נושאי כלכלה שעליהם כולם מדברים

"כלכלת בחירות" היא הכותרת הראשית הבוקר ב"ידיעות אחרונות" (וב"יתד נאמן"). "היועץ המשפטי לממשלה בודק שני מהלכים של הממשלה: הזרמת מאות מיליוני שקלים להתנחלויות מבודדות והגדלת שכר המינימום למגזר הציבורי", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "לפיד: שוחד בחירות. נתניהו: הוא נכשל כשר אוצר. על רקע דו"ח העוני, מאשים ח"כ שמולי: הליכוד של נתניהו התרחק מבגין ומגלה אטימות חברתית".

בראש שער "ידיעות אחרונות" מובלטת הנגדה בין מה שכונה פעם "ההתנחלויות" לבין "השכונות". תחת הכותרת "לזה יש כסף" נכתב: "מרכז מבקרים בשטחים, מאות מיליונים להתנחלויות". תחת הכותרת "לזה אין כסף" נכתב: "דו"ח העוני של 'לתת': כל ילד רביעי הולך לישון רעב".

שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, שיחסית לתקופת כהונתו נעלם לאחרונה מהזירה הציבורית (ומ"ידיעות אחרונות"), שב לעמוד השער של המוסף "ממון", שם מדווח כי הוא מבקש מהיועץ המשפטי "לעצור את שוד הקופה הציבורית". מתחת לציטוט "מאות מיליונים עוברים להתנחלויות מבודדות", שמשמש כותרת ראשית למוסף "ממון", מודפס ציטוט נוסף מאת השר לשעבר לפיד: "מנעתי את העברת הכספים האלה, ועכשיו נתניהו ויעלון מחלקים אותם כשוחד בחירות. במקום בעוטף עזה, משקיעים בתפוח". גד ליאור מדווח בכפולה הפותחת של המוסף: "אושרו 13 מיליון שקל למרכז מבקרים בשטחים".

"מעריב", עיתון שעוין אף הוא את בנימין נתניהו, מדווח על הזירה הכלכלית באופן דומה. "פתאום יש כסף: ממשלת נתניהו מחלקת מיליארדים" היא הכותרת הראשית של העיתון. כותרת נוספת בשער, "נדיב על חשבוננו", מפנה לטור מאת הפרשן הכלכלי יהודה שרוני, התופס עמוד שלם בעיתון. "אין ויכוח שראש הממשלה חייב להיות מעורב בכל נושא כלכלי. אולם העובדה שהוא התעורר רק לקראת הבחירות מריחה לא טוב", כותב שרוני.

"זו לא כלכלת בחירות, אם כבר זו עוד דוגמה לשלטון הפקידות", כותב מנגד שי ניב בכפולה הפותחת של "גלובס". ניב מזכיר כי היוזמה של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן להעלאת שכר המינימום עלתה חודשים לפני שהוחלט על פירוק הממשלה. עוד כותב ניב כי יו"ר נשיאות הארגונים הכלכליים, צביקה אורן, החליט בעקבות ההכרזה על הבחירות למהר לחתום על הסכם עם ההסתדרות, וכי "מהרגע שהמעסיקים הפרטיים חתמו על הסכם כזה, לממשלה כמעסיקה, ובעיקר כמי שאמורה לשמש סמן ימני בשוק העבודה (אבל רחוקה מלהיות כזו), אין זכות מוסרית או יכולת ממשית להתנגד".

