אם הכל יתנהל כשורה, ייחתם היום הסכם שיאפשר את הקרנת "ממלכת הסוד", סרטו התיעודי של ניר טויב שנפסל להקרנה על-ידי הצנזורה. "הם נסוגו ממרבית הפסילות שלהם", אמר הבוקר טויב על עמדת הצנזורה ביחס לסרטו. "הם השאירו פסילות במקומות שאני מלכתחילה הסכמתי לוותר בהם. יש עוד סלע מחלוקת אחד שמבחינתי הוא מהותי. אם זה ייפתר, לא תהיה בעיה. אם זה לא ייפתר, נעבור ביום שני דרך בג"ץ. אני מאמין שבכל מקרה ביום חמישי תהיה ההקרנה של הסרט בפסטיבל ירושלים, בין אם בחסות ההסכם ובין אם בחסות בג"ץ".

בשבוע שעבר, לאחר כחצי שנה של משא-ומתן הרחק מעין התקשורת, החליט ניר טויב להגיש עתירה לבג"ץ נגד פסילת הצנזורה לעיתונות ולתקשורת. אף שהמידע על כוונתו להגיש את העתירה הפך לפומבי כמה ימים לפני המעשה, ביום שבו הוגשה הוציא שופט בית-המשפט העליון סלים ג'ובראן צו איסור פרסום כללי "על העתירה ותוכנה", לבקשת פרקליטות המדינה. רק בעקבות הסדר בין הפרקליטות לפרקליטיו של טויב, יהושע רזניק וינון סרטל, הוסר חלקית הצו וכעת ניתן שוב לדון בפומבי בסעד המשפטי שהוא מבקש. אם יש בכך סימן לבאות, הרי שבמקרה שטויב יבקש בסופו של דבר את סעד בית-המשפט העליון, עלולה דרכו שם להיות מפרכת ומתסכלת.

העתירה של טויב נועדה לאפשר לו להקרין, בפסטיבל הקולנוע הקרוב בירושלים ובכלל, את סרטו התיעודי על מעצרו ומשפטו של תת-אלוף יצחק (יצה) יעקב, ועל שיתוף הפעולה בין המנגנונים השלטוניים שהפכו איש צבא ותיק ועתיר זכויות, לוחם במלחמת העצמאות, ראש היחידה לפיתוח אמצעי לחימה בצה"ל ולשעבר המדען הראשי במשרד המסחר והתעשייה, למואשם בריגול חמור ובמסירת ידיעות סודיות בכוונה לפגוע בבטחון המדינה.

בעתירה, שלהגשתה שותפים איגודי הבמאים והמפיקים, פורום היוצרים הדוקומנטריים, הזכיינית רשת וחברת נגה-תקשורת, נטען כי החלטת הצנזורה "לוקה בחוסר סבירות, מבוססת על שיקולים זרים, פוגעת בזכויות יסוד של העותרים ואינה עומדת בכללים אשר נקבעו בפסיקה".

"לפי דעתי, הצנזורה היא במצב של win-win", מפתיע טויב. לפי גרסתו, ראשי הצנזורה לא באמת רצו לפסול קטעים מסרטו, אלא שהדבר לא היה תלוי בהם. "הצנזורה פה היתה מחושקת, היא באה כמי שכפאו שד", הוא אומר, ומוסיף: "אני לא מבין יותר מדי במשפטים, אבל באנשים אני חושב שאני כן מבין, ואני הבנתי ישר שיש להם את הסמכות החוקית, אבל אין להם את היכולת לסגור איתנו עניין. הם לא כל-כך הסתירו את זה, ייאמר לזכותם. אמרו לי משפטים כמו 'במלמ"ב יהרגו אותנו'".

