כלב השמירה של הדמוקרטיה

לאזרחי ישראל יש פחות כסף והם חוסכים בהוצאות, הם נאלצים לשלם מחירים מופקעים בשל מסים עקיפים גבוהים וקרטלים עסקיים, נציגיהם בכנסת עומדים לוותר על הכנסות קבועות ממשאבי טבע שנמסרו לחברות פרטיות – זאת תמונת המצב המצטיירת מכותרותיהם הראשיות של שלושת עיתוני הכלכלה הישראליים. כותרת עיתון כלכלי נוסף, המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", מפנה לנתונים על "האטה משמעותית במשק".

בכל זאת, שעריהם של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", שני העיתונים הנפוצים בישראל, כמו גם של ה"נידחון" – ככינויו של יהונתן גפן – "מעריב השבוע", מוקדשים לניצחון של קבוצת כדורסל ישראלית. זו אינה התנהלות יוצאת דופן. גם בימים שבהם מכבי תל-אביב אינה זוכה באליפות אירופה שעריהם של הטבלואידים הישראליים עוסקים בדרך כלל בהסחת הדעת. מבחינה זו, החגיגות המוגזמות של ההישג הספורטיבי מבטאות לפחות איזשהו רגש אותנטי, אינפנטילי ככל שיהיה.

החברה האזרחית

"סימני האטה: נפילה בצריכה הפרטית", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "התחושה במרכולים ובקניונים כי הציבור מפחית את הוצאותיו מקבלת אישור רשמי: ההוצאה לצריכה פרטית לנפש ירדה ב-4% ברבע הראשון של 2014. קצב הצמיחה בתוצר המשק – 2.1% בלבד", נכתב בכותרת המשנה. "הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה אתמול נתונים מאכזבים על הפעילות במשק ברבע הראשון של 2014", נפתחת הידיעה של מוטי בסוק. "המכירות ברשתות צנחו: 'בועת הקניות מתפוצצת'", נכתב בכותרת ידיעה של עדי דברת-מזריץ.

"מתחילים להרגיש האטה במשק, השכר הריאלי אינו עולה וההוצאות של משקי הבית על מוצרים כמו דיור וחשבונות שוטפים גדלו. זה משאיר פחות כסף להוצאה על מוצרים קמעוניים, כגון מזון ואופנה", מצטטת דברת-מזריץ את תמיר בן-שחר מחברת הייעוץ צ'מנסקי–בן-שחר. "לדבריו, כשמסתכלים על סך ההכנסות של משקי הבית בישראל לעומת סך ההוצאות, רואים באופן מובהק שההוצאות של משק בית מהעשירון השביעי ומטה גבוהות מההכנסות. 'היה ברור שזה מה יקרה, ועכשיו בועת הקניות מתפוצצת'".

"הממשלה אחראית", קובעת כותרת טור הפרשנות של בסוק. "האמת היא שהסימנים להאטה במשק נראים ונשמעים זה כמה חודשים, עם פרסום מדד המחירים לצרכן", כותב בסוק. "[...] מה הסיבה למדדים הנמוכים? התשובה ברורה: לציבור אין כסף. כשאין כסף, קונים פחות והמחירים יורדים. למה לציבור אין כסף? כי הממשלה פגעה בכוח הקנייה שלו". לפי בסוק, העלאת המסים והקיצוץ בשירותים הממשלתיים האזרחיים (להבדיל מאלו הבטחוניים) מביאים לכך שלישראלים יש פחות כסף והם צריכים להוציא יותר ממנו על חינוך, בריאות ורווחה – וזאת במציאות שבה המשכורות אינן עולות.

גם ב"גלובס" מאשימים את הממשלה – בכך שמחירו של רכב לצרכן הפרטי הוא יותר מכפול ממחירו ליבואן "בשער הנמל". "מעמיסים מסים: כך הפכה רכישת משפחתית חדשה לפריבילגיה של העשירון העליון", נכתב בכותרת הכתבה הראשית, של כתב הרכב של "גלובס" דובי בן-גדליהו. כותרת הגיליון היא "שוד הרכב הגדול". "מאחורי המספרים המקוממים ניצב אחד מעיוותי המס העתיקים ביותר במערכת המס הישראלית, ושמו 'מס הקנייה על רכב'", טוען בן-גדליהו.

