המזרח התיכון

"מלחמה אזורית: מדינות ערב פתחו במתקפה בתימן", מודיעה הכותרת בראש שער "הארץ". "סעודיה ובעלות בריתה במפרץ הפרסי פתחו אתמול במבצע צבאי בתימן נגד המורדים החותים במדינה. המתקפה, המכונה 'מבצע סופה נחושה', מורכבת מקואליציה של עשר מדינות בראשות סעודיה ומצרים ונועדה להגן על ממשלתו של הנשיא עבד ראבו מנסור האדי, שנמלט לסעודיה", נפתחת הידיעה, המתורגמת מהסוכנויות. "המתקפה הסעודית היא חלק מאסטרטגיה כוללת, שנועדה לבלום את התפשטות ההשפעה האיראנית במזרח התיכון", נכתב בהמשך הידיעה.

"אובאמה יכיר באיראן כמעצמה מובילה במזה"ת", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", בין מרכאות. לפי כותרת המשנה, הציטוט הוא מה"וול-סטריט ג'ורנל", שמדווח כי "הממשל מתכוון לדלל את נוכחותו במזה"ת – ולתת לאיראן למלא את הוואקום, גם במחיר הפקרת ישראל וסעודיה". כותרת הגג מתארת את התפאורה לדיווחי העיתון: "ימים גורליים במזרח התיכון: ארה"ב על סף הסכם עם איראן, סעודיה והמדינות הסוניות פתחו במבצע צבאי נרחב בתימן".

המיצוב של "ישראל היום" את ההתפתחויות האחרונות במרחב האזורי ברור, מודגש וממוקד, וגיבורו הראשי כלל אינו מתגורר בו. "אובאמה נוטש את בעלות בריתו" היא ההפניה מהשער למאמר הפרשנות של בועז ביסמוט. "התקף הזעם של אובמה: נגד ישראל, עם איראן" היא ההפניה מהשער למוסף המדיני. כותרת המוסף עצמו היא "הנשיא נכשל, הנשיא כועס". "השורה התחתונה", נכתב בסוף כותרת המשנה הארכנית המסורתית, "נשיא המתנהג כשלוח רסן דווקא כלפי בעלת הברית הנאמנה ביותר של ארה"ב: ישראל".

גם דן מרגלית, בטורו הקבוע הפותח את המוסף, נכנס מתחת לאלונקה: "ריגול בארה"ב? אובאמה חצה גבול בעייתי", נכתב בכותרת שהצמדתה לתמונה של המרגל פולארד מביאה לכך שהאירוניה הטמונה בה מביסה את עילגותה הראשונית. "ישראל ריגלה בארה"ב?", פותח מרגלית את הטור, וקובע: "בדיחה גרועה". גלן גרינוולד, חושף מסמכי סנודן, סבור שהבדיחה היא דווקא של מרגלית.

גם ב"מקור ראשון" ממשיכים באותו קו. המוסף "יומן" מוקדש לחבטה מתמשכת בנשיא האמריקאי, ש"משתלח בנתניהו ובישראל". "אובמה מסרב להכיר בתוצאות הבחירות בישראל", נכתב בציטוט המודגש בטורו השבועי של העורך הראשי, חגי סגל, "המתקפה הסדרתית שלו על נתניהו, יום אחרי יום, מתחילה לשאת אופי כפייתי". סגל מזכיר תקופת מתיחות היסטורית בין הממשלים הישראלי והאמריקאי וקובע כי "האמריקאים מיצמצו ראשונים". את החלק בטורו העוסק בכך הוא מסיים במלים "מי ימצמץ עכשיו?".

