עיתון מת מהלך

"'מעריב' מת", מכריזה חן קוטס-בר, אחת מ-184 עובדי העיתון שהוצאו השבוע לחופשה ללא תשלום, בשיחה עם כתב "דה-מרקר" נתי טוקר. "לא הייתי כל-כך אבלה וכעוסה אלמלא המותג 'מעריב' היה נשאר. יש אנשים אצלנו שעדיין חיים בהדחקה, אבל שאף אחד לא ישלה את עצמו – ביום ראשון, בהקפאת ההליכים, הוא מת, ושלשום בפיטורים הוא נקבר".

שלמה בן-צבי (צילום: יחסי-ציבור)

מת, נקבר, אבל עדיין מהלך בינינו. "לקוראינו", נכתב הבוקר בתיבה בראש שער גיליון 20309 של "מעריב", ליד לוגו העיתון. "בשל הקפאת ההליכים שהעיתון נקלע אליה מודפס היום 'מעריב' במהדורה מצומצמת, הכוללת את עמודי החדשות ומוסף סופשבוע בלבד. אנו מקווים לחזור למתכונת המלאה מיד בתום ההקפאה, ומודים לכם על תמיכתם [כך במקור] בתקופה הקשה הזו". על החתום: "הנהלת 'מעריב'".

רק ידיעה חדשותית מקורית אחת יש ב"מעריב" של הבוקר – על חילופי האש בחזית העזתית. נוסף לה מתפרסמים שלוש ידיעות מתורגמות במדור חדשות החוץ, ראיון קצר עם ח"כ גפני, מדור ספורט מצומצם, ידיעה על מזג אוויר והמלצת טיול לשבת. הכותרת הראשית מובילה למדור פרשנות פוליטית מאת זאב קם. בכפולה הפותחת מאמרים נוספים מאת שלום ירושלמי, בן-דרור ימיני וקלמן ליבסקינד.

"אלה ימים קשים", כותב ימיני בסיום טורו. "רבים מהעובדים הוצאו לחופשה ללא תשלום. אלה שקראו את העיתון בשנה האחרונה יודעים שיצרנו עיתון חופשי ואיכותי. הטענה המרושעת ביותר היא שהעיתון הפך לכלי ביטוי של המו"ל, שלמה בן-צבי. האם שלום ירושלמי, איל נדב, עמיר רפפורט, אריק בנדר, יובל גורן ועוד רבים אחרים הם השופר של בן-צבי?". כהרגלו, ימיני עושה קציצות מאיש קש. הטענה שהוא מעלה היא אולי המרושעת ביותר, אבל היא גם הפחות נשמעת. ככל הידוע, איש לא טוען שהעיתון הפך לכלי ביטוי של המו"ל, אלא שהמו"ל תיכנן מלכתחילה לרוקן את העיתון מעיתונאיו ונכסיו ולהשתמש במשאביו לטובת "מקור ראשון".

ועוד בכפולה הפותחת: תיבת הקרדיטים לדורותיהם, מעזריאל קרליבך ועד ניר חפץ ושלמה בן-צבי. המו"ל, כך נכתב בתיבה, היא חברת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ. חברה זו נמצאת בימים אלה בפירוק ונאמניה מנהלים מלחמה משפטית נגד החברה המפעילה בפועל את "מעריב", מקור ראשון (המאוחד) הצופה בע"מ, שנמצאת בעצמה בהקפאת הליכים.

מוסף "סופשבוע", שרואה אור בנפח רגיל (72 עמודים), כולל דברי פרידה מאת גיא מרוז. "אני מכיר את הדיבור על סוף עידן העיתונות המודפסת, ה'פרינט' בלעז", הוא כותב. "אני לא מאמין בזה. יום שישי עם העיתונים במיטה או במטבח לא שווה לשום אייפד – ויש לי את המשוכלל שבהם".

קורבן נוסף למצבו הנוכחי של "מעריב" נופל בכפולה הפותחת של "מעריב לילדים", המוסף היחיד שמצורף לעיתון. הבוקר לא מופיעה שם תמונתו של האסיר יונתן פולארד עם התזכורת הקבועה למספר השנים שהוא יושב בכלא האמריקאי. שירות לקוראים מטעם "העין השביעית לילדים": 29 שנה.

