פוליטיקה

התנודות ההולכות ומתגברות בקואליציה ממשיכות לפרנס כותרות בולטות בשערי העיתונים. "נתניהו לבכירים בליכוד: 'יש להתכונן לבחירות'", נכתב בכותרת המרכזית על שער "הארץ". הציטוט המדויק שמובא בידיעה של יהונתן ליס הוא "תתכוננו להקדמת הבחירות, בתקווה שלא נגיע לזה".

"אתמול בתשע בבוקר נראה היה שהקואליציה הולכת להתפרק ושהתקציב לא יאושר", נכתב על שער "כלכליסט", בהפניה לכתבה של רוני זינגר, המוקדשת לסיכום אירועי האתמול. "יש-עתיד התבטאה בלוחמנות, ישראל-ביתנו עצרה את ההצבעה על חוק מע"מ 0%, וראש הממשלה – שהריח שהכל הולך להתפרק – זימן התייעצות בליכוד לקראת הבחירות. אחרי שכולם הבינו שהם לא באמת רוצים לפרק את החבילה, נתניהו ביטל את הדיון המיוחד, ליברמן אמר שההסלמה לא במקום ולפיד הסביר ש'אפשר לפתור את המשבר בשעתיים'". כותרת הגג של ההפניה היא "בלי מבוגר אחראי".

"נכון לעכשיו מתמודדת הקואליציה עם שלושה נושאים שמאיימים על המשך קיומה", כותבים יובל קרני וגד ליאור בדיווח המתפרסם ב"ידיעות אחרונות". "חוק הלאום, ההצבעה על התקציב וחוק מע"מ אפס". בטור פרשנות שראשיתו נדפסת על שער "הארץ" גורס יוסי ורטר אחרת. "התקציב, חוק מע"מ אפס, רפורמת הבריאות או חוק הלאום אינם הסיבות למשבר", הוא כותב. "מה שעומד ביסוד המהומה הבלתי מוסברת שמטלטלת את ממשלת ישראל הם חשדנות עמוקה, חוסר אמון ותיעוב הדדי".

בנימין נתניהו ויאיר לפיד, לפני חודשיים (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

בנימין נתניהו ויאיר לפיד, לפני חודשיים (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

המשבר הקואליציוני תופס הבוקר גם את הכותרת הראשית של "מעריב", המבליט פגישה שנערכה אתמול בין נתניהו לליברמן ("בניסיון למצוא דרך להפחית את המתיחות בין מפלגות הקואליציה"). "במצב סופני" ו"קואליציה סופנית" הן ההפניה והכותרת (בהתאמה) של טור פרשנות מאת כתב העיתון בכנסת, אריק בנדר. "גם אם חוק התקציב יאושר עד 31 בדצמבר וגם אם חוק הלאום יעבור בממשלה בלי לפורר אותה", מאבחן בנדר, "הניתוח אולי יצליח, אבל ברור שהחולה עדיין נוטה למות. השאלה היחידה היא אם תהיה זו מיתת נשיקה או מוות בייסורים". ורטר חושב כמוהו.

"התקציב שמונח על שולחן הכנסת הוא פגר; גופה להתעלל בה, נבלה לנעוץ בה שיניים", כותב שאול אמסטרדמסקי בכפולה הפותחת של "כלכליסט". "כשיש פגר על השולחן, כל אוכלי הנבלות מסתערים עליו בלי לחשוב פעמיים. ובפוליטיקה הישראלית, אם לא תאכל, יאכלו אותך, אז כולם אוכלי נבלות".

"החבורה הזאת, כולם יחד וכל אחד לחוד, מוליכה אותנו לבחירות שאף אחד לא רוצה, למשבר כלכלי שאף אחד לא צריך", כותבת סטלה קורין-ליבר בכפולה הפותחת של "גלובס". "מתחילים להתגעגע לתגי המחיר של החרדים – האינטרסים שלהם ברורים ויציבים, וכדי לשמור עליהם הם מבטיחים דבק בסיסי שמאפשר משילות. זה עדיף על ראשי החבורה הנוכחית, שמובילים אותנו באף בימים אלה – ראש ממשלה שמקיא מהמשפחה הפוליטית שבנה לעצמו וחבורה שלמה ומנופחת של מי שאצה להם הדרך להיות ראש ממשלה. נמאסתם".

