב"ישראל היום", כמו בעיתונים האחרים, מייחסים את ההתבטאות ל"גורם צבאי בכיר" ול"קצין בכיר במטה הכללי של צה"ל". אמש, בתוכנית חדשות הלילה של ערוץ 2, נעמד דובר צה"ל תת-אלוף מוטי אלמוז מאחורי האמירה ואמר במפורש, בקולו: "אנחנו מאמינים שאם חלק מהמסקנות האלה יבואו לידי יישום, אז זה ממש כדור בין העיניים, ממש כדור בין העיניים. אני חוזר על האמירה הזו, היא לא אמירה פופוליסטית".
כדי לפרק את האמירה הלא פופוליסטית הזו, שלפיה פגיעה בתשלום דמי הגמלאות לחלק ניכר משכבת הקצונה בצבא כמוה כהוצאתם להורג בירייה, יש להבין מה היא בדיוק ה"אפליה" שנגדה מוחים בצבא. בצה"ל מתנגדים לכך ששכירים בגופי ביטחון אחרים ימשיכו ליהנות מפנסיית גישור, בעוד שזו תימנע מקציני צה"ל. "אנחנו מוכנים להיות הראשונים בתור שיקוצצו, אבל לא נסכים שרק באנשי הקבע יפגעו", מצוטט "הקצין הבכיר" ב"ידיעות אחרונות". "לא ייתכן שטבח בשב"כ או במשטרה יזכה לתנאי פנסיה טובים יותר מקצין לא קרבי". המקרה ההפוך, שבו קציני צה"ל נהנים מתנאי פנסיה טובים יותר מרוב השכירים במשק, מעולם לא הוגדר על-ידי "קצין בכיר" כ"אפליה".
דו"ח לוקר (עמדת משרד האוצר)
העיתון הכלכלי היחיד שמתייחס הבוקר בהבלטה לדו"ח ועדת לוקר הוא "כלכליסט", שם כותב שאול אמסטרדמסקי בכפולה הפותחת (ברשימה שהיתה יוצאת נשכרת מעוד סיבוב אחד של הגהה לפני הורדתה לדפוס) כי מבחינת משרד האוצר, ההמלצה החשובה ביותר הכלולה בדו"ח דווקא אינה זו הנוגעת לפנסיות של משרתי הקבע, אלא לשקיפות תקציב הביטחון והבקרה עליו.
"האוצר יהיה מוכן לבצע פשרות מרחיקות לכת בהמלצות אחרות, ובלבד שהמלצה זו [על השקיפות והבקרה] תתקבל כמו שהיא", כותב אמסטרדמסקי. "באופן מקביל, זו כנראה ההמלצה שמטרידה את משרד הביטחון יותר מכל, אפילו יותר מההמלצות על הפנסיה. אחד הגורמים הגדיר היום את נושא הפנסיות כמעין מסך עשן שאמור לטשטש את העובדה כי ההמלצות לגבי הגברת הבקרה התקציבית הן ההמלצות הקריטיות ביותר מבחינת שני המשרדים".
דו"ח לוקר (פרשנות)
כל הפרשנים הצבאיים, למעט עמוס הראל ב"הארץ", חתומים הבוקר על טקסטים דומים להפליא. "זה פשוט לא יקרה", קובע אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות" ביחס להמלצות דו"ח לוקר. לדעתו, גורל ההמלצות נחרץ, הן "ימוסמסו", משום שהתוכנית "קיצונית מדי".
אלון בן-דוד. סינמטק תל-אביב, 20.11.2011 (צילום: מתניה טאוסיג)
"דו"ח לוקר, כמו הדו"ח היסודי של ועדת ברודט לפניו, ימצא לבסוף את דרכו אל פח האשפה", כותב ב"מעריב" אלון בן-דוד, הפרשן הצבאי של ערוץ 10. בן-דוד מגדיר כמה מהמלצות ועדת לוקר כ"מוזרות", חוזר כמעלה גירה על כמה מהעמדות שהציג הרמטכ"ל בפני העיתונאים ("מה שמצער בדו"ח לוקר הוא שכרגע יש לצבא מפקד שהוא פרטנר לשינוי כזה, שלא היתה שום סיבה להחרים אותו"), וממקד את הביקורת בדרישה לביטול "פנסיית הגישור".
