עיקרי הפסיקה

בג"צ מס' 757/84

איגוד העיתונים היומיים בישראל
נגד
1. שר החינוך והתרבות
2. רשות השידור

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[16.6.86, 22.10.87]
לפני השופטים מ' אלון, ד' לוין, מ' בן-דרור

העתירה נסבה על שידור תשדירי שירות ושידורי חסות בטלוויזיה. לטענת העותר, יש בשידורים אלה משום שידור של פרסומת מסחרית, דבר החוג מסמכויותיה של המשיבה 2 על-פי חוק רשות השידור, תשכ"ה-1965. המשיבים טוענים, בין היתר, כי אין לעותר זכות עמידה, דיונית ומהותית, בבג"צ, וכי - לגופה של העתירה - אין בשידורים האמורים משום שידור פרסומת מסחרית, וממילא פועלים המשיבים במסגרת סמכותם.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
[...]

ב. (1) הקביעה, ששידורי פרסומת מסחרית אסורים הם על המשיבה 2, אינה נקייה מספק; אין מצויה בחוק רשות השידור הוראה מפורשת, האוסרת שידורי פרסומת כאלה, ואף אין להסיק מן החוק מכללא על קיומו של איסור זה. איסור זה עולה מכוח עיקרון, שתאגיד סטטוטורי אינו מוסמך לעשות אלא מה שהוסמך במפורש לעשותו, ובסוגיה דנן שתק המחוקק שתיקה מוחלטת.
(2) בהעדר הוראה ברורה בחקיקה מפורשת באשר לאיסור שידורי פרסומת מסחרית, שומה על בית המשפט לדון באיסור שידורי פרסומת מסחרית בדרך של פרשנות מצמצמת וליבראלית, התואמת את נוסחו של חוק רשות השידור, את רוחו ומגמתו.
(3) (דעת מיעוט - השופט מ' בן-דרור): חוק רשות השידור דן ומסדיר, במסגרת מסוימת ומוגדרת, שורה של נושאים, שתמציתם היא עיסוק בעניינים שברוח, במובן הטוב והתרבותי של ביטוי זה. אין כל רמז להנחה, שחוק רשות השידור, בשתיקה, נועד להסדיר עניין כה שונה ואחר כמו עיסוק בפרסומת. זהו נטע זר ומוזר, שמקומו לא יכירנו בחוק רשות השידור, והוא יוצא דופן לגבי שורת המטרות והתפקידים שהחוק הציב למשיבה 2.

ג. (1) המשיבה 2, בתור תאגיד, רשאית ומוסמכת היא לדאוג למימונם של השידורים על-ידי מציאת מקורות מימון חיצוניים, כגון תרומות ומימון מגופים שונים, ובלבד שהדבר נעשה במסגרת הוראות חוק רשות השידור, היינו באישורם של המוסדות המוסמכים, וכשהוא משתלב בתקציבה של המשיבה 2.
(2) (דעת מיעוט - השופט מ' בן-דרור): גופים ציבוריים ואחרים, הזקוקים לכספים, אינם יכולים לפנות ולהיזקק למקורות הכנסה או לפעילויות נוספות שאינם נופלים במסגרת סמכויותיהם, ואין בכוונות טובות כדי להצדיק חריגה מסמכות.