לפי שעה, כפי שמציינים הכתבים והפרשנים בכל העיתונים, הגורמים המרכזיים בקואליציה עדיין מצהירים כי הם אינם מעוניינים בפירוק הממשלה והקדמת הבחירות. הסתירה הגלויה בין האיומים ההדדיים לאינטרס ההישרדות המשותף של חברי הקואליציה מולידה, ובצדק, זלזול וביקורת. אך היכן שיש ציניות והתעקשות להסתכל על החצי הריק של הכוס, יהיה גם מי שיתייצב מנגד ויגיד: הכל נכון, הביקורת מוצדקת, אבל אנא – החריגו ממנה אדם אחד ששמו השתרבב אליה בטעות.

"ישראל היום"

עורכי "ישראל היום", זה לפחות היום השני ברציפות, עושים מאמץ עריכתי מיוחד כדי לשכנע את הקוראים שבחירות מוקדמות הן רעיון רע, ובד בבד מאשימים את שותפיו של נתניהו לממשלה בקטנוניות ובחתרנות. מבחינת "ישראל היום", יש גם יש בממשלה מבוגר אחראי. מי שאחראי לתוהו ובוהו בממשלה, כך עולה מהסיקור, הם שותפיו הקואליציוניים של אותו מבוגר אחראי, המוציאים לפועל ספינים ותוכניות הפיכה סודיות ובכך מפריעים לו לנהל את המדינה.

כפי שקורה שוב ושוב כשמושא הקידום והחנופה של היומון החינמי נקלע למצב פוליטי רגיש, "ישראל היום" נזעק למה שנראה כנסיון חילוץ. אם לא מהתסבוכת בממשלה, אז לפחות מהנזק האפשרי שייגרם לו בדעת הקהל. "אם לא רוצים בחירות, תפסיקו לריב ולחתור", כך, חד וחלק, נכתב הבוקר בכותרת הראשית של החינמון, ציטוט של "בכירים בליכוד".

מי צריך להפסיק לריב ולחתור? מתחת לכותרת נדפסים שלושה תצלומים: האחד של שר החוץ אביגדור ליברמן, שנתפס בעין המצלמה כשהוא מסביר דבר-מה; השני של ראש ממשלת ישראל, נתניהו, בהבעה זחוחה אופיינית; והשלישי של שר האוצר יאיר לפיד, שנתפס בהבעה מודאגת משהו. כותרת הגג מבהירה את תפקידיהם: ליברמן הוא ה"מפשר", ולפיד ולבני (שתצלומה הושמט מסיבה כלשהי) "מחפשים סולם" כדי ש"יירדו מהעץ". תפקידו של נתניהו אינו מוזכר.

בכותרת המשנה הופכים החתרנים מהכותרת הראשית למארגני הפיכה אלימה. "לא נשלים עם נסיונות פוטש", נכתב בציטוט מפי "בכירים בליכוד", וגורם בלתי מזוהה נוסף המכונה "מקורבי נתניהו" מאשים את לפיד ב"קשירת קשר". "לא עוד נסיונות פוטש, די לחתור", שבים ומחדדים הבכירים האנונימיים בכותרתה המרכזית של כפולת העמודים הפותחת.

המעצב עשה עבודה משובחת. במרכז החטיבה העליונה משובץ, בגדול, תצלום נאה של ראש הממשלה בארשת ידענית; מסביבו, במשבצות קטנות יותר, משובצים פרצופיהם של הפוליטיקאים הקטנים העסוקים כעת בהתקוטטות: לפיד ("יחזור למגעים?"), ליברמן ("לא אנטי-ביבי"), לבני ("עימות עם רה"מ על חוק הלאום") ובנט ("דורש את החוק"). הירח והכוכבים.

