בעצם לא

"מומחי ביון אמריקאים וגורמים בטחוניים במזרח התיכון טוענים כי ספינת הנשק האיראנית שנתפסה על-ידי ישראל בים האדום היתה אמורה להעביר את הנשק שהוחבא בתוכה לסיני במצרים ולא לרצועת עזה", נכתב בפתח ידיעה ב"ידיעות אחרונות". "אותם המומחים", ממשיכה הידיעה, שכל אורכה שלוש פסקאות, "שהתראיינו בעילום שם לסוכנות רויטרס, טענו כי ישראל העדיפה לומר כי המשלוח היה מיועד לעזה כדי לא להביך את מצרים, שבעת האחרונה מנסה להשליט סדר בחצי האי סיני".

כותרות ראשיות ב"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" על תפיסתה של ספינת נשק איראני המיועד לרצועת עזה

מחברת הידיעה, אורלי אזולאי, מצטטת את דברי שר הביטחון משה יעלון ולפיהם "זה היה מיועד להגיע לטרוריסטים ברצועה" וכותבת: "המומחים טוענים, לעומת זאת, כי מטען כזה לא יכול היה להיות מוברח לעזה, הנמצאת תחת מעקב ישראלי, וכי בשל גודל הרקטות לא ניתן היה להעבירן במנהרות".

הידיעה הקצרצרה ממוקמת לקראת סוף הגיליון, בעמ' 31, ליד מודעות האבל ותוצאות הגרלת הלוטו. זהו ניגוד משווע לאופן שבו התפרסמה הטענה הרשמית שלפיה נתפס נשק המיועד לרצועה: בכותרות ראשיות במשך שלושה ימים, ועשרות עמודי עיתון שכיסו – באדיבות דובר צה"ל – כל אספקט של המבצע (ששמו האירוני היה "חשיפה מלאה"). כלומר, חוץ מזה שנחשף כעת.

"למידע החדש הזה לא התפרסמה עד כה תגובה ישראלית", מסתיימת הידיעה ב"ידיעות אחרונות". לא נכתב אם בעיתון ביקשו תגובה כזו. אחרי הכל, מי שגר בבית זכוכית לא זורק טילים.

שולה ואני

"החשד הנוסף: אולמרט שיבש" היא הכותרת הראשית העילגת של "ישראל היום", העיתון המתמיד ביותר בסיקור משפטי אולמרט. בידיעה הראשית שבכפולה הפותחת מדווחים שלושה מכתבי העיתון (עדנה אדטו, איציק סבן וצבי הראל) על "בדיקה חשאית ומיוחדת שמתנהלת באגף החקירות במשטרה" ולפיה אולמרט חשוד בשיבוש הליכי משפט בכך שניסה (והצליח) להניא את ראש לשכתו שולה זקן מחתימה על הסדר טיעון במשפט הולילנד, ייתכן על-ידי כך שמימן את הגנתה במשפטים קודמים שבהם הואשמה. עוד הם מדווחים על התחדשות המגעים בין הפרקליטות לזקן בנוגע להפיכתה של האחרונה לעדת מדינה נגד אולמרט במשפט הולילנד.

לדיווח מצורף טור פרשנות של דן מרגלית, המצרף למידע הזה, כדרכו בשנים האחרונות, קישוטי אסוציאציות אקלקטיות (והיום: אדגר אלן פו) – אך כמו כתבי החינמון, גם הפרשן הבכיר אינו מביא מידע חדש, אלא רק ממחזר את מה שדווח אתמול במהדורות החדשות של ערוצים 2 ו-10.

גם ב"ידיעות אחרונות", המקורב בין השאר לאהוד אולמרט, מדווחים על הדיווח של כתבי הטלוויזיה, ואף מעניקים לו מקום על השער, גם אם ברצועה צרה בתחתיתו: "ברגע האחרון: הפרקליטות במו"מ עם זקן על חומר נוסף נגד אולמרט". כל עמ' 6 מוקדש לדיווח של טובה צימוקי על ההתפתחויות האחרונות. ביום שני יינתן פסק הדין במשפט הולילנד. לפי הדיווח של "ידיעות אחרונות" על פסק הדין אפשר יהיה לנחש אם ראש הממשלה לשעבר נשאר מקורב לעיתון וברשימת התקוות הפוליטיות שלו, או שהושלך למחסן על שם גבי אשכנזי.