מסקנה

"העובדה שהקורה בתימן התקבל בתדהמה מעלה חשש שמא נושאים נוספים, קרובים יותר אלינו, עלולים גם שלא לקבל את תשומת הלב הראויה להם", משתף כותב מאמר המערכת של "המודיע" את הקוראים בהרהוריו. "הדבר אמור להוביל לשתי מסקנות הקשורות אחת בשנייה. הראשונה: אי-אפשר להטיל יהב על בני-אנוש קרוצי חומר, שמוגבלים במגבלות אנושיות שמובילות לפעמים לחוסר ראות, חוסר הבנה וחוסר הערכה. המסקנה השנייה היא שיש להתחזק בתורה ובתפילה לפני שוכן מרומים, שרק אליו נשואות עינינו לתשועה, לברכה ולהצלחה".

קואליציה

מהעיתונות החרדית האיתות פשוט ולא מורכב: הרכבת הקואליציה תהיה מורכבת ולא פשוטה, הם מוסרים. "המו"מ החל – ומיד נתקע", נכתב בכותרת הראשית של "יתד נאמן". "החל המו"מ הקואליציוני: כחלון החרים פגישה עם הליכוד", נכתב בכותרת הראשית של "המודיע". "מלבד כחלון גם בנט התרעם על היחס שקיבל מנתניהו", נכתב בכותרת המשנה. "נציגי יהדות-התורה בפתח הפגישה: 'אם נחתום על הסכם קואליציוני, נפעל לתקן את העוולות שנעשו כאן בשנתיים האחרונות'", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "יתד נאמן". גם "הפלס" המורד מדווח באותה רוח: "משבר בדרך לקואליציה" היא הכותרת על השער.

אבל לא רק העיתונות החרדית. גם "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" קובעים כי הרכבת הקואליציה תהיה מסובכת – וגם "ישראל היום": "למרות 30 המנדטים שקיבל הליכוד, הקואליציה תלויה על חודה של מפלגה", נכתב בכותרת המשנה לטור השבועי של מתי טוכפלד ב"ישראל היום". נראה שבשלב זה נוח לכל הצדדים המעורבים – פוליטיקאים, עיתונאים ויצורי הביניים השונים – להתאחד סביב אותה קביעה. ובכל זאת, יש ניואנסים. טוכפלד מפליג בשבח הרעיון שלפיו יו"ר הבית-היהודי יוותר על שאיפותיו לתיק "בכיר" ויסתפק בתיק החינוך.

"ההתרגשות שאחזה ביו"ר הבית-היהודי ביום שלישי, כשהוזמן ראשון לפגישה עם נתניהו, התחלפה בתחושת עלבון צורבת. הפגישה עם ראש הממשלה היתה טעונה וצוננת. שר הכלכלה היה משוכנע שעל שולחן הכתיבה של ראש הממשלה תונח ההבטחה שקיבל מנתניהו עוד לפני פיזור הכנסת: אחד משלושת התיקים הבכירים בממשלה שתקום. למחרת התברר שבעוד עם בנט דיבר נתניהו רק על קווי היסוד של הממשלה, לכחלון הבטיח ראש הממשלה את תיק האוצר, ולאיווט, שקיבל פחות מנדטים ממנו, מתכוון נתניהו לתת את החוץ. וכל זה מתחת לאפו של לוחם הסיירת. לנתניהו לא היה אומץ לומר את כל זה לבנט. חומר הנפץ הזה התפוצץ לו בפנים כשקרא בעיתון שהוא מועמד לתיק החינוך. וכידוע, ידיעה בישראל היום כמוה פקס מלשכת ראש הממשלה", כותבת לילך ויסמן ב"גלובס".

ומה עם ממשלת אחדות? ספין של בנט, קובע טוכפלד ב"ישראל היום". ספין של נתניהו, קובע הרצוג בדיווחים השונים. הרצוג היה רוצה, גם נתניהו, אבל זה לא יקרה, קובעת סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות". יוסי ורטר ב"הארץ" סבור שזו אופציה ריאלית, בשל היחסים הרעועים עם אובמה. אם לשפוט לפי הפקס של לשכת ראש הממשלה, נתניהו לא מתכוון למצמץ. אבל הלשכה גדולה, יש בה מקום ליותר ממכשיר פקס אחד.