"ישראל היום", 18.11.14

"ישראל היום", 18.11.14

"אחרי ההתכתשויות והמריבות ניסו אתמול ראשי מפלגות הקואליציה להוריד את גובה הלהבות, ובזה אחר זה הבהירו כי פניהם לא לבחירות ואף לא לנסיונות להרכיב ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית", מובהר בפתיח דיווחו של מתי טוכפלד, הכתב לענייני מפלגות. בעמוד הבא מדווח טוכפלד על מהלך התגובה של נתניהו ליוזמה של השרה לבני, ש"עוררה זעם בסביבת רה"מ". "נתניהו נגד לבני: חוק הלאום יעבור", נכתב בכותרת.

"לראש הממשלה נמאס מהציניות", מובהר בכותרתו של טור פרשנות נלווה מאת טוכפלד. "זה שגם ראש הממשלה אינו מעוניין בבחירות זה ברור", כותב טוכפלד, ובהמשך מוסיף: "להיכן שלא מביט נתניהו כשהוא יושב לצד שריו סביב שולחן הממשלה, הוא רואה רק ציניות וחתרנות, ועם רמת האמון האפסית שהוא רוחש כלפיהם – ספק רב אם כך ניתן יהיה להמשיך.

"בניגוד לרושם שנוצר, כאילו יאיר לפיד ואביגדור ליברמן הבינו את המסר ומיהרו להרגיע את הרוחות, בסביבתו של נתניהו רואים את התמונה דווקא בנגטיב – מדוע, הם שואלים, מכריז לפיד בערוצי הטלוויזיה ולאחר מכן בישיבת סיעתו כי אין זה זמן לבחירות וכי הוא לא עוסק בהקמת ממשלות חלופיות, וכי אפשר לפתור את המחלוקות בשעתיים, אולם את הצעד המתבקש ביותר – לחדש את המגעים עם ראש הממשלה על אישור התקציב וחוק ההסדרים – הוא לא עושה? במלים אחרות, המלים הנמלצות והטונים המרגיעים רק מעצבנים עוד יותר את נתניהו, כי בינם לבין המציאות אין דבר וחצי דבר".

דן מרגלית נואם בכנס של עיתון "בשבע", 3.2.14 (צילום: פלאש 90)

דן מרגלית (צילום: פלאש 90)

דן מרגלית, הפובליציסט הבכיר של העיתון, מתגייס גם הוא למאמץ. "אסור שטירוף המערכות הזה יימשך", נכתב באופן חד-משמעי בכותרת מאמרו, המוקדש לתרחיש בלהות שבו ייאלץ נתניהו להתחרות שוב על קולות הבוחרים. "הפוליטיקה עושה דרכה בין נחשולים אדירים", מסביר העיתונאי הוותיק. "לא ייתכן כי ניהול המדינה מתבצע כראוי כאשר המשבר אינו פוסק אף לא ליום אחד".

"מה שמתרחש בימים אלה אינו יכול להימשך", הוא קובע בהמשך. "לא שבוע ולא כמה ימים. ראשי השבטים הקואליציוניים חייבים להיפגש יחד ולהעניק לעצמם פטור מן ההצהרות שפיזרו בחוסר זהירות ככל שהמשבר העצים, מין מורטוריום – ולארוז את כל המחלוקת בחבילה אחת, ולבחון אם בכוחם למלא את כל ההתחייבויות".

למרגלית באמת אכפת מיכולת המשילות של הממשלה. אחד הגורמים הממשלתיים האחראיים לדעתו למשבר הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. מרגלית מסוגל להתבטא באופן ישיר כשיש לו ביקורת על ראש הממשלה. לא בעיתון כמובן. "נתניהו מנהל את סוגיית הגיור בחובבנות. הבטחת – תקיים, אדוני ראש הממשלה", כתב בסוף החודש שעבר בחשבון הטוויטר שלו (שמאז נדם). ב"ישראל היום" הוא עושה זאת אחרת – בעקיפין, במובלע, ובלי שימוש בתארים שליליים.

"אם בנימין נתניהו חש כי הבחירות בשער, הוא מביא למליאת הממשלה את חוק הלאום, שקודם לכן – לפני אווירת המשבר – הבטיח כי יעבור שינויים ותיקונים", כותב מרגלית הבוקר ב"ישראל היום". "ואם ציפי לבני מעריכה כי הבחירות בשער, היא מכינה מיד הצעת חוק לאום חלופית כדי 'להיות בסדר' עם כל הצדדים".

