עיקרי הפסיקה
בג"ץ 01 / 7144
1. גוש שלום עמותה רשומה
2. אורי אבנרי
3. אורן מדיקס
נגד
1. רשות השידור
2. מנכ"ל רשות השידור
בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[6.2.2002]
לפני השופטות ט' שטרסברג-כהן, א' פרוקצ'יה, מ' נאור
העותרת 1 פנתה אל המשיבה 1 (להלן – הרשות) וביקשה את שידורם ברדיו של שני תשדירים במסגרת שידורי פרסומת בתשלום. התשדירים פונים אל חיילי צה"ל ומזהירים אותם מפני ביצוע מעשים המהווים, לפי האמור בתשדירים, פשעי מלחמה. התשדירים נפסלו לשידור על-ידי מנכ"ל הרשות בנימוק שנוסח התשדירים אינו נכנס להגדרת "פרסומת" כמו גם להגדרת "תשדיר שירות", באשר מדובר במסר שנוי במחלוקת פוליטית הקשור לפעולותיו של צה"ל בשטחים. בעתירה תוקפים העותרים את החלטת המנכ"ל בטענה שהיא נוגדת את כללי הרשות ופוגעת בחופש הביטוי.
בית-המשפט העליון פסק:
א. (1) אין חולק כי החלטת הרשות פוגעת בחופש הביטוי של העותרים, אך חופש הביטוי אינו ערך מוחלט. עצם ההכרה בהתבטאות כחוסה בצלו של חופש הביטוי אינה מחייבת מתן במה לה בכל מסגרת. מקום שחופש הביטוי מתנגש בערכים אחרים אשר לחברה האינטרס להגן עליהם, יש לאזן בינו לבין הערכים המתחרים (890ז).
(2) זכות הגישה לאמצעי התקשורת נמנית על קבוצת הזכויות הכלולות בחופש הביטוי. בהיעדר גישה אל אמצעי התקשורת תהא הגשמתו של חופש הביטוי חלקית בלבד (891א – ב).
(3) בהיות הרשות ערוץ תקשורת ציבורי ממלכתי, אם כי לא בלעדי, משמשת היא בין השאר במה ציבורית המשקפת מגוון דעות והשקפות הקיימות בחברה גם בנושאים הנתונים במחלוקת. לתחולת חופש הביטוי על רשות השידור "היבט כפול": הרשות בעצמה נהנית מהזכות לחופש ביטוי. כן רובצת עליה החובה להבטיח את חופש הביטוי של הציבור (891ג – ד).
(4) אין הרשות חופשית לממש את חופש הביטוי שלה בכל אופן העולה על רוחה. מנגד, לא כל פרט זכאי להגשים את חופש הביטוי שלו באמצעות הרשות, לגבי כל התבטאות, בכל מסגרת ובכל עת שיחפוץ (891ד – ה).
ב. (1) סעיף 25א(ב)(2) לחוק רשות השידור, תשכ"ה1965- מקנה סמכות לוועד המנהל של הרשות לקבוע כללים בדבר איסורים ומגבלות על תשדירי פרסומת והודעות. מכוח סעיף זה התקין הוועד המנהל את כללי רשות השידור (תשדירי פרסומת והודעות ברדיו), תשנ"ג1993- (להלן – הכללים). הכללים מגלמים איזון בין חופש הביטוי לבין ערכים אחרים שעל הרשות להגן עליהם בתפקידה כערוץ ממלכתי (891ו, 892ג).
(2) התשדירים שנמסרו לפרסום על-ידי העמותה מכילים מסר השנוי במחלוקת פוליטית ואידאולוגית בציבור הרחב. אשר-על-כן ההחלטה לפסול אותם, על-פי סעיף 7(2) לכללים האוסר על שידורי פרסומת שתוכנם שנוי במחלוקת פוליטית, בדין יסודה (892א – ב, 893ג).
(3) מסגרת תשדירי הפרסומת לא נועדה מעצם מהותה וטיבה לשמש במה להשמעת דעות אידאולוגיות-פוליטיות שנויות במחלוקת. השמעת דעות כאלה במסגרת פרסומת בתשלום מסכלת את השמירה על האיזון בין ההשקפות השונות במסגרת שידורי הרשות. גם מטעם זה אין מקום להתערבות בית-המשפט בהחלטה לפסול את התשדירים (894א – ב).
עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.
ערן לב – בשם העותרים;
מלכיאל בלס, סגן בכיר א וממונה על ענייני בג"צים בפרקליטות המדינה – בשם המשיבים.
מתוך פסק הדין
1. העמותה פנתה אל הרשות וביקשה את שידורם ברדיו של שני התשדירים במסגרת שידורי פרסומת בתשלום. התשדירים פונים אל חיילי צה"ל ומזהירים אותם מפני ביצוע מעשים המהווים, לפי האמור בתשדירים, פשעי מלחמה. התשדירים נפסלו לשידור על-ידי המנכ"ל על סמך חוות-דעת של הלשכה המשפטית של רשות השידור. לפי חוות-דעת זו, נוסח התשדירים אינו נכנס להגדרת "פרסומת" כמו גם להגדרת "תשדיר שירות", באשר מדובר במסר שנוי במחלוקת פוליטית, הקשור לפעולותיו של צה"ל בשטחים, "והמבקש אולי מן החיילים לסרב פקודות". העמותה הגישה ערר על החלטת המנכ"ל. ועדת הערר דחתה את הערר בציינה כי יש בהודעה משום טעם לפגם מבחינה מוסרית וציבורית, פגיעה בטעם הטוב ובסדר הציבורי וגרימת נזק לציבור, וכי היא עוסקת בעניין השנוי במחלוקת מבחינה ציבורית, פוליטית ואידאולוגית.
תמצית טענות העותרים
2. שלוש טענות מרכזיות בפי העותרים: האחת, כי התשדירים אינם באים בגדר מבחני הפסילה הקבועים בכללי רשות השידור באשר אינם עוסקים "בענין השנוי במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית". השנייה, כי המשיבים לא נתנו משקל ראוי לחופש הביטוי של העותרים ולא בחנו אם התשדירים עלולים לפגוע בערכים המוגנים הקבועים בכללי הרשות. בחינה כזו הייתה מגלה, לטענת העותרים, כי אין סכנה כלשהי, ובוודאי לא במידה של ודאות קרובה, לכך שהתשדירים יפגעו באותם ערכים. השלישית, כי פסילת התשדירים מהווה הפליה פסולה של העמותה, באשר בשנים האחרונות אישרו המשיבים שידורים אחרים שלגביהם אין מחלוקת כי הינם שנויים במחלוקת ציבורית.