עסקים כרגיל

לפני שניגש לחדשות היום, ומאחר שכשמדובר בעיתונים ממילא אלו חדשות אתמול, הנה כמה שאלות לא פתורות בנוגע לראיון ארוך וחגיגי בן שבעה עמודים עם שר האוצר יאיר לפיד שהתפרסם בערב החג במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".

1. מדוע כמראיינת של ראש מפלגה ושר אוצר נבחרה כתבת המתמחה במגזין ולא עיתונאים כלכליים ופוליטיים שיוכלו להציג למרואיין שאלות בתחום מקצועו הנוכחי ולהקשות עליו אם יענה תשובות מתחמקות?

2. מדוע ראיון עם אדם המכהן בתפקיד שר האוצר של מדינת ישראל מקודם באמצעות טיזרים המבטיחים כי אותו אדם יספר על בתו הלוקה באוטיזם?

3. מדוע השאלה הפותחת את הראיון, כמו גם שאלות נוספות בהמשכו, מעניקות לשר האוצר של מדינת ישראל מקום נרחב להגיגים על חיי הרגש שלו?

4. מדוע המראיינת מקדישה מקום לתיאורים מפורטים של שר האוצר של מדינת ישראל כאחד העם, אחד מאיתנו, אחד שהשררה לא שינתה אותו והוא רק נהיה יותר ויותר ישראלי כמוני וכמוך, ומנגד גבר-גבר, ידען שמעטים דומים לו, בעל לב זהב, אמיץ ונכון תמיד להקרבה?

יאיר לפיד לא מתגעגע. מתוך שער מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", ערב ראש השנה התשע"ה

מי שמצוי אפילו מעט בעסקי העיתונות יגחך בוודאי למקרא השאלות הללו ודומות להן שאפשר היה להמשיך לחבר. הקידום האגרסיבי והמוטה ב"ידיעות אחרונות" של דמויות נבחרות משדות הפוליטיקה, הבידור ומה שביניהם הפך בשנים האחרונות בוטה יותר ויותר; הסנסציונליזם והעיתונות הצהובה היו שם תמיד. אבל אולי דווקא כשהתנהלות רקובה הופכת כמעט לשגרה, היא גם נעשית שקופה. אולי דווקא אז יש עניין מיוחד להצביע עליה, רגע לפני שתהיה למציאות היחידה.

"אני לא מתגעגע לרגע לחיים הקודמים ואני גם לא אחזור אליהם" הוא הציטוט של לפיד שנבחר כמוטו לראיון (הוא מעטר את שער המוסף ואת הכפולה הפותחת של הכתבה עצמה). האמת היא שלפיד מעולם לא עזב את הבניין.

התקציב

נחזור להווה, ונישאר עם לפיד, שהציג אתמול את עיקרי תקציב 2015 כפי שהוסכמו על-ידיו ועל-ידי ראש הממשלה ערב ראש השנה העברי. לפיד, שבתמונות נראה כרגיל כשהוא מציג פרצוף זחוח עד להתפקע, סובל היום מעיתונות שונה מעט מזו שזכה לה ב"ידיעות" רק לפני ימים אחדים.

"תקציב המדינה ל-2015, שעיקריו הוצגו אתמול, מצליח לעשות את הבלתי אפשרי: גם לתת תוספת תקציבית עצומה למערכת הביטחון, גם לתת תוספות גדולות לתקציבי המשרדים האזרחיים וגם לשמור על מצגת של תקציב אחראי ומאוזן – אין העלאות מסים, אין קיצוצים, הגירעון גבוה אבל לא כזה שיכניס את מדינת ישראל למשבר. הכל טוב וכולם מרוצים", כותבת מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר", "רק שזהו מצג שווא זמני. בפועל, היכולת לשרת את כל החזיתות בו-זמנית היא תוצאה של העדר בחירה. התקציב הזה מתעלם מהצורך לקבוע סדר עדיפויות – במקום לבחור, עושים את הכל בו-זמנית, ומגלגלים את הבעיות לשנה הבאה".

