מוות שאינו קוריוז
בשער האחורי של "מעריב" מתפרסמות הבוקר שתי ידיעות קוריוז על ערבים ומקנה. בידיעה המרכזית מדווח אורי בינדר על תיש בשם עמאר, השייך לסמי אבו-ג'עמע, תושב ערערה שבנגב. באופן יוצא מגדר הרגיל, לתיש עמאר גדל עטין המפיק חלב. לדברי אבו-ג'עמע, סקרנים מכל רחבי המדינה באים ומבקשים לשתות מחלב התיש, שעל-פי האמונה ניחן בסגולות לפתרון בעיות פריון. תצלום נלווה [ללא קרדיט] מראה את אבו-ג'עמע חולב את התיש עמאר בסוף-השבוע.
לצד הדיווח על התיש בעל עטין החלב, מדווח רימון מרג'ייה כי תושב חאן-יונס בעזה (שמו אינו נזכר) נהרג במהלך סוף-השבוע לאחר שהכבש שלו נגח בו וגרם לו להתקף לב. מרג'ייה מדווח כי לפי בתי-החולים בעזה, עוד כ-60 מתושבי הרצועה נפצעו בימים האחרונים במהלך נסיונות השתלטות על חיות שעמדו לפני שחיטה, וזאת לרגל חג הקורבן (לא נמסר מספר החיות שנהרגו בעזה בסוף-השבוע).
"שבעה פלסטינים חמושים הרוגים, שמונה פלסטינים פצועים; חייל ושלושה אזרחים (עובדים זרים) פצועים", מסכמת עמירה הס ב"הארץ" את חשבון הדמים של בני-האדם בשבוע שעבר, לאחר עוד סבב של ירי דו-צדדי באזור עזה-ישראל. "אוצ'ה (משרד התיאום של האו"ם לפעילויות הומניטריות) מדווח על עוד הרוג (בלי שם): תושב בית-חאנון בצפון הרצועה שנהרג מרקטה פלסטינית. אלו תמיד הקורבנות הנסתרים, התת-מדווחים".
עיקר טורה של הס מוקדש לקורבן נסתר נוסף, פהמי אבו-ריאש, שאף על מותו לא דווח בתקשורת הישראלית. דייג, בן 22, נשוי לפטמה, אב לסאלח, תינוק בן שנה וארבעה חודשים. לפי דובר צה"ל, המנוח התקרב יחד עם חשודים נוספים לגדר הביטחון ונורה במהלך נוהל מעצר חשוד, לאחר שלא שעה לפקודה לעצור. לפי בן דודו, הוא, המנוח ואחיו של המנוח נכנסו לים עם רשתות כדי לדוג דגי בורי, והתקדמו לכיוון הגבול יחד עם תנועת הדגים. כשמונה חיילים שהתפרשו על תל מדרום לגבול צעקו משהו לא ברור וירו מיד, אומר הבן דוד. אבו-ריאש נפצע, ואחיו החל לשאת אותו אל מחוץ למים. החיילים ירו שוב ופגעו באחיו, שנפצע והתעלף. אבו-ריאש מת, אחיו סובל משיתוק חלקי.
אדם מת מירי כוחות צה"ל, דייג תמים או לכל היותר חשוד, ואף מלה על כך בעיתונות הישראלית. עדות נוספת לפשיטת הרגל המקצועית של התקשורת במדינה. לו היה נהרג מנגיחת כבש, היה לפהמי אבו-ריאש סיכוי טוב יותר לעניין את עורכי העיתונים בישראל, שמעדיפים לדווח על קוריוזים במקום לעשות את עבודתם נאמנה.
בליץ
ה"ניו-יורק טיימס" הביע הבוקר, במאמר המערכת שלו, תמיכה בברק אובמה כמועמד בבחירות לנשיאות ארה"ב. בישראל עיתונים אינם נוהגים לאמץ באופן רשמי מועמד או רשימה לפני הבחירות לכנסת. באופן לא רשמי הגיוס בעד ונגד בוטה, ההטיה ברורה והקוראים יכולים לבחור בין עיתון שמתפקד ככלי שרת של לשכת ראש הממשלה לבין שלושה עיתונים אופוזיציוניים במידה משתנה של התרסה. גם הבוקר מתמקדים כל העיתונים בסוגיות פנים-פוליטיות, עסקניות, פרסונליות, שבינן לבין אידיאולוגיה, עמדות וחזון אין דבר.