"ניפוח הערך של המוצר החיוני הזה יוצר שלל סיכונים ועיוותים כלכליים", ממשיך בן-גדליהו, "כמו עלויות ביטוח מנופחות; מחירי חלפים הזויים שעומדים 'בפרופורציה למחיר הרכב'; עלויות תחזוקה שמקטינות את המוטיבציה של בעלי הרכב להעניק לו טיפול מכני ובטיחותי ראוי; מוטיבציה לגניבה של כלי רכב; 'גזירת קופונים' של כל המשווקים והמתווכים שניצבים בשרשרת הערך של מכירת הרכב; אשראי בנקאי וחוץ-בנקאי בהיקף עשרות מיליארדים לשחקנים בשוק הרכב, שהבטחונות נגדו הם כלי רכב במחיר פיקטיבי ועוד ועוד".

ב"דה-מרקר" מזכירים דניאל שמיל ואסא ששון, על סמך מחקר של מכללת נתניה, כי "מרבית הנהגים שרכשו ביטוח מקיף לרכב לא ישתמשו בו, אך יחדשו אותו מדי שנה – גם אם אין לו בהכרח הצדקה כלכלית".

ב"דה-מרקר" עוסקים היום במחיריו הגבוהים של מוצר חיוני נוסף: מזון. "בענף המזון טוענים: ההקלות על יבוא המזון לא יובילו להורדה משמעותית במחירים", נכתב בכותרת ידיעה של עדי דברת-מזריץ ואורה קורן. "הממשלה אישרה הקלות על יבוא מזון, בייחוד לגבי מוצרים יבשים כמו פסטה, אורז, דגנים וקפה. רמי לוי: 'אם ארצה לייבא פסטה ברילה ביבוא מקביל – היצרן יעצור את זה. הממשלה צריכה להוריד מכסים כדי להוזיל את המזון'. צביקה ויליגר: 'אי-אפשר להסתמך על זה כעסק קבוע'". עוד מצביעות השתיים על דרישות הכשרות כגורם ליוקר המזון ומהדהדות קריאה לרפורמה בו.

גם ב"כלכליסט" מזהירים כי הרפורמה ביבוא המזון לא תביא לירידת מחירים: "ישראל תאמץ את הנוהל הקיים באיחוד-האירופי, והיבואנים לא יצטרכו לקבל אישור כדי לייבא מזון יבש", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של נורית קדוש. "ברשתות נערכים להפעלת יבוא מקביל, אבל מעריכים כי חברות המזון הגדולות, שמחזיקות בזכיונות של מותגים מוכרים, יחסמו את התחרות". "הודעת הממשלה על 'רפורמת הקורנפלקס' שתוביל להוזלת מחירים לצרכן היא לא יותר מאחיזת עיניים", פותחת אילנית חיות את טור הפרשנות שלה ב"גלובס".

עוד ב"דה-מרקר": מבט אל העלות של החינוך חינם במדינת ישראל. "תלמידי התיכון עסוקים בימים אלה עד מעל לראש בבחינות המתכונת והבגרות – ויותר ממחציתם מקבלים עזרה בהכנה להן", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של רונית הראל. "אל שוק השיעורים הפרטיים הצטרפו בשנים האחרונות מרכזי הוראה פרטית, שמציעים 'מרתונים' וקורסי הכנה מרוכזים. המחיר לשעה אמנם נמוך מבשיעור פרטי, אבל מגוון המקצועות הגדול והשילוב עם שיעורים פרטיים מעלה בסופו של דבר את ההוצאה הכוללת של ההורים".

ב"כלכליסט" מקדמים לכותרת הראשית של המלצותיה של הוועדה המוכרת בתקשורת כ"ששינסקי 2". "הוועדה לבחינת חלקה של המדינה במשאבי טבע, בראשות פרופ' איתן ששינסקי, ממליצה לגבות תמלוגים בשיעור אחיד של 5% על ניצול משאבי טבע, ולהטיל מס של 42% על רווחי-יתר הנובעים משימוש בהם", נכתב בכותרת המשנה. "ההשפעה העיקרית היא על כיל, שעד היום נדרשה לשלם תמלוגים של כ-8% על אשלג מים המלח. משמעות התמלוגים הישירים היא שהמדינה בוחרת להסתמך על הרווחיות של החברה. כיל: 'ההמלצות הן טעות כלכלית וחברתית קשה, נעצור השקעות של מיליארד דולר'".