"נדמה שלוקר נסחף בטרנד שמובילים חלקים בעיתונות הכלכלית, ולפיהם הבעיה של כלכלת ישראל היא המשרתים בצה"ל", כותב בן-דוד. לדבריו, "זו תפיסה ניו-אייג'ית רבת קסם שנוסחה בבתי-הקפה של שדרות רוטשילד, כשאפשר לעצום עיניים ולדמיין שאנחנו באירופה". דומה כי בן-דוד משתמש במושג "ניו-אייג'" בלי להבין את משמעותו. בעצם הוא מתכוון להגיד: "היפים ארורים, הגיע הזמן שתתגלחו ותתגייסו לצבא".
בן-דוד ממשיך וכותב, מדם לבו: "אני מסתכל על הסביבה שלנו, על הארגונים והזרמים הברבריים שרוחשים בה, ואני רוצה שהאנשים הכי טובים יהיו אלו שיחצצו בין הסביבה המטורפת הזאת לבין בנותי". את הביקורת על בזבוזי כספי ציבור מציע בן-דוד להפנות לחרדים ולמתנחלים.
ב"ישראל היום" חתום הפרשן הצבאי יואב לימור על טקסט מתון יחסית, אף כי גם הוא מדברר את עמדת הצבא ("צה"ל רחוק אמנם מלהיות מושלם, ויש בו לא מעט שדורש תיקון, אבל לקרב הנוכחי הוא מגיע בידיים נקיות"). הטור של הפרשן הצבאי מתפרסם בכפולה השנייה של העיתון. בכפולה הפותחת נדפס טורו של הפרשן שאינו צבאי, דן מרגלית, המביע ביקורת חריפה פי כמה על דו"ח לוקר, תחת הכותרת "דו"ח הזוי מול האיומים שמסביב".
כמו הפרשנים ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב", גם מרגלית צופה כי דו"ח לוקר "ימצא עצמו מושלך בצדי הדרכים של החברה הישראלית". לדבריו, "כעת חיה בעוד שנה הוא יהיה כלא-היה" וזאת משום ש"הוא כה הזוי, שלא יישאר ממנו דבר וחצי דבר". כמו בן-דוד, גם מרגלית מסמן בין אויבי צה"ל חלקים מהתקשורת ("סיסמאות דמגוגיות של פקידים באוצר וכמה עיתונאים, שהם לעולם נגד צה"ל"), אך אינו מאשים את מחברי הדו"ח ב"תפיסה ניו-אייג'ית". "במקום לקצץ ביכולת הלחימה של הלוחמים", מסכם מרגלית את טורו, "תנו להם רובים. טובים יותר".
זוכה פרס סוקולוב הטרי, פרשן "הארץ" עמוס הראל, חריג גם הבוקר ביחס לעמיתיו. טור הפרשנות שהוא מספק מדוד, שקול ומרוחק. הראל מציג את עמדות צה"ל כעמדות צה"ל ולא כעמדותיו שלו, מגדיר כמה מההמלצות של דו"ח לוקר כ"מרחיקות לכת", אך אינו מתנבא באופן חד-משמעי באשר לגורלן.
"סימן השאלה העיקרי נותר סביב עמדת נתניהו", כותב הראל. "ראש הממשלה אינו נוטה לקבל במהירות החלטות אסטרטגיות, בוודאי כשמדובר בסוגיות תקציב. בשנים האחרונות הכריע נתניהו בדרך כלל לטובת מערכת הביטחון במחלוקות השנתיות עם האוצר. הפעם מונחת לפתחו שאלה עקרונית. ייתכן שיהיה קשה יותר למסמס אותה בשיטה הרגילה של מתן תוספות תקופתיות, המנומקות בצרכים ואירועים בטחוניים חריגים".
לפי המסגור של "ישראל היום" לדו"ח ועדת לוקר, אולי יהיה זה קשה, אבל לשם צועד ראש הממשלה.
עוד הערה על "ישראל היום" והצבא
במסגרת שיתוף הפעולה (המסחרי?) בין "ישראל היום" לצה"ל, מוקדש הבוקר המדור "גיוס אוגוסט 2015" לחטיבת כפיר. כמו במקרה של קצינים אחרים שנטלו חלק במיזם, גם הטור האישי מאת מח"ט כפיר אל"מ אשר בן-לולו נפתח ונחתם במשפטים המסתיימים בסימן קריאה!