ב"ידיעות אחרונות" מסקרים גם את ההבדלים בין עמדות הליכוד וישראל-ביתנו בשלל תחומים, אך זאת אך ורק במטרה לקעקע את האיחוד בין שתי הרשימות. "הארץ" בולט לטובה עם מדור חדש – "אזעקת אמת" – שנועד לבדוק את אמיתות ההכרזות של פוליטיקאים. רויטל חובל וחיים לוינסון בוחנים במדור הראשון שלל הצהרות לא מדויקות של יאיר לפיד ואחת של יובל שטייניץ.
חריגה חיובית נוספת אפשר למצוא ב"דה-מרקר", שם מוקדשת הכפולה הפותחת לראיון שערכו מירב ארלוזורוב וסיון קלינגבייל עם יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ'. הראיון מוקדש ברובו לנושאי חברה וכלכלה ומבקש להבהיר את עמדתה של יחימוביץ' בשלל סוגיות מתחומים אלה. לצד הראיון מתפרסמת מסגרת מאת ארלוזורוב ובה תיקונים לכמה מהצהרות יחימוביץ', כך שהקוראים לא יצטרכו להמתין לניתוח דבריה במדור "אזעקת אמת".
אולם אלה, כאמור, החריגים.
שלושת עיתוני האופוזיציה מדווחים הבוקר בהבלטה, כל אחד לפי יכולתו וסגנונו, על התנגדות פנימית בליכוד לאיחוד עם ישראל-ביתנו. הבוטה מכולם, כרגיל, הוא "ידיעות אחרונות". בעמוד השער תצלום של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן ("איווט", כפי שעדיין מכנה אותו ראש הממשלה) מפנים גב למצלמה ופוסעים יחדיו אל מחוץ לבמה, כאילו היו אהוד אולמרט דקה אחרי הודעת ההתפטרות. הכותרת הראשית מדווחת על "סערה בליכוד". רוב כותרת המשנה לראשית מוקדשת להתנגדות, מבוכה וזעם בליכוד פנימה. הכותרת בכפולה הפותחת חד-משמעית: "הסכם רע לליכוד", ציטוט הנתון בין מרכאות, שלפי גוף הידיעה [יובל קרני] יצא מפי השר דן מרידור.
לפי דיווחו של קרני, כמחצית מהשרים מתנגדים להסכם האיחוד עם ישראל-ביתנו, שיובא לאישור ועידת הליכוד מחר, או לכל הפחות מתלבטים ביחס להסכם שגובש (בכותרת הגג לכפולת העמודים נכתב כי כמחצית מתנגדים). יחד עימם מתנגדים גם חברי-כנסת ופעילי שטח שחוששים כי ההסכם יזיק למפלגה. כמה מהשרים והפעילים שמתנגדים מצוטטים בשמם או בעילום שם. לפי קרני, ראש הממשלה "דאג לשלוח לאמצעי התקשורת שרים שהביעו את תמיכתם בהסכם – אך מאחורי הקלעים הוא מודע למצב הסבוך", ועל כן פתח ב"בליץ של טלפונים לפעילים מרכזיים ולראשי רשויות, במטרה לרכך את ההתנגדות בשטח".
בשער "מעריב" נדחקת התנגדות שרי הליכוד להסכם לפינה הימנית תחתונה, אך מרבית הכפולה הפותחת מוקדשת לכך. "שרים בליכוד: 'נתניהו הימר על עתידנו בשביל עצמו'", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית, מאת מזל מועלם. ידיעה נוספת, מאת שלום ירושלמי וניר ארנון, מוקדשת להתנגדות פעילי השטח בליכוד להסכם האיחוד.
"ניכר כי נתניהו ואנשיו הופתעו מעוצמת ההתנגדות", כותבת מועלם ומדווחת כי לא רק נתניהו הגיב בבליץ טלפונים, גם אביגדור ליברמן התקשר אתמול לפעילים מרכזיים בליכוד שהוא מכיר מתקופתו בתנועה, כדי לעודד אותם לתמוך בהסכם. מועלם מספרת עוד על מידת ההתנגדות והחששות של הליכודניקים, אך להבדיל מקרני, גם מדווחת כי על-פי ההערכות, נתניהו יצליח בסופו של דבר לזכות מחר ברוב הנדרש בוועידת הליכוד כדי לאשר את ההסכם.