משאל עם ישראל

ב"ישראל היום" ממשיכים לפרסם סקרים ליהודים בלבד, תוך הצגת תוצאותיהם כעמדות "הציבור". סקרי "ישראל היום", האנטי-דמוקרטיים בעליל, מבצעים מדי שבוע מחיקה סימבולית של כל האזרחים הבוגרים במדינת ישראל שאינם יהודים. הם אינם זוכים לייצוג במדור שבו ייצוג הוא לב העניין. זו תופעה מגונה.

הפעם שאלות הסקר מתייחסות לחוקים שעברו השבוע בכנסת. לפי כותרת הדיווח, "רוב הציבור: בעד החוקים החדשים". אחד החוקים נוגע לאפשרות להיכנס לכנסת מלכתחילה וקובע כי אחוז החסימה בבחירות יעמוד על 3.25%. לפי תוצאות סקר "ישראל היום", שנערך על-ידי מכון הגל-החדש, 55.6% מ"הציבור" תומכים בהעלאת אחוז החסימה, בעוד 15.5% מתנגדים ו-28.9% אינם בעלי עמדה.

להעלאת אחוז החסימה עתידה להיות השפעה דרמטית על הסיעות הלא-ציוניות בכנסת, רשימות שרוב המצביעים להן אינם יהודים. כיוון ש"ישראל היום" אינו מתייחס לערבים בעלי תעודת זהות כחולה וזכות להצביע לכנסת כאל בני-אדם בעלי זכות להביע דעתם בזירה הציבורית, הסקר שלו מתעלם מהם ואין לדעת מה עמדתם בסוגיה הנוגעת ישירות לעתידם הפוליטי.

שאלה נוספת שנכללת בסקר המתועב של "ישראל היום" מנוסחת כך: "האם אתה בעד קיום משאל עם לפני חתימה על הסכם שלום?". במקרה זה הרוב שהשיב בחיוב משמעותי יותר – 70.7%. ההדרה המתמשכת של מי שאינם יהודים מסקרי דעת הקהל ב"ישראל היום" מכינה את "הציבור" שקורא את העיתון הזה למצב שבו יום אחד רק יהודים יוכלו להשתתף במשאלי עם שייערכו במדינת ישראל. משאלי עם ישראל.

אפשר שבשקלול עמדתם של לא-יהודים בסקרים של "ישראל היום" התוצאה הסופית היתה שונה. זה כלל לא משנה. הפן המשמעותי בסקרי דעת קהל אינו התוצאה המתקבלת, אלא משתנים אחרים – נוסח השאלה, זהות מנסח השאלה, זהות הנשאלים וזהות המשיבים. בחינה של המשתנים הללו מאפשרת להבין דבר-מה על החברה שבה נערך הסקר הרבה יתר מאשר מבחינה של התוצאה המתקבלת.

התמקדות במשתנים אלה מעלה כי החברה הישראלית היא חברה שבה הגזענות מושרשת ומוטמעת לחלוטין. לא רק שמתעלמים מכחמישית מבעלי זכות הבחירה באופן קבוע, לא רק שמציגים את התוצאות המתקבלות ככאלו המשקפות את עמדת "הציבור" כולו, איש אינו פוצה פה, איש אינו מוחה, שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה.

רע"מ-תע"ל-מד"ע-בל"ד-חד"ש

"זה ברור כשמש שליברמן התכוון לטהר את הכנסת מהערבים", אומר ח"כ טאלב אבו-עראר מסיעת רע"מ-תע"ל-מד"ע כשאריאלה רינגל-הופמן, כתבת "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", שואלת אותו לדעתו על מטרת הצעת החוק להעלאת אחוז החסימה. לדברי אבו-עראר, כמו גם לדברי ח"כ ג'מאל זחאלקה מבל"ד, התוצאה תהיה הפוכה – איחוד של המפלגות הערביות וחיזוק ייצוגן בכנסת עד כדי 16 מנדטים. רינגל-הופמן מדווחת על סקרים שנערכו בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, שמהם עולה רוב נחרץ בעד איחוד המפלגות.