"ביבי בכותרת"

כיצד ממשיכה ההליכה לקנוסה של "ידיעות אחרונות"? אחת משתי ההפניות ל"מוסף לשבת" היא למאמר בגנות הפיצול בעם. ההפניה הבולטת ביותר מחוץ לכותרת הראשית (אסון טיס עם מאפיינים סנסציונליים) אינה בגנות נתניהו (בנימין או שרה), אלא מטווחת את אחד מנאמניו – השר יובל שטייניץ. הסיפור שמביא העיתונאי האובייקטיבי שמעון שיפר, ושב"ידיעות" מנפחים כאילו היה תחקיר מהדהד ("סערה במוסד"): וטרנים של שירות הביון הישראלי מתנגדים לזהותה של בכירת המוסד שנבחרה להשתתף בטקס ממלכתי רשמי וטוענים כי יש מתאימות ממנה והיא נבחרה רק בשל קרבתה לשר לענייני מודיעין (שטייניץ).

מתוך התגובות לעמוד השער של "ידיעות אחרונות" בדף הפייסבוק של העיתון, היום

מתוך התגובות לעמוד השער של "ידיעות אחרונות" בדף הפייסבוק של העיתון, היום

הלצה לשבת

בבטאון אגודת-ישראל, "המודיע", מתבדחים על אופן פעילותה של ועדת הכספים.

מתוך מדור הבדיחות של עיתון "המודיע", "מאזני חרט"; חיים אשר ברגמן

מתוך מדור הבדיחות של עיתון "המודיע", "מאזני חרט"; חיים אשר ברגמן

עוד כותרת

"צה"ל החיל את עקרונות הדין הפלילי הישראלי בשטחים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "הפלסטינים ימשיכו להישפט לפי החוקים והצווים הקיימים, אך יחולו עליהם ההגנות הנובעות מהדין בישראל. חשש במשרד המשפטים: הצעד יתפרש כסיפוח", נכתב בכותרת המשנה לידיעה, של חיים לוינסון.

"צוק איתן"

"לפני קצת יותר מחודש סוכנות הידיעות איי.פי הטילה פצצה בדמות תחקיר המציג את ישראל כפושעת מלחמה שפגעה באזרחים ללא הבחנה במהלך 'צוק איתן'", נכתב בכותרת המשנה במוסף השבועי של "מעריב", המציגה כתבה מתורגמת של ריצ'ארד בהר וגארי וייס מה"אובזרבר". "כעת בדיקה של המגזין הנחשב ה'אובזרבר' מעלה כי מדובר במצג מוטה ומוגזם, שהפר את כללי האתיקה העיתונאיים והכיל תמונות מבוימות, הישענות על מידע מארגונים מטעם, עובדות מסולפות ובעיקר מסקנות שגויות. איי.פי: המידע שלנו נאסף באופן עצמאי דרך מספר מקורות".

הטרדות מיניות

"אני נזכרת פתאום באותו בכיר בעיתון, בגיל של אבי, שהיה מזמן אותי אליו לשיחה תקופתית. 'יש לך חבר ('חבייר')?', היה שואל בדאגה אבהית, 'ספרי לי, מה אתם עושים ביחד?'. התחמקתי איכשהו, עד לפעם הבאה. אחרי הכל, הוא היה אחראי לקידום שלי", כותבת טל בשן בכתבה ב"סופשבוע" של "מעריב" על "הדור המוטרד", לפני שנחקק החוק נגד הטרדות מיניות, ומספקת מגוון דוגמאות לשגרת אלימות מינית. "דבר אחד ברור: בסיפור הזה היינו לבד ובשתיקה, כל אחת לגופה".

מקומה של האשה

הפניות על שער מוסף הנשים של עיתון הקנאים החרדי "הפלס"

הפניות על שער מוסף הנשים של עיתון הקנאים החרדי "הפלס"

רפורמות

"האם שוב יתברר שראש הממשלה שלנו חזק בדיבורים אבל חלש בביצועים?", שואל גיא רולניק בטורו ב"דה-מרקר".

