איתנים מתגלגל
פרשן "הארץ" אמיר אורן עומד הבוקר על הבדל קטן אך משמעותי בין הודעת ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על פתיחת השלב הקרקעי במבצע "צוק איתן" לבין הודעת צה"ל.
"בהודעת נתניהו נאמר שהוא ויעלון 'הנחו את צה"ל לפתוח הלילה בפעולה קרקעית כדי לפגוע במנהרות טרור החודרות מרצועת עזה לשטח ישראל. במנהרת טרור כזאת חדרו לפנות בוקר מחבלי חמאס' וכו'", כותב אורן. "צה"ל, לעומתם, נזהר שלא להטעות. דוברו הסתפק, כמטרת המבצע הקרקעי, ב'פעולה ממוקדת לסיכול תשתיות טרור'. המונח 'מנהרה' אינו נזכר כלל בהודעת דובר צה"ל".
מדוע אורן טוען כי נתניהו הטעה בהודעתו? משום שההחלטה על הנחיית כוחות צה"ל לפלוש קרקעית לרצועת עזה התקבלה יומיים לפני אירוע המנהרה שעליו נסמך נתניהו בהודעתו.
מיד בהמשך מוסיף אורן: "ייתכן שנתניהו בחר בניסוח המטעה כדי להרגיע את הממשל האמריקאי, החושש שמבצע קרקעי יגדיל את ההרג וההרס בקרב האוכלוסייה האזרחית בעזה. אבל הטעיה כזו, יחד עם ההכנות הגלויות ביממה האחרונה להעצמת הפשיטה המשוריינת על עזה, מדיפות ריח של 'איתנים מתגלגל', האורנים של לבנון בגלגול דרומי".
שני הטבלואידים הנפוצים בישראל, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", מהדהדים את גרסת ראש הממשלה למבצע הקרקעי, זו המתמקדת במנהרות חמאס, ולא את גרסת צה"ל.
"ציידי המנהרות", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על רקע תצלום (דובר צה"ל) של "לוחמי צה"ל בחיפוש אחר מנהרות בעזה". "ישראל היום" בוטה אף יותר. "מרחיבים את המבצע נגד מנהרות האויב", לשון הכותרת הראשית של עיתון זה, מעל ארבעה תצלומים (דובר צה"ל) של "האויב התת-קרקעי". גם בגיליון הקודם של העיתון הוקדשה הכותרת הראשית למסגור המבצע בהקשר של מנהרות חמאס. הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מוקדשת רובה ככולה לתצלומים נוספים (דובר צה"ל) של "האויב שמתחת לקרקע", כולל כיתוב התצלום "מהאדמה תיפתח הרעה".
הפרשן הצבאי של "ישראל היום", יואב לימור, כותב על המבצע לאיתור מנהרות התקיפה של חמאס ומעריך כי בימים הקרובים יגובש הסכם הפסקת אש. לימור אינו כותב על האפשרות שהמבצע הקרקעי יעבור לשלב שני, משמעותי יותר. עמיתו מ"ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, כותב אף הוא על המבצע לאיתור המנהרות, ומבקש מכל הנוגעים בדבר לאפשר לצה"ל לבצע את פעולתו בלי לחצים מיותרים. עם זאת, פישמן מציין כי "השלב השני בלחימה – זה שנועד בעיקר להגביר את הלחץ בחזית המדינית – יכול לכלול הכנסת כוחות נוספים כדי להרחיב את אזור החיץ, או אפילו פעולה דרמטית יותר". פרשן "הארץ" עמוס הראל מזכיר גם הוא את האפשרות להרחבת המבצע הקרקעי והעמקתו. במהלך הלילה הודיע דובר צה"ל על הרחבת המבצע הקרקעי. המלה "מנהרות" שוב לא הוזכרה.
דובר צה"ל מודיע
בעוד שכותרות "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מתמקדות בפעולת צה"ל לאיתור מנהרות תקיפה, והכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת להרוגים בשני הצדדים ("חמישה חיילים וכמאה פלסטינים נהרגו בקרבות ברצועה") – הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת לאירוע שגבה אתמול את מותם של שני חיילי צה"ל. "המחבלים יצאו מהמנהרות ופתחו באש קטלנית", נכתב בלב שער עיתון זה. כותרת ראשית דומה ובוטה אף יותר ניתן למצוא בעיתון החרדי "הפלס", שם נכתב: "הטרוריסטים יצאו מהמנהרה, ירו טיל שהרג שני חיילים, ונמלטו לשטח הרצועה".