בלי מע"מ

"וינשטיין לחץ – לפיד ריכך את התנאים לפטור ממע"מ", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", הלקוחה מ"דה-מרקר". "הפטור ממע"מ על דירות מתרחב: שירות צבאי כבר אינו תנאי הכרחי", נכתב בכותרת הראשית של העיתון הכלכלי עצמו (נמרוד בוסו). "עלות תוכנית לפיד עשויה לזנק בכמיליארד שקל", מבהירה כותרת המשנה את המשמעות.

ב"ידיעות אחרונות" לא מדווחים על ההתפתחות בתנאי הזכאות שעליה דיווחו לראשונה, אך מקדישים לה עצמה את שער המוסף הכלכלי של העיתון, "ממון". אחד הסייגים לקבלת הזכאות מגביל את שווי הדירה ל-1.6 מיליון שקל. אחת הביקורות שנמתחו על התוכנית היא כי הגבלה זו מאפשרת למעשה לנצל אותה רק ביישובי הפריפריה. הפרסום ב"ממון" נדמה כתשובה שאולי היה מספק לפיד לביקורת ממין זה:

"זכאים לפטור ממע"מ על דירה ראשונה? תל-אביב וערי השרון מחוץ לתחום שלכם, אבל יש לא מעט אפשרויות אחרות", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער המוסף. "בפריפריה ובכמה ערים באזורי הביקוש מחכות לכם 8,000 דירות חדשות במחיר מוזל", נכתב בכותרת המשנה לכתבה עצמה, של עופר פטרסבורג, בכפולה הפותחת של המוסף.

שר האוצר יאיר לפיד ביום עיון בנושא שיתופי פעולה אסטרטגיים לקידום הדיור בישראל, בנייני-האומה בירושלים, 26.3.14 (צילום: פלאש 90)

עוד על שער המוסף, הפניה לטור של הפרשן סבר פלוצקר: "ומי ידאג לעניים?". פלוצקר פותח בתזכורת לאחת המתנגדות הראשיות לתוכנית לפיד: נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. בעוד שעל הקשר של לפיד ל"ידיעות אחרונות" אין צורך להכביר מלים, כדאי להזכיר כי למינויה של פלוג קדם מיני-קמפיין בעיתון. "הביקורת המשמעותית על תוכנית לפיד נוגעת דווקא למה שאין בה", כותב פלוצקר, "היא לא תשפר את מצב השכבות החלשות". זו גישה התואמת את תפיסתו של פלוצקר, כפי שביטא אותה לא אחת, ולפיה אין בישראל משבר של מעמד הביניים.

גם ב"ישראל היום" לא מספרים על השינוי בתנאי הזכאות, אך מקדישים מקום לידיעה על התבטאות של לפיד: "לפיד מתחייב: 'רוב הדירות בצריפין יימכרו ב-0% מע"מ", אולי כדי לשלוף אותה מהארכיון ביום מן הימים. "הלמ"ס: רוב הדירות באזורי הביקוש – יקרות מכדי להיכלל בתוכנית", נכתב בכותרת המשנה. הידיעה הקצרה עצמה (שעליה חתומים לא פחות משלושה כתבים) אינה כוללת רשימת דירות באזורי ביקוש שכן מתאימות לתוכנית לפיד.

שלום

כל העיתונים מדווחים בשעריהם בהבלטה על ההתפתחות באשר לבדיקת התלונה נגד השר סילבן שלום, ולפיה ביצע עבירת מין בעובדת שלו לפני 15 שנה. "הערכה: תיק הבדיקה נגד שלום ייסגר", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", ו"התיק נגד סילבן שלום צפוי להיסגר" בכותרת על שער "ישראל היום". כפי שציין היום רביב דרוקר בבלוג שלו, "זו כותרת מניפולטיבית, שניתן היה לתת ברגע שיצאה התלונה. הכותרת האמיתית היא בכלל שהמשטרה חקרה תלונה שהתיישנה".