תרבות ובידור

"גם בדורות הללו אנו מצווים 'משכו וקחו', להתרחק מתרבות אנשים חטאים – גם אם מזרע ישראל המה – ולפיכך ימים אלו מהווים מועד מתאים להיזכר שוב את מה שהורונו רבותינו מרנן גדולי ישראל זצוק"ל ויבדל"א, כי יש לראות חובה ראשונה במעלה בהתבדלות ובהתרחקות מוחלטת מכל אווירת הרחוב החילוני העוטפת אותנו", נכתב במאמר ההטפה הלא חתום הפותח את גליון "הפלס" הקנאי.

מוזיקה

בו שלו ממליץ על החדש של קנדריק למאר.

שירה

"משהו בקצב השירים של אגי משעול השתנה מאוד בשנים האחרונות" (אלי הירש, "7 לילות").

אמת בפרסום

מתוך פרסומת לרשת חנויות בגדים למגזר החרדי ("המודיע")

מתוך פרסומת לרשת חנויות בגדים למגזר החרדי ("המודיע")

עושים לביתם

"ידיעות אחרונות" ממשיך בשיתוף הפעולה התוכני-מסחרי שלו עם בנק הפועלים, הפעם תחת הכותרת "משפחה בצמיחה 4 יוצאים לדרך חדשה". התוכן השיווקי של הבנק והעיתון תופס היום את עמודים 4, 5 ו-6 במוסף "ממון" וחתומה עליו הכתבת נטלי גרויסמן (אגב, הטקסט נפתח בהצהרה של יועץ כלכלי המתייחסת ליוקר המחיה וש"בכירי המשק" היו בוודאי חותמים עליה בשמחה: "צריך להתייחס לזה כאל מצב נתון ולנסות לתכנן את התקציב בהתאם").

עוד ב"ממון": כתב של העיתון (מאיר תורג'מן) מקבל כפולת עמודים כדי לשטוח תלונה צרכנית שיש לו נגד חברת תעופה שסיפקה לו מקומות מאכזבים באצטדיון כדורגל בחו"ל.

סימנייה

חגי עמית מראיין ב"דה-מרקר" את מנהלי הקמפיין של הליכוד והמחנה-הציוני.

אסונות טיס

"טייס המשנה ריסק את המטוס בכוונה; המניע אינו ברור", נכתב בכותרת בצד שער "הארץ". הנסיבות הלא ברורות של התרסקות מטוס גרמני בצרפת תופסות ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" את הכותרות הראשיות ("טייס, רוצח", "טירוף בתא הטייס"). ב"ישראל היום" הכותרת על השער מתחילה במלים "הטירוף". ההפניה לטור הפרשנות קובעת כי "אף מערכת לא חסינה משיגעון". מה שנקרא: הצתה מאוחרת. ב"ידיעות אחרונות" מצרפים מדריך מאויר עבור הקוראים שאינם מסוגלים לצרוך את מנת הרצח באמצעות מטוס בפסקאות שלמות.

מתוך המדריך המאויר של "ידיעות אחרונות" לקורא המתעניין בממצאי הקופסה השחורה של טיסת ג'רמן-וינגס שהתרסקה בצרפת

מתוך המדריך המאויר של "ידיעות אחרונות" לקורא המתעניין בממצאי הקופסה השחורה של טיסת ג'רמן-וינגס שהתרסקה בצרפת

ענייני תקשורת

גלי-צה"ל. התחנה הצבאית עומדת במרכז שני ראיונות המתפרסמים בעיתוני סוף-השבוע. כתבת השער ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות" היא ראיון של רז שכניק עם אברי גלעד, המדבר על "ההדחה מ'המלה האחרונה' והטעות של מפקד גלי-צה"ל". ב"יומן" של "מקור ראשון" מראיין מיכאל טוכפלד הוותיק את המפקד: "המפקד ירון דקל משיב לטענות על השינויים בתוכנית 'המלה האחרונה' ועל ההטיה הפוליטית של השדרנים: 'גל"צ צריכה לצאת מתדמית הבועה התל-אביבית. מדובר בתהליך בריא, אך הוא לוקח זמן'".