כותרות הידיעות בעמודים 2–7 של "דה-מרקר": "ח"כים על התקציב: 'לפיד ייזכר כממציא ז'אנר הכלכלה הבדיונית'", "תקציב 2015 – נטול מנועי צמיחה או שינויים מבניים"; "לאן נעלמו התחייבויות האוצר לעובדי המגזר הציבורי, תעש ורשות השידור?"; "ההחלטות הקשות נדחו לשנה הבאה"; "כלכלנים: 'הציון לנתניהו ולפיד – נכשל" (שלמה מעוז, יוסי יונה, אבי בן-בסט); "עלות טיסת נתניהו לארה"ב – 1.4 מיליון דולר"; "התקציב 'החברתי' של לפיד: ועדת העוני מתמסמסת וזכאי הדיור הציבורי נפגעים"; "הפערים הגדולים לא מעניינים את השרים".

"התקציב של נתניהו ולפיד דוחה את הבעיות לשנה הבאה", קובעת בפשטות הכותרת הראשית של העיתון הכלכלי. "התקציב מתעלם מהוצאות במיליארדי שקלים שהממשלה התחייבה להן, ומניח כי התוספת לתקציב הביטחון תהיה חד-פעמית", מתרה כותרת המשנה. גם הכותרת הראשית של "כלכליסט" מדגישה כי "מספרי התקציב שהציג שר האוצר לא מתחברים". "שר האוצר הצהיר שתקציב 2015 יגדל ב-8 מיליארד שקל לפי חוק התקציב – אך המספרים שהציג אתמול הצביעו על תוספת של 13 מיליארד שקל", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של עמרי מילמן.

כותרות הידיעות בעמודים 2–6 של "כלכליסט": "איפה מצא לפיד עוד 5 מיליארד שקל לתקציב"; "שר האוצר מפזר הצהרות שווא על תוספת לתקציבים חברתיים"; "גם הפעם אין תקווה בתקציב"; "תעריף החשמל יירד, אבל לא בזכות לפיד"; "מערכת הבריאות תקבל תוספת של 2.8 מיליארד שקל, רובה צפוי לכסות את גרעונות בתי-החולים והקופות"; "האוצר הציג תוספת, המשרדים בונים על סכום גדול יותר"; "משרד התחבורה – רוב תוכניות העבודה לא ייפגעו, חלק מהפרויקטים יידחו"; "הפרשת החברות הממשלתיות חוזרת, לא ברור מי ירצה אותן"; "מי הבטיח לביטחון עוד תקציב 'ככל שיידרש' במהלך השנה"; "סלומינסקי: 'מאיפה יגיע הכסף?'".

ב"גלובס", שם מתנהל כבר זמן-מה חילוף תפקידים מסורתיים עם "דה-מרקר" בנוגע ליחס לאוצר, מציגים את התקציב דרך עיניו של השר ("לפיד: אם מע"מ 0% לא יעבור – הממשלה תתפורר", נכתב בכותרת הראשית), אך במאמרים עצמם אבי טמקין ("שר האוצר לפיד הוא אדם לא רלבנטי למדיניות התקציבית בישראל") ודרור מרמור ("אפילו פעם אחת לא טרח שר האוצר ויו"ר קבינט הדיור, יאיר לפיד, לענות למבקרי תוכנית מע"מ אפס") לא חוסכים מלפיד את שבט ביקורתם.

ב"ידיעות אחרונות" אין זכר לדיווח בנוגע לתקציב המדינה, והוא נדחק כולו למוסף הכלכלי. שער "ממון" עוסק בפיאסקו החשבונאי של האוצר ("טעות במספר", לשון הכותרת), ומקדיש מקום מרכזי להסבר של פקידיו: "רגע של מבוכה: בכירי האוצר נתפסו לא מוכנים במסיבת עיתונאים כאשר התברר שיש עודף הוצאות של 5 מיליארד שקל בתקציב. אחר-כך הסבירו: 'ההסכמות היו בדיוק בערב החג, ובחג לא עבדנו'". בפונט שמן יותר נכתב על השער, על גבי תמונתו של שר האוצר: "לפיד: 'אם התקציב הקודם היה תקציב של משבר, התקציב הנוכחי הוא תקציב של תקווה והבטחה'".