המלמ"ב הוא הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, הגוף האחראי על התחומים הרגישים ביותר במערכת הביטחון, כולל פיתוח וייצור ארסנל הנשק להשמדה המונית של מדינת ישראל. בסרטו של טויב מגלם המלמ"ב, ויחיאל חורב שעמד בראשו, את תפקיד הנבל. הוא מוצג כמי שהוביל את התעמרות הממסד הבטחוני והמשפטי בתא"ל יעקב והשפיע להעמידו לדין באשמת ריגול חמור (בסופו של דבר הורשע יעקב בעבירה של מסירת ידיעה סודית וזוכה מסעיפי האישום שכללו כוונה לפגיעה בבטחון המדינה). מבחינת טויב, המלמ"ב מגלם עתה את תפקיד הנבל שנית, כשהפעם הוא וסרטו הם הקורבן. לטענתו, המלמ"ב משפיע על הצנזורה ומאלץ אותה לפסול קטעים מסרטו, אף שאין בהם מידע חדש או סכנה לבטחון המדינה.

"אם הצנזורה תפסיד את המשפט", חוזה טויב, "היא תבוא למלמ"ב ותגיד, 'אמרנו לכם, היה צריך להתיר את זה. תראו איך סתם התבזינו בבית-המשפט'. אם הם ינצחו, לדעתי הם הולכים לשחק אותה בגדול כי הם מקבעים פה נורמה, שגם אם משהו פורסם, זה לא אומר שאפשר לחזור עליו פעם שנייה".

את הדברים האלה מסר טויב בשבוע שעבר, עת הוטל צו איסור פרסום על פרטי העתירה. כאמור, היום, אחרי שהוסר הצו, מגלה טויב כי פרקליטיו הגיעו לסיכומים עם פרקליטות המדינה וכי בהסכם נותר סעיף אחד שנוי במחלוקת.

איזונים ובלמים

אין זה המקרה הראשון שהצנזורה הצבאית פוסלת קטעים מסרט שהכין טויב, ואף לא הפעם הראשונה שהמלמ"ב מעורב בפסילה. בסרט שהפיק בשנת 2001 ועסק בפרויקט טיל החץ דרשה הצנזורה, בעקבות צפייה משותפת שערכה עם נציג המלמ"ב בטיוטת הסרט, לפסול קטע שבו דמות פיקטיבית המגולמת על-ידי שחקנית מזכירה כי למדינת ישראל יכולת גרעינית. בסרטים אחרים שלו שעסקו במערכת הביטחון, מספר טויב, תמיד הגיע "בנועם הליכות" ו"בגבולות הסביר" לפשרות עם דרישות הצנזורה. "אני מוכן להחיל עלי את החוקים", מדגיש טויב, "אין לי בעיה עם זה בכלל". הפעם הסיפור היה שונה.

"מתעורר חשש ממשי, ולפיו שיקולים זרים עמדו בבסיס החלטת המשיבה והגורמים שייעצו לה בהחלטותיה על פסילת קטעים אלה מתוך הסרט", נכתב בעתירה לבג"ץ. לדברי אחד מפרקליטיו של טויב, ינון סרטל, "בהחלטותיה אם לאשר חלקים מהסרט או לפסול אותם התייעצה הצנזורה גם עם המלמ"ב, שהוא למעשה מושא הביקורת של הסרט. גוף שעניינו רלבנטי להחלטות הצנזורה, גם אם הוא גוף שפועל באופן ישר ומשתדל להימנע משיקולים זרים, לא יכול להשתחרר מהם".

טויב מספר כי כשניגש להכין את הסרט על פרשת יצה, לא ראה לנגד עיניו את מגבלות הצנזורה. "כשאני עושה סרט", הוא מסביר, "אין לי מושג קלוש, חוץ מהסיפור, על מה אני רוצה להתמקד ומי הגיבורים. זה הכל ניסוי וטעייה". לטענתו, ההגבלה היחידה שלקח על עצמו בעת הכנת הסרט היתה התחשבות בעובדה שמעל יעקב ריחף איום עונש של שנתיים מאסר על תנאי שהוטל עליו. "ידעתי שאסור לו לספר דברים מסוימים, לא ידעתי מה בדיוק, אבל הצבתי גבולות גזרה שזה לא מעניין אותי".

