הדרך השלישית

כל העיתונים מדווחים בכותרותיהם הראשיות על פלישה קרקעית של צה"ל לרצועת עזה. "צה"ל החל בפעולה קרקעית רחבה בעזה", נכתב בזו של "הארץ". "מאמש: מתקפה קרקעית של צה"ל בעזה", נכתב בזו של "מקור ראשון". "בתוך עזה" היא הכותרת הטבלואידית של "ידיעות אחרונות". "מעריב" מצטט את ראש הממשלה בנימין נתניהו בכותרת הראשית: "נשיב את השקט". "ישראל היום" אינו מספק ציטוט ישיר של ראש הממשלה, אך כן דואג להדהד את המסר הממעיט שלו בנוגע למטרות המבצע: "מתקפה קרקעית לחיסול המנהרות", נכתב בכותרת הראשית של החינמון.

"לא אכפת לי מה יעשו. מצדי שיהרסו את עזה ויפתחו לי שביל לים או שיעשו שלום – רק שיפתרו את הבעיה", נכתב בכותרת מוסף "יומן" של "מקור ראשון", ציטוט של "תושבת עוטף עזה, השבוע". נדמה שאין חולק כי לבעיית עזה יש שני פתרונות וחצי. הפתרון האחד הוא כיבוש עזה, השני הוא עשיית שלום עימה. שניהם אינם באים בחשבון על-ידי אף אדם שמסוגל להוציאם לפועל. חצי הפתרון האחר הוא "ניהול המשבר", המשכת הסטטוס-קוו של אלימות מתמשכת ופרצי מלחמה.

הלוויית ילד ממשפחת שייבר, שנהרג בהפצצת צה"ל בעזה, 17.7.14 (צילום: עימאד נאסר)

למרות זאת, התקשורת בכללותה ממשיכה לעסוק ללא הרף בשני הפתרונות הלא ישימים והלא קבילים, ומתעקשת להתנהל באופן הפוך מזה שמציע חצי הפתרון שבחרה ההנהגה המקומית, ולו בשל האופן שבו היא מתמקדת כל כולה בסבבי הקרב, שנהפכו לשגרה בכל מקום מחוץ לאולפנים ולמערכות.

הנה כך למשל נכתב בעיתוני היום: "בין אזעקה ליירוט בשבוע האחרון, נעלמו כמעט לחלוטין מהשיח הציבורי לא מעט משברים שמחכים לפרוץ ברגע שהאש תדעך", כותב גד פרץ במוסף "G" של "גלובס" (פרץ כותב על עסק הביש בדואר ישראל). "בתוך כל ההתרחשויות הבטחוניות והמדיניות סביב מבצע 'צוק איתן', התקשורת לא מצאה זמן ומקום לעקוב אחר הפעילות השוטפת של הכנסת, זאת שאינה קשורה למבצע הצבאי או להשלכותיו הפוליטיות", כותב זאב קם ב"מקור ראשון". זו אינה גזירת גורל, אבל לעיתונות נוח להתנהל בצורה שבה היא מתנהלת, ולתחזק את מלחמת התדמיות שמאחורי המלחמה.

"חמאס אינו סתם אויב, חמאס הוא פשע נגד האנושות, חרפת האסלאם וחרפת הפלסטינים. אבל לרוע המזל, ישראל אינה יכולה לחסל אותו", כותב יואב קרני במוסף "G". כל הפרשנים מסכימים כי ראש הממשלה נתניהו נקלע לפער הזה בדיוק, ושם נגרסת תדמיתו הפוליטית. מובן שאין לנתניהו להלין אלא על עצמו – הוא מי שהזין אותה תדמית באש הפתרון שהוא עצמו מסרב לספק כעת.