"ישראל היום" מקדיש אף הוא את כותרתו הראשית לכלכלת הבחירות, מזווית נגדית כמובן. "שכר המינימום: מלכוד הבחירות", נכתב בכותרת עיתון זה. כתבי העיתון מדווחים על החלטות נתניהו בכפולה הפותחת, בידיעה הנפתחת במלים "רוח הבחירות כבר באוויר והיא מביאה עימה משב של ציניות, ובכל זאת נדמה כי אי-אפשר להמעיט בחשיבות של ההחלטה הזאת: האנשים שמשתכרים הכי מעט בחברה הישראלית, שכר מינימום של 4,300 שקלים בלבד, יזכו בתוך שנתיים להעלאה משמעותית בשכרם – ל-5,000 שקלים". הפרשן הנאמן חיים שיין מבהיר, אולי במעין ניסיון לאנדרסטייטמנט: "אין מדובר בכלכלת בחירות, אלא בהחלטות ראויות ונכונות שיכולות להתקבל כאשר משרדים מנוהלים בידי שרים הבקיאים בתחום אחריותם".

בהמשך שוב רומז שיין על כשלון כהונתו של השר לפיד, לנוכח חוסר נסיונו: "בממשלה קצרת המועד, שכהונתה פסקה בטרם עת, היו כמה שרים שמיד עם כניסתם לממשלה ראו את חברותם בה ככן זינוק והמראה לבאות. כל זאת מתוך שכנוע עמוק שהם מתאימים ביותר להיות ראשי ממשלה, אף שהניסיון והיכולות שלהם מוגבלים בעליל, כפי שכבר ברור היום לכולם".

ב"דה-מרקר" כותב רותם שטרקמן על מי שנכנס, זמנית, לנעליו הקטנות של לפיד: "בחור בן 31 בשם נמרוד ספיר ימונה לתפקיד ראש המטה של שר האוצר. נתניהו רוצה שספיר, שהיה לפני שנה וחצי עוזר של עוזר של יובל שטייניץ (שהיה בעצמו שר אוצר בינוני), ושבעמוד הפייסבוק שלו יש תמונות שלו מחובק עם דוד שרן (המאכער הפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו) – יהיה מעתה הדמות הכלכלית הבכירה בישראל. מה הרקורד של ספיר? מה בכלל אנחנו יודעים עליו? [...] האם זה בכלל חשוב שאין לו רקורד? כנראה שלא מבחינת נתניהו. העיקר שזה מתאים לניהול המידרדר שלו את המדינה בימים אלה".

נושאי כלכלה שעליהם לא כולם מדברים

גם העמודים הראשונים ב"דה-מרקר" נושאים את הכותרת "כלכלת בחירות" ומוקדשים להכרזת נתניהו בדבר העלאת שכר המינימום, העברת מיליוני שקלים להתנחלויות וכדומה. אולם נושא אחר מגיע לכותרת הראשית של העיתון. שעה שבין "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לבין "ישראל היום" מתנהל ויכוח "סוער" על המניע להעלאת שכר המינימום והחלטות כלכליות אחרות שקיבל ראש הממשלה נתניהו, אין בהם זכר למהלך בעל השלכות כלכליות נרחבות בהרבה.

"אחד ממחדליה הקשים של ממשלת נתניהו השלישית הוא ההזנחה הרגולטורית בשוק הגז הטבעי, שהכשירה את הקרקע לצמיחתו והתבססותו של המונופול הגדול בתולדות ישראל", נכתב הבוקר בפתח מאמר המערכת של "הארץ".

"שותפות דלק ונובל-אנרג'י שולטות כיום בעתודות הגז הטבעי המשמעותיות שנתגלו בישראל: מאגר תמר, שמספק גז לכל המשק דרך צינור בודד המחבר אותו ליבשה, ומאגר לווייתן, שעתיד להתפתח בשנים הקרובות. מצב זה מבטיח לשותפות עוצמה מונופוליסטית ב-40 השנים הקרובות לפחות. [...] דו"ח שהוגש לראש הממשלה קובע כי העדר פיקוח על מחירי מונופול הגז הוביל לתוספת של 5% בתעריף החשמל, ששיעורה צפוי לעלות בהתמדה. [...] מונופול הגז הטבעי לא משפיע רק על מחירי החשמל, אלא גם על מחירי המים והמזון, ועל התעשייה המתבססת על אנרגיה. לא ברור כיצד חברי הממשלה היוצאת מעזים כיום להבטיח לבוחריהם כי יטפלו ב'בעיית יוקר המחיה', שעה שבפועל איש מהם לא עשה דבר בתחום הרלבנטי ביותר בנושא".