"המדינה למעשה מוותרת על המיסוי הישיר של משאב הטבע שנתנה לחברה לטובת אפשרות של מסים גבוהים יותר בעתיד על בסיס פוטנציאל הרווחיות של החברה", כותב דוד רפאלי בטור פרשנות. "מדובר בהימור שיכול להצליח ויכול להיכשל. בינתיים הוא מחליש את הקשר בין המדינה למשאב שנתנה לכיל ועשוי ליצור תקדים בעייתי ביחס למיסוי החברה שתיכנס בנעלי כיל בעתיד, עם פקיעת הזיכיון ב-2030. [...] 'כמה שנים טובות אינן בסיס להטלת מס', כתבה כיל לוועדה, בניסיון למנוע את מס רווחי היתר. זה נכון גם בכיוון השני: כמה שנים טובות הן אינן סיבה לוותר על תמלוגים. כי אחרי שבע שנים טובות עשויות להגיע שבע שנים רעות. ואז תיכנס לתוקף תעודת הביטוח שהמדינה מעניקה לכיל, על חשבון הציבור".

ב"דה-מרקר" כותרת הכתבה של אורה קורן בכפולת העמודים הפותחת של הגיליון היא פשוט "ועדת ששינסקי 2 נותנת לכיל מתנה בשווי חצי מיליארד שקל". "ועדת ששינסקי 2 המליצה על הטת מס רווחי יתר בשיעור של 42% ותמלוגים אחידים של 5% על משאבי טבע", נכתב בכותרת המשנה. "הניתוח שערכה הוועדה העלה כי חלקה של המדינה ברווחי כיל נמוך בהשוואה בינלאומית, אך בשל חשש שהחברה תתנגד להמלצות, הוחלט להעניק לה ארכה של שנתיים וחצי לפני שייכנסו לתוקף. כיל הודיעה בתגובה כי היא מקפיאה את תוכנית ההשקעות שלה בישראל, בגובה של יותר ממיליארד דולר – עד לבירור ההמלצות".

מירב ארלוזורוב ויורם גביזון מציגים עמדה שמרנית יותר מזו של פרשן "כלכליסט": הם מזהירים כי ההמלצות עלולות לחבל בתעשייה הישראלית ואף "להבריח" אותה מכאן. זו קביעה משונה מאוד כשהיא נאמרת ביחס לחברות כרייה של משאבי טבע. האם עידן עופר מאיים לקחת איתו ללונדון את ים המלח? "חברות המים המינרליים, מי-עדן, נביעות ועין-גדי, חמקו כמעט לחלוטין מהמלצות ועדת ששינסקי 2", כותבת עוד קורן. הסיבה היא כי המים המינרליים "אינם משאב מתכלה ואינם מוצר במחסור". לא נמסר אם גם חברות המים איימו כי יברחו מישראל.

ב"כלכליסט" מרחיבים בעניין זה ומקדישים עמוד ל"חברות שנמלטו מששינסקי" נוסף לאלו של המים המינרליים: שלוש חברות החצץ השולטות ב-80% מהשוק (רדימיקס, שפיר והנסון) ומונופול המלט נשר, השולט במחצבות אבן גיר וחרסית.

הנשיאות

"נתניהו צפוי לתמוך בשלום לנשיאות – אך לא בפומבי", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" (יהונתן ליס).

סבר פלוצקר

סבר פלוצקר (צילום מסך)

סבר פלוצקר (צילום מסך)

"נסיגה כזו ברמת החיים לא זכורה בישראל זה שנות דור", כותב סבר פלוצקר בטור הפרשנות המרכזי – והיחיד – היום ב"ממון", לידיעה הראשית (גד ליאור ונווית זומר) על נתוני המקרו השליליים של הרבעון הראשון של 2014. זהו אותו סבר פלוצקר שטוען בחודשים האחרונים שוב ושוב כי מצבו הכלכלי של מעמד הביניים הוא טוב, תודה. נראה כאילו פלוצקר סומך על כך שהקוראים אינם זוכרים את טוריו, או שהוא עצמו אינו זוכר אותם. כך או כך התוצאה מגוחכת.