קורבן אחר של הפער הזה הוא החינמון "ישראל היום". העיתון שמסביר כעת לקוראיו כי זו "מלחמה מסוג אחר", וכי מטרתה המוגבלת והמוזרה היא "חיסול המנהרות", הוא אותו עיתון שאך לפני כמה ימים, ובמשך שנים, מפמפם אג'נדה אחרת לגמרי, רהבתנית ותוקפנית. כעת, כשהדברים מגיעים למבחן, הוא נתקף חרדת ביצוע ונצמד לפיתולים בדף המסרים של הלשכה. פובליציסטים מטעם עצמם דוגמת דרור אידר צווחים מדי שבוע מעל דפי החינמון כי הוא השופר שלו חיכה הימין שנות דור, מול גדודי התקשורת הסמולנית. אם נדרשה עוד הוכחה כי "ישראל היום" אינו ביטאון אידיאולוגי או עיתון ימני, אלא מכשיר ציני בידיו של פוליטיקאי יחיד, מבצע "צוק איתן" סיפק אותה.

עם קשה עורף

"עם כל הכבוד לכיפת-ברזל, ויש בהחלט הרבה כבוד, עושה רושם שהמנצחת הגדולה באמת של השבוע האחרון היא ההיענות המופתית של הציבור הישראלי להוראה לתפוס מחסה במרחבים המוגנים. בלעדיה, הרקטות שכיפת-ברזל אינה מיירטת, ויש הרבה מאות כאלה, היו גובות מחיר דמים", כותב אורי חודי במוסף "G" של "גלובס".

הסברה

"לפעמים צריך להסתפק בידיעה שאנחנו צודקים, ולקוות שנוסיף לצדוק, גם אם הידיעה הזו היא אינה בת-תרגום", כותב יואב קרני ב"גלובס".

להילחם לכם

מודעה בעיתון הקנאים החרדי "הפלס" לתרומות ל"קרן להצלת התורה", למאבק בגיוס לצה"ל, 18.7.14

"השם ילחם לכם – מלחמת הניסים תשע"ד", שער מוסף "יתד נאמן"

"כחלק ממזימת ממשלת הזדון", נכתב בכותרת גג לצד הסטמפה האדומה-לבנה "חשיפה" על שער "יתד נאמן", "יוזמה חדשה ומסוכנת: הצבא מקים 'גדוד חרדי קרבי' בניסיון ללכוד בחורי ישיבה תמימים" (יחיאל סבר). "רבנים ומחנכים מביעים דאגה עמוקה מפני הנסיונות לניצול מצב החירום כדי ליצור תקדימים מסוכנים ולפרוץ פרצות בעולם התורה והיראה", נכתב בכותרת על שער "הפלס". "תגובות קשות על הודעה תקשורתית שפירסם המרכז הרפואי 'מעייני הישועה' בב"ב, לפיה בעת הצורך בכוח אדם 'יגויסו אברכים ובחורים' מישיבה סמוכה" (י' שכטר). בידיעה אחרת, לא חתומה, נכתב כי "בימים האחרונים מצטברות עדויות רבות על נסיונות הסתה ושכנוע של בני תורה להתגייס רח"ל, במסווה כזה או אחר". בסוף הידיעה מצורפים מספר חשבון בנק לתרומות ל"קרן להצלת התורה", ובקשה להתגייס למימון המלחמה בגיוס.

התנתקות

סבב הלחימה הנוכחי היה הזדמנות נוספת למתקפה מימין על תוכנית ההתנתקות, שטופטפה בעיתונים הרלבנטיים בימים האחרונים. היום מקדיש עורך מוסף "צדק" של "מקור ראשון", יהודה יפרח, את ראש טורו ל"לקט ציטוטים מפסק הדין של שופטי בג"ץ בעתירה נגד תוכנית ההתנתקות. החלום ושברו". שופטי בג"ץ מצטטים מדברי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בין היתר כי "ההתנתקות תחזק את ישראל באחיזתה בשטח החיוני לקיומנו ותזכה בברכתם של קרובים ורחוקים, תפחית איבה, תפרוץ חרם ומצור ותקדם אותנו בדרך השלום עם הפלשתינים ושאר שכנינו".

