הבחירות לנשיאות: המורשת
"המשטרה בודקת העברת כספים מנניקשווילי לבנו של בן-אליעזר", נכתב בהפניה על שער "כלכליסט". "הבן יריב: 'מעולם לא קיבלתי ממנו כסף'".
הטור הפותח ב"ידיעות אחרונות", הנפרש על פני עמ' 2 כולו, הוא של נחום ברנע, המסכם את הבחירות לנשיאות. הוא כותב על "קמפיין בוטה" שמנע מדליה איציק לעקוף את מאיר שטרית בדרך לסיבוב השני, ומלין על כך ש"השאלה מה טיבו של מועמד, לאן הוא מבקש להוליך אותנו, האם הוא חכם, האם הוא כשיר, לא מעניינת איש" (ב"ידיעות אחרונות", כידוע, מתמקדים בשאלות אלו בסיקור הפוליטי השוטף). "כל בלוגר שצועק 'שחיתות' מתקבל בברכה", נעלב חתן פרס ישראל לעיתונות בשמם של הנחקרים והחשודים, ומזהיר: "ייתכן שנבריח גם את כל האנשים שחרדים לשארית פרטיותם". הנה – רק בשנה האחרונה הפסדנו את אהוד ואת גבי.
בנימין בן-אליעזר, 31.1.13 (צילום: מרים אלסטר)
"ריבלין אף פעם לא הריח מהון ולא היה חבר קבוע בקוקטיילים של ראשי המשק, הבנקים והפוליטיקה. הוא איש צנוע למדי, שמתגורר בדירה ממוצעת בירושלים, לא מוצץ סיגרים או מפצח לובסטרים", כותב גידי וייץ ב"הארץ", "אבל ריבלין עשה שטויות במהלך הקריירה הפוליטית שלו, כאלה שנועדו בעיקרן לרצות קבלני קולות בליכוד כדי שאלה ישמרו מצדם את מעמדו ברשימה לכנסת. במשך שנים היתה קשורה נפשו של רובי לנפשו של 'דודי'נקה', הקבלן דוד אפל, אחד האנשים הרקובים ביותר שהיו כאן, סמל ליחסים המושחתים בין כסף לכוח, שמרצה היום מאסר בפועל לאחר שהורשע במתן שוחד. אפל היה אחד מתומכיו הפוליטיים של ריבלין, ששימש מצדו סייען של הקבלן והיזם במסדרונות השלטון.
"[...] נדמה כי ריבלין לא פעל במקרים האלה ממניעים זדוניים, אלא מהעדר יכולת נפשית להדוף בקשות הזויות ואסורות של אנשים שתרמו ממרצם לקידומו הפוליטי. הוא ביקש להחזיר טובה. ממחר, ריבלין חייב להיפטר מהתכונה הזו ולסגור את שערי בית הנשיא בפני שתדלנים מהצמרת. הוא צריך לומר לא לאלה שיבקשו ממנו להתערב בחנינות, להרים טלפון לאחד מאנשי המפתח כדי לסייע להם בעניין עסקי – או לצרף אותם למשלחת שתטוס לווייטנם או להודו".
"יש אירועים שבהם התהליך שהביא אותם לעולם חשוב יותר מהאירוע עצמו", מסכמת יפה לילך ויסמן ב"גלובס". "עם כל הכבוד למנצח במירוץ לנשיאות, נדמה שיש משהו חשוב הרבה יותר מזהותו: הנורמות החדשות שנקבעו. תהליך הבחירות לנשיאות תרם לדמוקרטיה הישראלית כמעט יותר מכל כהונות הנשיאים עד כה [...] תהליך השיקוף והחקירה שליווה את קמפיין הבחירות לנשיאות השפיע על התוצאה ועוד יהדהד גם במירוצים אחרים ובהתמודדויות עתידיות על תפקידים ציבוריים". הכותרת הקולעת היא "כל צחנה לטובה".
הבחירות לנשיאות: נתניהו
"הקרב על הנשיאות, שעם פרישתו של בנימין בן-אליעזר מהמירוץ איבד לכאורה כל משמעות גושית-רעיונית והפך להתמודדות אישית בלבד, חזר לפתע ביום הבחירות למעמד הישן והמוכר, למערכה שמתנהלת בין שני הגושים, בין ימין לשמאל, אם כי לא בין הקואליציה לאופוזיציה – הקווים שהפרידו בין הקואליציה לאופוזיציה נפרצו", כותבת סופיה רון-מוריה ב"מקור ראשון".