על שער "הארץ", כותרת הידיעה של רויטל חובל ויניב קובוביץ היא "השר סילבן שלום נחקר באזהרה; טען כי אינו מכיר את המתלוננת". "החקירה לא תוכל להביא לכתב אישום, שכן על המקרה חלה התיישנות", נכתב בכותרת המשנה. "השר אמנם נחקר באזהרה", כותבים השניים, "אך בעדות שמסר אתמול ייעשה שימוש רק אם יגיעו תלונות של נשים נוספות נגדו". חובל וקובוביץ אף מציינים כי שלוש נשים העידו במשטרה שהמתלוננת סיפרה להן את סיפורה "בזמן אמת".

מכונית משטרה מחוץ לביתו של שר האנרגיה והמים סילבן שלום, 25.3.14 (צילום: גדעון מרקוביץ)

"סילבן שלום מצטיין בקשרים טובים בתקשורת. באופן הכי טבעי ולגיטימי הוא עושה עכשיו מאמצים עליונים לקבור את הסיפור הזה. למרבה הצער, הרבה עיתונאים וכלי תקשורת משתפים פעולה", כותב עוד דרוקר בבלוג שלו. "גם בדיקת הפוליגרף שעברה מ' עוברת כיבוס קל לפני שהיא מוצגת לצרכני התקשורת. העובדות האמיתיות הן שהבודק השני (בבדיקה הראשונה קבעה חווה יודפת שהיא דוברת אמת), טוביה אמסל, בודק בעל שם, קבע שהיה מגע מיני [...] הוא קבע שהיא משקרת כשהיא אומרת שעשתה את מה שעשתה בגלל החשש למשרתה. בסדר. אני לא מזלזל בזה, אבל ההכרעה הערכית צריכה להיות, האם שר מדע, שפוגש לראשונה ב-4 עיניים מזכירה שלו, על-פי בקשתו, ומתחיל את המפגש בבקשה מינית, האם שר כזה עשה משהו שפוסל אותו מלכהן כנשיא מדינה? ירון לונדון, למשל, חושב כנראה שלא. זכותו. אני חושב שכן".

בדיווח של איציק סבן, עדנה אדטו וגדעון אלון ב"ישראל היום" נכתב, בניגוד למה שכותב דרוקר, כי בבדיקת הפוליגרף השנייה הבוחן הכריע כי בתשובה לשאלה "אם קיימה יחסי מין עם השר" "אובחנו אצל מ' תגובות המאפיינות דוברי שקר". "להערכת הבוחן, לא היה מגע מיני כלשהו בין השניים", נכתב בידיעה. דברים דומים, גם אם נחרצים פחות, נכתבים גם בידיעה של ירון דורון ואתי אברמוב ב"ידיעות אחרונות".

לידיעה ב"ידיעות" מצורף גם טור פרשנות של אודליה כרמון, המתוארת בתחתיתו כ"פסיכותרפיסטית קוגניטיבית במכון פסגות, מחברת הספר 'אשת הסוד' ועדת השיטה המרכזית במשפט קצב". הטור, תחת הכותרת "סיכול ממוקד", זוכה להפניה מהשער באותה לשון, על אף שעיקרו מוקדש לעיסוק כללי ואפולוגטי בסוגיית עבירות המין. הקטע הרלבנטי לעורכי העיתון מסתתר בסופו של המאמר, ובו כותבת כרמון כי היא חשה "אי-נוחות קשה" מכך שהמתלוננת אינה נחשפת בשמה המלא. ההסבר שהיא מספקת, שלפיו רק חשיפה כזו תשנה את "ההרשעה והפגיעה האנושה" בנילון, אינו מובן, והטור כולו נקרא כמו סיכול ממוקד.

ארזת לבד? קבל ויזה

"שיטת הבידוק החדשה בנתב"ג מצמצמת יחס מפלה לערבים", נכתב בכותרת בולטת במעלה שער "הארץ". כותרת הגג היא: "לאחר שנים של בדיקות משפילות". עמירה הס מדווחת על עדויות ששמעה מפי פלסטינים תושבי ירושלים, ערבים אזרחי ישראל ובעלי דרכונים זרים, "כי היחס כלפיהם בשדה התעופה היה כאל הנוסעים היהודים".

"העדויות עדיין אינן מספיקות כדי לקבוע סופית שהנוהל על בסיס לאום, השתייכות אתנית ויעד הביקורים בוטל ושאיתו בוטלו שיטת התשאול והבדיקות הגופניות המיוחדות", כותבת הס. "עם זאת, ברור שההקלה המורגשת קשורה בהתקנת מערכת חדשה לבדיקה אוטומטית של כל מזוודות הנוסעים, שהחלה לפעול ב-9 במרץ".