ידיעה מאת כתב "דה-מרקר" אבי בר-אלי, המוביל את סיקור מונופול הגז בעיתונות הישראלית, תופסת את הכותרת הראשית ב"דה-מרקר" הבוקר: "השותפה השקטה להשתלטות מונופול הגז על הכיס הציבורי". בר-אלי חוזר לדו"ח שפורסם בשבוע שעבר, על כשלי שוק הגז בישראל ("ישראל תשלם קנס של 100 מיליארד שקל על מונופול הגז"), ומחלץ ממנו מידע מעניין. לא רק המונופול יפסיד מהפחתת מחיר הגז בישראל, גם המדינה.

"חוק מיסוי רווחי נפט (חוק ששינסקי), שאושר בכנסת ב-2011, קבע כי קופת המדינה תיהפך למעשה לשותפה בכירה ברווחים של מאגרי הגז. בזכות מנגנון המיסוי המגזרי בחוק, הועלה נתח המדינה (government take) בתקבולי מכירת הגז. באשר למאגר תמר, נקבע כי המדינה תחלוק עם בעליו כ-50% מהרווחים", כותב בר-אלי. "כך נהפכו האחראים על הקופה הציבורית לשותפים הבכירים של מונופול דלק ונובל-אנרג'י. אם הכנסות המונופול יאמירו, יגדל גם נתח המדינה, ואם מחיר הגז ייחתך ב-50% – יצנחו בהתאם גם הכנסות המדינה".

מחסום ווטש

בשבוע שעבר דיווח כתב ערוץ 1 בשטחים יורם כהן על השגרה היומיומית במחסום המוצב בין ירושלים לבית-לחם.

הבוקר מדווח אליאור לוי בכפולה השישית של "ידיעות אחרונות" על הנעשה במחסום אחר. לפי דיווחו, 6,000 פועלים פלסטינים שמועסקים בישראל החליטו אתמול לקיים שביתה ולא להיכנס לעבודה בישראל, במחאה על "השפלה יומיומית" שהם עוברים במחסום שליד טול-כרם ("מעבר שער אפרים").

לפי הדיווח, בשל עבודות במקום, במטרה "להקים טרמינל חדש להולכי רגל", הורעו התנאים במחסום וגרמו לצפיפות ודוחק. "קבוצת פועלים הודיעה באופן ספונטני על פתיחה בשביתה ועל סירוב לעבור במחסום ולהגיע לעבודה בישראל", מדווח לוי, וסחפה אחריה את היתר. בהמשך מדווח לוי כי נציגי הרשות הפלסטינית שיכנעו את הפועלים להפסיק את השביתה והבטיחו לפעול כדי לשפר את התנאים. לידיעה מצורף תצלום של קרוסלת ברזל וסורגים נעולים, ריקים מאדם (קרדיט: רחל אפק, מחסום-ווטש).

ב"הארץ" מדווח חיים לוינסון על השביתה, מציין כי בשל העבודות במחסום הפועלים נאלצים לעמוד תחת כיפת השמים בין 02:00 בלילה ל-06:00 בבוקר, ומוסיף כי השביתה פרצה בעת שירד גשם.

פוליטיקה (חנוכה)

בשער "ישראל היום" מודפס תצלום נאה של ראש הממשלה בנימין נתניהו מדליק חנוכייה בלטרון (צילום: ישראל ברדוגו). נתניהו נראה מזווית חזיתית, מואר באור הזרקורים, רם ונישא מעל המאבטחים שמחזיקים את הסולם שעליו הוא עומד.