"ריבלין עדיף לנתניהו מאשר פרס", נכתב בכותרת מאמר של אמנון לורד ב"מקור ראשון", המוסיף: "שוב התברר שאביגדור ליברמן ואריה דרעי אינם מסוגלים לספק את הסחורה". ב"גלובס" מונה סטלה קורין-ליבר את כשלונותיו של נתניהו באיוש משרות בכירות: הרמטכ"לות (יואב גלנט), בנק ישראל (יעקב פרנקל), עיריית ירושלים (משה ליאון). "זעם עצום בליכוד על פעילותו של ראש הממשלה נתניהו נגד ריבלין עד לרגע האחרון", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של זאב קם ב"מקור ראשון".
רובי ריבלין (משמאל) צופה במשחק כדורגל בירושלים. לצדו: אהוד אולמרט וחיים יבין, 1985 (צילום: משה שי)
חלקו של נתניהו בכמעט הפסד של ריבלין, הזוכה לכותרות ואזכורים בולטים בעיתונים, נדחק לתוככי טורו של מתי טוכפלד ב"ישראל היום", בעמ' 11. טוכפלד כותב על איבתו של נתניהו לריבלין, וכיתוב התמונה (של נתניהו) הוא "ספג ביקורת בליכוד על כך שלא סייע יותר לריבלין". מעתה אמור: הקמת חמ"ל לטרפוד כהונתו של מועמד היא בגדר "סיוע". כך לפי המילון של העיתון ההוגן והמאוזן "ישראל היום".
הבחירות לנשיאות: החרדים
"מאחורי הקלעים של נצחון ריבלין: כך נקמו החרדים בנתניהו", נכתב בכותרת הידיעה של קם, הידיעה הראשית של "מקור ראשון". "מי שנתנו את הניצחון לנשיא הנבחר היו חברי-הכנסת החרדים, שהחליטו כאיש אחד לתמוך בריבלין בסיבוב השני והוכיחו שוב שיש להם כוח רב בפוליטיקה הישראלית".
"הבחירות לנשיא המדינה לא עומדות בראש מעייניה של הציבוריות החרדית", נכתב במאמר המערכת של "המודיע". "אחרי הכל, לא מדובר בתפקיד ביצועי, לא מדובר בתפקיד שיש לו השלכות מהותיות על הזירה הציבורית, רק במוסד ובתפקיד שעניינו ממלכתי, טקסי וציוני – ועל כן איננו מצויים בתוך העניין. חברי-הכנסת החרדים שהשתתפו בכל השנים בהצבעה על התפקיד עשו את החשבון מה יכול להיות לתועלת המרובה ביותר, שאלו וביררו – וכך הצביעו.
"לבחירה אתמול יש משמעויות נלוות. הבולטת מכולן היא הסוד הגלוי לכל – שראש הממשלה לא רצה בריבלין כנשיא המדינה; והמהלך שהסתיים בניגוד לדעתו, ובהשפעת הסיעות החרדיות, שימש כאקט של מחאה מול מה שהממשלה הרעה שבראשותו עוללה, ועדיין מעוללת, לציבור החרדי בכלל ולקודשי ישראל בפרט".
במגזר
"מע"מ אפס: הקלות גם למי שלא שירת בצבא", נכתב באותיות קטנות ברצועה צרה במיוחד בתחתית שער "מעריב". "950 אלף מי יודע", נכתב על שער "כלכליסט", "גם לא-משרתים יזכו למע"מ 0%, לדירות עד 950 אלף שקל. הרף החדש מתאים ל-15% מהדירות". "לפיד נסוג: יעלה רף הפטור ממע"מ לחרדים וערבים", נכתב על שער "הארץ" ("מתחת לקפל"). ב"ממון" של "ידיעות אחרונות" זו הכותרת הראשית: "הפטור ממע"מ למי שלא שירת עלה ל-950 אלף שקל". המסגור, על השער ובעמ' 2, מחמיא ללפיד ("בשורה מעודדת", "העלה את הרף" – על אף שלפיד למעשה הוריד את הרף). על שער "ידיעות אחרונות" ו"דה-מרקר" אין הפניה לידיעה בנושא.
בעיתונים החרדיים זוכה החלטת לפיד למקום מרכזי, וממוסגרת בכולם כמכה לשר האוצר. ב"המודיע" זו הכותרת הראשית: "[למרות התוכנית המקורית של לפיד להעניק את הטבת המע"מ רק ליוצאי צבא] הציבור החרדי ייהנה מהטבת המע"מ לדירה ראשונה עד 950 אלף שקל". ב"הפלס" נכתב במעלה השער כי "לפיד התקפל". במעלה שער "המבשר" לפיד "נכנע".
לצד קביעתם כי לפיד מוגר, העיתונים החרדיים גם מותחים עליו ביקורת משום שלא ביטל לחלוטין את ההבדל בין מי שמשרתים בצבא לבין מי שאינם. "הערכה: גם בקריטריונים החדשים, מאגר הדירות לזכאים החרדים נותר מצומצם", נכתב ב"המבשר". "למרות קביעת היועמ"ש כי התוכנית כוללת אפליה בלתי סבירה, נמנע לפיד מלבטל את הפער בין המגזרים בתוכניתו, ובחר רק לצמצמו", נכתב ב"הפלס".