שחיתות

"אמן חצאי האמיתות" היא כותרת מאמרו של הפרשן המשפטי של "גלובס", יובל יועז, המוקדש להתקפה של דניאל פרידמן על פסק דינו של השופט דוד רוזן בעניינו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

דניאל פרידמן. 21.2.12 (צילום: יונתן זינדל)

דניאל פרידמן נואם בכנס שנערך בכנסת, 21.2.12 (צילום: יונתן זינדל)

"מכונת הספינים הקרויה 'פרופ' דניאל פרידמן' נכנסה להילוך גבוה בימים האחרונים, לאחר שמיטיבו, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, נשלח ל-6 שנות מאסר בפרשת הולילנד", כותב יועז. "[...]  פרידמן הוא מייצגה (המושבע) של הגישה הגורסת כי אין שחיתות כלל, הפרקליטות רודפת פוליטיקאים על לא עוול בכפם [...] הבמה המרכזית המוענקת לפרידמן ב'ידיעות אחרונות', שם קולו אינו היחיד המביע תמיכה בלתי מסויגת בעבריין המורשע אולמרט, משמשת מנוף רב-עוצמה להשתלת מסריו בציבור.

"[...] התיימרותו של פרידמן [...] לפרש כל החלטה בתחום ההעמדה לדין של אנשי ציבור על-פי האינטרסים של מי שמינה אותו לשר, ומי שבמקרה הוא גם יקירו של העיתון שפרידמן כותב בו, מטילה צל כבד על היוקרה האקדמית שאותה צבר לאורך שנים", כותב יועז ומנתץ את הטיעונים שהעמיד פרידמן לטענתו כי אולמרט הורשע "בלי ראיות". "הפרק הבא במכונת הספינים 'פרידמן 2.0' יוקדש בוודאי לניתוץ מהימנותה של ראשת לשכת אולמרט, שולה זקן – כמובן, רק מאותו שלב שבו החליטה לגלות פרטים המפלילים את הבוס לשעבר, ולא ביחס לכל השנים הקודמות, שבהן שכבה על הגדר למענו", חותם יועז.

חגיגה צהובה

כאמור, העיתונים "ישראל היום", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב השבוע" מקדישים את שעריהם לנצחונה של מכבי תל-אביב באליפות אירופה. אצל שני הראשונים השער כולו מוקדש לאירוע הספורטיבי, כשב"ידיעות" השער מעומד אנכית, בצורת פוסטר של שחקני הקבוצה (ועסקניה). "גיליון מיוחד", נכתב בראש עמוד השער, ולעיתון מצורף מוסף ספורט שגם הוא מוקדש למשחק של מכבי וששערו מעוצב כפוסטר. כך גם כפולת עמודי האמצע של קונטרס החדשות. "קוראים לזה צהבת" היא כותרת המאמר הפותח את העיתון, של "רז שכניק, חוגג במילאנו" – ואי-אפשר שלא להסכים איתו.

הסיקור ההיסטרי היום ב"ידיעות" מאמת את זכרונותיהם של ותיקי העיתון מעורכו האחראי הנוכחי, נוני מוזס, וגבולות עולמו הצרים ("הוא מעולם לא נודע כבעל רגישות לסביבתו ולא הצטייר בעיני כפרטנר מתאים לשיחה בנושאים פוליטיים שאמורים להעסיק עורך אחראי. לפיכך גם לא נחשב בעיני לבן-שיחה לבעיות אישיות, לא כל שכן להחלפת דעות בעניינים של תרבות או אמנות הדורשים מינימום השכלה. הוא מצדו סבר, ובצדק, שלא ימצא בי שותף לדיון על משחקה האחרון של מכבי תל-אביב", כתב עליו בזמנו שייקה בן-פורת).

ב"ידיעות" גם מצרפים חלק משער העיתון ביום שאחרי הניצחון ההיסטורי של מכבי ב-1977. הנה כאן שער העיתון "דבר" מאותו היום. הוא מוכיח כי צהבת היא מחלה מתפשטת, שלא תמיד חלו בה כאן.