בשער "מעריב" מודפס תצלום של נתניהו מאותו האירוע, אולם מזווית הפוכה (צילום: קובי גדעון, לע"מ). דמותו של נתניהו בתצלום זה חשוכה, ברקע נראה הזרקור המאיר אליו, אולם מזווית זו הוא רק מסנוור. האווירה קודרת. משום מה, אותו תצלום ממש מתפרסם גם בכפולה הפותחת של "מעריב".

בשער "ידיעות אחרונות" אין תצלום של נתניהו מדליק חנוכייה, אולם בראש עמ' 8 של העיתון מודפס תצלום שבו נראים חברי-הכנסת יצחק הרצוג וציפי לבני מדליקים יחדיו חנוכייה (ממש יחדיו, בשותפות מלאה, שתי ידיים על אותו הנר).

פוליטיקה (מפלגות)

"מאסון הכרמל לרשימת הליכוד", נכתב בשער "ישראל היום" ליד תצלום של נאוה בוקר, אלמנתו של תנ"צ ליאור בוקר, שנספה באסון השריפה בכרמל. מתי טוכפלד מדווח כי בוקר החליטה להתמודד על המקום ה-25 ברשימת הליכוד לכנסת, המשוריין למשבצת "הנשים החדשות". "אם תיבחר", הוא כותב, "מתכוונת בוקר לקדם בכנסת את נושא שירותי הכבאות וההצלה וכן את מערך החירום במדינה". טוכפלד מצטט את בוקר כאומרת: "אני מאמינה בתנועת הליכוד ובראש הממשלה. ראיתי אותו מתפקד בזמנים קשים, בעיקר במלחמה, ואני בהחלט מאמינה ביכולת שלו ובדרך שלו. אני נכנסת למירוץ הזה ברגע האחרון בלב נקי, בלי דילים".

"הרשימה נסגרה, הדילים החלו", נכתב ב"ידיעות אחרונות" בכותרתה של ידיעה מאת יובל קרני המוקדשת לרשימת הליכוד. "כולם משקרים את כולם", מצוטט גורם אלמוני בכותרת המשנה. בין היתר מדווח קרני על נסיונה של בוקר להשתבץ ברשימה. קרני מביא ציטוט מפיה, אך לא כזה שבו היא מחמיאה לנתניהו.

"מי שמקל ראש בריצה המסתמנת המשותפת של הסיעות הערביות אינו יודע מה הוא שח או טומן ביודעין את ראשו בחול", מתריע בנימין ליפקין ב"המבשר". "אחת הסיבות המרכזיות ביותר לאי-ההצבעה במחוזות ערביים היא מורת הרוח לנוכח הפיצול שאין לו סיבה הגיונית מלבד מלחמות אגו. בהתייתר הנימוק הזה, ועל רקע הריצה המשותפת, הייצוג הערבי בכנסת עלול לגדול בצורה ניכרת, באמצעות מאסות של קולות שעד כה מעולם לא הצביעו. נותר רק לתהות מתי המלים 'מאויבי תחכמני' יהפכו לדרך חיים".

"המפלגות הערביות על סף איחוד: 'נחסום את נתניהו'", נכתב בכותרת הנדפסת מעל ידיעה מאת אריק בנדר ב"מעריב". לפי דיווחו, "גוברים הסיכויים להקמת רשימה ערבית מאוחדת".

"חברי-הכנסת הערבים מדברים על רשימה מאוחדת, אך עדיין רחוקים מהסכמות", נכתב מנגד מעל ידיעה מאת ג'קי חורי, המתפרסמת ב"הארץ". לפי דיווחו של חורי, "בפועל לא ניתן עדיין לדווח על תוצאות או הסכמות מעשיות" בשיחות בין המפלגות. "על-פי ההערכות", מוסיף חורי, "לקראת אמצע החודש הבא, אחרי הבחירות הפנימיות בתוך המפלגות, תמונת האיחוד תתבהר".

