"אני זוכר שבתשע וחצי, אחרי שראיתי שאין נציג ישראלי שעולה לשידור, ומשרד החוץ הישראלי נעלם לגמרי, שלחתי SMS לאבי בניהו", כך אמר אתמול כתב "הארץ" עמוס הראל כשנשאל למעשיו בבוקר ה-31 במאי 2010, מיד לאחר השתלטות כוחות צה"ל על המשט הטורקי בלב ים. "שלחתי לו SMS: 'תעלה לשידור מהר, מקרקסים אותנו'".
הראל סיפר על העצה שהעניק בזמן אמת לדובר צה"ל במסגרת דיון על הפן התקשורתי של השתלטות כוחות צה"ל על ספינות המשט לעזה, חלק מערב לזכרו של העיתונאי זאב שיף, שנערך אתמול במכון למחקרי ביטחון לאומי של אוניברסיטת תל-אביב.
"בניהו לא עונה לי ל-SMS, הוא בטח עסוק", המשיך הראל בשחזור, ואמר כי זמן קצר אחר-כך עלה לשידור בגלי-צה"ל ותיאר את הכישלון של התוכנית הישראלית לטיפול בחזית התקשורתית של מבצע ההשתלטות על המשט, תוך הדגשת העובדה כי למרות הניסיון לשבש שידורים מהספינה, ברשת אל-ג'זירה משודרים ללא הרף תצלומים שבהם נראה כאילו מתבצע על סיפון הספינות טבח של כוחות צה"ל בנוסעים.
"ואז כמובן מגיע הטלפון מבניהו", סיפר הראל. "הוא אומר לי: 'תראה, מה אתה רוצה שאני אעשה, אני עוד לא יודע מה קרה'. אמרתי לו: 'תנסה לעשות מה שאתה יכול, אבל כדאי שלא תשאיר פה ואקום, כי הוואקום הזה מתמלא. התקשורת הבינלאומית משדרת על טבח וכדאי שתגיבו'".
לדברי הראל, דרבונו את דובר צה"ל לפעול בחזית התקשורתית אינו מאפיין את עבודתו העיתונאית. "יש לי יחסים מקצועיים מורכבים עם דובר צה"ל", אמר. "היו הרבה עימותים בשנתיים האחרונות שבהם נתפסתי על-ידי הצמרת הצבאית כעוין מדי למערכת, כביקורתי מדי. מצד שני כאזרח ישראלי, בהקשר הזה, המחשבה שלי היתה שישראל צריכה להסביר את עצמה.
"לעיתונים מחו"ל זה בטח נראה נורא משונה", הוסיף הראל, ואמנם, בין העיתונאים הזרים שהשתתפו עימו בדיון ניכרה הסתייגות מדרך פעולתו. "הייתי חמש שנים כתבת מדינית בחדשות בלומברג", אמרה ג'נין זכריה, כיום כתבת ה"וושינגטון פוסט" בישראל, "בחיים לא הייתי מתקשרת לדובר מחלקת המדינה ואומרת, 'אתם חייבים להעלות את קונדי עכשיו! היא צריכה להגיד X, Y ו-Z! מה אתם עושים? אני מודאגת, כאמריקאית'. זה לא היה קורה. זה פטנט ישראלי שלא קיים בכלל בארצות-הברית. זה לא קורה בחו"ל".
"ישראל התקיפה משט סיוע"
חלק הארי של הדיון, שאותו הנחתה טלי ליפקין-שחק, הוקדש לתיאור הקשיים שבהם נתקלו כתבים זרים בניסיון לדווח לקהל הבינלאומי על אירועי המשט. "אני מדווחת על הנעשה בישראל מאז 1995", אמרה זכריה, "דיווחתי על ג'נין ב-2002, על פינוי עזה ועל מלחמת לבנון, ואני לא זוכרת שום דבר דומה לזה בתור עיתונאית".
לדבריה, האנדרלמוסיה ששררה בישראל בשעות שלאחר האירוע הקשתה עליה מאוד לקבל מידע אמין. היא סיפרה כי באותו בוקר קיבלה טלפונים רבים מטעם שרים בממשלת ישראל. "עם כל הכבוד, אני רוצה לדבר איתך בכל יום", אמרה לאחד השרים, "אבל אין לי כרגע זמן לספין. אני זקוקה למידע. אני רוצה לדעת מה קרה".
"היה מידע מאוד לא ברור למשך בערך 12 שעות אחרי הפעולה", החרתה החזיקה אחריה איזבל קרשנר, כתבת ה"ניו-יורק טיימס". קרשנר סיפרה כי כבר בשעה שבע בבוקר קיבלה טלפון בהול מעורך הונג-קונגי של אתר ה"ניו-יורק טיימס", שביקש ממנה לספק ידיעה על האירוע. בתוך שעה עלתה באתר ידיעה תחת הכותרת "ישראל התקיפה משט סיוע". לדברי קרשנר, היא הזדעזעה למראה הכותרת, וכמוה גם סא"ל אביטל ליבוביץ, ראש תחום תקשורת בינלאומית בדובר צה"ל, שמיהרה ליצור עימה קשר. קרשנר סיפרה כי הצליחה להביא לשינוי הכותרת לנוסח "ישראל פשטה על משט סיוע", אך עברו עוד שעות ארוכות עד שהשיגה מידע מדויק על מה שהתרחש.