"המספרים מסתדרים, הבטיחו אתמול ראשי האוצר. תנו לנו יומיים, ניפגש פעם נוספת ונסביר הכל. או בעברית: עבדנו בחיפזון כי שר האוצר רצה לנצל את זה שראש הממשלה לא בארץ, וזה מה שיצא. האמת הכואבת היא שגם בפעם הבאה המספרים לא יסתדרו, כי פשוט אי-אפשר לרבע את המעגל", נכתב מנגד בתמצית טורו של אמנון אטד על שער "כלכליסט".

ובקיצור

"לפיד מפזר הבטחות" היא הכותרת הראשית של "יתד נאמן", הנפוץ ביומונים החרדיים (כותרת הגג: "במסגרת מלחמתו בסקרים ובניסיון לצבור אהדה ציבורית").

הקו הכחול הדק

כל העיתונים מדווחים בשעריהם על פרישתו של ניצב נוסף ממשטרת ישראל, הרביעי במספר בשנה האחרונה, כפי שמצוין על שער "הארץ", העיתון היחיד המציג גישה ביקורתית אגרסיבית ואקטיבית בסיקורו את המשטרה. "מקורבי הניצב: נרמז לו שמנסים למצוא עליו חומר מכפיש כדי להשפיע על המירוץ לתפקיד המפכ"ל", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של יניב קובוביץ וניר חסון על שער העיתון בנוגע להחלטת הניצב, מפקד מחוז ירושלים יוסי פריינטי.

בנימין נתניהו ויצחק אהרונוביץ' מעניקים למפכ"ל יוחנן דנינו את דרגות רב-הניצב, 1.5.11 (צילום: קובי גדעון)

"התפוררות" היא כותרת טור הפרשנות של אמיר זוהר ב"מעריב": "סגל הפיקוד הבכיר הנוכחי, המבוסס על קליקת בוגרי המחוזות דרום ומרכז על כל תחלואיה ושערוריותיה, מסיים את דרכו בטונים צורמים", הוא קובע. ב"ידיעות אחרונות" זו הכותרת הראשית: "טלטלה במשטרה. ניצב בכיר  נוסף הודיע: לא רוצה להתמודד". "זה לא הבלגן וההשמצות שעושים את המירוץ בעייתי", כותבת אריאלה רינגל-הופמן את האמת הפשוטה והבהירה שפרשנים רבים משרתים כדי להסתיר ולעוות, "אלו השלדים שבארונם של חלק מהמתמודדים".

עוד כותרת ראשית

"משרד הפנים ממשיך לזמן מבקשי מקלט לחולות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "המדינה מתעלמת מפסיקת בג"ץ", מזכירה כותרת הגג.

נאום הגבר

"ערב נאומו באו"ם, נתניהו נועד עם קרי ותקף בחריפות את עבאס", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "הערב באו"ם: תשובת נתניהו", נכתב בכותרת ברצועה במעלה שער "ידיעות אחרונות". "היום: 'נאום האמת' של ראש הממשלה בעצרת האו"ם", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".

"האם גם נאומו של נתניהו הערב בפני באי העצרת יצליח להיכנס לדפי ההיסטוריה?", שואלת כותרת סקירתו ההיסטורית של אריק בנדר ב"מעריב" את הנאומים המפורסמים שנישאו בבית האומות-המאוחדות. בעוד מבחן הסבירויות מציע כי התשובה לשאלה תהיה שלילית, הרי שביקום מקביל, שבו "ישראל היום" הוא עיתון, הנאום נכנס להיסטוריה עוד לפני שנישא. "צה"ל – הצבא המוסרי בעולם", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, סקופ עולמי – ציטוט ראשון מהנאום. כותרת המשנה לראשית מספקת טיזר (גריין), ראש הממשלה "מבטיח", כך מוסרים ב"ישראל היום", "נאום חד כתער".