האם ייתכן שנתניהו הוא אחד מאותם "ראשי השבטים הקואליציוניים" שחובתם כעת להתעשת ולשמור על שלמותה של הממשלה? נראה שמרגלית סבור שכן, אף שכאמור הוא אינו מציין זאת באופן ישיר. את הביקורת העקיפה והעדינה שיש לו על נתניהו הוא מכמין בשצף קצף מילולי הקורא לקוראיו לאמץ את מטרותיו הפוליטיות העכשוויות של ראש הממשלה.

"לא יעלה על הדעת שמה שהפך השבוע לטירוף מערכות יימשך. הנזק אינו רק עכשווי. הוא ארוך טווח", כותב מרגלית בפסקת הסיכום של המאמר, ופונה אל לבם של הקוראים: "כל ההשקעה בשיעורי אזרחות העולים מיליונים רבים אינה שווה את אי-האמון והציניות שזורעת הפוליטיקה בלבבות צעירים ותמימים". המאמר נחתם בפרגמנט מספר "תהילים": "אל תיגעו במשיחיי".

נתניהו, כך ניתן ללמוד מהסיקור הנרחב הבוקר ב"ישראל היום", סבור ששותפיו הפוליטיים חותרים תחתיו ועלולים להוביל לבחירות מוקדמות, ואף חש מורת רוח אישית מהתנהלותם; הוא עצמו, למד הקורא, אינו מעוניין בבחירות כעת. כתבי ועורכי "ישראל היום", בבואם לסקר את המשבר הקואליציוני, הולכים אחרי "מקורבי נתניהו" ומתאמצים להבליט את תיוגם של יריביו הפוליטיים כעדה של חתרנים קצרי ראות, ומבקשים מכל מי שקורא את הדברים להבין ששום דבר טוב לא ייצא מהקדמת הבחירות.

שיטת השקט

ב"ידיעות אחרונות" יש מי שמנתח את בעיות המשילות של מדינת ישראל אחרת. יועז הנדל, עד לפני שנתיים ראש מערך ההסברה במשרדו של נתניהו, חולק עם הקוראים זיכרון מאותה תקופה. "לפני שלוש שנים ניהלתי שיחה בלשכת ראש הממשלה עם זאב אלקין, אז יו"ר הקואליציה, על חוק יסוד מדינת הלאום של העם היהודי", הוא כותב. "אבי דיכטר הגיש את החוק, ציפי לבני חתמה עליו ואלקין הסביר שאי-אפשר להעביר חוק יסוד בממשלה עם חרדים. נתניהו ישב לבטח על כסאו, הוא דרש מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית, אבל לא באמת התעניין בחוקים שמגדירים אותה ככזאת. שיטת השקט. מה שלא צועק עדיף לשים בצד".

"הנחת המוצא היא שממשלות במדינת היהודים לא מצליחות ליישם מדיניות בגלל אורך הקדנציה", כותב הנדל בהמשך המאמר. "הזמן עובר מהר כשנהנים. פוליטיקאי מבטיח הרים וגבעות בבחירות, הוא מגיע לממשלה ואז מגלה שההרים רחוקים והגבעות לא עוזרות כשסופרים את הקולות. הוא מכיר את עובדי המשרד, ממנה את אנשי שלומו לתפקידים בכירים, מזיז את הכיסא ותולה תמונה. עוד הוא מחליט מה טוב למדינה וגם לו – והנה כבר איום על הפלת הממשלה. ככה אי-אפשר לעבוד, אומרים התומכים בשינוי שיטת הממשל, חייבים משילות.

"הימים האחרונים מחייבים הרהור נוסף בסובב ובמסובב", הוא קובע. "נתניהו שבר את קללת היציבות. הוא יציב מאין כמוהו. הכיסא נדבק בו, והוא בכיסא. התפיסה האידיאולוגית שלו מדברת אל ישראלים רבים, אין לו חלופות נראות לעין ואחוזי התמיכה בו גבוהים מכל השאר. הנתונים כולם נוחים למשילות, אבל המשילות לא יודעת את זה. כל חבר קואליציה עושה כרצונו, כל מפלגה מציעה חוקים שמוצאים חן בעיני בוחריה ומבטלת חוקים של אחרים. מרוב יציבות המדינה בהמתנה.