"בשוך הלחימה, זו תקרית שהצבא יצטרך לתחקר היטב", קובע עמוס הראל ב"הארץ". "מדוע הגיעו קצינים לגדר, בעיצומה של לחימה, בלא רכב ממוגן ירי וכנראה גם בלא חיפוי של טנק? האם ההתנהלות בשטח תאמה את הנסיבות המבצעיות?". אמיר אורן מוסיף בטור פרי עטו: "צה"ל העדיף לתאר את האירוע במונחים חיוביים, כסיכול של פיגוע המוני שתוכנן לפגוע ביעד צבאי או אזרחי, אבל המציאות שמאחורי השבחים מדאיגה מאוד".
יוסי יהושוע, הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות", כותב דברים דומים בכפולה השנייה של העיתון. "צה"ל יצטרך להסביר איך חדרו באור יום תשעה מחבלים במנהרה כ-300 מטרים בתוך שטח ישראל מבלי שנחשפו. הם יכולים היו לתקוף את קיבוץ בארי, אך לבסוף בחרו לתקוף כוח בירי נ"ט מרחוק. בהיתקלות נהרגו חייל וקצין. אך הכישלון הוא לא רק בעצם החדירה, אלא גם בעובדה שהכוח הצליח לחזור לרצועה כמעט בשלמותו – מלבד הרוג אחד".
ב"ישראל היום", לעומת זאת, אין מקום לביקורת ישירה על הצבא. הכתבת הצבאית לילך שובל מדווחת על התקרית בלקוניות, תוך מתן פתחון פה לעמדה הצבאית הרשמית ("בצה"ל ציינו כי ההיתקלות של המחבלים עם הכוח, שהגיע לשם במקרה למטרות סיור ותצפית, מנעה פיגוע חמור יותר באחד היישובים באזור"). הפרשן הצבאי יואב לימור, שממנו היה ניתן לצפות למסגור ביקורתי יותר של האירוע, אינו עומד במשימה. או, אם תרצו, עומד במשימה שהוטלה עליו ומדברר אף הוא את צה"ל: "למרות המחיר הכבד של האירוע הזה, תוצאותיו היו עלולות להיות קשות בהרבה".
לשתות תה בתור לבית-המטבחיים
בעמ' 12 של "ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח מתורגם מאת מאוריציו מולינרי, שליח העיתון האיטלקי "לה-סטמפה" לעזה. בניגוד למה שהיה אולי ניתן לצפות, חלק נכבד מהדיווח של מולינרי מוקדש לפעולות הצבאיות של ישראל לאיתור והרס מנהרות באזור הגבול, מידע שעליו ממילא מדווח בהרחבה לקוראי "ידיעות אחרונות" על-ידי הכתבים המצויים בישראל.
עם זאת, מולינרי מקדיש גם כמה שורות לתיאור חייהם של תושבי הרצועה. לדבריו, יש הבדל ניכר בין אזורי הקרבות המובהקים לבין אזורים הנמצאים מעט יותר בעומק הרצועה, שם "נשים עורכות קניות, גברים שותים בנחת תה, וילדים מובילים עגלות עמוסות סחורה".
חאן-יונס, 19.7.14 (צילום: עבד רחים ח'טיב)
שלוש הפסקאות האחרונות בדיווח של מולינרי מוקדשות לתיאור חייהם של תושבי מחנה הפליטים ג'באליה. הכתב האיטלקי מתאר "מציאות סוריאליסטית לחלוטין". "הרחובות מלאים, בשווקים מוכרים פירות, קבוצות אנשים נפגשות ומדברות [...] איש לא מדבר על הפלישה הקרקעית של ישראל. התחושה היא שאתה נמצא במציאות מקבילה".
התיאור הזה שונה מאוד מתיאורים שיצאו עד כה מעזה, ולפיהם האזרחים חיים בחשש מתמיד לחייהם. "אני עדיין נאבקת בצורך לשתף כאן באין-ספור השיחות שלי עם חברים וחברות בעזה, כדי לתעד מה זה לחכות לתורך בבית-המטבחיים", כותבת הבוקר עמירה הס בטורה הקבוע שב"הארץ". נראה שאם כבר נגזר על העזתים לחכות לתורם בבית-המטבחיים, הם מעדיפים להעביר את הזמן בשתיית תה בנחת.
בידיעה נפרדת, שעליה חתומים הס וג'קי חורי, נמנים כמה מהאזרחים העזתים שנהרגו במהלך סוף-השבוע מירי כוחות ישראל. הס וחורי מדווחים על הרג בני משפחה בבית-חאנון ועל הרג בני משפחה אחרת בכפר-נאסר, ועל הרג בני משפחה ליד מסגד ועל הרג 9 אזרחים בחאן-יונס. "יותר ממאה פלסטינים נהרגו בעזה מאז הכניסה הקרקעית, רבים מהם אזרחים", נכתב בכותרת הידיעה. "יותר משליש מתושבי הרצועה מנותקים מאספקת החשמל לאחר שקווי חשמל נפגעו מהאש", נכתב בגוף הידיעה. "השאר נתונים במשטר הרגיל של אספקה וניתוק החשמל לסירוגין מדי יום".
