ביום חמישי האחרון דווח ב"גלובס" על שינוי נוסף בשידורי רשת ב' של קול-ישראל: הנהלת רשות השידור הנחיתה על מערכת תוכנית הרדיו הפופולרית "סדר יום" מנחה נוסף, שיישב לצדה של העיתונאית הוותיקה והמוערכת קרן נויבך. צוות התוכנית למד על כך מן העיתונות, והצעד, שנכנס לתוקף כבר היום (ראשון, 22.7.12), בוצע ללא פיילוט או הכנה כלשהי ותוך התמרמרות גלויה, הן ציבורית והן מצד אנשי התוכנית.
זה אינו הניסיון הראשון של מנהלי הרדיו לחבל בתוכנית הרדיו הפופולרית ביותר שלהם בשעת האזנת השיא, אולם כדי להסיר כל ספק באשר לחוסר הפניות שבהחלטה, נודע כי המנחה הנוסף הוא מנחם בן: ליצן תקשורת ידוע, פרובוקטור שנזרק כבר משני כלי תקשורת בשל התבטאויותיו, ואדם חסר כל ניסיון עיתונאי רלבנטי לתוכנית המובילה בעיסוק בנושאי חברה וכלכלה. בתחילה נמסר מרשות השידור כי בן יככב ביום ראשון ויוחלף בכל יום במנחה אחר, אולם היום הודו כבר כי בן הוא המנחה היחיד. אפשר לשער כי הסיבה לכך היא שהוא איש התקשורת היחיד שהסכים לשמש מכשיר הטרדה של עמיתה על-ידי מנהליה.
מבין הייסורים שמעבירים חברי ההנהלה את הגוף הדווי של רשות השידור, מכאיב במיוחד החורבן שנזרע ברשת ב', הזרוע היותר משמעותית וחשובה שנותרה תלויה על אותו גוף. אחרי שבסוף השנה שעברה הניסיון לפטר, למדר ולמרר את חייהם של עיתונאים ביקורתיים ברדיו הציבורי הגיע עד לדיונים סוערים בכנסת; אחרי שבתחילת השנה מנהל קול-ישראל, ד"ר מיקי מירו, ומנהל חטיבת החדשות יאיר קורן קרעו לגזרים את מערכת החדשות של התחנה בניוד חסר פשר של כשליש מהכתבים – התפנו בהנהלת קול-ישראל, לקראת מחצית השנה, לארגון מחדש של לוח השידורים עצמו.
בתגובת רשות השידור למהלך הנואל האחרון בניסיון לפגוע בתוכנית "סדר יום", נטען כי מדובר ב"החלטה מקצועית" של מנהל הרדיו. נראה כי זו הזדמנות הולמת לבחון את יכולותיו המקצועיות של ד"ר מירו.
כל מה שחשוב, כל מה שמעניין
עד לאמצע מאי השנה התנהל לוח השידורים של רשת ב' כדלקמן: משלוש עד ארבע אחר הצהריים שודרה התוכנית בעלת השם המדויק "בשלוש", תוכנית בענייני סגנון-חיים עם ענת דולב; אחריה שודרה תוכנית הכלכלה "צבע הכסף" של מנחם פרידמן ובתוכה "המדור לחיפוש קרובים" עם ירון אנוש; ואחר-כך שעת שידור של יומן הערב של רשת ב', "היום הזה". לאחר היומן שודרה במשך שעה תוכנית הספורט "זה ברשת" של יואב אביב, שאותו החליף לעתים דני דבורין. משבע עד שמונה שודרה "השעה הבינלאומית", מגזין החוץ של רשת ב' (בימי ראשון שודרה התוכנית של הפרשן המשפטי משה נגבי). בימי ראשון שודר גם, משמונה עד תשע, "מגזין המזרח התיכון" עם יוני בן-מנחם, מי שמכהן גם כמנכ"ל רשות השידור כולה, תפקיד שכנראה לא דורש ממנו די משאבים כדי להתמקד בו ורק בו.