"בחירות לא טובות למדינת ישראל, טוענים יו"ר הכנסת, נשיא המדינה ועוד כמה ראשי סיעות שרואים בעיניים כלות את המנדטים מתפוגגים. אבל בעצם למה לא? אם היציבות משמעותה חוסר יכולת לקבל החלטות, עדיף משבר. אם קדנציה ארוכה משמעותה שיתוק ארוך, עדיף בחירות".

מדד יהב

"בשנים האחרונות עושים עיריית חיפה והעומד בראשה, יונה יהב, מאמצים רבים לשכנע את הציבור כי מצב זיהום האוויר בעיר אינו נורא כפי שמנסים לצייר אותו", כותב עמיר בן-דוד, כתב איכות הסביבה של "ידיעות אחרונות", בכפולה הפותחת של העיתון. על-פי מדד חדש של המשרד להגנת הסביבה, שתוצאותיו מובאות היום בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", חיפה היא העיר הישראלית המזוהמת ביותר.

ראש עיריית חיפה, יונה יהב (צילום: שי לוי)

ראש עיריית חיפה, יונה יהב (צילום: שי לוי)

"הנתונים החדשים, הנחשפים כאן לראשונה, אמנם מצביעים על ירידה משמעותית בהיקף הפליטות המזהמות בעיר בשנה שעברה, אבל היא עדיין נמצאת בראש הרשימה בכל דרך שבה בוחנים את נתוני פליטות החומרים הנדיפים לאוויר", כותב בן-דוד.

ראש העיר יהב, שלשכתו אמונה על שיתופי פעולה מסחריים-תוכניים קבועים עם "ידיעות אחרונות", זוכה לרוב מהעיתון ליחס חם יותר, הכולל ידיעות מפרגנות על יוזמות שברצונו לקדם. את הגילוי הלא נעים שכובש הבוקר את הכותרת הראשית של העיתון הנמכר בישראל מרככים העורכים באמצעות הבלטת תגובתו לממצאים.

לצד הדיווח של בן-דוד נדפסת תיבת תגובות שבה מובאים הסבריהן של עיריות חיפה, רמת-השרון (מקום שני במדד הזיהום), תל-אביב (מקום שלישי), רמלה (מקום רביעי), רמת-גן (מקום חמישי) והמועצה האזורית תמר (מקום 27, אחד לפני הסוף). כותרתה הבולטת של ידיעת התגובות מוקדשת לקידום המסר שלדברי בן-דוד, יהב מקדם במרץ: "עיריית חיפה: ירידה דרסטית בפליטת המזהמים בעיר".

גם כותרת המשנה מוקדשת כולה לתגובה לא עניינית של הגוף שבראשו עומד יהב ("הנתונים הועברו לתקשורת ולא לרשויות, מה שמעלה חשד שהמשרד פעל כפרשן לענייני סטטיסטיקות, אך לא נותן דין-וחשבון לציבור"), ולמעשה אינה כוללת אינדיקציה כלשהי לכך שבידיעה נכללות גם תגובותיהם של גופים אחרים.

הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" היא הבוקר מופת של איזון עריכתי בין הבלטה של חשיפה עיתונאית לבין הרצון לגונן על מושא סיקור אהוד. זהו, כך נראה, ההבדל העיקרי בין נוהגי האתרוּג ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום": במערכת "ידיעות אחרונות" יש עדיין אינסטינקט עיתונאי המאפשר פרסום והבלטה של מידע המציג את מושאי הקידום ושיתוף הפעולה העסקי באור ביקורתי; ב"ישראל היום" קשה להיזכר במקרים שבהם מידע לא נוח עבור נתניהו ומקורביו הובלט, וקשה אף יותר להיזכר במקרים שבהם המידע הזה נחשף לראשונה בחינמון, מיוזמתה של המערכת העיתונאית.

עוד כותרת ראשית

"שטרום אמר: דיברתי אתמול עם נוחי, יש כמה כסף שאתה צריך. תעשה כל מה שאתה יכול כדי שהנייר לא יירד", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות". כתבת המוסף ליטל דוברוביצקי חתומה על חשיפה: פרטי ההסכם שנחתם בין הפרקליטות לעדי שלג, עד המדינה במשפט הרצת המניות שבו עומד לדין נוחי דנקנר. "דנקנר מכחיש", מדגישים ב"ממון".