חטיבת כפיר, שרשמה לגנותה, מתוקף ייעודה, היסטוריה של אלימות קשה נגד פלסטינים, מוצגת הבוקר ב"ישראל היום" באור חיובי בלבד, כמתבקש ממיזם פרסומי. "לחטיבת כפיר מורשת של לחימה עיקשת בטרור, שבמהלכה מפקדי ולוחמי החטיבה היוו חוצץ בין אותם מפגעים אכזריים לאזרחי המדינה", כותב המח"ט.
ב"ישראל היום" אין מבינים כנראה שלוחמי החטיבה חוצצים בגופם בין מפגעים אכזריים לבין העיתונאים היושבים בנחת במערכת הממוזגת של העיתון, בין היתר כדי שאלה האחרונים יוכלו לכתוב ביקורת על צה"ל בכלל וחטיבת כפיר בפרט. זה תפקידו של צבא, זה תפקידה של תקשורת.
אליטה מתגוננת
"עבור האליטות העתיד נראה בלתי-ודאי כמו זה של נביאי האפוקליפסה שרווחו במאה ה-19. הדמוקרטיה של פלוגות סער, פוליטיקאים מושחתים, עיתונים נשלטי טייקונים ושלטון האח הגדול נראים כוזבים ובלתי-עמידים כמו שהיתה מזרח גרמניה לפני 30 שנה", כותב פול מייסון במאמר מקדים לספרו "פוסט-קפיטליזם", המתפרסם הבוקר ב"דה-מרקר".
מונופול הגז
אתמול אחר הצהריים פורסם דו"ח מבקר המדינה יוסף שפירא על משק הגז בישראל. העיתונאים הכלכליים מסקרים את ממצאיו בהרחבה, כל אחד לפי עמדתו הידועה מראש.
בכותרת שעל שער "ידיעות אחרונות" מודגש כי מבקר המדינה "משבח דווקא את החברות שמצאו [את הגז]". מקור הקביעה הזו בפרשן סבר פלוצקר, שכותב בפנים העיתון כי "היחידות הזוכות לדברי שבח מפי המבקר הן חברות הגז והנפט", ואף מביא ציטוט מהדו"ח לאישוש הקביעה: "אין לראות בהן אויבות".
"המבקר לא מצא בהחלטות הגורמים הממשלתיים השונים הטיה פסולה לטובת החברות מפיקות הגז", כותב עוד פלוצקר בטורו. "לא 'כניעה לתשובה' היתה כאן אלא חוסר סדר, חוסר תיאום וביורוקרטיה מבולבלת ולא מספיק מקצועית".
מבקר המדינה יוסף שפירא, 7.7.2015 (צילום: יצחק הררי)
הסיקור בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" ממוסגר לטובת מונופול הגז. הכותרת לידיעה על דו"ח מבקר המדינה עוסקת בכלל בכוונת הממשלה להביא את מתווה הגז לאישור בתוך שבועיים. על אף שבגוף הידיעה מצוטטים בעיקר דברי ביקורת מטעם נציגי האופוזיציה, בכותרת המשנה מצוטט דווקא שר האנרגיה יובל שטייניץ עם אמירה מרגיעה: "ההמלצות ישמשו להפקת לקחים".
קוראי "ידיעות אחרונות" שיבקשו לקבל פרטים על "מחדל הגז" מתבקשים לפתוח את המוסף הכלכלי "ממון", שם מסכם עמיר בן-דוד בהרחבה יחסית לפורמט המוסף את ממצאי משרד המבקר. בן-דוד מדגיש כי שר האנרגיה לשעבר סילבן שלום נעדר כמעט לחלוטין מהדו"ח, על אף שכיהן במשרד בשנתיים הקריטיות האחרונות, וגם ראש הממשלה נתניהו בולט בהעדרו. הממונה על ההגבלים העסקיים סופג כותרת ביקורתית ("גילה לא עשה עבודת מטה מסודרת"), וכמו פלוצקר, גם בן-דוד מתייחס ל"דברי השבח" שהעניק המבקר למונופול הגז. "היזמים הפרטיים שקיבלו את רשיונות החיפוש מהמדינה ראויים להערכה על הצלחתם בקידוחים ועל ההישג שהביאו למדינה בגילוי מצבורי הגז האדירים", נכתב בדו"ח. בעיתונים אחרים לא מבליטים את המחמאה הזו.