במדור הדעות של "הארץ" יוצא עודה בשאראת נגד יוזמת איחוד המפלגות. "רשימה אחת לציבור הערבי היא מתכון לקיפאון. יותר מזה, היא גם לא תביא לתוצאה שרבים חושבים עליה. אם אין ברירה, רצוי שיהיו שתי רשימות, ואז תהיה לפחות אפשרות לבחור בין שתי דרכים", הוא כותב.

ב"ישראל היום" אין כל חדש ביחס המבזה כלפי כחמישית מאזרחי מדינת ישראל. הללו עדיין אינם זוכים לנציג ברצועה הגרפית המלווה את כל עמודי העיתון המוקדשים לסיקור בחירות 2015. זו שמורה ליהודים בלבד.

פישמן

"המשבר בקבוצת פישמן: צניחה במניות ובאג"ח של כלכלית-ירושלים", נכתב במרכז שער גליון "גלובס" שיצא אתמול לאור. על המשבר של פישמן מדווח גם בשער מוסף "שוק ההון", אם כי לא בכותרת הראשית שלו. בכפולה הפותחת במוסף "שוק ההון" מדווחים עומרי כהן ואביב לוי על "המשבר הרוסי של אליעזר פישמן". בסיום הדיווח, כמקובל בעיתון, מובהר כי "אליעזר פישמן הוא בעל השליטה ב'גלובס'".

טור פרשנות מאת האסטרטג הראשי של קבוצת איילון, יניב פגוט, מתפרסם גם הוא בכפולה הפותחת של המוסף, תחת הכותרת המתנצלת "לא ראינו את זה בא". אף כי הטור מתייחס לשלל אירועים בשוק ההון העולמי לאורך כל שנת 2014, הכותרת נקראת כאילו היא עוסקת בבעל הבית.

לא מקנא בעיתונאים ובעורכים של גלובס שצריכים לסקר את הנושא איך נתנו הבנקים לפישמן 5 מיליארד שקל?http://t.co/ZT6zJ9F4Hy

— Amir Teig (@AmirTeig) December 21, 2014

גורלו של "גלובס", צריך לזכור, קשור בגורלו של פישמן. אם המשבר יעמיק ופישמן יירד מנכסיו, ייאלץ העיתון למצוא בעל הון אחר שיממן את הוצאתו לאור. קשה לצפות לסיקור תקיף יותר של בעל הון הנקלע לצרה מעיתון המוחזק בשליטתו. נכון לעכשיו עיתונאי "גלובס" עומדים במשימה באופן סביר, אפילו יותר מכך, בעיקר אם משווים אותם לעיתונאי "מעריב" בתקופת נוחי דנקנר.

עם זאת, המקרה של פישמן מדגים מדוע ההנחה כי די בכך שלא כל כלי התקשורת יהיו מוחזקים בידי אדם או תאגיד אחד כדי להבטיח סיקור סביר של בעלי הון אינה דווקא נכונה. לכאורה, כל כלי תקשורת שאינו בבעלות פישמן יכול להרגיש חופשי לסקר בביקורתיות את האיש. אולם בפועל כלי תקשורת בבעלות בעלי הון נוטים לדווח על בעלי הון באופן נוח, גם כשלא מדובר בבעלי ההון השולטים בהם. במדינה שבה יש מעט בעלי הון מרכזיים, והקשרים ביניהם הדוקים, כמו ישראל, בעיה זו בולטת עוד יותר.

המדור הכלכלי של "מעריב" בנוי על התוכן של "גלובס", כך שהסיקור שם בעייתי באופן מובנה. הפרשן הכלכלי העצמאי של "מעריב", יהודה שרוני, לא התפנה ביומיים האחרונים לכתוב על הנושא (בסוף-השבוע כלל בטורו כמה פסקאות על המצב ברוסיה; את פישמן הזכיר בקצרה).