אם התעמולה הפלסטינית כפי שהיא מתגלמת בנאומים כמו זה שנשא באו"ם אבו-מאזן נדמית לרוב כפארסה (של שקרים והגזמות), הרי שהתעמולה הישראלית כפי שהיא מוגשת לציבור הישראלי על-ידי בטאון הלשכה היא פארודיה – כפי שהיטיב ללכוד בעטו המושחז אורן פרסיקו, כאן באתר. הקריאה מומלצת.

פינת הטוקבק

באופן מעניין, וכפי שהודגם כאן לא אחת, הסיקור הנרצע למסרי לשכת ראש הממשלה שמגיש "ישראל היום" לקוראיו המזדמנים מעורר לא פעם ביקורת מימין דווקא – עדות לאופיו הא-אידיאולוגי של הביטאון או אולי לאופיו של הימין, או לשניהם. כך הקביעה הנחרצת שבראש שער החינמון סוחטת מגולשי דף הפייסבוק שלו קריאות תרעומת דווקא:

דף הפייסבוק של "ישראל היום", היום

כותרת משנה

במדור הדעות של "מעריב" נכתב בכותרת המשנה למאמרו של רן אדליסט כי "נאום אבו-מאזן באו"ם מתריס, אך המהות מוכרת: דרישה למדינה פלסטינית על בסיס קווי 67', עם לוחות זמנים קבועים. אלא שנאום התגובה הצפוי של נתניהו יתעסק בכותרות, ולא בבעיות עצמן". זה המקום לציין כי כותרות לא רק שאינן זהות עם הדבר עצמו, אלא עלולות כלל לא לייצג אותו. גם בסקירה מן השבוע שעבר הזכרתי כאן כותרת למאמר של אדליסט ב"מעריב", ולאחר הפרסום הכותב העיר לי כי היא לאו דווקא משקפת את המאמר. הנה, אם כן, התיקון: לדבריו, בעוד שבכותרת נכתב כי "הגעת הצוללת אח"י-תנין היא עוד התפרעות תקציבית חסרת קשר לאיומים עתידיים", "במאמר עצמו ברור כי הצוללת היא חלק מתורת לחימה מושכלת, וההתפרעות התקציבית קשורה רק להזמנת שתי צוללות נוספות".

האלפיון העליון

"אחרי שהצהיר כי הוא מוותר על שכרו בתפקיד יו"ר אי.די.בי-פיתוח עד להשלמת הסדר החוב, אהרון פוגל דורש כעת לקבל תשלום חד-פעמי עבור ארבעת החודשים שבהם כיהן בתפקיד", מדווחת כותרת על שער "כלכליסט" המפנה לדיווח של גולן חזני. "החינם של אהרון פוגל עולה 700 אלף שקל", לשון הכותרת.

למי שהחמיץ

חלק מהמודעה ב"גלריה"

ב"גלריה" של "הארץ" מתפרסמת מודעה בתשלום מטעם הקאמרטה הישראלית ובה תמליל ביקורת על קונצרט שכתב חגי חיטרון ופורסמה באתר העיתון. מתחת לטקסט במודעה נכתב: "ביקורת זו פורסמה, כלשונה, באתר האינטרנט של 'הארץ' לצד ביקורות על אירועים מוזיקליים נוספים של הקאמרטה וגופים אחרים. לצערנו לא מצאה מערכת העיתון מקום לתת הזדמנות גם למי שאיננו מנוי על האתר לקרוא את הביקורות. אנחנו מפרסמים את הביקורת בתשלום, מתוך תקווה שמערכת העיתון תבין שרבים מבין קוראי המהדורה המודפסת, שאינם מנויים בתשלום על האתר או אינם מסתדרים כל-כך עם האינטרנט, זכאים אף הם לקרוא את הביקורות – בין אם הן טובות או רעות".

הביקורת, שבמקרה או שלא במקרה היא דווקא טובה ולא רעה, דווקא כן מתפרסמת בעיתון המודפס. למעשה היא מופיעה, מלה במלה, בעמוד שלאחר זה שבו מתפרסמת המודעה, כתוכן מערכתי. האם בקאמרטה נחפזו שלא לצורך, או שבעיתון מיהרו להדפיס את הטור כדי להפוך את המודעה למגוחכת?

