תקופה לא קלה עוברת על ישראל. המסים עולים, מצב החינוך בכי רע, נבחרת גרמניה בכדורגל הפכה לנבחרת אהודה, ואם בזה לא די, גם המצב הבטחוני אינו מהמשופרים. אבל, לא צריך להתייאש. ביום חמישי האחרון, בשעת ערב, פירסם ynet ידיעה שלפיה נתניהו קבע כי מבחינתו ניתן להגיע להסכם שלום בתוך שנה, כלומר עוד לפני סוף 2011. חדשות מצוינות.

חשבו על זה; מה זה שנה? שנה זה כלום, שנה זה ממש שום דבר. אם בתוך שנה אפשר להגיע להסכם שלום, זה אומר שהשלום נמצא ממש מעבר לפינה, ואם נתניהו אומר שהשלום נמצא ממש מעבר לפינה, הרי שאפשר ואפילו מותר להיות אופטימיים. מובן שהוא לא אומר את זה כאשר הוא נמצא כאן, בישראל. הוא אומר את זה כשהוא רחוק מהבית, בניו-יורק. אבל לא צריך להיות קטנוניים; שנה זה שנה ושנה זה ממש עוד מעט.

העניין הוא שאני כמעט בטוח שבשנים האחרונות שמעתי כמה פעמים את ההבטחה הזו של "עד סוף השנה" או "בתוך שנה" או כל מיני צירופים שהשורה התחתונה שלהם היתה ש"זה עניין של שנה ויש כאן שלום וגם מדינה".

אבו-מאזן לדוגמה, אמר בדצמבר 2004 כי בכוונת הפלסטינים לפעול להקמת מדינה פלסטינית בשנה הבאה (2005), אבל ייתכן שהקמתה תידחה ל-2006. בסדר, לא ממהרים. בנובמבר 2006 אמר איסמאעיל הנייה שיש לקבוע תאריך יעד לכינון מדינה פלסטינית בתוך חצי שנה עד שנה. בספטמבר 2007 הכריז אבו-מאזן שאפשר להגיע להסכם שלום בתוך חצי שנה.

חולפים שלושה חודשים, ובינואר 2008 מצהיר הנשיא בוש שהוא מתכוון להביא להקמת מדינה פלסטינית עד סוף כהונתו, שעתידה להסתיים בסוף 2008. באתר נענע10 כל-כך התרשמו מההצהרה שמיקמו אותה תחת ערוץ "תרבות ובידור". בוש היה בחור עקשן, ובמאי 2008 חזר ואמר: "הסכם שלום אפשרי עוד השנה". עוד קודם לכן אבו-מאזן אמר שהוא מאמין שניתן להגיע להסכם כולל עם ישראל במהלך שנת 2008. קונדוליסה רייס, מזכירת המדינה בתקופתו של הנשיא בוש, הסכימה והצהירה: "אפשר להשיג הסכם השנה". אפילו היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, סטיב האדלי, אמר שניתן להגיע להסכם ישראלי-פלסטיני עד סוף 2008.

ביוני 2008 לחש אהוד אולמרט (היה פעם ראש ממשלה כזה בישראל) בסוד לסרקוזי שעד לסוף השנה "ניתן לצפות" לניסוח מסמך זמני המתאר את הסכם השלום בין ישראל לפלסטינים. נו, מסמך זמני שמתאר הסכם שלום הוא לא ממש הסכם שלום, אבל יאללה, תביא. לא כל-כך הצליח לאולמרט, או לבוש, או לרייס, או להאדלי או לאבו-מאזן.

אף שקמפיין "שלום בתוך שנה" לא עבד, לא מרימים ידיים. נהפוך הוא; מכניסים כמה שינויים וממשיכים הלאה. ביולי 2008 אמר הנשיא הסורי בשאר אסד שיעברו בין שישה חודשים לשנתיים עד שיושג הסכם שלום עם ישראל. שמישהו יתקשר לאסד: יש לו שלושה שבועות לסגור עניינים.

ביוני 2009 אמר טוני בלייר, שליח הקווארטט למזרח התיכון (יצביע כל מי שיודע מה זה הקווארטט, מי חבר בקווארטט, של מי היה הרעיון להקים את הקווארטט ומה הקווארטט עשה חוץ מלהכניס למילון מלה בלתי אפשרית לאיות), שהסכם שלום במזרח התיכון אפשרי עוד השנה. מישהו לא דיווח לבלייר ש"שנה" זה פאסה. ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד החליט לא להסתבך יותר עם הקמפיין הקודם של ה"שנה" וקבע כי מדינה פלסטינית תוקם בתוך שנתיים. אבל שר החוץ הספרדי, מיגל מורטינוס, אמר בסוף 2009 שבכוונת ספרד, כנשיאת האיחוד-האירופי, לפעול לכינונה של מדינה פלסטינית כבר בשנת 2010.

עכשיו מגיע נתניהו, שמכריז בשמחה שמבחינתו אפשר להגיע להסכם שלום בתוך שנה. איזה בחור מקורי. מהי הסיבה לכך שכל מנהיגי האזור והעולם מתפתים לדבר במונחים של שנה (פלוס מינוס שנה)?

הסיבה כלל אינה קשורה למציאות הפוליטית-מדינית הקשה, המיוזעת והבלתי מתפשרת שבתוכה פועלים משמיעי ההצהרות למיניהן. בדיוק ההפך: כל מדינאי מתחיל מבין שהסיכוי שיהיה באזור שלום בתוך שנה דומה לסיכוי שצרפת תזכה השנה במונדיאל. הסיבה האמיתית לשימוש בהבטחה השחוקה היא ש"שנה" הוא פרק זמן מצוין להאכיל בו את התקשורת ואת ציבור צרכני התקשורת. אם יאמרו הדוברים "שלושה חודשים", יגידו הפרשנים שהם לא רציניים; אם יגידו "חמש שנים", יאמרו הפרשנים שלומר "חמש שנים" זה כמו לומר "אין לי מושג". מי שאומר "אין לי מושג" נתפס כחסר חזון ומי שאומר ששלום לא יגיע בדור הקרוב הוא פשוט אביגדור ליברמן.

מכאן יוצא ש"שנה" היא נוסחה תקשורתית-ציבורית מנצחת. היא נזרקת לחלל התקשורתי כי היא תואמת את האג'נדה של התקשורת. היא פרק זמן מספיק ארוך כדי שישכחו אותו עוד שנה ומספיק קצר כדי לטעת, בקרב העיתונאים והאזרחים כאחד, תחושה של תקווה כמו גם תחושה (מזויפת) של מנהיגות אמיצה. היא דומה לשמיכה חמימה המספקת רצינות אך דחיפות, מחויבות אך כזו שאינה מתחייבת על יותר מאופטימיות זהירה.

יש שיטענו שההצהרה של נתניהו גובלת בפופוליזם זול וחסר אחריות. אני דווקא חושב שבמזרח התיכון הכאוטי הסיסמה הנבובה, "הסכם שלום בתוך שנה", היא הדבר הכי יציב וקבוע בחיינו. למעשה, אם בשנה הבאה לא תשמעו לפחות פעם אחת מישהו שיטען שההסכם ייחתם בתוך שנה, תתחילו לדאוג.