"נמאס לי לשקר לעצמי כאילו גם מרחוק, בשיחות טלפון אין-סופיות, אני יכולה לאסוף את המידע כדי לכתוב מה שכותבים עיתונאים שנמצאים שם", כותבת הס בטורה. "ממילא זהו מידע שחשוב לקומץ קטן מבין הקוראים בעברית. הם מחפשים ומוצאים אותו באתרי חדשות ובערוצי טלוויזיה לא ישראליים".
הס אולי משקרת לעצמה כי היא יכולה לעשות עבודה עיתונאית ראויה בלי להיות בשטח עזה; מולינרי ו"ידיעות אחרונות" עלולים להטעות את קוראיהם. על אף שהעיתונאי האיטלקי נמצא בעזה, תמונת המצב שהוא מעביר שונה מאוד מזו שעולה מרוב כלי התקשורת הבינלאומיים המחזיקים כתב ברצועה. מעניין עד כמה הדגשים בדיווח של מולינרי שמתפרסם הבוקר ב"ידיעות אחרונות" נובעים מהחלטותיו העיתונאיות העצמאיות וכמה מהם עוצבו וגובשו בחדר המערכת של העיתון, הרחק מרצועת עזה.
מה הלאה?
"ישראל צריכה לחתור להפסקת אש, כשהיא מעניקה לחמאס הישג בתחום שיפור רווחת האוכלוסייה, פרנסתה וחופש התנועה", נכתב במאמר המערכת של "הארץ".
"אם הם ממשיכים לירות – כי אז עד לכינון הפסקת האש אפשר שהצעד הנכון הוא לחפש פגיעה ישירה בהנהגת חמאס המסתתרת באימה במוסדות הומניטריים כבית-חולים וכמוסד של אונר"א", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום".
"חיסול שלטון חמאס הוא תנאי להסדר של פשרה עם הפלסטינים", כותב סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות".
"לא לכיבוש הרצועה, לא למינוי מושל צבאי, לא למיטוט חמאס. לא אנחנו נקבע לפלסטינים איזה מטורף בדיוק ישלוט עליהם", כותב בן כספית ב"מעריב". "כן להנחתת מכה קשה, יצירתית, נועזת, על הלב של חמאס. לא על שיפולי עזה, ולא על פאתי עזה. על עזה".
"קשה לחיות בעזה בימים אלה, אבל לא מספיק קשה כדי שהירי עלינו ייפסק", כותב גלעד שרון ב"ידיעות אחרונות". "[...] משגר של רקטה בתוך שכונה הוא מטרה קטנה מדי, שתשכב השכונה כולה. האזרחים שם צריכים לדעת אם יורים להם מהשכונה, כדאי להם למנוע זאת או לברוח, כי לא תהיה שכונה. לא יהיו חשמל ולא דלק – שממה".
אפשר לקרוא להם "בוגדים"
"זועבי הפגינה נגד המבצע; 'אי-אפשר לקרוא לה ח"כ'". זו הכותרת שמתנוססת בראש עמ' 25 של "ישראל היום" הבוקר. מהכותרת אפשר להבין שלחבר-כנסת אסור להפגין נגד מבצע שעורך צה"ל.
בפנים הידיעה מפורטים מעשי זועבי, שמהווים עילה לכאורה להדחתה מהכנסת. כתבי העיתון מדווחים כי לטענת שוטרים, זועבי תקפה אותם במהלך הפגנה בחיפה (היא טוענת שהם תקפו אותה). עוד מוזכר כי במהלך סוף-השבוע זועבי התראיינה לרשת אל-ג'זירה ודיברה בגנות המבצע: "העורף הישראלי חלש וחושש מאבידות בנפש. הוא הופתע מיכולות חמאס לשגר טילים לתל-אביב". לפי הדיווח, "בחמאס מיהרו לשבח אותה ואמרו כי 'זועבי היא פלשתינית גאה והלוואי שכל הפוליטיקאים הערבים ינהגו כמוה'".
ח"כ חנין זועבי בהפגנה בחיפה, 18.7.14 (צילום: פלאש 90)
עוד מדווח בידיעה כי השר אביגדור ליברמן אמר שיפעל לפסילת "מפלגת הבוגדים של בל"ד". השר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ, הכריז: "אני לא יודע אם אפשר לקרוא לה ולזחאלקה ח"כים" (גם ח"כ ג'מאל זחאלקה השתתף בהפגנה נגד המבצע). "בוגדים", מכל מקום, מתברר שאפשר לקרוא להם.