מימין: סא"ל אביטל ליבוביץ, ראש תחום תקשורת בינלאומית בדובר צה"ל; הפרשן הצבאי של "הארץ" עמוס הראל וג'נין זכריה, כתבת ה"וושינגטון פוסט" בישראל. אתמול בכנס באוניברסיטת תל-אביב
"אנו עובדים כיום בלוח זמנים של 24 שעות ביממה, צריך להרים סיפור בלי המותרות של להבין מה קרה", ציינה בהומור. "רק בארבע אחר הצהריים קיבלנו מידע מבעל סמכות, במסיבת עיתונאים שערכו ברק, אשכנזי ומרום. 12 שעות לאחר האירוע. 12 שעות זה משך זמן עצום בעידן המקוון".
קרשנר התייחסה בדבריה גם לאיחור הניכר בשחרור הסרטונים שתיעדו רגעים מכריעים בהשתלטות כוחות השייטת על הספינות, סרטונים שבהם נראו לוחמי השייטת מותקפים במוטות עם רדתם אל סיפון המאבי-מרמרה. קרשנר הזכירה בדבריה כי עדות הרמטכ"ל בפני ועדת טירקל הפריכה את הטענות כאילו הסרטונים עוכבו לפרסום מסיבות טכניות בלבד. כשגבי אשכנזי דיבר בפני חברי הוועדה, הוא הזכיר לבטים אישיים למראה תצלומי פעולת השייטת.
"אני התלבטתי בנושא התמונות", העיד אשכנזי בפני הוועדה. "התמונות הגיעו אלינו מהצופית, ראינו אותן בזמן אמיתי. [...] ראיתי את התמונות, והתלבטנו אם לפרסם אותן. אני מוכרח לומר לך שהתלבטתי קשות. לראות חיילי שייטת מוכים ככה, זה לא היה דבר קל מבחינתי. בסופו של דבר אני השתכנעתי שנכון לשחרר את התמונות הללו בכדי שנספר את הסיפור שלנו ויסבירו שהחיילים באמת היו בסיכון, לכן הם פעלו ככה. וזאת הסיבה לעיכוב, הוא לא היה ארוך".
"אנחנו מספקים סיוע"
"יש פה בעיה גדולה", הוסיפה קרשנר בהמשך דבריה. "ככל שצה"ל אמין, וככל שהמידע שאני מקבלת ממנו מדויק, זהו רק צד אחד של הסיפור. בעיה סדרתית עבור עיתונאים שעובדים בישראל היא שפעמים רבות אנו מקבלים גישה רק לצד אחד של הסיפור, בזמנים הקריטיים ביותר. כך היה בזמן מבצע 'עופרת יצוקה', כשעיתונאים לא הורשו להיכנס לעזה ויכולת לדווח רק על מה שצה"ל סיפר לך, וכך היה גם עם המשט. לא היתה גישה לצד השני של הסיפור".
קרשנר קבלה על כך שנמל אשדוד היה סגור לחלוטין בפני עיתונאים וכי גם העיתונאים שנתלוו לפעולה על אחת מסירות השייטת לא יכלו להעביר דיווחים עד לשעות אחר הצהריים. "לא היתה לנו כל גישה לאף אחד מ-600 הנוסעים של הספינה הטורקית. לא לפצועים בבתי-החולים, לא בבתי-המשפט וכמובן שלא בבתי-הכלא. אפשר היה לדווח רק על מה שדובר צה"ל אמר לנו", אמרה. לדבריה, "זו בעיה גדולה לעורכים בחו"ל, לקוראים, ולנו, שמנסים לעשות את עבודתנו".
עמוס הראל טען כי בשנים האחרונות נוצר דיסוננס בעבודתו של דובר צה"ל. "יש כמעט הצלחת יתר בארץ ויש כישלון כמעט טבעי בחו"ל", אמר. "בארץ, דובר צה"ל זה מכונת יחסי-הציבור הכי משומנת במדינה. מדברים כל הזמן על מעורבות יחצן בתהליך מינוי רמטכ"ל, דוברות צה"ל היא מכונת יחסי-ציבור ענקית. יש בה מאות חיילים וקצינים, יש לה משאבים גדולים, יש לה יתרון מובנה בגישה האוהדת הבסיסית של כלי התקשורת בארץ, ולזה צריך להוסיף את המיומנות האישית והכישרון של אבי בניהו. הבעיה היא שזה נגמר לפעמים בהצלחת יתר".