בולטים לרעה עיתונאי "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". פישמן אמנם מחזיק במניות העיתון, אולם אינו בעל השליטה וככל הידוע אינו מעורב בנעשה בו. בכל זאת מצניע המוסף את הדרמה שעוברת עליו. הנה כך צייץ אתמול רותם שטרקמן מ"דה-מרקר":

ילדים, אנא עיזרו לפנסיונר יוסי למצוא את הידיעה על תספורת הענק של הטייקון שמחזיק מניות בעיתון pic.twitter.com/qKB7FKKsbG

— Rotem Shtarkman (@RotemShtarkman) December 21, 2014

הידיעה שמתפרסמת הבוקר בתחתית עמ' 7 של "ממון", תחת הכותרת "בעקבות הנפילה: היום יתכנסו מחזיקי האג"ח של מירלנד", קצרה עוד יותר. אפשר להבין ללבם של העורכים ב"ממון". הם סובלים ממצוקת מקום. כל עמוד במוסף תפוס על-ידי ידיעות פרסומיות כחלק משיתוף הפעולה המסחרי של "ידיעות אחרונות" עם בנק הפועלים (בנק שפישמן חייב לו מיליארדים).

ב"כלכליסט" בולטת עצמאות מערכתית יחסית לעומת "ממון". "צלילה", נכתב בשער היומון הכלכלי מקבוצת "ידיעות אחרונות", מתחת לתצלום של פישמן. הכותרת בראש מוסף "השוק" של העיתון קוראת: "המשבר של פישמן עולה קומה: צניחה בכלכלית-ירושלים". אורן פרוינד שם את הדגש בדיווחו על מעבר המשבר מחברת מירלנד של פישמן, הפועלת בשוק הנדל"ן ברוסיה, לחברת-האם כלכלית-ירושלים של פישמן, המחזיקה בכשליש ממניות מירלנד.

נתון שפורסם בשבוע שעבר בכותרת הראשית של "דה-מרקר" מוזכר הבוקר בעומק הידיעה של פרוינד, המודפסת בתחתית עמוד פנימי של "כלכליסט": "על-פי ההערכות בשוק, החובות האישיים של פישמן לבנקים בישראל מסתכמים ב-4‒5 מיליארד שקל". בהמשך מדווח כי "המשקיעים חוששים כי נטל החובות של פישמן עלול לגרור אותו למימוש נכסים אגרסיבי ורצון להעלות דיבידנדים במעלה הפירמידה על חשבונם של מחזיקי האג"ח".

ב"דה-מרקר" ממשיכים לבקר באופן אישי את ההתנהלות של פישמן ובמקביל ממשיכים לכוון את הזרקור אל עבר ראשי בנק הפועלים ולאומי. "בזמן ששווי החברות דעך, פישמן קיבל שכר של 70 מיליון שקל", נכתב בכותרת המרכזית שבשער האחורי של העיתון.

מיכאל רוכוורגר מדווח כי הסכומים שקיבל פישמן כתגמול מהחברות הציבוריות שבשליטתו "גבוהים בהרבה מאלה שמרוויחים מנהלים בקבוצתו". בעמוד הלפני אחרון ב"דה-מרקר", שם מודפס המשך הידיעה על פישמן, משובצים תצלומיהם של רקפת רוסק-עמינח וציון קינן, מנהלי בנק לאומי והפועלים, שפישמן חייב להם מיליארדי שקלים.

בשולי החדשות

כתבת השער במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות", מוסף שמופץ "רק למנויי 'ידיעות אחרונות'" ואין להשיגו בדוכנים, היא כתבה מאת סמדר שיר הממליצה לבקר בעיר וינה "דווקא בחורף". לצד המלצות על "קולטורה", "יין ופרעצלס" ו"מוזיאון השנאפס", מזכירה שיר את המוזיאון לזכר 65 אלף היהודים האוסטרים שנרצחו בשואה, ואז מוסיפה משפט בן שתי מלים: "דקת דומייה". מיד בהמשך היא חוזרת לרינונים עם טיפים על מסעדות כשרות וקזינו.

