"שמעת שטים קוק, מנכ"ל אפל, בא לארץ?", שאלה אותי מנהלת בכירה באחת מחברות ההייטק הגדולות בישראל בתחילת השבוע. "איזו שאלה", עניתי, "כמובן ששמעתי. כולם מדווחים על זה. מדווחים שהוא בדרך, מדווחים שהוא נחת, מדווחים שהוא נצפה מטייל במוזיאון בשבת, מדווחים על שמירה כבדה של שומרים בכניסה למשרדי החברה. כמובן ששמעתי".
"טים קוק מגיע לביקור", ynet
"איך זה שלא שמעו על כך קודם?", היא שאלה.
"לא יודע", עניתי, "זו הרי חברה נורא סודית".
"ועדיין, זה נשמע לי לא הגיוני. אם היה מגיע המנכ"ל שלנו לארץ, זה כבר מזמן היה בחוץ".
"טוב, נו, אתם חברה דולפת, הם אלופים בסודיות".
"לא, זה לא ככה. חשוב כמה מעגלים של אנשים מעורבים בכזה ביקור: אנשים בחברה, משרד יחסי-הציבור, עובדים, קייטרינג, ספקים אחרים שנותנים שירותים. זה פשוט נשמע לי לא הגיוני".
לא ייחסתי לדבר חשיבות רבה, אבל התברר שהיא צדקה. טים קוק לא בדרך לארץ, לא נחת בארץ ואין לדעת אם הוא בכלל יגיע לארץ.
היום פירסמה ענבל אורפז, כתבת ההייטק של "דה-מרקר", רשומון שמתאר כיצד התגלגל לו הסיפור השגוי על הגעתו של קוק לישראל. אורפז מספקת מידע מעניין על העבודה העיתונאית שהתרחשה מאחורי הקלעים של השמועה. בעוד שצריך לשבח אותה על גילוי הלב ועל כך ש"דה-מרקר" בחר לפרסם את הדברים, הדיווח עצמו חושף כמה עובדות בלתי מרשימות על עיתונאות ההייטק בישראל.
גם אם יוצאים לרגע מההנחה שמדובר בסוג הסיפורים שראוי לשלוח את כל כתבי המערכת לנער את כל מקורותיהם כדי שאלו יספקו מידע, אי-אפשר שלא להתרשם מהבעייתיות הנעוצה בקשר בין הכתבים לחברה
ראשית יש להודות ביושר שהופעתו של קוק בארץ היא סיפור, אולי אפילו סיפור גדול. אפל היא חברת ענק שמעולם לא ייחסה לישראל חשיבות רבה. למיטב זכרוני, סטיב ג'ובס מעולם לא ביקר בישראל, ובתקופתו זכתה ישראל לכתף קרה כמעט בכל היבט של מוצרי אפל. בתקופתו של קוק היחס לישראל השתנה: החברה החלה לרכוש בישראל חברות, ונראה שהיא משנה את עמדתה המנוכרת כלפי עמק הסיליקון שבהרצליה-פיתוח.
ובכל זאת, קשה שלא להתרשם ממידת הפרובינציאליות שטמונה במרדף אחרי קוק – מרדף, כך מספרת אורפז, שכלל המתנה ארוכה במסעדה שבה נטען שהוא אמור לסעוד והתגייסות של המערכת העיתונאית כולה שמטרתה חשיפת קצה חוט שיוביל למשהו שיעזור במשהו להבין איכשהו אם האיש כאן או שם או בכל מקום אחר בעולם.
גם אם יוצאים לרגע מההנחה שמדובר בסוג הסיפורים שראוי לשלוח את כל כתבי המערכת לנער את כל מקורותיהם כדי שאלו יספקו מידע, אי-אפשר שלא להתרשם מהבעייתיות הנעוצה בקשר בין הכתבים לחברה.
"מנכ"ל חברת אפל טים קוק נחת בחשאי בישראל", "גלובס"
אורפז עצמה כותבת, ובצדק, שאי-אפשר לחלץ מהחברה שום תגובה. אפל, ולא בפעם הראשונה ולא רק בישראל, מתעלמת באופן קבוע מנסיונות של עיתונאים לקבל מידע לגיטימי על סיפור לגיטימי שהחברה מעורבת בו. חברה נורמלית היתה פשוט עונה על השאלה: "טים קוק בארץ", או "טים קוק צפוי להגיע לישראל בימים הקרובים" או משהו מעין זה. אבל אפל היא לא חברה נורמלית – היא עושה מה בראש שלה מתוך הנחה, מוצדקת, שהכתבים לא יסגרו איתה חשבון בבוא היום. למה? כי רוב הכתבים עובדים אצל אפל. עובדים במובן זה שהם מדווחים בקנאות על כל שיהוק שהחברה מפרסמת, על כל מוצר, כל הודעה, ועושים זאת בהתלהבות ילדותית והתגייסות מוחלטת, הגם שעל פי רוב הם אינם נוטלים חלק בהשקה, לא מוזמנים אליה ולא קרובים אליה.
אורפז מספרת כיצד גם "דה-מרקר" החליט לפרסם את השמועה לאחר ששמע ממקור כלשהו שקוק עומד לחנוך את משרדי החברה ביום שלישי. היא מספרת כיצד "בעיתון מתחרה" (אלוהים אדירים, יהרוג אתכם לכתוב "גלובס"? לא, באמת, האם אצבע אלוהים תרד עליכם משמים ותכה בכם עד זוב דם אם תכתבו את המלה "גלובס"?) פורסם מידע שגוי על כך שקוק מבלה בשבת בישראל, וזאת חרף העובדה שביום שישי הוא נאם בסטנפורד, בחוף המערבי.
"למרות הדיווחים: מנכ"ל אפל עדיין לא הגיע לישראל", "דה-מרקר"
אם זה היה כל-כך שקוף – מדוע אף אחד לא פירסם את התהייה? אף אחד לא פירסם כי כולם היו כבר מחויבים לשמועה: "גלובס", "כלכליסט", "דה-מרקר", "מאקו", ynet, כולם. בשלב הזה אפשר לסגת מהפרסום המביך רק אם יש מידע קשה על כך שהסיפור הוא לא יותר מברווז עיתונאי.
למעשה, הסיפור על (אי) הגעתו של קוק לישראל חושף את העובדה שלכתבים בישראל אין כלל מקורות באפל – לא בארץ, לא בחו"ל – בשום מקום. הם דיברו עם כתבי נדל"ן ותעופה, עם בעלי מסעדות, מנהלים בחברות הון-סיכון ובחברות סטארט-אפ, הם הפכו כל אבן מסביב לאפל, אבל בתוך אפל הם לא הצליחו להפוך גרגר אבק קטן ולמצוא מקור אחד לרפואה שיאשר או יכחיש את השמועה.
למעשה, אישור סופי לכך שקוק לא בארץ ואפילו לא בדרך לארץ סיפק קוק בדרך אגב: הוא פירסם תמונה שלו מסייר עם חבר הקונגרס ג'ון לואיס ממדינת ג'ורג'יה בקמפוס החברה בקופרטינו.
אז כן, הסיפור שמאחורי הקלעים הוא משעשע וחמוד, אבל הוא מתקשה להסתיר את העובדה שבסך-הכל עיתונאי ההייטק בישראל נפלו במלכודת מביכה שהתוצאה שלה עגומה.