יעקב רייניץ מ"המודיע" מציע פרשנות תקשורתית: "לפיד ידע שהתקשורת הכללית תציג אותו באור מגוחך שלא היתה לו ברירה אלא להיכנע לחרדים, ולכן בחר לפרסם את ההודעה על ההטבה לחרדים דווקא אתמול, כשכל התקשורת היתה עסוקה בבחירות לנשיאות ולא היה להם זמן לעסוק בשר המזגזג".
מאמר המערכת של "הפלס" מזכיר לציבור קוראיו כי ההחלטה להעניק את הפטור רק ליוצאי צבא היא מ"מסע הרדיפה" של "ממשלת השטנה" הנלחמים בציבור החרדי ב"אכזריות שיטתית". אבי "השיטה המרושעת", מזכירים שם, הוא ראש הממשלה נתניהו עוד כשהיה שר אוצר בממשלת שרון.
שכר הבכירים
"המערכה על שכר מנהלי הפיננסים בנקודת רתיחה", מכריזה הכותרת הראשית של "כלכליסט". כותרת המשנה מפרטת: "שכרו של מנכ"ל מזרחי-טפחות אושר אתמול ברוב גורף, חרף התנגדותם של שר האוצר והמפקחת על שוק ההון", נכתב בכותרת המשנה. "לפיד נערך ליום שאחרי, ודורש מהגופים המוסדיים להעביר להחלטת ועדת ההשקעות הכרעות בנושא שכר של קולגות. הקרב הבא ייערך סביב בונוס של 2.16 מיליון שקל ליו"ר דיסקונט יוסי בכר, שאנטרופי מתנגדת לו. דייב לובצקי מאי.בי.אי: 'לפיד מנסה להפוך את המוסדיים לרגולטורים".
גם ב"ממון" מתפרסמת היום ידיעה ביקורתית בעניין. "מצפצפים על לפיד: אושר שכרו של מנכ"ל מזרחי-טפחות", נכתב בכותרת הידיעה, של רועי ברגמן. "שר האוצר התבטא נגד תוכנית התגמול בבנק, אך המשקיעים אישרו את עלות שכרו של אלדד פרשר, שעלולה להגיע לכ-6.3 מיליון שקל", נכתב בכותרת המשנה.
הדיווח על העימות בין לפיד למוסדיים נדפס היום ככותרת השער האחורי של "דה-מרקר". סוגיית שכר הבכירים כיכבה כאחד הקמפיינים הראשונים של "דה-מרקר" ("דה-מרקר" המאוחר, אם תרצו), עם הלוגו – והאיור – "החתולים השמנים". המופע האחרון של המושג באתר "דה-מרקר", לפי מנוע החיפוש של האתר, הוא ביוני 2013, במאמר של גיא רולניק, מי שאפשר להניח שגם טבע את המושג, או לפחות הנחיל אותו (בגרסתו העברית; המונח קיים באמריקאית במשמעות צרה יותר). ב"כלכליסט", לעומת זאת, אימצו את הסוגיה ומסקרים אותה באופן תדיר ובולט. כמו שניתן לראות, הנושא הפך טריוויאלי כל-כך שאפילו ב"ידיעות" ניתן לאזכר אותו.
"בראיון איתו", כותבים אורי פסובסקי ומיקי פלד בראיון שהתפרסם ב"כלכליסט" עם הכלכלן תומס פיקטי לפני חודשיים, "פיקטי מדגיש שאף שהזינוק בנתח ההכנסה המגיע לכיסי המנהלים הוא 'תופעה חשובה ביותר', הוא בכל זאת חושב שאת עיקר תשומת הלב יש למקד באי-שוויון בעושר, שהוא נרחב יותר, קיצוני יותר ועוד עלול להחמיר".
דיווח מרצון
"שופרסל תציע פרישה מרצון לעובדים" היא לשון ההפניה על שער "ממון", כמו גם כותרת הידיעה עצמה בעמ' 4, על גל פיטורים בחברת המרכולים הגדולה – וכנראה גם היקרה – בישראל. מי שהיא גם מפרסמת חשובה, בייחוד בעיתוני הטבלואיד. כותרת המשנה לידיעה, של נווית זומר, מבשרת על "תוכנית הבראה".
ב"דה-מרקר" הכותרת הראשית היא "שופרסל מגיבה באיחור להאטה: תיפרד ממאות עובדים ומ-15 סניפים". "הרשת מוציאה לדרך תוכנית התייעלות שכוללת גם הורדת מחירים בסופרמרקטים השכונתיים וקיצוץ בהנחות למועדוני לקוחות. התוכנית כנראה לא תספיק כדי לעצור את הצניחה ברווחי שופרסל – הנחוצים לבעלי השליטה החדשים, אלשטיין ובן-משה.