"התנגדות עזה בליכוד לאיחוד הרשימות; נתניהו וליברמן במאמץ למנוע מפלה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". יהונתן ליס מדווח על המהלכים בתוך הליכוד, מצטט גם תומכים באיחוד (ח"כ זאב אלקין) וגם את המתנגד הבולט, השר מיקי איתן, שבין היתר מעריך כי הסיכוי למנוע את אישור ההסכם נמוך. טור פרשנות נלווה, מאת יוסי ורטר, מקבל את הכותרת האפוקליפטית "הבית בוער", ציטוט מפי אחד מבכירי הליכוד (בדיחה נדושה: אולי הסערה מהכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" תעזור בכיבוי). הבכיר המצוטט אמר לוורטר גם כך: "יש ריח של חומר נפץ באוויר. מצביעים רבים, נאמנים, שתמיד היו איתנו, אמרו לנו: לדבר הזה אין לנו כוונה להצביע".
לפי שער "ישראל היום", נדמה כי מערכת העיתון לא הצליחה לתקשר במהלך סוף-השבוע עם אנשי השטח של מפלגת הליכוד וכמה מבכיריה. לא "סערה" ואפילו לא שבר ענן. אוושה קלה לכל היותר. קולות ההתנגדות בליכוד, שמועצמים ביתר העיתונים עד לאזהרה כי "הבית בוער", לא מקבלים אפילו רמז בשער עיתון זה. סליחה, תיקון: בשער "ישראל היום" יש רמז: כותרת המשנה נפתחת בבשורה כי "ההכרזה על האיחוד בימין ממשיכה להכות גלים". אך המשך כותרת המשנה מבהיר כי הגלים נעים מן הליכוד החוצה. ההתייחסות היחידה לתמורה בליכוד נוגעת לדיווח כי הכלכלן שלמה מעוז מצטרף למפלגה (התשובה החברתית של נתניהו לפרישת כחלון, מוסבר בעיתונים האחרים). תצלום של מעוז הוא התצלום הגדול ביותר הבוקר בשער העיתון, מתחת לכותרת הראשית החמקנית: "אחרי המפץ – תזוזות".
"פינקלשטיין חוזה: '45 מנדטים'", נכתב בכותרת שבראש הכפולה הפותחת בעיתון זה. באותה מידה שהכותרת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" ("הסכם רע לליכוד") נועדה ללבות את ההתנגדות להסכם בקרב חברי ועידת הליכוד, כך הכותרת על פינקלשטיין ב"ישראל היום" נועדה להרגיעם. "[פינקלשטיין] לקח סיכון", כותב ורטר ב"הארץ": "אם הסקרים שיתפרסמו בתקשורת החל מהערב יצביעו על מספרים נמוכים יותר, בקידומת 3, הדבר יטיל צל נוסף על המחשבה והמקצועיות שעמדו בבסיס המיזוג הזה".
הידיעה המרכזית ב"ישראל היום", מאת מתי טוכפלד ויעל ברנובסקי, מציינת אמנם כי ניכרת התנגדות מסוימת בקרב אנשי הליכוד, כמו גם בקרב כמה מהשרים, אך מבהירה כי ההסכם עתיד לעבור ברוב גדול. עיקרה מוקדש לציטוטים מפי היועץ פינקלשטיין, כפי שמסר אמש ל"חדשות 2", ומפי שר החוץ אביגדור ליברמן, כפי שמסר במסיבת עיתונאים שקיים. לידיעה נלווים תצלומים של נתניהו וליברמן כשפניהם למצלמה, וכן תצלום של "הסטיקר שילווה את הקמפיין". "הכוח להנהיג", נכתב בו.