שאלת אותו על המידע שהביא להרשעתו?
"לא. לא היה טעם שיצה עוד פעם ייכשל בלשונו. הוא עבר מספיק, וזה גם לא היה חשוב לי. יצה בסיפור הזה היה רק המשל. אני השתמשתי בו. מה שהרבה יותר מעניין אותי היה לראות איך המערכות האלה עובדות. מערכת המשפט ומערכת הביטחון. זה עניין של איזונים ובלמים, וזה מה שמעניין אותי".

למעלה משנה לפני סיום העבודה על הסרט, משחזר טויב, קיבל טלפון מסגן הצנזור, שאמר לו כך: "נשמות טובות מסרו לי שאתה מסתובב עם מצלמה ועושה סרט על פרשת יצה. תגיד לנו מה צילמת, את מי ריאיינת, את מי אתה הולך לראיין, מי מממן, למי זה הולך, מתי ישודר". לדבריו, הטלפון הגיע במועד חשוד, למחרת היום שבו פנה לדוברות בתי-המשפט בבקשה לראיין לסרטו את עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין. הראשונה היתה פרקליטת המדינה בעת העמדת יעקב לדין, השני כיהן כיועץ המשפטי לממשלה. טויב מספר כי הזמין את נציג הצנזורה שהתקשר אליו להשתתף במימון הסרט ובכך לקנות לעצמו את הזכות לקבל מידע על שמות המרואיינים ומועדי השידור. "אנחנו רואים שאתה ציני", שמע מעברו השני של הקו.

למרות השיחה החריגה, טויב לא ניבא את הבאות. הוא הבטיח לנציג הצנזורה ליידע אותם כשהסרט יהיה מוכן לשידור, בדומה לנוהגו בסרטים קודמים שעסקו בנושאי ביטחון, והמשיך לעבוד כרגיל. "לא שיערתי שברגע שמדובר בהם או בבשר מבשרם, התגובה שלהם תהיה כל-כך קשה ודרסטית", מודה טויב. "לא תיארתי לעצמי".

ניר טויב, במאי "ממלכת הסוד" (צילום: ריאן)

בסוף 2009, כמה שבועות לפני סיום העבודה על הסרט, שיגרה הצנזורה רמז נוסף כי גורלו של "ממלכת הסוד" עתיד להיות יוצא מן הכלל. רינו צרור הזמין את טויב לדבר על סרטו ולהציג קטעים ממנו בתוכנית "דוקומנטרי" של הטלוויזיה החינוכית. השידור לא עבר בשלום. הצנזורה פסלה כמה מקטעי הסרט שנועדו לשידור, פסילה שלדברי טויב הפתיעה אותו עד מאוד, משום שהתקשה להבין את ההיגיון שמאחוריה.

זמן קצר אחר-כך, שבועיים לפני מועד הקרנת הבכורה שנועדה להתקיים בסינמטק תל-אביב, שלושה שבועות לפני מועד השידור בערוץ 8, פנה טויב לצנזורה והזמין את נציגיה לצפות בעותק הסופי. לדבריו, בניגוד לנוהג שאליו היה רגיל, סירב נציג הצנזורה להזמנה וביקש לקבל לידיו עותק מהסרט. "התחלתי לחשוד שהוא רוצה להעביר עותק מהסרט למלמ"ב", אומר טויב. "ביקשתי ממנו שהפעם לא תהיה צפייה של המלמ"ב בסרט, אמרתי לו שזה לא אתי, שהם נשוא הביקורת בסרט, ושלא נראה לי שגוף שמבוקר יכול להיות אובייקטיבי לגבי עצמו".

לדברי טויב, נציג הצנזורה השיב לו כי חובתו להתייעץ עם המלמ"ב, ודרש לקבל עותק לידיו. טויב החליט להתייעץ עם עו"ד יהושע רזניק, שייצג את תא"ל יעקב במשפטו. "אין בסרט הזה שום בעיה", שמע מרזניק, "אין שום פגיעה בבטחון המדינה. אולי יש מלה פה, מלה שם, שם שעולה בסרט שאם יגידו לך להוריד תוריד, ותו לא".