שער "דבר" יום לאחר הניצחון ההיסטורי הראשון של מכבי תל-אביב באליפות אירופה, ב-1977

שער "דבר" יום לאחר הניצחון הראשון של מכבי תל-אביב באליפות אירופה, ב-1977

הקמפיין של "ישראל היום"

הקמפיין של "ישראל היום" למיצובו כעיתון האהוב על הישראלים, אגב הצעת חוק אבודה מראש שמטרתה להגביל את הפצתו בחינם, נמשך גם היום. והפעם: נציגי גמלאים בחיפה "תקפו את החוק". כן. זו הכותרת שלכם להיום, חברים. עוד בקמפיין: דני ברנר, כתבנו בצפון, קובע כי "ידיעות" היה העיתון של המדינה ואילו "ישראל היום" הוא העיתון של העם. ההדהוד הלשוני הזה אירוני, ומזכיר יותר מכל את הזהות המהותית שבין שני העיתונים המגויסים הללו.

ענייני תקשורת

"ערוץ 10 מפגר בתשלום דמי הזיכיון", נכתב בכותרת ידיעה של אופיר דור ב"כלכליסט". "הערוץ, שעדיין מחפש משקיע, אינו עומד בתשלום חלק מדמי הזיכיון, המסתכמים ב-18 מיליון שקל לשנה. ברשות השנייה פועלים לגביית החוב, אך לא חילטו ערבויות".

הקמפיין שניהלו ב"ידיעות אחרונות" נגד מכירתה של חברת המזון הישראלית תנובה לסינים נפסק לאחרונה. עם או בלי קשר מודיע היום המוסף היומי של העיתון על "שיתוף פעולה" עם החברה.

מתוך שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", היום

שיתוף פעולה עם תנובה. מתוך שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", היום

ב"דה-מרקר" מקדישים עמוד שלם והפניה בשער להעסקתו של היחצן מוטי שרף במשרד האוצר. "שרף מעניק ליווי צמוד למנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, ומספק ייעוץ תקשורתי לעידן עופר, שאול אלוביץ', דוד עזריאלי ומוטי זיסר", נכתב בכותרת המשנה. "ומה עם ניגודי העניינים?", שואלת הכותרת עצמה. ידיעה דומה מתפרסמת  ב"כלכליסט": "האוצר לא רואה בעיה בשימוש ביועץ התקשורת של בנק לאומי", נכתב בכותרת הידיעה. "שאלה של ניגוד עניינים?", שואלת כותרת הגג.

עוד ב"דה-מרקר": ענבל אורפז וסיון איזסקו חתומים על ידיעה בעמ' 18 שכותרתה "לאומי יקצה אשראי בסך 2 מיליארד שקל לסטרט-אפים", ותוכנה טריוויאלי: בנק מתכוון להלוות כסף לעסקים. לידיעה נלווה תצלום של המשנה למנכ"ל לאומי, דני צידון. "לאומי מתכוון להשתמש בפעילות החדשה גם על מנת למתג את עצמו כבנק הבית של תעשיית ההייטק ועובדי ההייטק בישראל, ובכך להעמיק את היקפי פעילותו במגזר פעילות זה", כותבים השניים. לא ברור מדוע בעיתון טרחו להתגייס למאמצי המיתוג של הבנק. ידיעה דומה מתפרסמת גם ב"כלכליסט" (מאיר אורבך ותומר ורון), הפעם בליווי תמונה של היו"ר דוד ברודט. ב"ידיעות" הכתב הוא רועי ברגמן והתמונה של רוסק-עמינח.

"החוק הישראלי להגנה על הפרטיות ברשת הוא ענתיקה בכל היבט אפשרי'", נכתב בכותרת כתבה של "אמיר טייג ו'אקונומיסט'" ב"דה-מרקר". "'אקונומיסט' מנתח את פסיקת 'הזכות להימחק' נגד גוגל ומאמין שהיא מוצדקת, אולם יישומה מוטל בספק. 'אדם שמאמין כי המידע לגביו אינו שלם, עדכני, מדויק או ברור רשאי לדרוש לתקנו', אומר עו"ד חיים רביה, וטוען כי הפסיקה האירופית עשויה להשפיע על הגולש הישראלי".

"מעריב השבוע" חזר לציין את מספר הגליונות של "מעריב" הישן, אחרי שבשבוע שעבר החליף את הספירה לזו של מספר הגליונות של "סופהשבוע".

לפי "ישראל היום" – המדווח כמו עיתונים אחרים על ידיעה ששודרה אתמול ולפיה מאיר שטרית הגיע להסכם פשרה סודי עם עוזרת הבית שלו – דוברו של חבר-הכנסת המתכוון להיות מועמד לנשיאות הוא ניר חפץ.