בכפולה הפותחת של "מעריב" מסכמים יהודה שרוני ומשה כהן את ממצאי המבקר תחת כותרת המדגישה את המלצתו לפקח על מחירי הגז. כל עמ' 4 בעיתון מוקדש לתגובות לדו"ח, בעיקר של המתנגדים למתווה הגז. להבדיל מ"ידיעות אחרונות", תוכן הידיעה מקבל ביטוי גם במסגור, המדגיש את דברי המתנגדים ומציב בשוליים את תגובת שר האנרגיה שטייניץ.
"ישראל היום" מעניק לדו"ח מבקר המדינה את השטח הקטן ביותר בשערו. למעשה, ההפניה השולית ביותר, השלישית בחשיבותה ברצועה הצרה שבראש עמוד השער, היא זו שמסבה את תשומת לב קוראי "ישראל היום" לדו"ח המבקר. בכפולה החמישית מופיע תמצות מקוצר של מסקנות הדו"ח מאת חזי שטרנליכט, שממשיך את הטון של המבקר בכל הקשור לסוגיה עקרונית אחת – אי-אזכור שמו של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, שלאחרונה התגייס במלוא כוחו כדי להעביר בממשלה את מתווה הפשרה עם מונופול הגז.
לדיווח החסר מצורף טור פרשנות, אף הוא מאת שטרנליכט, המבטיח: "נכון, יש מונופול, אבל הוא יקרוס יום אחד ברעש ובצלצולים". הפרשן הכלכלי של "ישראל היום" סומך את תחזיתו על כך שיום אחד יהיה אפשר, אולי, לייבא שוב גז ממצרים או מקפריסין, וקובע עקרונית: "מונופולים שאינם בבעלות או בפיקוח המדינה – לא בהכרח שורדים".
כדוגמה למונופול פרטי שקרס מזכיר שטרנליכט את חברת מיקרוסופט. בניגוד לחברת התוכנה, במקרה של הגז מדובר במשאב טבע מוגבל. אם המונופול אכן יקרוס בעוד עשור או שניים, אפשר שלא תהיה לכך משמעות שכן שיעור ניכר מהגז שהתגלה כבר יישאב, יונזל ויימכר למדינות אחרות. בהמשך מתאר שטרנליכט את הציבור כמי ש"מנסה לבזוז" את רווחי הענק בשוק הגז. ממש כך.
"הארץ" מפרסם במעלה שערו תמצית ידיעה מאת אבי בר-אלי, המדגישה את אחריות המדינה להיווצרות המונופול, ומפנה את הקוראים לסיקור נרחב ב"דה-מרקר". שם, על אף שהכותרת הראשית מוקדשת לנושא אחר, בשתי הכפולות הפותחות מביא בר-אלי את עיקר ממצאי הדו"ח. אף אחד מכלי ההדגשה הזמינים לעורכי "דה-מרקר" אינו מנוצל כדי להדגיש את הביקורת שמתח המבקר על הממונה על ההגבלים העסקיים דייוויד גילה. תצלומו של גילה מתפרסם בעיתון, לצד תצלומי כל יתר המבוקרים, אולם כותרת המשנה, כותרת הביניים, הפסקאות הממורקרות והאינפוגרפיקות מתעלמות ממנו. הביקורת על גילה מוזכרת בעומק הטקסט, בשתי פסקאות בלבד בנות כ-100 מלה מתוך כתבה שאורכה כ-3,000 מלה.
בטור פרשנות קצר הצמוד לידיעה המרכזית טוען בר-אלי כי דו"ח הביקורת אינו באמת ממוען לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר האנרגיה יובל שטייניץ, שמבחינתם המתווה עם מונופול הגז הוא סוף הפסוק. "הנמענים של דו"ח מבקר המדינה שפורסם אתמול ושל אמירותיו הברורות הם אלה שעליהם נשען בטחונו של נתניהו", קובע בר-אלי, ומונה אותם בשמם: משה כחלון, אריה דרעי, משה גפני ויאיר לפיד. "הם אלה שיבחרו בשבועיים הקרובים אם להטות אוזן לאזהרותיו הברורות של מבקר המדינה, או להתעלם מהן בתמורה לאתנן פוליטי", הוא כותב. "הם אלה שיכריעו אם תושבי ישראל יידונו לעידן של יוקר מחיה ושעבוד פוליטי למונופול פרטי, או שנבחריהם ישיבו לעצמם את האמון והכבוד – שבניגוד לגז הטבעי, עדיין קבורים באדמה".