פרשת הרפז
הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי בטקס קריאת רחוב על שמו באור-יהודה, מרץ 2012 (צילום: יוסי זליגר)
"אשכנזי יגיע שוב לחקירה", נכתב בהפניה על שער "הארץ". "הרמטכ"ל לשעבר ייחקר היום בפרשת הרפז".
בעולם
"חמושים אסלאמיסטיים השתלטו על העיר השנייה בגודלה בעיראק", נכתב בידיעה מתורגמת על שער "הארץ".
סביבה
במדור הדעות של "דה-מרקר" מגנה ראש מינהל התכנון במשרד הפנים, בינת שוורץ, על "החלטת המועצה האזורית לתכנון ובנייה לצמצם את הרכב ועדת המשנה שלה (ולנת"ע) מ-18 חברים ל-13 חברים", כלשונה של שוורץ, ולחתוך החוצה נציגי ארגונים ירוקים. כותרת המאמר היא "אני ירוק, משמע אני מתנגד".
"הקבלן שלומי שוקרון זכה במכרז על קרקע בראשל"צ, לא שילם עליה, וכעבור שבע שנים קיבל מהעירייה פיצוי של 17.4 מיליון שקל", נכתב בהפניה לכתבה של מאיר תורג'מן ועופר פטרסבורג על שער "ממון". "העירייה: במצב שנוצר זהו הפתרון המיטבי", מסתיימת ההפניה.
קפיטליזם צרכני
בכתבת השער של "גלריה" עוסק משה קוטנר בצד הכלכלי של תחום המוזיקה, וכותב על מפיק ואמרגן אמריקאי גדול שהחליט לפנות לתחום המוזיקה האלקטרונית. "רוברט סילרמן הביא אל המוזיקה האלקטרונית קפיטליזם רדיקלי, כזה שבנוי על רעב בלתי נגמר להתרחבות וכיבוש. אין זה מקרי שכשהופיע על שער המגזין 'בילבורד', הכותרת היתה 'מבט על מירוץ החימוש של האי.די.אם'. ככלל, כשמדברים עליו בתקשורת יש נטייה להשתמש בביטויים מיליטריסטיים או של יצורים טורפים מיתולוגיים. פעילותו למשל הוגדרה כ'כיבושים' וחברת אס.אף.אקס כ'מפלצת'", כותב קוטנר.
לרגל שבוע הספר מציע המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" "סיפורים קצרים במיוחד" של סופרים ישראלים עכשוויים מצליחים. בגיליון המיוחד הוחלפה פינת השאלה היומית בטקסט מאת צרויה שלו הכותבת על אירוע המכירות השנתי כמושא כמיהה רומנטי, את פינת התוכן השיווקי הקבועה והמכתבים למערכת מחליפים שירים (קצרים), ומיד לאחר התשבץ והסודוקו לא נדפסים היום מדור הרכילות וחדשות הבידור.
"כשאין לכם מושג מה לקנות לילדים בשבוע הספר" היא אחת הכותרות על שער המוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות".
אחת ההפניות משער "זמנים מודרניים" היא "הנשים הגדולות שהצטלמו בבגדי ים מספרות על התגובות הסוערות". בעמ' 14, תחת הכותרת "מעקב 'זמנים מודרניים'", כותבות שש נשים על "התגובה הכי מעצבנת" ו"התגובה הכי מפרגנת". רק במקרה אחד הטקסט מהסוג השני ארוך מזה מן הסוג הראשון. אחת הנשים כותבת כי "היו גם כמה טלפונים מגברים שאמרו שאני סקסית וגרמו לי להרגיש מוטרדת".
ענייני תקשורת
נתי טוקר כותב ב"דה-מרקר" על דו"ח של חברת הייעוץ עמרב, שליוותה את ועדת לנדס, שהמליצה לסגור את רשות השידור. הממצא המובלט בכותרת הוא אחזקתם של משרדים בחיפה בגודל 600 מ"ר ששיכנו עשרה עובדים בלבד. את הדו"ח המלא ניתן לקרוא במדור "הגנזך" כאן באתר. עוד כותב טוקר כי "בשל ההפסדים הכבדים: דירקטוריון ערוץ 10 יבחן הורדת 'כלבוטק' מהאוויר". ידיעה נוספת היא כי שותפתה של ידיעות-ספרים בהצעה לרכישת רשת הספרים סטימצקי היא חברת המשחקים יצירה.
"מקריות משונה קבעה את זמני השידור של הסרטים על נחמן חיים ביאליק ('מלך היהודים') ומחמוד דרוויש באותו השבוע", כותבת גילי איזיקוביץ בפתח סקירת הטלוויזיה "הערב" במוסף "גלריה" של "הארץ".