במדור הדעות של "הארץ" קורא אמיר אורן לקוראי המדור לא להצביע לרשימה המשותפת הליכוד-ביתנו, על אף שרובם, סביר להניח, אינם שוקלים זאת. "ליברמן יהיה שר הביטחון", חוזה אורן, ואחר-כך יגיע גם לתפקיד ראש הממשלה, ואת זאת יש למנוע. באותו מדור מביע גם גדעון לוי התנגדות לאיחוד בין נתניהו לליברמן. "ביום חמישי בערב נפל דבר בישראל", כותב לוי. "זה לא הימין שאוחד, זה לא ליברמן שהולבן – ביום הזה אמרו שני הבוסים של הפוליטיקה הישראלית שכל מה שהם חפצים בו הוא עוד כוח". לדבריו, "הכוח ששניים אלו מתאווים אליו איננו כוח נגד אויב חיצוני", אלא כוח ה"מכוון אל הבית פנימה. [...] הם רוצים בעוד 'משילות' [...] כדי לרסק את המיעוטים הפוליטיים, הרעיוניים ובעיקר האתניים. [...] כך מדבר הפשיזם".
אגב, לוי מגדיר את המסרים של הליכוד-ביתנו "פשיסטיים" על סמך הנאומים שנשאו שני המנהיגים לפני שיצאו באופן רשמי עם הסיסמה "הכוח להנהיג". נזכיר כי בשנת 1999 פתח בנימין נתניהו, אז ראש ממשלה, את מסע הבחירות שלו עם הסיסמה "רק נתניהו. מנהיג חזק לעם חזק". בעקבות ביקורת ציבורית על הסיסמה, הוחלט לשנות את הנוסח ל"מנהיג חזק לעתיד ישראל". אבל זה היה מזמן. באותה מערכת בחירות נתניהו גם טרח להוציא סטיקר שהזכיר את "השלום".
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמים שני מאמרים המנגחים את האיחוד בין הליכוד לישראל-ביתנו. סבר פלוצקר כותב כי נתניהו וליברמן "לא מחפשים דרך לשפר את המשילות בביצועי הממשלה; הם מחפשים דרך לשלוט במדינה באמצעות מפלגה אחת", וטלי בן-עובדיה מוסיפה טור קצר שבו היא מבקרת את ראש הממשלה ושר החוץ ("מר היסטריה חבר לאדון הרס"). גם ב"מעריב" נותנים במה למבקרים (שמואל הולנדר ולילך סיגן).
"החתירה ליצירת גושים פוליטיים גדולים רצויה", כותב מנגד דן מרגלית ב"ישראל היום". בהמשך טורו כותב מרגלית כי "הסיפור החם" של היממה האחרונה במערכת הפוליטית הוא כי "הסכם נתניהו-ליברמן הגביר את תיאבונו של אהוד אולמרט להתייצב בזירה". לפי הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד, שכותב באותו עיתון, ההסכם בין נתניהו לליברמן דווקא "מקטין דרמטית את הסיכוי שאולמרט יתמודד".
טוכפלד נמצא הבוקר במיעוט. ב"מעריב" מדווחים מזל מועלם ויוסי אלי כי "גוברים הסיכויים שראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, יחזור לחיים הפוליטיים בעקבות האיחוד בין הליכוד לישראל-ביתנו". הם מבססים את המידע הזה על הערכתם של "בכירים בקדימה ששוחחו עימו בסוף-השבוע". לפי דיווחם, "בשיחות סגורות שקיים בסוף-השבוע אמר ראש הממשלה לשעבר כי במצב החדש שנוצר, 'חייבים להציב אלטרנטיבה לשלטון נתניהו-ליברמן'".
בשולי סיקור הבחירות
א. זו הפעם השנייה שמפלגתו של יאיר לפיד, עד לאחרונה בעל טור בולט ב"ידיעות אחרונות", מצרפת לשורותיה מועמד חדש וזוכה ליתר תשומת לב מהעיתונים שאינם "ידיעות אחרונות". בפעם שעברה היה זה יעקב פרי (סיון איזסקו מדווח ב"דה-מרקר" כי על-פי הערכות, פרי יקבל "מענק פרישה מיוחד" בסך מאות אלפי שקלים, על אף שהסכם ההעסקה עימו אינו כולל זאת). הבוקר בולט ההבדל בסיקור ההצטרפות הצפויה של הרב שי פירון למפלגת יש-עתיד. ידיעה נאה בעמ' 4 של "מעריב", ידיעה בולטת בעמ' 5 של "ישראל היום", ואילו ב"ידיעות אחרונות" מבזק קצר בלבד.