לקט ציטוטים בשבח תוכנית ההתנתקות בבטאון מועצת-יש"ע, יולי 2014

לעומת המדינה, כותבים השופטים, "טוענים העותרים כי תוכנית ההתנתקות תעודד את אויבי ישראל אשר יגיעו למסקנה כי הטרור הצליח, ואיום הטרור על ישראל יגדל; היא תגדיל את הסיכון הבטחוני ליישובים הישראליים הסמוכים לשטח המפונה; היא לא תקטין את החיכוך בין כוחות הצבא לבין האוכלוסייה הפלסטינית, שכן הפינוי יאפשר חידוש תשתיות הטרור ויצריך כניסה מחודשת של הצבא לשטח המפונה במאבק נגד המחבלים.

"אנו מתבקשים על-ידי העותרים", מצטט עוד יפרח מפסק הדין, "שלא לסמוך על המומחים הבטחוניים של המדינה [...] החזקה פועלת לטובת הסתמכות על מומחי הביטחון מטעם המדינה, אשר עליהם מוטלת האחריות להגשמת מדיניות הביטחון". העתירה נדחתה, כמובן וכידוע, והציטוטים אכן מאלפים על רקע האירועים האחרונים, אולם מה שעוד מעניין בהקשר זה הוא הביקורת הסמויה על בג"ץ שלא התערב בהחלטת הממשלה – מכיוון מי שחרתו על דגלם את האיבה ל"אקטיביזם שיפוטי".

ליברמן לסימה קדמון: לא נשארתי יום אחד בממשלת ההתנתקות. המציאות: שרון פיטר אותו. קדמון, עאלק כתבת פוליטית, לא זוכרת, לא בודקת, לא מתקנת.

— ygurvitz (@ygurvitz) July 18, 2014

בעמוד העוקב מתייחס הכתב בכנסת זאב קם לדיונים ביום שלישי האחרון בכנסת במלאות תשע שנים להתנתקות. "מי שהדהים את הנוכחים היה סגן ראש השב"כ לשעבר, יצחק אילן, שסיפר לחברי-הכנסת כיצד השב"כ הזהיר מראש את הדרג המדיני מההשלכות הבטחוניות של נטישת רצועת עזה", הוא כותב. "[...] משפט הסיום של סגן ראש השב"כ לשעבר נתפס בעיני חלק מחברי הוועדה כמדאיג במיוחד. 'השב"כ הזהיר מראש על מה שיקרה', הדגיש אילן. 'הדרג המדיני שמע והחליט מה שהחליט'".

במוסף "דיוקן" של העיתון מקדיש גם חגי סגל חלק מטורו לציטוטים של בכירי ממשל וביטחון בתקופת ההתנתקות. למשל: "אתה שואל אותי האם ההתנתקות טובה לביטחון? היא טובה מאוד לביטחון! זה טוב ליהודים. בפירוש, כן. ב-2004 ביקש ממני ראש השב"כ לגבש את עמדת השירות לגבי ההתנתקות [...] ולבסוף התגבש קונסנזוס שההתנתקות טובה ליהודים". המצוטט: "סגן ראש השב"כ עופר דקל בראיון פרישה ערב ההתנתקות" ("ידיעות אחרונות", 12.6.05).

כלכלת מלחמה

"הערכה: נזק של מאות מיליוני שקלים לתעשייה בעקבות הלחימה בעזה", נכתב בכותרת כתבה של יובל אזולאי ב"גלובס". ההערכה, הפסימית, מקורה כמובן במי שידרשו לפצותם על אותו הנזק. "בהתאחדות-התעשיינים מעריכים כי הנזק למפעלים נאמד בכ-354 מיליון שקל – 145 מיליון מתוכם למפעלים באזור הדרום ויישובי עוטף עזה".