אגב, כששיר כותבת על הביקור במוזיאון זיגמונד פרויד, השוכן בדירה שבה גר הפסיכולוג, היא כותבת: "נעים להיכנס לשירותים שבהם הוא ישב". לפעמים המלצה על ישיבה בשירותים של אבי הפסיכואנליזה היא רק המלצה על ישיבה בשירותים של אבי הפסיכואנליזה.

אלעד זרט ונעם ברקן מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי הוועדה לבחירת זוכה בפרס לנדאו לשירה התפרקה אתמול לאחר שהמשוררת גילית חומסקי הודיעה על פרישתה. חומסקי התנגדה להענקת הפרס למשורר יצחק לאור, בשל הטענות בדבר עבירות מין שביצע, וכשראתה כי הוועדה מתכוונת להעניק לו פעם נוספת את הפרס, הודיעה על פרישתה.

עמר לחמנוביץ מדווח ב"ישראל היום" כי "היום יתכנס דירקטוריון הפרס ויחליט סופית אם להותיר את זכייתו של לאור על כנה, או לבטל את הפרס בתחום השירה ולא להעניקו השנה". ב"הארץ", שם כותב לאור דרך קבע וזוכה להגנה בסיקור נוח ונטול אפשרות תגובה, מדווח על ההתפתחות האחרונה בעמודי המוסף "גלריה".

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי ערוץ 10 מנסה לקבל אשראי מבנק לאומי כדי לשלם את חובו לרשות השנייה, העומד על 36 מיליון שקל. עוד דיווח אברבך כי זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, הודיעו לחברת החדשות של הערוץ על קיצוץ של 10 מיליון שקל בתקציב 2015, כך שיעמוד על 82 מיליון שקל בלבד. "משמעות ההודעה היא שכבר בראשית השנה הבאה, עוד פחות מחודש, עשויה חברת החדשות להודיע על פיטורי עובדים, על קיצוץ רוחבי בשכר העובדים, מה שיבוא לידי ביטוי בהורדת תוכניות מלוח השידורים", הוא כותב.

טל וולק דיווח אתמול ב"גלובס" כי "ידיעות אחרונות" היה המרוויח העיקרי מ"טקס המצוינות בספורט" שאירגן הטוטו: העיתון קיבל 566 אלף שקל עבור קידום האירוע. "רק במדור הספורט של 'ידיעות אחרונות' מצאו למחרת עניין באירוע והקדישו לו עמוד שלם – על חשבון סיקור הענפים הקטנים", ציין שלמה מן באתר זה, ברשימה שהוקדשה לטקס.

חיים איסרוביץ מדווח במוסף "מעריב" כי הפרלמנט באוקראינה אישר הקמה של משרד חדש למדיניות הסברה, כדי להגן על האזרחים מפני "מידע חלקי, לקוי ובלתי אמין". המשרד, כך מדווח, יתאם את "הסיוע הממלכתי לכלי התקשורת" ויעביר שידורים מטעם קייב לאזורים שבשליטת הבדלנים הפרו-רוסים במזרח המדינה. איסרוביץ מצטט מתגובת הארגון עיתונאים-ללא-גבולות: "במדינה דמוקרטית התקשורת לא צריכה לעבור רגולציה מצד הממשלה. הקמתו של משרד הסברה היא הגרועה בתגובות לאתגרים רציניים שמולם ניצבת ממשלה".

צבי בראל כותב ב"הארץ" על רדיפת העיתונאים בטורקיה. "נותרו אמנם עוד כמה איים עיתונאיים בטורקיה שידו של ארדואן טרם אחזה בגרונם, ואולם, כפי שאומר ל'הארץ' עיתונאי טורקי, 'אנחנו מרגישים את הלחץ כל יום. בודקים את מאמרינו בשבע עיניים ועוקרים מהם כל ביטוי שעלול לספק לכלביו של ארדואן עילה לרדוף אחרינו'".