טויב החליט להתעקש. אם נציגי הצנזורה אינם מוכנים לצפות בסרט במשרדיו, יקרין את הסרט בפרמיירה בלא פיקוחה. הצנזורה נענתה ושלחה למשרדו שניים – את סגן הצנזורית ורפרנט מטעמה, אדם שטויב מגדיר כ"יהודי לא צעיר מהצנזורה, שעובד שם כבר כמה עשרות שנים, ושאותו לא הכרתי".

לדבריו, עוד לפני תחילת ההקרנה שאל אותו הרפרנט, "מי שלח אותך?", וטען בפניו כי "לא עושים סרטים סתם, מישהו עומד מאחוריך". הצפייה המשותפת בסרט הביאה עימה רגעים לא פחות מתסכלים. כבר את הפריים הראשון בסרט פסלו נציגי הצנזורה. לאחר כעשרים דקות של צפייה הודיע סגן הצנזור לרפרנט כי אין טעם שימשיך לתמלל את אשר הוא רואה ולרשום לעצמו הערות – כל הסרט עתיד להיפסל.

החיוך של המונה ליזה

"הזהרתי אותם שהם הולכים לעשות טעות איומה", אומר טויב, "שאם הם יתנכלו לסרט כל יחסי-הציבור שתוכננו והביקורות והכתבות ייצרו טררם, אבל זה לא עניין אותם". בסופו של דבר נענה טויב לדרישת הצנזורה והעניק לה עותק ותמליל של הסרט. ימים אחדים לפני מועד הקרנת הבכורה חזר התמליל לאחר תיקוני הצנזורה – "שחור משחור", כהגדרת טויב. "התעללו בסרט, זה שקוף. ברור שמישהו לא רצה שהסרט הזה ייצא".

כמה הורידו?
"זה לא עניין של כמה. הרבה, אבל זה לא משנה. זו יצירת אמנות. היא בנויה נדבך על נדבך. נעשה שם כמעט סבוטאז' במטרה שהסרט לא יעמוד יותר כיצירת אמנות ראויה להקרנה. זה כמו שאתה תגיד, במונה ליזה, תוריד לה רק את החיוך. תשאיר את הכל, החיוך הוא כמה, פרומיל מהציור? אתה מתערב פה בשיקולים אמנותיים גרידא. לכל אחד עם קצת שכל ישר ברור שהפסילות שלהם הזויות במקרה הטוב עד מגוחכות במקרה הרע".

לדברי טויב, דווקא הקטעים שבהם מושמעת הביקורת החריפה ביותר הושארו, מה שמאפשר לצנזורה לטעון מולו כיום כי היא פעלה באופן חף משיקולים זרים. אבל דימויים מסוימים שמלווים את דברי המרואיינים נפסלו להקרנה. גם כמה מהמלים ששמע טויב מהמעורבים בפרשה נידונו לצנזור, כמו גם קטעי ארכיון ישנים ("שסבא שלי זרק מהגן", לדבריו). טויב מדגיש כי כל אותם חומרים פסולים הם בגדר מידע גלוי, שניתן לאתרו בספרים ועיתונים שהוצאו לאור ונגישים כיום לכל דורש.

אתה יכול לקבל את הטענה שלפיה כשאתה מחבר כמה פרטים בסדר מסוים, גם אם כולם גלויים, הם מקבלים משמעות חדשה?
"כן, אבל ההקשר הזה נעשה גם בספרים".

וכשאתה משמיע בן-אדם מדבר ובמקביל מראה על המסך את התמונה האסוציאטיבית שלך, אתה לא מוסיף על הדברים הקשר נוסף?
"בסדר, אבל זה כמו שאני אגיד לך שסודה היא תוססת. זה מובן מאליו. מהבחינה הזאת הסרט עשוי לאכזב מאוד, שאנשים יחשבו מי יודע מה יש שם, אין שם כלום".

לדברי טויב, בשלב מסוים חשב שהצנזורה מתקשה להתמודד עם סרטו בגלל ההבדל בין טקסט לתמונה. "אמרתי להם שאולי יש פה בעיה של המדיום. יש פה אלמנטים חזותיים וקול שנותנים עוצמה וקשה לכם להתמודד. הם הודו שיכול להיות שיש להם בעיה בגלל שזה סרט. חשבתי שזה אנושי, אבל מהר מאוד זה עבר לי, כי הם בעצמם אמרו שהם לא יכולים לסגור עניין".

