העיתון "גלובס" החל לפרסם אתמול את נתוני הרייטינג השבועיים לא רק לפי שיעור הצופים היהודים, אלא גם לפי מספר הצופים בקרב כלל האוכלוסייה.

עד היום נהג העיתון לפרסם מדי שבוע טבלה של עשרת המשדרים הנצפים ביותר בשבוע החולף, כשאלה מדורגים לפי אחוזי הרייטינג בקרב משקי הבית היהודיים. לצד דירוג זה היו מתפרסמות שתי עמודות נוספות עם הנתח (כלומר שיעור הצופים בתוכנית מבין כלל צופי הטלוויזיה) ומספר הצופים בקרב האוכלוסייה היהודית.

הטבלה המעודכנת

החל מאתמול שינה "גלובס" את אחת העמודות בטבלה, ובמקום מספר הצופים בקרב האוכלוסייה היהודית הציב את מספר הצופים בקרב כלל האוכלוסייה, יהודים וערבים, נוצרים ומוסלמים. מדידת שיעור הצפייה לפי משקי בית מובילה לתוצאות מנופחות ומדויקות פחות מאשר מדידה לפי שיעור הצפייה לפי פרטים. מדידה לפי שיעור הצפייה בקרב משקי בית בקרב האוכלוסייה היהודית מעלה עוד יותר את תוצאות הרייטינג ומציגה תמונת מציאות מעוותת. מבחינה זו מדובר בהתקדמות מבורכת.

לי-אור אברבך, כתב המדיה של העיתון ועורך מגזין המדיה "פירמה" של "גלובס", מסביר כי החלטת העיתון נבעה מהרצון להבהיר לציבור הרחב את שיעור הצפייה האמיתי בתוכניות הטלוויזיה בישראל.

לי-אור אברבך (צילום: אורן פרסיקו)

"שוק הרייטינג בישראל מתנהל בין המפרסמים, הקהילה המקצועית, הזכיינים והוועדה למדרוג, על בסיס האחוזים במשקי בית יהודיים. על בסיס זה משלמים. זה מה שנקרא 'נקודה' [נקודת רייטינג], ואת המידע הזה נמשיך לספק לקוראים שלנו, כי זה המידע המקצועי וזה מה שנקרא בישראל 'רייטינג'", אומר אברבך. "עם זאת, כדי לדעת באמת כמה אנשים צפו בשורה התחתונה וכדי שיבינו שלא באמת 32% מהציבור כולו ישבו וראו אתמול את המשחק של מכבי, אלא רק אחוז מסוים מתוך משקי הבית, החלטנו לספק לצד זה נתון שגם הציבור הרחב יוכל להבין – המידע המלא על כמה באמת אנשים ישבו וראו כל משדר ומשדר – ואת זה נספק בפרטים מתוך כלל האוכלוסייה. כאן אין מקום להדיר את כלל האוכלוסייה ולהתמקד רק ביהודים".

מדוע החלטתם לבצע את השינוי רק עכשיו?

"היה נוהג ארוך שנים, שנבע מהעובדה שבשוק הטלוויזיה והפרסום מתייחסים אך ורק למשקי בית יהודיים, כי זה הציבור הקונה וזה הציבור שלמענו מפרסמים. לכן גם אנחנו התייחסנו רק לנתונים של יהודים".

מדוע לא לפרסם לצד עמודת שיעור הצפייה בקרב משקי הבית היהודיים עמודה עם שיעור הצופים מקרב כלל האוכלוסייה באחוזים? האם זו לא תהיה דרך יעילה יותר להבהיר לקהל הרחב את שיעור הצפייה האמיתי?

"אין לזה לדעתי תוקף או סיבה. משקי הבית היהודיים הם המטבע שלפיו משלמים, ולצד זה אני חושב שהדרך היעילה ביותר היא להגיד כמה תכלס צפו. 921 אלף, נניח. אין יותר מדויק ומהימן מזה".

אברבך מוסיף ומציין כי במדינות רבות בעולם, דוגמת ארה"ב, נתוני הרייטינג המתפרסמים מתייחסים אך ורק לפלחים באוכלוסייה לפי גיל, תוך התעלמות מצופים מבוגרים או ילדים. "רייטינג זה בשורה התחתונה כלי מקצועי", הוא אומר.

עדיין, החלוקה בארה"ב היא לא לפי דת או לאום.

"כן, אבל זה עניין של פלח שוק שקונה. זה פחות אפליה אם מדובר בפלח גיל? מדובר בעניינים צרכניים, לא בעניינים גזעניים. אפשר באותה מידה להגיד שבארה"ב יש אפליה על רקע גיל".

כלומר, אם יקום ערוץ ערבי מסחרי שימשוך צופים רבים, אולי הנוהג הזה יעבור מן העולם?

"זה משהו הרבה יותר רחב ומשמעותי שקשור לכל השוק, ואלה לא שאלות שאתה צריך לשאול אותי. אני כתב שמסקר את זה. אני לא מקבל את ההחלטות".

אתה מחליט מה לפרסם.

"אני מחליט מה אני כותב לקוראים שלי, אבל אני לא מחליט על בסיס מה קונים ועל בסיס מה משלמים ומה זו נקודת רייטינג. נקודת רייטינג היום בישראל זה אחוז ממשקי בית יהודיים. אין מה לעשות. ככה זה. אם אתה רוצה לשנות את השוק, בבקשה. זה לא אני".