"הוויזות לישראלים – בגלל אפליית ערבים אמריקנים" היא הכותרת המגושמת (והנתונה במרכאות) לידיעה של יוני הרש ב"ישראל היום". "דוברות מחלקת המדינה של ארה"ב: 'מודאגים מהיחס הלא שוויוני שלו זוכים ערבים אמריקנים בגבולות ישראל'. 'הדדיות ויחס שוויוני – תנאים לוויתור על האשרות'", נכתב בכותרת המשנה הסתומה. פתיח הכתבה בהיר יותר: "אפליה נגד תיירים אמריקנים-ערבים היא הסיבה המרכזית המונעת מישראל זכאות לתוכנית הפטור מהוויזה האמריקנית, שהיתה מאפשרת לתיירים ישראלים להיכנס לארה"ב בלי ויזה – כך הבהירו שוב בממשל אובאמה".

סוחבים

"כמחצית התלונות המוצדקות נגד שופטים ב-2013 – בגלל סחבת בהחלטות ובפסקי הדין", נכתב בכותרת ידיעה של רויטל חובל בתחתית עמ' 6 של "הארץ". "דו"ח נציבות תלונות הציבור על שופטים מגלה שבשנה שעברה הוגשו 882 תלונות, 85 מהן מוצדקות", נכתב בכותרת המשנה.

ב"ידיעות אחרונות", העוין באופן מסורתי את מערכת המשפט, מעניקים לדו"ח את הכיסוי הנרחב ביותר מבין העיתונים – את מלוא המדור המשפטי השבועי על פני עמוד במוסף היומי. "דו"ח הביקורת על השופטים: מעליבים וסוחבים תיקים" היא הכותרת. מתחת לה מציינת טובה צימוקי כמה דוגמאות מן הדו"ח.

"דו"ח: 9% מהתלונות נגד שופטים בשנת 2013 – מוצדקות", נכתב בכותרת ידיעה קצרצרה של עדנה אדטו בעמ' 3 של "ישראל היום", שעיקרון 2 (מ-5) בעמ' 2 שלו הוא "לתמוך בשלטון החוק". "במהלך שנת 2013 חלה ירידה במספר התלונות המוצדקות של הציבור כנגד השופטים", נפתחת הידיעה.

רדיקלים חופשיים

"חגיגה המונית לאברך שערק" היא כותרת הטקסט המצורף לתמונה הראשית על שער עיתון "הארץ". בתמונה נראה בחור סמוק לחיים אוחז ספר תורה ורכוב על כתפי אדם אחר, שניהם לובשי חליפות המקובלות על הציבור החרדי בישראל וכמותם גם המוני האנשים המצטופפים מאחוריהם.

"משל היה מדובר בחייל שנחטף וחולץ משבי האויב בחלוף שנים רבות", נפתח בביקורתיות כיתוב התמונה שחיבר יאיר אטינגר, "יעקב ישראל פז, תלמיד ישיבה חרדי כבן 18, נחת אתמול במרכז החרדי של ירושלים לקבלת פנים חגיגית, שהיתה גם ניסיון להפגין את כוחו של האגף החרדי הרדיקלי".

ב"הפלס", בטאונו של האגף החרדי הרדיקלי, זוכה ההפגנה לכותרת הראשית: "מעמד מפעים ורב רושם לחיזוק התורה ולומדיה: המון חוגג ליווה בקול רינה את אסיר עולם התורה בצאתו מהכלא הצבאי", נכתב בה, ומעליה: "במענה נחרץ מול גזירת הגיוס – היהדות הנאמנה מחזקת את בני הישיבות המסרבים לשתף פעולה עם מזימת השמד הרוחני".

"אכן – 'אשריכם'" היא כותרת מאמר המערכת, המוקדש גם הוא להפגנה ומדווח על "האהדה העצומה שאוהדת מכל עבר את אסירי עולם התורה" ועל "הזעם הציבורי העצום" של "הציבור החרדי" כולו (וגם חוזר על הגוזמאות השגורות ועל דברי ההסתה והנאצה הרגילים כלפי שאר הציבור היהודי במדינת ישראל). ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" אין מלה על המעמד המפעים, אך כך גם ב"המבשר" ("עיתונה של היהדות הנאמנה") וגם ב"המודיע" ("בטאון אגודת-ישראל העולמית"). לא בדקתי ב"יתד נאמן", אך משום שהוא יריבו המר והמוצהר של "הפלס", אפשר לנחש שגם שם לא טרחו לדווח על ההפגנה שביטאה את הזעם העצום של הציבור החרדי כולו.