בתוככי אחד משני הדיווחים בנושא מצטטת דוברוביצקי סעיף מתוך ההסכם שנועד לסייע לפרקליטות לשלוט בסיקור העיתונאי של המשפט: "עדי שלג מתחייב לא להתראיין באמצעי התקשורת בנוגע להסכם זה ולשיתוף הפעולה שלו עם מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך".

נוחי דנקנר (משמאל) עם בנו עומר דנקנר (מימין), אתמול בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (צילום: פלאש 90)

נוחי דנקנר (משמאל) עם בנו עומר דנקנר (מימין), אתמול בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (צילום: פלאש 90)

כסף

שרון שפורר, "דה-מרקר", חתומה הבוקר על כתבה המוקדשת לדרכי התעשרותם של נבחרי ציבור ישראלים ולפיקוח הדל שהוא ככל הנראה מנת חלקם. "על רקע ההתעשרות המדהימה של פוליטיקאים בכירים בישראל, בהם אהוד אולמרט, בנימין בן-אליעזר, אביגדור ליברמן ואהוד ברק, ולמרות החקירות שמלוות את הקריירה שלהם – קשה שלא לתהות על שתיקתה של רשות המסים", נכתב בכותרת המשנה.

התמונה שמשרטטת שפורר פשוטה, ומתבססת על העיקרון שמאחורי הסיפור המפורסם על הרשעת הגנגסטר האמריקאי אל קאפונה בעבירות מס: גם אם קשה להוכיח שהרכוש הרב שנצבר בידיהם של פוליטיקאים תוך הסוואת מקורותיו התקבל תוך ביצוע עבירות – עצם קיומו הבלתי מוכחש של הכסף מאפשר למדינה לקיים בדיקה בעניין. אם לא של המשטרה, לפחות של רשות המסים.

"זה לא שאין בישראל מספיק חומרים שרשות המסים יכולה לעבוד איתם", כותבת שפורר, ומזכירה שורה של גילויים בנוגע לדרכם של ברק, ליברמן, אולמרט ובן-אליעזר אל העושר. "דבר אחד ברור", היא כותבת בהמשך, "לכיסיהם של בכירי הפוליטיקאים בישראל זרמו במשך השנים סכומי כסף אדירים, שאינם מתיישבים לגמרי עם עובדת היותם בעלי תפקידים ציבוריים. לכן אפשר היה לצפות מרשות המסים שתפתח נגד חלק מהפוליטיקאים בחקירות, אזרחיות או פליליות, ותדרוש מהם הצהרות הון או תגיש להם שומות מס.

"אלא שעד היום לא שמענו על זה דבר. האם זה מכיוון שלרשות המסים אסור לפרסם דבר על אודות נישומים – אלא אם כן מדובר בחקירה פלילית שהגיעה לכדי כתב אישום – או שמא רשות המסים פשוט לא מתעמתת עם הפוליטיקאים החזקים בישראל?".

מנהל רשות המסים לשעבר משה גביש אומר לשפורר דברים כדלקמן: "מגיעים עיתונאים, תחקירנים, ונותנים לרשות המסים חומר על מגש של כסף – אז הם צריכים לבדוק אותו. לרשות המסים יש כלים. הכלי הבסיסי, למשל, הוא לדרוש הצהרת הון ולזמן לבדיקה אדם ולבדוק גם את מקורביו. זו אפילו לא צריכה להיות חקירה". תגובת רשות המסים המובאת בהמשך הכתבה מתפרסמת תחת הכותרת "הרשות: 'פועלים לפי הנחיות היועמ"ש'".

עוד כסף

כל עיתוני הכלכלה מדווחים על החלטה שקיבלה אתמול ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שנועדה לשפר את היכולת לפקח על שחיתות כלכלית ולפעול לצמצומה. "בתום מאבק נחוש ועתיר חילוקי דעות נאסר על עורכי-דין ועל רואי-חשבון לעשות פעולות שיש בהן משום הלבנת הון בעבור לקוחותיהם", מתמצתת את ההחלטה טובה צימוקי, כתבת המשפט של "ידיעות אחרונות".