"אני שמח לשילובו של המגזר הערבי בפוליטיקה הישראלית, ואין לי שום בעיה עם 16 מנדטים", אומר יקיר העיתון אביגדור ליברמן. "[...] אני אשמח לראות איך מפלגה קומוניסטית תרוץ עם המפלגה האסלאמיסטית. זה יהיה ראוי להיכנס לספר השיאים של גינס". אכן, ח"כ דב חנין, המתראיין אף הוא לכתבה, סירב להצטלם לצד חבריו לכנסת ג'מאל זחאלקה ואבראהים צרצור. לדברי חנין, הוא מקדיש את ימיו לביטול החוק והורדת אחוז החסימה, לא לתכנון ריצה במפלגה משותפת.

עם היד על הדופק

הבוקר, בראש עמ' 5 של "ידיעות אחרונות", מתפרסם דיווח מאת איתמר אייכנר על עלות הנסיעות של ראש ממשלת ישראל ופמלייתו בשנתיים האחרונות תחת הכותרת "מסביב לעולם ב-40 מיליון". בכותרת המשנה מוזכר כי את הנתון הזה פירסמה לשכת נתניהו באמצע הלילה. לפי אייכנר, המידע עלה לאתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה בליל רביעי, לקראת חצות.

צלם לע"מ אבי אוחיון מצלם סלפי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו, 12.3.14 (צילום: פלאש 90)

"לשכת רה"מ נמנעה מלעדכן את כלי התקשורת בפרסום דו"ח הנסיעות, כפי שהיא נוהגת בדרך כלל", כותב אייכנר. "הדו"ח גם נחשף בעיתוי מיוחד: באותו היום פירסמה התנועה לחופש המידע את דו"ח ההוצאות של בית הנשיא (שבו נרשמה ירידה של 8% בתקציב ההוצאות של הבית) וגם ביום של הסלמה בדרום. פרסום הדו"ח בשעת לילה מאוחרת מעיד על רצונה של לשכת רה"מ למנוע פרסום נרחב שלו".

בכל זאת היה מי שנמצא עם היד על הדופק ושם לב בזמן אמת לפרסום באתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה. אתמול, בעמ' 15 של "ישראל היום", בתיבה קטנה שהוצמדה לידיעה גדולה יותר על הוצאות בית הנשיא, דיווח שלמה צזנה על עלות נסיעותיו של ראש הממשלה. כותרת הדיווח הוקדשה לעצם הפרסום של הנתונים ("פורסמה עלות נסיעות רה"מ"), ולא למספרים עצמם. בידיעה הגדולה יותר על הוצאות בית הנשיא הכותרת הדגישה את המספר (57.5 מיליון שקל), לא את עצם פרסומו.

עזה

רקע: "השבועות שלפני ההתפרצות הנוכחית התאפיינו בשקט שנבע משורת המאסרים שביצע שלטון חמאס בקרב חברי הג'יהאד-האסלאמי וארגונים קיצוניים", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום".

עשן מיתמר מעל רצועת עזה, 13.3.14 (צילום: עבד רחים ח'טיב)

"מספר ההרוגים שהצטברו בצד השני כתוצאה מפעילויות שונות של צה"ל שבר שיאים. שלושת אנשי הארגון שנהרגו ביום שלישי היו הקש ששבר את גב הגמל מבחינת הג'יהאד-האסלאמי", כותב אלכס פישמן ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות".

עתידות: "יש סיכוי טוב כי היום, ובעיקר בראשון ובשני, שהם ימי החופש מבית-הספר, האויב הגדול של התחפושות והתהלוכות יהיה המטר הסוחף משמים ולא מטר הרקטות", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום".

"אם לא תתרחש איזו הפתעה, הסיבוב האחרון מול עזה כבר מאחורינו", כותב אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות". ועם זאת הוא כותב גם: "עזה היא מורסה מוגלתית שתתפוצץ לכולנו בפנים".

טרמינולוגיה: "בישראל קראו נכון את תמונת המצב והגיבו בהתאם – ב'הפצצות נדל"ניות' שלא גרמו לנפגעים בצד האחר", כותב אלכס פישמן בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות".