היום אמור לפיד להכריז באופן רשמי על הצטרפותו של הרב פירון והעמדתו במקום שני במפלגה. ל"ידיעות אחרונות" תהיה מחר הזדמנות נוספת לכבד את הטאלנט לשעבר בסיקור מפרגן, להוכיח כי העיתון מסקר את מערכת הבחירות ללא משוא פנים או לעורר תהיות באשר לסיבות להידרדרות היחסים בין משפחת מוזס ללפיד, איש-איש לפי ראות עיניו.
ב. לפני שבועיים הודיע מנחם בן לקוראיו כי בבחירות הקרובות יצביע לבית-היהודי (או ישראל-ביתנו). הבוקר הוא מזכיר בטורו הקבוע ב"מעריב" את ההודעה הקודמת (אף כי טוען שהיא ניתנה לפני שבוע) ומעדכן את קוראיו כי בעקבות מחמאה שקיבל מיאיר לפיד, הוא נוטה כעת להצביע לרשימתו.
שני דברים שונים
"מה שכתוב בכתבה ומה שאומרים נתוני הסקר, שנערך על-ידי חברת דיאלוג, בהזמנת 'קרן ישראלה גולדבלום' – הם שני דברים שונים", כותב יהודה בן-מאיר במאמר המתפרסם במדור הדעות של "הארץ". בן-מאיר מתייחס לכתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר תחת הכותרת הראשית "רוב הישראלים תומכים במשטר אפרטהייד בארץ" (באתר האינטרנט הכותרת היתה שונה).
אחרי שבן-דרור ימיני ביקר בחריפות את הכתבה הזו של "הארץ" במדורו ב"מעריב" ביום שישי האחרון, נראה מאמרו של בן-מאיר מתון, על אף שהוא מצביע על אותם הכשלים בדיוק.
בתחתית עמ' 5 של "הארץ" מתפרסמת "הבהרה" ולפיה הניסוח של הכותרת הראשית "לא שיקף במדויק את ממצאי הסקר של חברת דיאלוג. השאלה שעליה השיבו רוב משתתפי המדגם בשלילה לא התייחסה למצב העכשווי, אלא למצב היפותטי בעתיד: 'אם ישראל תספח את שטחי יהודה ושומרון, האם לדעתך צריך להעניק ל-2.5 מיליון פלסטינים זכות הצבעה לכנסת?'". ליתר הטענות של ימיני ובן-מאיר אין התייחסות בהבהרת המערכת.
ענייני תקשורת
אתרי ה"ניו-יורק טיימס" באנגלית ובסינית נחסמו בסין, בעקבות דיווח על הון עצום בסך 2.7 מיליארד דולר שצבר ראש ממשלת סין, כך מדווח ["ניו-יורק טיימס" וסוכנויות הידיעות] ב"דה-מרקר". כמו כן נחסמה הגישה לאתר ה-BBC, בעקבות בקשה של כתב הרשת לקבל תגובה לדיווח. "אני מאוד גאה בפרסום", מצוטט מו"ל ה"ניו-יורק טיימס" ארתור סולצברגר בידיעה מאת רחל בית-אריה ב"כלכליסט". לדבריו, בימים האחרונים קיים מגעים עם נציגי הממשל הסיני שניסו למנוע את הפרסום.
צבי בראל מדווח ב"הארץ" על "רשת התעמולה החשאית של המהפכנים הסורים".
אהרון לפידות, סגן עורך "ישראל היום" ומי שאחראי על תחום הניו-מדיה בעיתון, חתום על מאמר בעיתונו ובו מסקנותיו מביקור שערך יחד עם חברים ב"ישראל היום" בשורה של מערכות עיתונים מרכזיים בארה"ב.
"סגירת החשבונות של גידי רף, יוצר הסדרה 'חטופים', עם אריאנה מלמד, מבקרת הטלוויזיה של ynet, היא מעשה נואל וראוי לכל גינוי", כותבת שהם סמיט במדור הדעות של "הארץ". לדבריה, "על הבחירה לשים את האמירה המכוערת דווקא בפיה היפה של מילי אביטל – היפה והרזה – דווקא רצוי להתעכב, למחות, ולהתעצב. [...] מה שלא ראינו עד כה, ולפחות מן הבחינה הזאת יצרה 'חטופים' חידוש, היה שימוש באשה כבכלי נשק, כבאקדח המופנה כלפי רעותה".