שחיתות

איציק וולף כותב במוסף "צדק" על כנס דתי בנושא שחיתות ציבורית. "נחשפו פערים גדולים בנושא בין נציגי העולם התורני לנציגי העולם המשפטי", כותב וולף. "בעוד שהרבנים גילו גמישות וסלחנות מסוימת בנוגע לשחיתות, אנשי המשפט הוקיעו אותה מכל וכל".

שוויון

"הרוב באמת מאמינים שעשירים הם אלה שיוצרים מקומות עבודה. זה בולשיט", נכתב בכותרת ראיון של עומר רבין ב"גלובס". "המיליארדר האמריקאי ניק האנאור, מהמשקיעים הראשונים באמזון, עסוק בימים אלה במסע שכנועים שהעשירים עשירים מדי ושצריך להחזיר את הכוח למעמד הביניים. בראיון ל'גלובס' הוא אומר: 'הטייקונים הם שיפסידו הכי הרבה ברגע שאנשים לא יוכלו לסבול יותר את חוסר השוויון. אז, כשהם יבואו עם הקלשונים וידרשו מהפכה, השינוי יהיה הרבה יותר רדיקלי מזה שאני מציע היום".

זלדה

"ספר הכתבים והציורים של זלדה הוא לא נספח לשירתה, אלא יצירה מסעירה בפני עצמה, שמקומה לצד כתבי ואן-גוך, אמרות ר' נחמן מברסלב ומורי הזן הגדולים", נכתב בכותרת המשנה לביקורת של דרור בורשטיין בפתח המוסף "ספרים" של "הארץ".

עושים לביתם

מוסף "החופש הגדול" המצורף ל"ידיעות אחרונות" כחלק מהסכם תוכן שיווקי עם משרד החינוך

כפולת עמודים במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לפרויקט "משפחה בצמיחה 3 – יוצאים לדרך חדשה", שיתוף הפעולה המסחרי-תוכני המתמשך של העיתון עם בנק הפועלים. את הטקסט, של הכתבת הוותיקה שושנה חן, מלווה טור מאת רונן שטיין, מנהל אגף בנקאות קמעונאית בבנק. הכתבה הבאה במוסף גם היא של חן: "לטגן בלי לשמן".

גם ביום שישי זה מצורף ל"ידיעות אחרונות" מוסף "החופש הגדול", מוצר שהוא פרי שיתוף פעולה מסחרי-תוכני של העיתון עם משרד החינוך בראשות שי פירון (יש-עתיד). מתוך הכותרות על השער: "למה החמאס יורה למרות הפסקת האש" ו"קייטי פרי אכלה ארוחה של פעם בחיים".

ענייני תקשורת

כתב ועורך חדשות החוץ של "ישראל היום" בועז ביסמוט (צילום: "העין השביעית")

פטריק דרהי, איל המדיה הצרפתי-יהודי השולט בחברת הכבלים הישראלית הוט, הקים לפני כשנה ערוץ חדשות בינלאומי המשדר מיפו. דרהי מסרב לאשר כי הוא בעלי הערוץ, והמנכ"ל, פרנק מלול, מציג עצמו כאילו הוא הבעלים. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא הבעייתיות הרגולטוריות שבאחזקה הכפולה: בעלים על תשתית טלוויזיונית השולט גם בתוכן. זו גם הסיבה שבשלה לא אושר לערוץ לשדר בישראל. כעת יוצא דרהי למאבק בניסיון לכופף את החוק ולבטל את האיסור.

אתמול דיווחו אתרי הברנז'ה על הקמפיין הפרסומי, תחת הסיסמה "כיפת הברזל של ישראל בתקשורת הבינלאומית" – ומתברר כי הוא כבר נחל הצלחה במקום אחד לפחות: בעיתון הבית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בועז ביסמוט, עורך וכתב החוץ של העיתון ומעמודי התווך שלו, פירסם אתמול טור תחת הכותרת המקורית: "כיפת הברזל של החדשות". נושא הטור: ערוץ i24news והאופן שבו הוא משמש כיפת הברזל של וכו'. האם ביסמוט פועל כפרילנס בתוך החינמון המעסיק אותו ומנצל את במתו לקידום  מסעות יחסי-ציבור של חברים מצרפת או מעסיקים פוטנציאליים, או אפשרות מעניינת יותר: אדלסון בוחש בערוץ לקראת הקמת פוקס-ניוז ישראלי? נחיה ונראה.