"הצו שאושר אתמול מחייב אמנם עורכי-דין ורואי-חשבון להכיר את הלקוח, אבל חובת דיווח על כסף חשוד – אין", כותב עידו באום במאמר פרשנות המתפרסם ב"דה-מרקר" תחת הכותרת "החיסיון ניצח את המאבק בהלבנת הון".

"אם עורך-דין או רואה-החשבון מגיעים למסקנה שיש סיכון גבוה לעבירה על החוק לאיסור הלבנת הון, עליהם לסרב לבצע את הפעולה", מסביר באום את הוראות הצו. "אין חובה לתעד את 'הערכת הסיכון', אין חובה לדווח על הפעולה שהתבקשה, וכל ההתנהלות כפופה לחיסיון המקודש". המסגור ב"גלובס" הפוך: "מלשינים בעל כורחם", נכתב בגדול מעל דיווחו של חן מענית.

ברק

ירון דורון, כתב הפלילים של "ידיעות אחרונות", מדווח לקוראי העיתון על התפתחות בבדיקת ההקלטות שבוצעו בלשכתו של אהוד ברק, שעליהן נטען כי הן עשויות לשפוך אור על חלקו בפרשת הרפז. על-פי הדיווח, במשטרה בחנו את תוכנן של ההקלטות והגיעו למסקנה שאין להן קשר לפרשה.

אהוד ברק (צילום: רוני שיצר)

אהוד ברק (צילום: רוני שיצר)

אסור להשוות

תחת הכותרת "הגולנצ'יק שנלחם בפוטין" מתפרסם היום במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" ראיון שערך אדוארד דוקס עם גרישה פיבוורוב, "אנרכיסט אנטי-פשיסט" על-פי הגדרתו העצמית, שעלה לישראל מרוסיה בילדותו וכעת, בגיל 33, נלחם ברוסים בשורות "גדוד איידר", מיליציה אוקראינית המוגדרת בכתבה כבעלת סממנים ניאו-נאציים והתנהלות כללית שנודעה לשמצה.

הפניה לראיון עם פיבוורוב, שער "ידיעות אחרונות", 18.11.14

הפניה לראיון עם פיבוורוב, שער "ידיעות אחרונות", 18.11.14

פיבוורוב, כותב דוקס, הגיע לישראל בגיל תשע, התגורר בחיפה, עבר לקיבוץ מלכיה, איבד את אמו, עבר לקריית-שמונה ולמד בבית-ספר דתי במגדל-העמק. אחרי שירות בחטיבת גולני "עבר תקופה כפאנקיסט בכיכר דיזנגוף בתל-אביב", עבד בשורה של עבודות מזדמנות והביא לעולם בן שעימו אין לו קשר. כעת, כאמור, הוא משרת במיליציה קיצונית שהואשמה בביצוע פשעי מלחמה.

"איך גייסו אותך ליחידה, אתה ישראלי, אין לך אזרחות אוקראינית, ובכלל נולדת ברוסיה", שואל אותו הכתב. "חברים, קומבינות", משיב פיבוורוב. "אם בגדודים אחרים עושים בדיקה, איידר הוא הגדוד הצבאי היחיד שאין בו בדיקות כאלה", הוא אומר עוד. "איידר דומה מאוד לגולני", הוא מוסיף, "במובן הזה שאותנו תמיד שולחים ראשונים לסתום כל חור. גם כשיחידות אחרות נכנעות, אנחנו באים וכובשים. אנשים כאן רוצים לקחת המון דברים מצה"ל".

"זה קצת מטורף", עונה לו המראיין. "חלק מהאנשים שלך מעריצים מנהיג אוקראיני שטבח ביהודים במלחמת העולם השנייה". לוחם הגרילה הישראלי לא מתבלבל: "אני יכול להביא לך עובדות אחרות. קוראים לנו נאצים, אבל הנאצים האלה מסתכלים על צה"ל כעל מופת, מודל לחיקוי. קצינים בכירים מתיישבים לידי ומבקשים שאספר להם על צה"ל", הוא אומר.