בשבוע האחרון של מאי הוחלט ברשות השידור להקדים את שידור מהדורת "מבט" בערוץ הראשון לשמונה בערב. כיוון שהמהדורה משודרת גם ברשת ב', ההחלטה נתנה את האות להנהיג שינויים: כדי לשדר את "מבט" בשמונה הוחלט להקדים את רצועת התוכניות ששודרו בשעה זו, ובראשן כמובן תוכניתו של בן-מנחם. "השעה הבינלאומית" הוקדמה לשלוש (שיבוצה המקורי לפני שנים), ואילו התוכנית "בשלוש" עם ענת דולב בוטלה. בוטל גם "המדור לחיפוש קרובים".
בהנהלת הרדיו היו יכולים כמובן להחליט גם על צעד אחר: העברת התוכניות האמורות שעה אחת קדימה, במקום מהדורת "מבט" שהוקדמה. אלא שאז היתה תוכניתו של מנכ"ל רשות השידור משודרת בתשע, שעה עם שיעורי האזנה נמוכים באופן מסורתי.
מסיבה זו או אחרת, הצורך לסנכרן את שידורי הרדיו עם מהדורת החדשות הטלוויזיונית הביא את הנהלת הרדיו להחליט שאם כבר, אז כבר, וגם מה שלא שבור אפשר וצריך לתקן. רשת ב' הכריזה כי בין ארבע לשבע אחרי הצהריים, חלקו השני של הפריים-טיים של שידורי הרדיו, מתוכננת רצועה חדשה לגמרי: "ארבע עד שבע" ("התוכנית משלבת נושאי אקטואליה, כלכלה, תרבות וספורט", נכתב באתר רשת ב'). בהודעה לעיתונות שהפיצה דוברות רשות השידור נכתב כי את הרעיון הגה חבר המליאה, הזמר קובי אוז.
הרצועה החדשה הופקדה בידיהם של המגישים מנחם פרידמן, ענת דולב ויואב אביב: עד חמש ישודר הפרק הכלכלי עם פרידמן, אחריו עד שש תוביל דולב, ואחריה עד שבע – אביב, כאשר על-פי התוכנית, בכל שעה יהיה מגיש אחד דומיננטי יותר מהשניים האחרים. החידוש: שלושת המגישים יישבו יחדיו באולפן במקום לשדר בזה אחר זה. מדוע? לא ברור. כך או כך, ההיגיון שנעדר מלכתחילה מההחלטה לא התגלה גם בהמשך, כפי שיתואר מיד.
בעיה נוספת שנוצרה בעקבות השיבוץ המוזר נגעה לאחת מתוכניות הדגל של חטיבת החדשות: יומן הערב. חישוב פשוט מעלה כי לפי לוח השידורים החדש, לא נותר מקום לשידור היומן בן השעה, אלא אם כן מקצצים בתוכניתו של בן-מנחם. הפתרון התמוה היה זה: לראשונה זה 30 שנה, קוצץ יומן הערב לרבע שעה בלבד. היומן תוכנן להיות משודר בין חמש לחמש ורבע, בהגשת שדרים מתחלפים היושבים בירושלים (זאת בעוד שהתוכנית עצמה, "מארבע עד שבע", משודרת מתל-אביב).
התוכנית הראשונה, ששודרה ב-20.5.12, ארכה שעתיים בלבד, כדי לאפשר להעביר את שידור טקס יום ירושלים בגבעת-התחמושת. למרות קיצור הזמן, האווירה היתה חגיגית: לאחר ניגון האות החדש, שלא הצליח לנקוב בשמה הנכון של התוכנית ("עד שבע – כל מה שחשוב, כל מה שמעניין"), קיריינה ענת דולב פתיח: "כן כן, גבירותי ורבותי, מאזינות ומאזינים יקרים, רצועת שידור חדשה היום, איזו התרגשות! באמת אני חייבת להודות, אחרי אי-אילו עשורים ברדיו, מצליחים לרגש גם אותי, אני מקווה שגם אתם. אנחנו נלווה אתכם עד שבע, עם כל מה שחשוב: כותרות היום, כותרות הכלכלה, כותרות הספורט, הדברים ברומו של עולם, אבל גם הדברים המעניינים שהם לא בהכרח לא חשובים".