קולנוע והיסטוריה

"שובר הקופות 'ארגו' של הבמאי בן אפלק מתאר מבצע נועז שבו הוברחו דיפלומטים אמריקאים מטהרן. אז למה שגריר קנדה באיראן בזמן המהפכה לא מתלהב ממנו?", שואלת כותרת המשנה לכתבה של אמיר קמינר ב"24 שעות". "'אני הסתרתי את האמריקאים, הקנדים עשו את רוב העבודה ולא הסי.איי.איי'. עכשיו, הוא דורש את כבודו האבוד ומספר על הפגישה הטעונה עם אפלק".

"בן התקשר ואמר, אני מבין שיש לך בעיות עם הסרט שלי, אז למה שלא תבוא ונצפה בו יחד? אמרתי לו שלסרט יש קשר מועט למציאות", הוא הציטוט המודגש בכתבה על השגריר, קן טיילור.

שואו-ביזנס

"אבנים יקרות" היא הכותרת שפלט המחשב הן במשרדי "ידיעות אחרונות" והן במשרדי "ישראל היום" לידיעה (שער ב"ישראל היום", שער אחורי ב"ידיעות אחרונות") על הופעה מתוכננת של להקת הרולינג-סטונס בישראל. ב"ידיעות אחרונות" מגדיר הכתב רז שכניק את להקת הרוק האמריקאית כ"אחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה" ואת ההופעה כ"הופעה היסטורית", ויש לו גם דיווח: עיניו של המפיק שוקי וייס נצצו כשסיפר אתמול לשכניק על "מייל מרגיע" שקיבל מהאבנים-המתגלגלות. בהמשך הידיעה מזכיר שכניק את המחיר הגבוה הצפוי של הכרטיסים ומספק את תגובת המפיק הנוצץ: "מה עדיף? שהם לא יגיעו בכלל?".

"דבר אחד בטוח", מסכם שכניק, "הגעת הרולינג-סטונז חשובה מאוד לישראל בפן הפוליטי".

גם ב"ישראל היום" מדגישים את יוקר הכרטיסים ואת התרגשותו של המפיק ("זה מרגש אפילו אותי"), ואף מספקים הצהרות בומבסטיות לא על-ידי כתב סתם, אלא מפי אוטוריטה: טור נלווה של יואב קוטנר מוכתר בכותרת "רגע היסטורי". בידיעה של ערן סויסה וסער גמזו, המתפרשת על פני רוב העמוד, נמצא גם מקום לפרספקטיבה מקטינה: "עם כל הכבוד לאהבה של שוקי ללהקה", הם מצטטים "מקורב לווייס", "בסופו של דבר הוא גם איש עסקים ממולח. נכון שיש פה סיכון, אבל מי שחושב שהוא לא ירוויח מזה – כדאי שיחשוב שוב".

ב"הארץ" מפנה כותרת מהשער (לא "אבנים יקרות") לטקסט של בן שלו ב"גלריה", הקובע כי ה"רולינג-סטונס היא לא רק הלהקה הגדולה מכולן והוותיקה מכולן, היא גם הסמל האולטימטיבי של הרוקנרול", מכנה את ההופעה "ההופעה הכה מיוחלת" וכותב כי היא "עשויה להיות ההופעה השנייה הכי מהדהדת בתולדות הופעות הרוק בישראל". "ההופעה של הרולינג-סטונס בתל-אביב עשויה להיות פיצוי הולם לפיאסקו הציוני עם הביטלס מ-1965", נכתב בכותרת המשנה. "הגבלת המכירה הראשונית של הכרטיסים למנויי חברה סלולרית – בעייתית". "אם ההעדפה המצרכנת הזאת תגרום לכך שיהיו אנשים שלא יצליחו לרכוש כרטיס מפני שהם מנויים של ספק סלולרי אחר, זה יהיה עוול קפיטליסטי חזירי", כותב שלו.