"ועדיין, גם היום יש נגדכם טענות על פשעי מלחמה והפרה חמורה של זכויות אדם", מקשה המראיין. "לא אגיד שאנחנו כאלה כשרים", משיב פיבוורוב, "ככה זה במלחמה, הכל קורה".

"בינתיים נראה שאין ממש הכרעה. אתם מסוגלים לנצח את הצבא הרוסי?", שואל דוקס בהמשך הראיון. "ברור שאנחנו יכולים! צבא ההגנה לישראל לא ניצח את צבאות מדינות ערב? ניצח. יהודה המכבי לא הרים מרד וניצח את האימפריה? ניצח. אנחנו כמו בר-כוכבא, מוכנים להתנגד ולהיאבק באימפריה כמה שנים עד שננצח. זאת הרוח של היחידה שלנו, של כולנו".

כתב "ידיעות אחרונות" אינו מפרט אילו פשעי מלחמה בדיוק מיוחסים לארגון שבו חבר כעת הגולנצ'יק הישראלי. בהודעה שפירסם לפני חודשיים ארגון אמנסטי נכתב כי אנשי "גדוד איידר" אחראים לביצוע מספר רב של מעשי חטיפות, מעצרים ללא סמכות, גניבה, סחיטה וייתכן שגם הוצאות להורג. הודעת אמנסטי מבוססת על שיחות עם עשרות קורבנות, עדי ראייה, מפקדים צבאיים ואנשי משטרה באזור שבו פועלת המיליציה. בראשה משובץ ציטוט שאמר מפקד בגדוד לתחקירן: "החוק השתנה, ההליכים כעת פשוטים יותר. אני יכול להחליט לעצור אותך ברגע זה ממש, לשים לך שק על הראש ולנעול אותך בתא לשלושים יום".

ענייני תקשורת

כנס אילת. כתב "גלובס" לי-אור אברבך מדווח על הנעשה בכנס אילת לעיתונות, הכנס השנתי של אגודת העיתונאים תל-אביב, בעמודי מוסף "הערב". הדיווח המרכזי עוסק בדברים שאמר מנכ"ל חדשות ערוץ 2, אבי וייס, בפאנל שהנחה אברבך. "הרגולטור נגדנו ורוצה לפרק אותנו", מצוטט וייס בכותרת.

"אף אחד לא מנסה לקבוע מה יהיה בשוק התקשורת בעתיד. אנו מנסים להסדיר את מגרש המשחקים", אומר מנגד הרגולטור, מנכ"ל הרשות השנייה שי באב"ד, שהשתתף גם הוא בפאנל. לפי וייס, מצב שבו יפעלו בישראל שלושה ערוצים כלליים יגזור על שלושתם קיום מוחלש. דיווח נוסף מאת אברבך מוקדש לפאנל בנושא סיקור מבצע "צוק איתן" בתקשורת הישראלית.

נשים ואגודת העיתונאים. במדור החדשות של "גלריה" מדווחת גילי איזיקוביץ על "ביקורת על מיעוט נשים בכנס אילת לעיתונות". "מתוך 181 דוברים בכנס משתתפות רק 37 נשים, מהן 16 עיתונאיות בלבד", מציינת איזיקוביץ. "עם מארגני הכנס נמנות רק שתי נשים, ובוועדות התוכן שלו אין אפילו אשה אחת".

"לצערנו, לא מעט נשים שנרשמו לפאנלים השונים ביטלו את השתתפותן בימים האחרונים", נטען בתגובה מטעם "מארגני כנס אילת" המובאת בסוף הידיעה. "תמיד יש מקום לשיפור, אבל מי שיבדוק אותנו ללא קנטרנות, יגלה שהן כמנחות והן כמשתתפות, הייצוג לנשים בכנס לא נופל מייצוגן בכלי התקשורת".

מזל טוב. כותביו האנונימיים של המדור "בועות" ב"ממון" מבקשים מהקוראים לאחל מזל טוב לשרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים. בנק הפועלים, אחד משני הבנקים הגדולים בישראל, הוא גם אחד מגדולי רוכשי התוכן המערכתי בקבוצות "ידיעות אחרונות".