שני העיתונים הכלכליים האחרים, "כלכליסט" ו"גלובס", מקדישים את כותרותיהם הראשיות לדו"ח המבקר על משק הגז. ברם, בכך מסתיים הדמיון בין השניים. "משק הגז הופקר", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". תצלומיהן של ארבע דמויות מעטרים את שער העיתון: שרי האנרגיה לשעבר סילבן שלום ועוזי לנדאו, שר האוצר לשעבר יאיר לפיד וראש הממשלה בעבר ובהווה בנימין נתניהו. האחרון מתואר בפנים העיתון כ"זה שאין לומר את שמו". ליאור גוטמן מונה את כשליו נתניהו בתחום הגז, אף על פי שבדו"ח הם אינם נקשרים בו ישירות.
שאול אמסטרדמסקי יוצא נגד הקביעה של נתניהו שאי-הוודאות הרגולטורית היא שמבריחה חברות גז מישראל. במקום זאת מציע אמסטרדמסקי הסבר אחר (נוסף לקיומו של מונופול רב-עוצמה) – ביצוע ממשלתי עלוב. תומר גנון מפנה גם הוא את האצבע המאשימה מהפקידים והרגולטורים אל נבחרי הציבור: שלום, בנט, לפיד ונתניהו.
מגרונו של המונופול
הנה כך נפתחת התגובה הרשמית שהעביר מונופול הגז לאמצעי התקשורת בעקבות דו"ח מבקר המדינה, כפי שהיא מופיעה הבוקר בשלל עיתונים:
דו"ח המבקר מחזק ומוכיח את הדברים שנאמרו על-ידי שותפויות הגז לאורך כל הדרך, שלפיהם ריבוי הרגולטורים וחוסר התיאום ביניהם, הסחבת הארוכה של שנים ארוכות בקבלת ההחלטות, לצד השינויים התכופים באלה שכן נתקבלו, יצרו חוסר ודאות בשוק האנרגיה המקומי, הביאו לעיכוב בפיתוח תעשיית הגז ומנעו את הגעתם של שחקנים חדשים לישראל".
הנה הכותרת הראשית של העיתון "גלובס": "המבקר: הרגולציה פגעה בתדמית המדינה; ממליץ לפקח על מחירי הגז". כותרת הגג מצטטת אף היא מדברי המבקר בהקשר זה: "בגלל התנהלות הרגולציה צוות קנדל הגיע למו"מ עם חברות הגז בעמדת חולשה". "כצפוי", נכתב בפתח כותרת המשנה לראשית, "דו"ח המבקר על פיתוח משק הגז הטבעי מותח ביקורת על שורת רגולטורים שטיפלו במשק הגז". הרגולטור הראשון שמוזכר בשורה: "רשות ההגבלים העסקיים". "המבקר תולה ברגולציה גם פגיעה באמון המשקיעים והיווצרותו של המונופול", נכתב בחלק אחר, מודגש, של כותרת המשנה לראשית.
מו"ל "גלובס" אליעזר פישמן (משמאל) עם בעל ההון יצחק תשובה. 8.12.07 (צילום: משה שי)
"בעיית הבעיות של הממשלה בניהול משק הגז הטבעי היא חוסר היכולת של הרגולטורים לקבל החלטות בזמן סביר, גרירת הרגליים האינסופית והנטייה של כל רגולטור לפעול בגזרתו הצרה באופן שתוקע מקלות בגלגלים לרגולטורים האחרים", כותב עמירם ברקת בטור פרשנות שתמציתו מתפרסמת בשער "גלובס".
הכותרת לידיעה בכפולה הפותחת של "גלובס" מנוסחת כך: "קרבות אגו וחוסר הסכמה בין הרגולטורים הציבו את צוות קנדל בעמדת חולשה במו"מ מול חברות הגז". כותרת המשנה לידיעה מאת הדי כהן מסתיימת באזכור ל"ביקורת אישית גם על הממונה על הרשות להגבלים שדרך פעולתו העמיקה את חוסר הוודאות בענף". לרוחב החלק העליון של הכפולה הפותחת מודפסת טבלה עמוסת מידע המסכמת את עיקרי ממצאי המבקר. מעליה הכותרת: "כך עיכבו הרגולטורים את פיתוח משק הגז בישראל".