עושים לביתם

כתבת השער של מוסף התיירות "מסלול" של "ידיעות אחרונות" (למנויים בלבד) היא אוסף רשמיה החיוביים של כתבת העיתון מרים קוץ מטיול שערכה באלסקה יחד עם ילדיה התאומים (תמונת שלושתם אף מעטרת את הכתבה). בפתח הכתבה נוקבת קוץ בשמם של חברת טיולים ומדריך טיולים שבהם נעזרה, לדבריה, לצורך הכנת הטיול. קוץ, או עורכיה, אינם מסבירים לקוראים אם החברה מימנה את הטיול או העניקה את שירותיה בחינם או בהנחה תמורת החשיפה העיתונאית – אם לאו.

בעמוד הלפני אחרון של קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה שיווקית על כנס שיווקי של המגזין לצעירים של קבוצת "ידיעות אחרונות" וחברת אופנה.

במוסף היומי "24 שעות" ממשיכה להתפרסם בעמוד הראשון פינת התוכן השיווקי של משרד החינוך, הממומנת על-ידיכם, אזרחי המדינה.

ענייני תקשורת

"מסמך פנימי של ערוץ 10 מציג: כך נוכל לשרוד, גם בשוק של 3 ערוצים מסחריים", נכתב בהפניה בשער "גלובס" לטקסט של לי-אור אברבך.

במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" מציעים כתבה מעניינת, גם אם חסרת חידוש, על מוסד חילופי הזוגות. ההחלטות העריכתיות שסביב פרסום הכתבה, הסבירה לגמרי מכל בחינה אחרת, מסגירות את האופי המעפן של העוסקים במלאכה, שילוב של סליז ופוריטניות, חרמנות ואין-אונות – החל מההחלטה לקבוע את הכתבה ככתבת השער של המוסף והמשך בהפניה שלשונה "מחקר חדש טוען שמסיבות חילופי זוגות הן דווקא אמצעי יעיל לשמור על הנישואים. שלחנו את גיל קורוטקי לבדוק מקרוב, אבל ממש מקרוב, אם זה נכון". כלומר, סקס – אבל נישואים. מהוגן, אבל שלחנו את הכתבת שלנו לבדוק מקרוב. ממש קרוב. ממש אפשר לחוש את הבל הפה של רון ירון על האוזן, מעבר לכתף. קרוב. קרוב קרוב.

עוד ב"ידיעות אחרונות": דיווח שזוכה גם להפניה בשער ("כבר אין לאן לברוח: עכשיו גם האוויר מסרטן") מלמד כי שאיפת אוויר מזוהם עלולה לגרום לסרטן. רשמו לפניכם.

במדור החדשות של "גלריה" מקדישים ידיעה (היה מתאים לכתוב כאן "ידיעה שלמה") להתבטאות של שחקן הקולנוע ויגו מורטנסן (מכירים?), שאמר: "ישראל מפעילה טרור כלפי פלסטינים". הכותבת, נירית אנדרמן, לא מוסרת מה אמר מורטנסן על תקציב 2015 או על החילופים הצפויים במשרד הפנים.

הערה בלשנית קצרה: בתקופת החגים מתרבים עוד יותר הפסבדו-דיווחים על פעילויות צדקה כאלו ואחרות בעיתונים החרדיים. עיתון "המודיע" מודיע על "התעוררות בקרב מחזיקי קופת רבי מאיר בעל הנס 'שומרי החומות' להעברת תרומותיהם". הרב ראובן מרגליות העיר לפני שנים כי אין כל אזכור במקורות לרבי מאיר בעל הנס, וכי קרוב לוודאי שמדובר בפתיחה שגויה שהשתרשה, של ראשי תיבות שהיו במקור ונשמטו, ושמשמעותן המקורית היתה קופת רבי משה בן נחמן (הרמב"ן).