בהמשך סיפקו פרידמן ואביב את כותרות הכלכלה והספורט, ודולב הקריאה את "כותרת היום". את הסבב הזה רדף סבב נוסף, של "חדשות טובות". כל אחד מהמגישים אמר מה הן החדשות הטובות שהצליח למצוא באותו יום. בהמשך התחלפו השלושה בהגשה, יומן הערב שודר במשך רבע שעה, ובשש עבר השידור לירושלים.
למחרת חזרה הרצועה באותה שעה, מיד אחרי מהדורת החדשות הקצרה של השעה ארבע, עם שינוי קטן: הפעם כבר ויתרו בקול-ישראל על שידור בחירת המגישים בחדשה הטובה שעשתה להם את היום. הסימן מבשר הרעות לא הפריע לשידור הרציף, שכלל בין השאר ראיונות עם עובדת נציבות האו"ם לפליטים בישראל, סיקור "אירוע הפצ'ה-קוצ'ה הגדול בעולם", כמו גם סיקור הפרידה של עולם המוזיקה הקלאסית מהבריטון דיטריך פישר-דיסקאו.
למחרת, יום שלישי, 22.5.12, נרשם שינוי נוסף בתוכנית הצעירה (בת שלושה ימים): פרק הספורט, בהובלת יואב אביב, ששודר עד אז בשש, עבר פתאום לחמש. השינוי הצריך קיצוץ נוסף בשידור היומן, שארך באותו יום עשר דקות בלבד. לוח השידורים נראה אפוא כדלהלן: חדשות בחמש, אחריהן פתיחת יומן הערב של מגיש היומן, "כותרת הספורט" של יואב אביב, שוב חזרה ליומן המקוצר, ואחר-כך תוכנית הספורט. מבולבלים? גם המאזינים. דולב, שכמעט לא הורגשה בשידורי הכלכלה והספורט, החלה להגיש את השעה שלה בשש. כך זה נמשך כמה ימים.
כמה ימים אחר-כך, הפינג-פונג ירושלים–תל-אביב בין אביב לאולפן החדשות הסתיים מאוחר מהרגיל. "כן כן, חברים", הודיע אביב לצופים בשידור חי, "המשדר יהיה קצר מהרגיל. שעון אחר כנראה מתקתק בירושלים מאשר בתל-אביב. השעה חמש עשרים ושתיים דקות...". התלונה של אביב נענתה בשינוי נוסף בלוח השידורים: יומן הערב שודר החל מאותו ערב עד חמש וחצי, ותוכנית הספורט קוצרה לחצי שעה, מחמש וחצי עד שש.
בין לבין, אין רגע דל. כדי להדגים את הכאוס שחולל השינוי הארגוני של מנהלי הרדיו, הנה פסקה למיטיבי לכת: מיום ראשון ה-3.6.12 (בדיוק שבועיים מאז עליית התוכנית לאוויר), אחרי מהדורת החדשות של השעה ארבע, מנחם פרידמן, ולא ענת דולב, הוא שפותח את השידור, ויומן הערב נפתח מיד אחרי מהדורת החדשות של השעה חמש ללא מגיש הספורט, אלא עם המגיש של היומן מירושלים. אלא שהמגיש מירושלים מעביר מעכשיו את השידור תחילה לכותרת כלכלית מפיו של פרידמן, ואחריה כותרת הספורט (באותו יום מפי דני דבורין) והכותרת האישית של ענת דולב, ורק אז חוזרים לפרק החדשות. היומן נמשך כרגיל עד חמש וחצי, והספורט מחמש וחצי עד שש. ואחרי שש, שוב שינוי: דולב מתחילה את התוכנית, עוברת לכותרת הספורט ואחר-כך ליומן חדשות מקוצר (כשבע דקות) עם המגיש בירושלים ובחזרה לתל-אביב להמשך תוכניתה של ענת דולב.