לדעת הראל, הצלחת היתר של דובר צה"ל גורמת לכך שפעם אחר פעם נדחית ומושתקת ביקורת על פעולות צה"ל, ממבצע "עופרת יצוקה" ועד להשתלטות על המשט הטורקי. לדבריו, ניתן להצביע על הצלחת יתר גם בשיווק הרמטכ"ל עצמו "כאילו הוא היהודי הכי גדול מאז משה רבנו", כהגדרתו. "עכשיו אתם רואים את הבומרנג", הוסיף הראל ביחס לפרשת המסמך המזויף.
ספינה טורקית גוררת מנמל חיפה את המאבי-מרמרה, שהשתתפה במשט לעזה ועל סיפונה אירעה התנגשות אלימה עם חיילי צה"ל. 5.8.10 (צילום: הרצל שפירא)
לגבי היחס של דובר צה"ל לעיתונות הבינלאומית, הראל טען כי "בניהו והמכונה המשומנת שלו עובדים בעיקר מול המערכת הישראלית. את הטלפון לעורך 'ידיעות אחרונות' הם יודעים להרים, את הטלפון לראש דסק ב'ניו-יורק טיימס' אני לא חושב שמישהו יודע לעשות".
צ'רלס לוינסון, ראש מערכת ה"וול-סטריט ג'ורנל" בישראל, חיזק טיעון זה ואמר כי דיונים חוזרים ונשנים על כשלונות הסברתיים של ישראל בתקשורת הבינלאומית נראים לו מוזרים לאור העובדה ש"מאוד ברור שהעדיפות של הצבא הישראלי היא כלפי עיתונאים ישראלים".
לוינסון הביא כדוגמה את העובדה שביום ההשתלטות על המשט נראה היה כי עוכב לשחרור סרטון שתיעד את המבצע בלב ים, וזאת כדי להתאים את מועד שידורו למהדורות החדשות המרכזיות בישראל, תוך התעלמות מהזירה הבינלאומית. "אם יש כזו דאגה עמוקה ומהותית", הוסיף, "ממש אובססיה לגבי שינוי התדמית של ישראל בקרב הקהילה הבינלאומית, העובדה שלא מעמידים את העיתונות הזרה במיקום גבוה יותר בסדר העדיפויות אומרת דרשני".
"הדובר הראשי בישראל, בניהו, לא מדבר עם העיתונות הזרה", הדגיש לוינסון. "האם אי פעם דיברתן עם בניהו?", שאל את קרשנר וזכריה, ונענה בשלילה. "העובדה שהקצין הבכיר שאחראי על הדוברות אפילו לא לוחץ לנו את היד מעידה על כך שאיננו בסדר העדיפויות שלו. אכפת לו מהעיתונות הישראלית", אמר.
בסיום הדיון הגיבה סא"ל אביטל ליבוביץ, ראש תחום תקשורת בינלאומית בדובר צה"ל, על טענות העיתונאים. "דובר צה"ל הוא לא הגוף האמון במדינת ישראל על ההסברה לעולם", הדגישה בפתח דבריה. "מי שאמון זה משרד החוץ, אנחנו מספקים סיוע".
ליבוביץ הוסיפה כי אנשי דובר צה"ל שהו ביום הפעולה משעות הבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות לצד עיתונאים מרחבי העולם שהתמקמו סמוך לנמל אשדוד, וזאת כדי לספק להם את המידע שקשור לפעולה הצבאית. ליבוביץ סיפרה עוד כי ביחידת דובר צה"ל נערכה הכנה לקראת הפעולה, ועיתונאים מרחבי העולם הוזמנו לבקר במתקן החקירה המאולתר שהוקם בנמל אשדוד כמה ימים לפני שהובאו לשם מאות נוסעי המשט.
"מראש, כשהגיעו האנשים", אמרה ליבוביץ, "ידעו בדיוק מה הולך להיות שם כי חשפנו את זה כמה ימים קודם לכן. ככה שהכל היה גלוי". לדברי ליבוביץ, דובר צה"ל גם עשה מאמץ לעניין עיתונאים זרים במשט ימים ארוכים לפני הפעולה, כדי לבצע עבודת הכנה בדעת הקהל העולמית, אך ההיענות מצדם היתה דלה.
ליבוביץ התעלמה לחלוטין בדבריה מהעדות שמסר הרמטכ"ל לוועדת טירקל ומטענותיו כי סרטונים שתיעדו את הפעולה עוכבו בשל התלבטויותיו האישיות. לטענתה, הסרטונים יצאו בשעה מאוחרת יותר מהתכנון בשל בעיות טכניות בלבד ובגלל עדיפות שניתנה לפינוי פצועים על פני משלוח חומרי גלם מלב ים ליחידת דובר צה"ל. "המטרה היתה להביא את המידע לקהל ולציבור בצורה המהירה ביותר, הרי אין לנו מה להסתיר", אמרה.