אם כבר שוללים מחברי-כנסת את תוארם, אולי כדאי באותה הזדמנות לבדוק אם אפשר לשלול את הרישיון של "יתד נאמן" להוציא עיתון. הכותרת הראשית של עיתון זה הבוקר קוראת: "התנגדות עזה ברצועה". כדי להתהדר במשחק מלים בראש עמוד השער לא בחלו עורכי העיתון בכותרת זדונית, שעלולה לזרוע מורך לב בקרב חיילי צה"ל החרדים.
מובן שלפי הסטנדרטים של שר החוץ והשר לבטחון פנים, את רישיון ההוצאה לאור של "הארץ" היה צריך לשלול מזמן. הנה כך כותב עליו הבוקר אמנון לורד ב"מקור ראשון": "עיתון 'הארץ' עוסק אך ורק בדמורליזציה ובערבוב השכל של האליטה הישראלית כדי לשלול מהקוראים שלו כל יכולת לראות תמונה ברורה של בהירות מוסרית".
ובינתיים, ביהדות
"עצם העובדה שחמאס דחה את הצעת הפסקת האש – למרות שהוא ניצב בעמדה מושפלת בה הוא מוכה וחבול כפי שלא היה אי-פעם – יש בה כדי להוכיח לאחרוני הספקנים כי יד ההשגחה העליונה היא המובילה את הדברים, וכי המערכה הנטושה כאן מכל עבר מתנהלת הרחק מהקריה ומהבור שבה", נכתב במאמר המערכת של "המבשר".
מבצע "אלף למטה", התשובה החרדית ל"צוק איתן". עיתון "המבשר", 20.7.14
בעומק העיתון מכריז "המבשר" על מבצע "אלף למטה", שבמהלכו "ירוכזו שמות פרטיים של אנשי כוחות הביטחון, ואנשים המבקשים להצטרף יקבלו על עצמם להתפלל להצלחתו של כל אחד באופן אישי ופרטי. המתפללים יזכירו את שמו ושם אמו של הלוחם לאוי"ט [לאורך ימים טובים], עבורו הם מתפללים, שיזכה לחזור הביתה בסיום המבצע בריא ושלם בגופו ונפשו".
לפי מאמר המערכת של "הפלס", המלחמה בעזה נובעת מחטאי היהודים.
עושים לביתם
לצד הדיווחים על הלחימה, ממשיכים להתפרסם שיתופי הפעולה המסחריים של "ידיעות אחרונות" עם גורמים מממנים שונים. הפינה הקבועה של הקרן-לידידות שבכפולה הפותחת של מוסף "24 שעות", שבה מתראיין מדי בוקר גמלאי על חייו וחיבתו למדינת ישראל, התאימה את עצמה למצב הבטחוני. "מה את עושה כשאת שומעת אזעקה?", נשאלת המרואיינת הבוקר, ובהמשך היא מתבקשת להעביר "מסר לחיילים".
עמוד שלם בעומק המוסף, שהיה אמור להיות מוקדש לקייטנת הקיץ של משרד החינוך, מוקדש הבוקר בעיקרו למתנדבי משרד החינוך שמסייעים לילדי הדרום במקלטים.
התצלום המרכזי במדור הרכילות של צחי קומה, אחד העמודים הנצפים ביותר בכל גיליון של "ידיעות אחרונות", מציג את השחקן עופר שכטר. בעקבות גניבת מחשבו האישי, מדווח קומה, "הצטייד" השחקן במחשב חדש. בתצלום נראה שכטר נושא קופסה ושקית מטעם יצרן המחשב החדש שלו. בשני המקרים הלוגו של יצרן המחשב מופנה לעדשת המצלמה.
הפרסום הסמוי הוא אמנם מעשה עיתונאי מגונה, אבל אפשר להסתכל על זה גם ככה: ביום שבו "ידיעות אחרונות" יוותר על הפרסום הסמוי בגלל מלחמה, ביום שבו ישנה את שגרת יומו ויתעקש על תוכן מערכתי טהור בלבד, נדע שחמאס כבר ניצח.
ענייני תקשורת
לרגל תחילת השלב הקרקעי במבצע "צוק איתן" מציע "ידיעות אחרונות" לקוראיו פוסטר של מפת הלחימה. הכפולה המרכזית של קונטרס החדשות, שעליה מודפסת מפה של הרצועה וסביבתה עם תנועות הכוחות, כמו מזמינה את הקורא לתלוש אותה מהעיתון ולתלות על הקיר.
בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" נחנך מדור חדש, "ד"ש מעזה", שבמסגרתו מוסרים מילואימניקים המוצבים בגבול עזה דרישת שלום לאהוביהם.