לתפיסתו של טויב, הוא סומן. בדומה לתא"ל יעקב לפניו. "יצה היה מטרה נוחה", הוא מסביר. "היה נוח לקחת את יצה כדי להפחיד עוד שבעה-שמונה וטרנים של המערכת שימותו עם הסודות שלהם. כמו שאחד מגיבורי הסרט אומר [וכאן טויב עובר למבטא הונגרי], 'יצה, בסטרוקטורה הישראלית, היה נוח להתלבש עליו'. אני חושב שבאיזשהו אופן בסטרוקטורה התקשורתית היה נוח להתלבש עלי ועל הסרט".

כי אתה הטרבל-מייקר?
"לא, כי ההשתקפות שלהם במראה לא יוצאת טוב בסרט, ואם הם יתירו לסרט הזה לצאת כפי שהוא, אז זו גם הודאה בכישלון שמונה שנים אחורה, שכל המשפט של יצה היה לשווא".

חשבת לשחרר את הסרט לציבור באיזושהי דרך? להעלות לשרת בחו"ל?
"לא, אני אזרח שומר חוק. אני מחיל עלי את חוקי מדינת ישראל, את חוקי הצנזורה. אני חושב שיש תפקיד לצנזורה, גם בעידן הקשה הנוכחי, שכמו הנער ההולנדי, הם תוקעים את האצבע בסכר מול כמות האינפורמציה שעפה ברשת".

בעקבות הפסילות לפני כחצי שנה, בוטלה הקרנת הבכורה של הסרט. טויב ייפה את כוחו של עו"ד רזניק לייצג אותו בשיחות גישור שנערכו מאז מול הצנזורה בניסיון להגיע לפשרה. לדבריו, הסכים לוויתורים מעבר למה שהכין את עצמו, אך ללא הועיל, וכעת החליט לפנות לבית-המשפט. אם ידחה בית-המשפט את עתירתו, הוא לא יקרין את סרטו בגרסה חלקית. לעומת זאת, "אם אנחנו ננצח ויתפרסם הסרט במלואו ויידעו מה הצנזורה פסלה", אומר טויב, "לפי דעתי זו תהיה פשיטת רגל ערכית ממדרגה ראשונה. הדברים שפסלו שם הם כל-כך הזויים שזה פשוט, איך להגיד, צחוקים לא נורמליים".

כעת פונה טויב לאותה מערכת שבסרטו מוצגת כמי ששיתפה פעולה עם מערכת הביטחון והושפעה מלחציה ומקווה שהפעם היא תעמוד בלחצים באופן מוצלח יותר. "כל מה שמראים בסרט שקרה, קורה לסרט", הוא מודה. "זה עוד יותר מדהים, ששום דבר לא השתנה. המכותבים בפרשה, חלקם עפו למקומות אחרים וגבוהים וחלקם פרשו לכל מיני עסקים כאלה ואחרים, אבל הארגונים נשארו באותו רוח. זו תורת הארגונים, זה טבעו של עולם. גם בזה לא המצאתי שום דבר".

מהצנזורה בחרו שלא להגיב. עדכון, (8.7.10): תגובת הצנזורית הראשית, סימה ואקנין-גיל: צנזרנו אך ורק כדי להגן על בטחון המדינה ולא על יוקרת המלמ"ב. לקריאת התגובה המלאה.

מדוברת מערכת בתי-המשפט נמסר: "השופטים ארבל ורובינשטיין מציינים כי בנושא זה כבאחרים פעלו לפי שיקולים מקצועיים בהתחשב בנתונים שהיו בפניהם. מעבר לכך אין בדעתם להתייחס לתיק שטופל לפני שנים רבות, והחומר הרלבנטי לפרטים שבשאלה אינו בידיהם". ביחס לקשר בין פניית טויב אליהם ובין הטלפון שקיבל מהצנזורה נמסר כי "אין להם כל ידיעה לגביו כהוא זה".