בנימין ושרה
בעבר היתה החלטה של היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה על ההוצאות במעונות ראש הממשלה הופכת לכותרת ראשית, לכל הפחות בולטת מאוד, בשער "ידיעות אחרונות". מאז הבחירות האחרונות, והכישלון המהדהד של קבוצת "ידיעות אחרונות" להחליף את נתניהו במועמד המקובל יותר על ארנון (נוני) מוזס, פועל העיתון כמי שטרם התאושש מהתמוטטות עצבים. לעתים מחניף לנתניהו, לעתים מבקר, אך גם במקרים אלה לא בעוצמה ובהתגייסות שאיפיינו אותו בשנים האחרונות.
הבוקר, בראש עמוד השער, מופיעה רצועה צרה יחסית עם המלים "מעונות נתניהו בחקירה". כל עמ' 4 מוקדש לידיעה מאת טובה צימוקי ואיתמר אייכנר ולפיה היועץ יהודה וינשטיין אימץ את המלצת המשטרה והורה על פתיחת חקירה פלילית בפרשה. תצלום נאה של בני הזוג נתניהו, בנימין ושרה, מתפרסם בראש העמוד, על רקע ביתם שבקיסריה.
בתחתית שער "מעריב" מופיעה הכותרת "חקירה פלילית בפרשת המעונות". התצלום הנלווה אינו של נתניהו ורעייתו, אלא של אחד מבתיהם. השם המפורש "נתניהו" מוזכר רק בכותרת המשנה, המדגישה כי בני הזוג אינם עתידים להיחקר. גם בדיווח בפנים העיתון נעדרות דמויותיהן של בנימין ושרה. התצלומים המלווים את הידיעה (משה כהן ואלון חכמון) הם של בית ראש הממשלה בירושלים ושל סמנכ"ל המבצעים במשרד ראש הממשלה, עזרא סיידוף, העומד במוקד החקירה.
במעלה שער "הארץ" מתפרסמת כותרת בגופן קטן: "וינשטיין הורה לפתוח בחקירה פלילית בפרשות מעונות רה"מ". רויטל חובל ויניב קובוביץ מדווחים בקצרה יחסית על החלטת וינשטיין בראש עמ' 6 של העיתון. הידיעה מלווה בתצלום של בני הזוג נתניהו, כפי שנראו כשנסעו שלשום ברכבת הקלה בירושלים.
בנימין, שרה, ניר ובברלי נוסעים ברכבת הקלה בירושלים, 20.7.15 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)
כמו במקרה דו"ח המבקר על הגז, גם בנוגע להחלטת היועץ המשפטי לפתוח בחקירה פלילית בפרשת מעונות רה"מ, הכותרת שמתפרסמת בשער הפמפלט היא המוצנעת ביותר. הידיעה הקצרצרה שמתפרסמת בתחתית עמ' 9 של "ישראל היום" (עדנה אדטו) לא הצליחה למצוא את דרכה לידיעון המקוון הנשלח מדי בוקר למנויים. הידיעה מלווה בתצלומיהם של וינשטיין וסיידוף בלבד.
תצלום של בנימין ושרה נוסעים ברכבת הקלה בירושלים דווקא מופיע הבוקר ב"ישראל היום", אך לא בידיעה על ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית של מימון מעונותיהם, אלא בידיעה נפרדת, מאת שלמה צזנה, המוקדשת לעצם העובדה שהשניים נסעו ברכבת הקלה לצד בני הזוג ניר ובברלי ברקת. זהו אותו צזנה שרק לפני יומיים צייץ: "צ'יפור בידיעה סתמית רק כדי לבנות קשר לכתב זאת עיתונות (ישנה) ופסולה בעיני, שקיימת רק ב'ידיעות'".
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מסכם ב"גלובס" את התסבוכת הנוכחית ברשות השידור.
ב"כלכליסט" מדווחים משה גורלי ועומר כביר כי "המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי מנהל דיונים עם חברת גוגל בעניין הסרת תוצאות חיפוש שמובילות להשמצות נגד עובדי ציבור".