מנהל בתי-המשפט יעביר לעיונה של כתבת "דה-מרקר", הילה רז, מידע בדבר מספר התיקים הפתוחים הנידונים בבית-המשפט העליון ובבתי-המשפט המחוזיים, ובדבר משך הזמן שחלף ממועד פתיחת כל אחד מתיקים אלה, וזאת תוך ציון זהותו של השופט הדן בכל אחד מהם. כך פסקה בשבוע שעבר שופטת בית-המשפט המחוזי בירושלים, מוסיה ארד. בכך קיבלה השופטת ארד את עתירת רז והעיתון "דה-מרקר", שהוגשה בשנה שעברה נגד המנהל והממונה על ביצוע חוק חופש המידע.
בתחילה נראה היה כי לא יהיה צורך בעתירה כדי לקבל את המידע המבוקש. באוגוסט 2009 פנתה רז לממונה על חופש המידע וסגן מנהל בתי-המשפט, השופט אלון גילון, וביקשה ממנו, בהתאם לחוק חופש המידע ו"לאור החשיבות הציבורית העליונה בנוגע לעומס המוטל על מערכת בתי-המשפט", להעביר לידיה את המידע. גילון השיב כי יעשה זאת לאחר שתשלם את האגרה הקבועה בחוק חופש המידע, בסך 93 שקל.
אלא שלאחר התשלום, וכמעט חצי שנה לאחר הבקשה הראשונה, במקום לקבל לידיה את מספר התיקים והשופטים הדנים בהם, קיבלה רז מכתב מאת ברק לייזר, יועץ מקצועי למנהל בתי-המשפט, שבישר לה כי "מספר התיקים המוקצים לשופט איננו מהווה מדד לעומס" וכי מסירת המידע המבוקש "כרוכה בעלויות רבות". רז הופנתה לעיין בדו"חות הנהלת בתי-המשפט הפתוחים לציבור. "אין חולק כי הדו"חות אינם כוללים את המידע המבוקש בעתירה", ציינה השופטת ארד בפסיקתה.
"מערכת בתי-המשפט אמורה להיות מגדלור של שקיפות ודוגמה ומופת לשאר הגופים הכפופים לחוק", כתב בא-כוחה של רז, עו"ד פז מוזר, בניסיון אחרון לחלץ את המידע בלא הגשת עתירה מינהלית. כשגם פנייה זו לא חילצה את המידע המבוקש, הוגשה העתירה.
"העותרות עוסקות בתחום העיתונות והתקשורת", נכתב בעתירה, "ופרסום מידע על פעילותן של רשויות ציבוריות הוא בגדר תפקידן במדינה דמוקרטית [...] נקודת המוצא היא כי הנתונים המצויים בידי הרשות הציבורית תוך כדי התנהלותה צריכים להיות גלויים בפני הציבור. הרשות הציבורית מחזיקה במידע כנאמן הציבור ומטעמו. העותרות מבקשות לעשות שימוש במידע המבוקש שקבלתו אושרה על מנת לכתוב כתבת תחקיר בעניין. לא יכול להיות ספק באשר לאינטרס שיש לעותרות ולציבור, שבשירותו הן פועלות, בתחקיר ובפרסום הנתונים העולים מתוך המידע המבוקש" (ההדגשה במקור).
בכתב התשובה עלה שוב הנימוק כי "מסירת המידע המבוקש ופרסומו עלול ליצור תמונה מעוותת לגבי חלוקת העומסים בבתי-המשפט ואין בו כדי לשקף את מצב העומס האמיתי", וכי הפקת הנתונים תצריך הקצאת משאבים גבוהה (טיעון שממנו חזרו בהם מאוחר יותר המשיבים לעתירה). עוד נטען כי "פרסום המידע המבוקש לציבור עלול לגרום לשיבוש תפקוד המערכת" וכי "מסירת הנתונים ופרסומם עלולים לפגוע שלא לצורך באמון הציבור במערכת בתי-המשפט ובשופטים".
השופטת ארד שקלה את הטיעונים והחליטה כי דין העתירה להתקבל. "המקרה הנוכחי כלל אינו בא בגדר המקרים שבהם ניתן לומר כי מסירת המידע עלולה לשבש את תפקודה התקין של הרשות", כתבה. "ביקורת ציבורית שעלולה להתעורר כלפי הרשות, בין בצורה של סיקור עיתונאי ביקורתי, ובין בדרך אחרת, כתוצאה מפרסום מידע, אינה מהווה 'שיבוש' של תפקוד הרשות כמובנו בחוק, והחשש מפני פרסום כתבות בעיתונות על הרשות, או על בעלי תפקידים מסוימים ברשות, ובכלל זה שופטים, אינו יכול להצדיק הימנעות מגילוי מידע בגין חשש לשיבוש בתפקוד הרשות.
"הטעמים לכך נעוצים הן בחשיבות הגלומה בחופש הביטוי והעיתונות, והן בכך שהרשות הציבורית ועובדיה, ובכלל זה השופטים, אמורים לבצע את תפקידם כנדרש גם בהינתן ביקורת ציבורית על עבודתם וכתבות בעיתון המבקרות את התנהלותם. אשר לביקורת לגיטימית, אך מובן הוא כי אין לראות בה גורם לפגיעה בתפקוד הרשות. ההנחה היא כי ביקורת מעין זו אף עשויה להביא לשיפור בפעילות הרשות. אשר לביקורת שאינה מבוססת, ההתמודדות עימה צריך שתעשה באמצעים דוגמת שימוש בדוברות והסברה, ולא באמצעות הימנעות מגילוי מידע והסתרתו".
המידע, כך נפסק, יימסר לכתבת "דה-מרקר" עד ל-1 בספטמבר 2011. נוסף לכך חויב מנהל בתי-המשפט בהוצאות בסך 20 אלף שקל.
43366-03-10