ד. (1) האסור בשידור הוא פרסומת מסחרית, ובפרסומת כזו שני מרכיבים יסודיים: קידומו של יצרן מסוים ושל מוצר מסוים, שיש בהם משום מימד של תחרותיות, כדי לסייע בידי אותו יצרן במכירת מוצריו.
(2) תשדירי השירות עונים על הוראות חוק רשות השידור, ואין בהם משום פרסומת מסחרית; תשדירי השירות שבטלוויזיה באים להעמיק את מודעותו של הציבור בנושאים לאומיים וציבוריים שונים, ובכך ממלאים תשדירים אלה אחר הוראות סעיף 3 לחוק.
(3) המשיבה 2 מצווה על זהירות מרובה, לבל תחרוג הפרסומת המותרת, שאינה מסחרית, לפרסומת האסורה, המסחרית. על המשיבה 2 להקפיד על תוכן תשדירי השירות, לבל יחרגו מנושאים שיש בהם משום טיפוח אזרחות טובה, שמירה על בריאות הציבור, עידוד החקלאות, התעשייה ותיירות הפנים וכיוצא באלה, וכן מצווה היא להקפיד על שמירת סממנים חיצוניים אובייקטיביים, היינו, שלא לקדם יצרן מסוים או מוצר מסוים.

ה. (1) שידור חסות הוא הודעה מטעם המשיבה 2 על מתן סיוע על-ידי חברה מסחרית פלונית להפקת תכנית שידור על-ידי הטלוויזיה. שידור הודעה יש כאן, תשדיר ותכנית שידור, במובן סעיף 3 לחוק רשות השידור, אין כאן.
(2) הבעת תודה למממן של שידור תכנית אינה הופכת לפרסומת, ומבחינתה של המשיבה 2, זוהי תוצאה נלווית מההודעה על הסיוע ולא תכנית שידור בעלת סממנים של פרסומת מסחרית.
(3) חשיבות מיוחדת נודעת לתוכנה של ההודעה; התודה שבהודעה ניתנת למממן, ועל-כן אסור לה להודעה שתשבח, דרך משל, את מוצריה של החברה, שבכך גולשת היא לתחום של פרסומת מסחרית.

ו. (אליבא דשופט ד' לוין): (1) משהסמיך המחוקק את המשיבה 2, כאחד מתפקידיה העיקריים, לשדר תכניות חינוך ואינפורמציה במגמה לשקף את חיי המדינה, בתחום החברה, הכלכלה והמשק, לטפח אזרחות טובה, השכלה ודעת, תרבות ואמנות וכיוצא בזה - חזקה עליו, כי הכיר בחשיבותן של משימות אלה לכלל האזרחים וביקש להגשימן. כיצד תמומשנה ותיושמנה הלכה למעשה, על כך יחליט הוועד המנהל של המשיבה 2, כשהוא נעזר במומחים לנושא, שהוא מגוון מאוד, מתוחכם ומקצועי.
(2) אם ראו מוסדות המשיבה 2 לעשות כן על דרך תשדירי שירות, הממומנים על-ידי גופים ציבוריים, שענין להם בשידור מסרים שהם אך ורק חיוב, אין לרפות ידיהם מעשות כן אלא דווקא לעודדם.
(3) אם סבור מאן דהוא, כי יש למנוע את פרסום הטוב והחיובי על-ידי המשיבה 2 והגופים המממנים, בשל חשש של גלישה לפרסומת מסחרית ממש, הבאה לקדם מכירותיו של מפעל זה או אחר, ואם אמנם מבקש המחוקק למנוע הרחבה כזו בפירוש הסמכות, עליו לומר דברו המפורש לעניין זה.
(4) בתשדירי החסות, אם חורגים מציון שם המממן בלבד ומוסיפים באותה שקופית תכנים נוספים או מסרים, הרצויים למממן ומוכתבים על-ידיו, כי אז חדלה השקופית מלהוות תוספת אינצידנטלית ליצירה המשודרת, והיא עצמה הופכת לשידור מכוח עצמו. יש איפוא להימנע מפרסום כזה, כל עוד לא הסמיך המחוקק את המשיבה 2 לעשות כן, בגדר תפקידיה, וקבע כללים לכך.

[...]

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 3.2.85. העתירה נדחתה ברוב דעות נגד דעתו החולקת של השופט מ' בן-דרור. הצו-על-תנאי בוטל.

י' רסלר - בשם העותר;
ר' יאראק, מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה - בשם המשיבים.

לקריאת פסק הדין המלא