"הבנתי את הטיעון שהתוכנית שהתחילה פעם כהתנגחות בין גושים ועם הזמן הפכה להרמוניה דביקה. חלק מהמאזינים אהבו ובעיני חלק זה לא מצא חן. ירון דקל היה אחד מאלה שזה לא מצא חן בעיניהם", אומר גלעד על הרקע להזזתו מהגשת "המלה האחרונה", מתוכניות הרדיו הפופולריות ברדיו העברי. "עכשיו, כשפתאום מתהפכים עלי, זה לא אומר שאני אתהפך על התחנה", מסכם גלעד בז'רגון עברייני את תשובותיו לשאלות שכניק בדבר יחסו להחלטת דקל.

ירון דקל (צילום: העין השביעית")

ירון דקל (צילום: העין השביעית")

"הוא ריענן את שורות המגישים ומספר הכתבים הדתיים נמצא עתה בשיאו. אלא שהמהפכה הזו, טוענים בימין, טרם מורגשת בשידור, בטח לא בתקופת מערכת הבחירות האחרונה", כותב טוכפלד על דקל בפתח הכתבה ב"מקור ראשון", המוקדשת כולה לתלונה על כך שההטיה הפסולה בתחנה הצבאית משחקת רק לטובת המחנה האחר מזה של אנשי "מקור ראשון".

טוכפלד מתייחס גם למאמר "המפתיע" של דקל ב"גלובס", שבו מתח ביקורת על שמאלניותה של "התקשורת" בסיקור הבחירות, במה שנראה כנסיון התחנפות לקראת הג'וב הבא. "בוודאי שמעת את הטענה שהמאמר האחרון נכתב מאוחר מדי, אחרי הבחירות, אולי מתוך כוונה לחלות את פני השלטון הנבחר", שואל טוכפלד, המציין כי דקל צוחק כשהוא עונה: "מי שמכיר אותי יודע שאני מבקש להחניף לממשלה החדשה בדיוק כמו שהחנפתי לכל ממשלות ישראל בכל שנותי ככתב פוליטי". נראה שבעל-פה זה נשמע יותר טוב.

רייטינג. רז שכניק כותב במדור הדעות של מוסף הבידור של "ידיעות אחרונות" נגד אמינותו של מדד הפופולריות הטלוויזיוני הרשמי, הפיפל-מטר, לנוכח כשלון מדגמי הבחירות, ומצטט ציוץ של העורך בפועל של רשות השידור, יונה ויזנטל: "מאות סקרים, מדגמים של עשרות אלפי אנשים בלי קשר למציאות, ונמשיך להאמין ש-560 בתי-אב מייצגים את הרייטינג האמיתי בטלוויזיה'". "התחזית", הוא מסכם, "שר התקשורת החדש לא יוכל להתעלם מהקולות בתעשיית הטלוויזיה שדורשים שינוי".

חיסיון. "בלהט הוויכוח בין העיתונאים רביב דרוקר ועמית סגל נפל דבר", רוגש דן מרגלית בטורו ב"ישראל השבוע". "דרוקר כתב מאמר ב'הארץ', שבו ציטט שיחה שהתקיימה בהפסקת הפרסומות בערוץ 10 בין קובי אריאלי לבין חנוך דאום. הם העירו כי יש להם מידע מביך על התנהלות משפחת נתניהו בבית ראש הממשלה, אבל לא יפרסמוהו בשידור, ודרוקר ציטט אותם במאמרו בעיתון ומתח ביקורת על שתיקתם.