המתכונת הזאת נמשכה גם בימים הבאים, עד ליום חמישי, ה-7.6.12, כאשר אחרי חדשות השעה שש פתח את השידור מגיש יומן החדשות מירושלים, בני טייטלבוים, שהעביר את השידור לענת דולב, שמיהרה להעביר את השידור לדני דבורין עם הספורט, שהחזיר את השידור לענת דולב, שהעבירה את השידור למגיש היומן מירושלים טייטלבוים, שלאחר כמה דקות של שידור העביר את המשך השידור לענת דולב. אם תשומת הלב של המאזינים היתה כדור, הרי שהנהלת הרדיו היתה יכולה לפתוח נבחרת כדוריד.
ביום ראשון שלאחר מכן שודרה התוכנית במתכונת דומה, למעט פתיחת השעה השלישית של המשדר: דולב חזרה לפתוח את התוכנית והעבירה את השידור לכותרת הספורט עם אביב ואחר-כך למגיש מירושלים לכמה דקות של יומן מקוצר.
בפועל, החידוש המרכזי (והתמוה) שברצועה "מארבע ועד שבע" – הגשה משותפת של שלושה(!) מגישים – התמסמס כבר מהיום השלישי לשידור התוכנית. היחסים בין המגישים הביאו לכך שהרצועה המאוחדת הפכה למעשה לשלוש רצועות כמעט עצמאיות. החל מיום שלישי, ה-29.5.12, הוחלף האות של שעת הספורט לאות הישן, של "זה ברשת". יומיים אחר-כך החל גם פרידמן לשדר את האות הישן של "בצבע הכסף" במקום זה החדש של "ארבע עד שבע". באותו שלב, שלוש השעות הופרדו לחלוטין בפועל, והמאזינים כמעט שלא יכלו לזהות סימנים לאינטראקציה בין השדרים. עם זאת, ולמרות השינויים התכופים, השלושה עדיין נזהרים לא לומר את השמות הישנים "צבע הכסף", "היום הזה" או "יומן הערב", אלא דבקים בשם "ארבע עד שבע".
כך החליטו מנהלי רשות השידור
ביום שלישי, 19.6.12, חודש לאחר שהושקה בקול גדול, נפחה רצועת השידור "ארבע עד שבע" את נשמתה. בארבע שודרה התוכנית "צבע הכסף" עם מנחם פרידמן, מחמש שודר במשך 45 דקות "היום הזה", יומן הערב של רשת ב', עם האות הישן והמוכר. תוכנית הספורט קוצצה לרבע שעה בלבד ("חברים יקרים. היום לא אכתוב סטטוס ספורטיבי כבכל יום, אנצל את הבמה להודעה שקיבלתי לפני זמן קצר. התכנית 'זה ברשת' הופכת החל מהיום לפינה קטנה", כתב יואב אביב באותו יום בדף הפייסבוק שלו. "[...] 15 דקות ברוטו שהם 7 דקות נטו. ההחלטה התקבלה בניגוד לדעתי, אך כך החליטו מנהלי רשות השידור. לפיכך אין עוד ברשת ב' תוכנית ספורט יומית"). בשש שודרה התוכנית "שש עם ענת דולב" (באותו יום שודרה התוכנית עם איריס לביא).
"ארבע עד שבע" אולי ירדה מהאוויר, אבל השינויים נמשכו: ב-27.6.12, לאחר כמה ימים שלא שודרה בגלל עיצומי העיתונאים בקול-ישראל, שוב חזרה תוכנית הספורט לשעה חדשה (בין חמש וחצי לשש), ויומן הערב שוב קוצץ. לפי גורמים ברשות, רבים מהשינויים נודעו למגישים רק ביום השידור עצמו, לפעמים גם זמן קצר לפני השידור. למעשה גם ההתרעה על השינוי הקרדינלי של העלאת התוכנית "ארבע עד שבע" התקבלה במערכת החדשות רק ימים אחדים לפני שעלתה לשידור.