"כיפת ברזל מול התקשורת העולמית", מתוך הקמפיין של ערוץ החדשות i24news, יולי 2014

"כיפת הברזל של החדשות", 17.7.14. בועז ביסמוט מהדהד ב"ישראל היום" את הקמפיין של i24news, ערוץ החדשות של פטריק דרהי

"פגשתי את ח"כ יריב לוין בלובי של ערוץ 10, בדיוק אחרי שהוא 'גורש' מהאולפן", מצטטת חגית מהלא-בן-משה ב"גלובס" דברים שאמר רביב דרוקר בכנס שערך העיתון. "הוא אמר: 'זה ממש לא בסדר שגירשו אותי, אני הולך להרוויח מזה בגדול, אבל חבל לי על ערוץ 10, כי עוד מעט העניין שלכם יגיע אל הכנסת".

רונאל פישר הוא "חבר אמיתי ואדם שמורכבותו גדולה יותר מהניסיון לחסל אותו בטרם משפט", נכתב בכותרת לטורו של רון מיברג במוסף סוף-השבוע של "מעריב". מיברג מלין על כך שהתקשורת שפטה את פישר – שנעצר בחשד לתיווך שוחד אחרי שצולם נוטל מזוודת מזומנים מאלון חסן, שלו הבטיח שיפעל למענו אצל שוטרים מקורבים אליו – בלי שהורשע ובעוד שעומדת לו חזקת החפות.

עופר נמרודי, כותב מיברג, "אשם בבחישת הדנ"א של רבים, כולל שלי ושל רונאל. [...] מה שהשתבש במקרה שלי היה המצפן המוסרי כאשר נלחמתי בחירוף נפש על המוניטין העגום שלו בפרשת האזנות הסתר. השיבוש במקרה של רונאל היה קשה יותר, משום שמיומו הראשון בפרהסיה לא הסתיר את שאיפתו להשאיר אנשים ממוזלים לכאורה כאדם ברוך וכמוני בעשן המפלט שלו. רונאל היה אחראי ישירות להצלחתו הזמנית של נמרודי כמו"ל. 'מעריב' ובעל הבית שלו לא שבו להישגים שהביאו תחקיריו ביום שהחליט שהעיתונות היא פאזה ולא תכלית.

"ניתן אפוא לקבוע כי ערוצי החדשות אחראים במידה רבה לעלייה המופרזת במפלס החרדה, בעיקר באזורים שלא ידעו בעבר ירי, כמו גוש דן והמרכז", כותב אריה זיסמן, הכתב המדיני של "יתד נאמן". "הדוגמה הבולטת ביותר היא ההתעקשות של כל כלי התקשורת (כמעט) לדווח על ירי 'טילים', בשעה שהתחמושת שחמאס יורה לישראל מורכבת מרקטות. טילים הרבה יותר מפחיד, ומכאן הכותרת 'טילים על ישראל'".

בראש מדור הבריאות בעיתון החרדי "הפלס" מתפרסמת ידיעה על "פיתוח ישראלי חדש שמגן משבץ מוחי בעת צנתור". בעיתון לא מסבירים כיצד יפותחו בישראל פיתוחים רפואיים כגון זה אם יתקיים חזונם הקנאי ויהודי הארץ יעסקו בתלמוד תורה בלבד.

ראיון של רענן שקד עם דן שילון זוכה לקידום ממוסף הבידור למגזין השבועי של "ידיעות אחרונות", מ"7 לילות" ל"7 ימים". תוכניתו של שילון משודרת בזכיינית ערוץ 2 רשת.

כותרת המקומון "ידיעות בת-ים" היא "ואז היה 'בום'".