"[...] שאלתי את דרוקר, שטען כי על שיחת אריאלי-דאום לא חל חסיון מקורות, והוא אכן התלבט בעניין. 'אבל החלטתי שהעובדה שהם באים לתקשורת פעם אחר פעם ותוקפים אישית ובבוטות אנשים שהם יודעים כי אומרים את האמת היא פשוט חשובה מדי לשיח הציבורי מאשר הכעס הטבעי שלהם עלי על כך שציטטתי אותם משיחה בהפסקת פרסומות. אני מעדיף שהם יגידו אמת בשידור ולא ידברו איתי בזמן הפרסומות מאשר ישקרו במודע בשידור ויסתחבקו אתי בפרסומות. מקווה שזו גם הבחירה שלך'". מרגלית מעיד כי זו אינה הבחירה שלו.

איפוס מצפנים. "למרות שהטרוריסט קרא לי 'שמאלני' – השמאל הישראלי חביב עלי ממש כמו הימין הישראלי", כותב יהונתן גפן על תקיפתו בפתח ביתו בידי "נכה רגשית" שהיכה אותו ורגם אותו בביצים, בטור המתפרסם על פני כפולת עמודים (אחד מהם מוקדש לצילום של גפן) ב"7 לילות". "אין כבר יותר שמאל וימין, יש רק למעלה ולמטה. ובימים אלה – הפשיזם למעלה וההומניזם למטה".

"אני ממש משתעשע מזה ואני בכלל לא בימין", אומר אברי גלעד לרז שכניק בתשובה לשאלה על "תקיפות מהשמאל". "לא?", שואל שכניק. "אני באמת לא שם", משיב גלעד.

"הקולנוע הישראלי ברובו המכריע איננו פוליטי כי אם רגשי בעיקרו. סרטיו אינם משליכים מהמצב אל אמירה פוליטית אנליטית", נכתב בציטוט המודגש מתוך טור הקולנוע של אורי קליין במוסף "גלריה" של "הארץ", המוקדש לשיקוף הקולנועי של "הפיצול העמוק בחברה הישראלית בין מרכז לפריפריה, ששב והומחש כאן בבחירות".

מתחזקים. "טיול כזה לאורך שביל ישראל, יש בו כדי לחזק את הקשר לנופי הארץ ולאנשיה. לא באמצעות מלים או סיסמאות, אלא ברגליים", נכתב בציטוט מודגש במדור המכתבים למערכת של המוסף השבועי של "ידיעות אחרונות" ("7 ימים"), שבו "הקוראת פנינה מברכת" על פרויקט הרהביליטציה של העיתון בשבוע שעבר (הנמשך גם היום), שבמסגרתו הוצגו כתבי העיתון כשהם מטיילים בארץ.

"אני חוזר לעסוק בתקשורת לא משום שהתרעתי על המצוד שהיא מנהלת אחר נתניהו כבר בזמן אמת, אלא משום שאני מרגיש שיש כעת קרקע פורייה לשינוי", כותב חנוך דאום בפתח טורו השבועי באותו מוסף של "ידיעות אחרונות", המוקדש להאשמתם של העיתונאים בשמאלנות, ומוסיף באמצע המשפט בסוגריים: "גם במדור זה. צריך אולי לציין, למען ההגינות, כי באופן אישי, בעשר השנים שבהן אני כותב ב'ידיעות אחרונות' לא צונזר ולו משפט אחד מדברי".

מה יש במשותף. "לא מעט עיתונאים יצאו מקבוצת 'ידיעות אחרונות' בעשור האחרון וסיפרו כיצד נאלצו לשרת אינטרסים של המו"ל נוני מוזס וחבריו", כותב נתי טוקר ב"דה-מרקר". "האחרונה שבהם היא אריאנה מלמד מ-ynet, שהסבירה השבוע שהעיתונאים בקבוצה חלשים וחוששים להיאבק גם כשהופכים אותם ל'כלבי קרקס'. לכאורה, העיתונאים היו צריכים להפוך לקבוצת לחץ בעלת עוצמה רבה. בשנים האחרונות התאגדו כמעט כל עיתונאי ישראל תחת ארגון העיתונאים שבהסתדרות, שהבטיח לשמור על זכויותיהם ועל חופש העיתונות. אבל אחרי מערכת בחירות שדירדרה לתהומות חלקים בעיתונות – בעיקר ב'ישראל היום' וב'ידיעות אחרונות' – מתברר שמישהו פיספס. הוא יצר לעיתונאים ועד עובדים כמו כל ועד אחר, שרואה מול עיניו רק את תלוש המשכורת – במקום לחזק את מעמד העיתונאים ולהוציא אותם למאבק משותף נגד מי שמונע מהם למלא את תפקידם הציבורי".