"אמנם הותקפו עשרים ותשעה יעדים, אבל רובם 'יעדי נדל"ן' ריקים", מוסיף פישמן בטור המתפרסם ב"מוסף לשבת" של העיתון.

"העובדה שמעזה לא דווח על הרוגים בהפצצות מעידה שהיו אלה, בבסיסן, 'תקיפות נדל"ן'", כותב עמוס הראל ב"הארץ".

ציטוט

השפה הפוליטית, בפי הפוליטיקאים, אינה מגיעה אל המחוזות האלה, שכן מרבית הפוליטיקאים, על-פי העדות שבידינו, אינם מעוניינים באמת, אלא בכוח ובשימור אותו כוח. כדי לשמר אותו הכוח חייב הציבור להישאר באי-ידיעה, לחיות מתוך אי-ידיעה של האמת, גם האמת על חייו שלו. על כן, מה שסובב אותנו הוא מסכת שקרים עצומה וממנה אנחנו ניזונים".

את הציטוט לעיל, מפי המחזאי הבריטי הרולד פינטר, מביא יאיר אסולין במדורו שב"הארץ". "זה נאום חשוב, עמוק", כותב אסולין. "הוא עוסק בכתיבה, בכתיבה פוליטית, בפוליטיקה, בשפה. על-ידי השפה מבחין פינטר בין הסופר לפוליטיקאי. מה ההבחנה? הערך של המלים שאתה אומר. לפוליטיקאי אין עניין בתוכן השפה שהוא מדבר, במלים. השפה שלו שטוחה, מיידית. השפה בעבורו היא לא יותר מכלי ליצירת כוח. התוכן, כלומר, האמת, לא מעניינים אותו".

ענייני תקשורת

"לידיעת קוראינו", נכתב בתחתית שער "מקור ראשון", אף הוא עיתון בבעלות שלמה בן-צבי הנמצא בהקפאת הליכים. "עקב המשבר והליך הקפאת ההליכים שהעיתון נקלע אליו, בחודש הקרוב ניאלץ להדפיס מהדורה מצומצמת יחסית. מוספי 'יומן' ו'צדק' ישולבו, כמידת האפשר, בעמודי החדשות. אנחנו מתנצלים על הקיצוץ הזמני, ומקווים לחזור למתכונת המלאה והאיכותית מיד בתום תקופה ההקפאה. תמיכתם [כך במקור] בנו בתקופה קשה זו נחוצה מאוד לתהליך ההחלמה של העיתון. פורים שמח, שלמה בן-צבי".

"מקור ראשון", נכון לעכשיו, נמצא במצב טוב יותר מאחיו החורג. 20 עמודים בקונטרס החדשות ("לראשונה: מזוזה כשרה נכתבה על עור ג'ירפה", מדווח יאיר קראוס), ועימו מוסף "דיוקן", מוסף הצעירים "מוצ"ש" ומוסף "שבת".

בשער "ידיעות אחרונות" מופיעה הפניה לידיעה על החלטת הפרקליטות לסגור את תיק עמנואל רוזן. בכותרת המשנה מובלטת עמדת פרקליט העיתונאי: "התיק נולד בחטא, מקווה שכולם יפיקו לקחים". ב"הארץ", שם נחשפו לראשונה בעיתונות הזרם המרכזי העדויות נגד רוזן, מדווח בעמ' 15 על סגירת התיק. עמדת פרקליטיו של רוזן אינה נכללת בידיעה, מאת רויטל חובל.

בפתח המקומון "ידיעות תל-אביב–יפו" מתפרסמת תיבה תחת הכותרת "תיקון טעות". בתיבה נכתב כך: "ביום 11.10.2013 פירסמנו במדור 'סתם' ידיעה על אודות חנן גולדבלט. לאחר פנייתו של גולדבלט, התברר לנו כי הדברים על אודותיו לא היו נכונים. אנו מצטערים על הטעות". נראה שקו ההגנה "זה נכתב במדור 'סתם'" לא הועיל.

התצלום של אלכס ליבק בפתח מוסף "הארץ" אומר הכל.