לפני כמה ימים פירסם עוזי בנזימן מאמר ב"העין השביעית" ובו מתח ביקורת על מאמרים שכתבנו, ד"ר דרור אידר ואני, ב"ישראל היום". המאמרים שלנו טענו, אם לנסח בקצרה, כי אין סיפור בתחקיר על הנסיעות של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכי המניעים לפרסום פוליטיים.

לבנזימן היה ברור שלא יכול להיות שמי שחושב אחרת ממנו ומרוב הכותבים בנושא הוא אדם שהצליח לחשוב לבד. אנו, החושבים אחרת, על-פי גישתו של בנזימן, סובלים מסוג מסוים של נכות מוחית, וברור שעברנו תדרוך. חשיבה קולוניאליסטית קלאסית, אם יורשה לי לתת הקשר רחב יותר לרשימתו של בנזימן.

הוא העלה את מה שהוא עצמו כינה "השערה מרושעת", כי אני ואידר כתבנו את מה שכתבנו (או כלשונו המזלזלת-מתנשאת, "היגגתי") לאחר ששמענו מ"חצרו" של נתניהו את הטיעונים שהעלינו (שהרי אנשים שאינם שייכים למחנה הנכון אינם מסוגלים לחשוב בכוחות עצמם), וזאת בהסתמך על כך שיומיים מאוחר(!) יותר נשמעו טענות דומות מפי אנשי נתניהו.

בנזימן לא טרח לעשות את המינימום: לבדוק את מה שהוא עצמו כינה "השערה מרושעת". הוא "היגג" (היי, גם לי מותר) שה"תובנות" של אידר ושלי הוצגו "כאילו הן תובנות מקוריות משלהם".

אני מבין שהרעיון שמותר לחשוב אחרת מכפי שתובע מאיתנו בנזימן הוא מופרך לחלוטין, במיוחד כאשר הוא מופיע כמה סנטימטרים תחת הלוגו של "המכון הישראלי לדמוקרטיה". אני מבין שהקולוניאליסטים המכובדים מ"המכון לדמוקרטיה" רואים בעצמם בני תרבות נאורה שהגיעו אלינו, וכעת הם כאן על תקן של וילה בג'ונגל (לא בדקתי את זה, אבל הרי לא צריך לבדוק) שבו שורצים שבטים פראיים שאינם מסוגלים לחשוב לבד (זה אני) וזקוקים לתדרוך כדי לדעת. וכיוון שכאלה אנחנו, רצוי שהדבר ייעשה לאט-לאט, באותיות גדולות ועם ניקוד.

היה זה בנזימן שהגדיר את כל הבסיס לרשימתו כ"הנחה מרושעת". בזה לפחות הוא צודק לחלוטין.

שבט פראי

ההערה הבאה נראית אולי לא קשורה, אבל היא מאוד-מאוד קשורה.

לפני כמה שנים טובות הופיעה ב"העין השביעית" רשימה על עיתון "הצופה". הכותב נשלח לקרוא את "הצופה" במשך עשרה ימים ולחזור ולכתוב מה ראה.

הייתי אז עורכו הראשי של העיתון. בסוף הרשימה הופיעה הערה שאומרת לטעמי הרבה, גם על "העין השביעית", גם על הרוח המנשבת בו וגם על מי ששלח אותו למשימה. ההערה סיפרה שהכותב הוא אנתרופולוג.

לא זכור לי מקרה ש"העין השביעית" שיגרו אנתרופולוג למשימה דומה, לבחון גליונות של "ידיעות", "מעריב" או "הארץ". אבל הרוח של "העין השביעית", הכל-כך מלאה בעצמה, רואה במי שלא נמצא בתוך הסירה הקטנה שלה בן לשבט פראי שאליו יש לשלוח אנתרופולוג חבוש כובע שעם. ובמקרה האחרון, היא רואה במי שאינו מסכים עם דעותיה "תינוק שנשבה" שקיבל תדרוך מה לכתוב.

אנחנו, הפרימיטיבים האזייתים המיוזעים, הרי לא יודעים לחשוב לבד. עכשיו נותרה רק בעיה אחת שיש למצוא לה פתרון: איך לגרום לנו לחוש הכרת תודה עמוקה כלפי המטיפים שנשלחו אלינו.

מכון לדמוקרטיה, אה?

תודה על השיעור.

פעולה עיתונאית לגיטימית

עוזי בנזימן מעיר: הטור שעליו מלין גינת הצביע על זהות מלאה, כולל שימוש במונחים ובדוגמאות, בין הנימוקים שהוא ודרור אידר העלו במאמריהם נגד התחקיר של רביב דרוקר ובין הדברים שאמרו במו פיהם מושאי התחקיר, בנימין ושרה נתניהו, יומיים לאחר מכן.

המאמר תהה מה פשר הסימביוזה המופלאה הזו: האם ראש הממשלה ורעייתו השתכנעו כל-כך מעוצמת טיעוניהם של שני העיתונאים עד שאימצו אותם כלשונם, או שמא שני העיתונאים שמעו ממקורביהם של ראש הממשלה ורעייתו את השגותיהם של בני הזוג על התחקיר והציגו אותם לקוראיהם כפרי הגיגיהם העצמאיים.

בחירתי להפנות את שימת לב גולשי "העין השביעית" לדמיון המושלם בין שני המהלכים היא פעולה עיתונאית לגיטימית, שאינה נגועה בשום פגם אתי. לעניות דעתי, היא אינה דורשת קבלת תגובה מוקדמת משני מושאי הכתיבה, כשם שגינת לא מצא לנכון לבקש מראש את תגובת עורכי העיתונים שהאשים במאמרו הנדון בחבירה מתוכננת וקונספירטיבית אל רביב דרוקר, שמטרתה להפיל את נתניהו מהשלטון.

בעניין הסקירה על עיתון "הצופה". מי שכתב אותה היה דני רבינוביץ', שהתבקש לעשות זאת בהיותו אזרח מעורב, צרכן תקשורת מובהק וכותב מחונן. רבינוביץ' הוא גם פרופסור לאנתרופולוגיה וכך הוא מוצג לא פעם בתקשורת, כשהוא מתראיין או כותב על נושאים שונים. כך הוא גם הוצג כשכתב על נושאים אחרים ב"העין השביעית", ואין בין זה ובין האינטרפרטציה הנעלבת של גינת ולא כלום.