למעלה ולמטה. "הפכנו לאומה שונאת, גזענית ובורה. לא מכירים את האחר, והוא גם לא מעניין אותנו", מצטטת כותרת הראיון במוסף "הארץ" של איילת שני עם אוהד חמו, כתב הפלסטינים של חדשות ערוץ 2. "הדמוניזציה עובדת בשני הכיוונים", אומרת שני. "חד-משמעית כן", עונה חמו. "התייאשת?", שואלת שני. "התייאשתי", עונה חמו.

רייטינג (2). הטור השבועי של יהונתן גפן, שהתפרסם במשך שנים ב"מעריב", לא שרד את סיבוב החלפת הבעלות הקודם ומצא את משכנו בבית-האבות של ירכתי מדור הדעות של "הארץ". אבל כשיש לו משהו לכתוב, מסתבר, הוא עושה את זה ב"ידיעות אחרונות".

נגישות. "דווקא בתקופות הקשות ביותר, שבהן מחבלים פלסטינים התפוצצו בתל-אביב ובירושלים, הרגשתי יותר מוגן בשטחים. בשנים האחרונות משהו בסיסי התערער בתחושת הביטחון שלי כשאני בצד השני", אומר אוהד חמו בראיון ב"הארץ", "בגלל שפת"ח יוצא נגד כל מה שמריח נורמליזציה עם ישראל, וחלק מזה הוא שיתוף פעולה עם עיתונאים. היתה מין אנומליה כזו, שעיתונאי ישראלי בתוך הסכסוך נחשב לאקס-טריטוריה. והיא מתפוגגת. [...] הנגישות שלי היום למקומות, לאנשים, לסיטואציות, הרבה פחות גדולה מבעבר. למרות ההבנה שלהם שאני ועמיתַי אנחנו הצינור היחיד בעצם להגיע לציבור הישראלי. הם כל-כך מאוכזבים מהישראלים – מהפוליטיקאים, מהתקשורת, מהעם – שהם פשוט לא משקיעים בנו יותר אנרגיות. ויש גם את אפקט דאע"ש. [...] אובדן הערך של חיי אדם, ובכלל זה ערך חיי אדם של עיתונאים".

הלווייתו של עלי ספי, בן 17, שנהרג שלשום מירי צה"ל, ג'ילזון, 26.3.15 (צילום: פלאש 90)

הלווייתו של עלי ספי, בן 17, שנהרג שלשום מירי צה"ל, ג'ילזון, 26.3.15 (צילום: פלאש 90)

מוטיבציה. "אז מה המוטיבציה שלך להמשיך לחזור לשם? איזה סיפור אתה מספר לעצמך? שזו שליחות?" (איילת שני). "זה יישמע רע, אבל זו שליחות, בפירוש. להביא קול של ארבעה מיליון בני-אדם, שהרבה אנשים היו מעדיפים שלא לשמוע. אנשים שרבים מהם חפצים בשלום, בהפסקת האלימות, ואנחנו לא רואים ולא שומעים אותם. גדר ההפרדה היא גם פיזית וגם פסיכולוגית. אני מנסה לקרב אותם אלינו. [...] הם השקופים האמיתיים. הם באמת לא קיימים מבחינתנו. אבל הם כאן. כאן כדי להישאר. הם לא ייעלמו, הם לא ילכו לשום מקום".