העוזר הבכיר למנכ"ל הרשות זליג רבינוביץ' (במרכז) ומנהל קול-ישראל מיקי מירו (לצדו משמאל) באסיפה הכללית של מועצת העיתונות, יוני 2012 (צילום: "העין השביעית")
גורמים ברשות מספרים כי בהנהלה כלל לא טרחו לבדוק את הכימיה בין שלושת המגישים, אם הם מתאימים לשידור משותף ומה בדיוק יהיה התוכן בשלוש השעות האלה. העדר החשיבה המקדימה השתקף במדויק בתהליך ההתפוררות המהיר והמבזה של הרצועה. ברדיו, מדיום שבו הרגלי האזנה הם גיזת הזהב המקצועית, כאוס ניהולי כמו זה שהדגימה הנהלת הרדיו בראשותו של מירו היה חמור במיוחד. אפשר לנחש כמה מאזינים איבדה רשת ב' אחרי שבמשך חודש ימים לא היה ברור מה בדיוק משודר בכל שעה משעות אחר הצהריים והערב – ספורט, כלכלה, תרבות או חדשות.
סיכומו של דבר: אחרי ששינוי אחד ויחיד, של הקדמת מהדורת "מבט" בשעה, גרר אחריו טירוף מערכות, אפשר היה להבחין בכך שמשידורי רשת ב' בשעות אחר הצהריים "נעלמה שעה": יומן הערב קוצץ משעה לחצי שעה, ותוכנית הספורט קוצצה משעה לחצי שעה. המוצא הישר: התוכניות של שמונה בערב, שהוקדמו לשבע, ובראשן תוכניתו של מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם.
אפילוג
על עלילותיה המשונות והמקוממות של הנהלת רשות השידור הנוכחית נכתב כאן רבות. המנכ"ל יוני בן-מנחם, המנהל והד"ר מיקי מירו והעוזר הבכיר זליג רבינוביץ' סיפקו כמה מהרגעים המביכים והמקוממים בקורותיה של התקשורת הישראלית בשנה האחרונה, הנתונה כולה ממילא במשבר קיומי עמוק ומתמשך, והיד עוד, למרבה הצער, נטויה.
נסיונם של מנהלי רשות השידור לשנות את רצועת אחר הצהריים הפך לפארסה מהדהדת, שנדמה שרשת ב' טרם התאוששה ממנה. במשך חודש שלם, מרגע עלייתה של הרצועה לאוויר ועד להורדתה מלוח המשדרים, הכניסו בה המנהלים כל-כך הרבה שינויים, תוך תזזיתיות וחוסר החלטיות משווע, עד שגם המגישים התקשו לעקוב. שלא לדבר על המאזינים.
הניסיון הכושל הפך לתצוגת תכלית כה מהדהדת של יכולות ניהוליות כושלות, שניתן היה להגישה למכרז שמנהל הערוץ הראשון פירסם לסדרת קומדיה מקורית. הנה הדראפט לפניכם.
מרשות השידור נמסר: "להלן תגובתו של ד"ר מיכאל מירו, מנהל קול-ישראל, לשינויים ברדיו: צר לי ש'העין השביעית' ממשיכה בשיטה של הבאת דברים מפי גורמים עלומי שם במקום לדבר בשיח גלוי. כל ההחלטות שהתקבלו נעשו על-פי נוהלי רשות השידור וכפוף למוסדותיה הציבוריים, ובהם גם ועדת התוכן, שקיבלה את ההחלטה לגבי רצועת השידור ברשת ב', 'ארבע עד שבע'. לטענות על ניהול כושל אין על מה להתבסס, אלא על רצונם של גורמים אינטרסנטיים בתוך הרשות ומחוץ לה, המפיצים ספינים מגמתיים ואין להם האומץ להיחשף בשמם וכל מטרתם היא לפגוע בהנהלה הנבחרת של רשות השידור".