מתוך פסק הדין
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 7192/08
בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
העותרת: המטה להצלת העם והארץ ע"ר
נ ג ד
המשיבות:
1. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו
2. רשות השידור
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
תאריך הישיבה: י"ב בתשרי תש"ע (30.9.09)
השופט א' רובינשטיין:
הרקע
א. עתירה זו עניינה כביכול מלה אחת, והיא מקפלת בתוכה את אחד הפולמוסים הבולטים בציבור הישראלי בשנים האחרונות, קיצו של גוש קטיף. עסקינן בתשדירים שביקשה העותרת לשדרם בגדרי פרסומת ברשות השידור וברשות השניה, שנדרשו ל"גירוש" מגוש קטיף; המשיבות הסכימו - במהות - לתשדירים, אך תחת הביטוי "גירוש" הציעו את הביטוי "פינוי", ואחת מהן (רשות השידור) הציעה אף "עקירה". בכך מגולמת המחלוקת שבאה לפתחנו.
ב. וביתר פירוט: העותרת, עמותת "המטה להצלת העם והארץ", ביקשה (ביולי 2008) לפרסם ברשות השידור וברשות השניה (ברדיו קול חי) תשדיר בגדרי פרסום שזו לשונו:
"ביום צום תשעה באב והימים הסמוכים, מדליקים נר זיכרון לזכר גירוש גוש קטיף. נישא תפילה לבורא עולם להצלת ארץ הקודש ונתייחד עם המגורשים וצרתן של שדרות ושכנותיה. את נר הזיכרון ניתן לרכוש ברשתות השיווק ובמכולות ברחבי הארץ ולהדליקם בכל אתר ואתר. לפרטים וסיוע בהפצה התקשרו..." (למען הנוחות ייקרא תשדיר זה להלן "תשדיר נר הזיכרון").
ג. רדיו קול חי הודיע לעותרת ביום 29.7.08, כי תשדיר נר הזיכרון לא אושר ונתבקשה החלפת המלים "גירוש גוש קטיף" ב"פינוי גוש קטיף", וכן החלפת "המגורשים" בביטוי "המפונים". משנתמהמהה החלטת הרשות השניה לאחר שהעותרת ביקשה הכרעה (כתום שימוע), נתבקש תשדיר נוסף:
"במלאת שלוש שנים לחורבן וגירוש מגוש קטיף מדליקים נר לגוש קטיף, זוכרים ומעודדים. תרמו 101 שקלים להקמת מוזיאון גוש קטיף בירושלים, ותקבלו לביתכם מארז מהודר של נרות זיכרון לגוש קטיף לכל המשפחה, כולל את הסרט החדש 'לעולם לא עוד'. תתקשרו עכשיו למטה להצלת העם והארץ טל..." (למען הנוחות ייקרא תשדיר זה להלן "תשדיר המוזיאון").
אף כאן נפסל התשדיר.
הרשות השניה
ד. בהודעת הרשות השניה מיום 6.8.08 נאמר:
"הריני לעדכנך כי מנכ"ל הרשות דן בבקשתך נשוא מכתבך שבסמך ולהלן החלטתו: לאחר עיון בשני התסכיתים לתשדירי פרסומת לרדיו נשוא החלטה זו, אשר הוגשו על ידי תחנת רדיו קול חי וע"י המטה להצלת העם והארץ, הוחלט לפסול את תשדירי הפרסומת האמורים, זאת בשל היותם עומדים בניגוד לסעיפים 46(א)(3) ו- 86(2) לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן - 1990 ובניגוד לסעיף 5 לכללי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (אתיקה בפרסומות ברדיו), תשנ"ט - 1999.
תשדירי הפרסומת נשוא החלטה זו עניינם בתהליך ה'התנתקות' אשר התקיימה בקיץ 2005 בגוש קטיף והם מעבירים מסר ברור שלפיו ההתנתקות היתה בגדר 'חורבן' על המשמעות של מונח זה, בכלל ובפרט בתקופת חודש אב. עניין זה, בפרט באופן בו הוא מובא בתשדיר, הינו שנוי במחלוקת ציבורית ופוליטית בקרב הציבור.
מחלוקת זו באה לידי ביטוי באופן פסול בתשדירים, הנוקטים בתיבות 'חורבן גוש קטיף', ו- 'עקירה / גירוש'. לפיכך, שידור תשדירי הפרסומת המבוקשים עומד בניגוד לסעיף 46(א)(3) לחוק הרשות השנייה, האוסר פרסומת הכוללת 'תעמולה מפלגתית' (בהתאם לפרשנות שניתנה למושג זה בפס"ד שמאי) וכן בניגוד לסעיף 5 לכללי האתיקה ברדיו, הקובע כי אין לשדר פרסומת שיש בה מסר פוליטי.
ככל שהיבט דומיננטי בעייתי זה יבוא על תיקונו בנוסח תשדירים מתוקן אשר יובא לעיוננו, הם ישקלו בשנית לגופו של עניין. אני עומדת לרשותך להבהרות נוספות ככל שיידרש".
ועדת הערר של הרשות השניה דחתה את ערר העותרת לגבי שני התשדירים. בהודעה מיום 11.8.08 נאמר, כי הדחיה באה:
"... בשל היותם עומדים בניגוד לסעיפים 46(א)(3) ו- 86(2) לחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990 ובניגוד לסעיף 5 לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בפרסומת ברדיו) תשנ"ט-1999. תשדירי הפרסומת נשוא החלטה זו עניינם בתהליך ה'התנתקות' אשר התקיימה בקיץ תשס"ה בגוף קטיף והם מעבירים מסר ברור שלפיו ההתנתקות היתה בגדר 'גירוש' על המשמעות של מונח זה, בכלל ובפרט בתקופת חודש אב. עניין זה, בפרט באופן בו הוא מובא בתשדיר, הינו שנוי במחלוקת ציבורית ופוליטית בקרב הציבור. מחלוקת זו באה לידי ביטוי בתשדירים הנוקטים בתיבה 'גירוש גוש קטיף'. לפיכך שידור תשדירי הפרסומת המבוקשים עומד בניגוד לסעיף 46(א)(3) לחוק הרשות השניה, האוסר שידור פרסומת הכוללת 'תעמולה מפלגתית' (בהתאם לפרשנות שניתנה למושג זה בפס"ד שמאי), וכן בניגוד לכללי האתיקה ברדיו, הקובע כי אין לשדר פרסומת שיש בה מסר פוליטי. ככל שהיבט דומיננטי בעייתי זה יבוא על תיקונו בנוסח תשדירים מתוקן הוא ישקל שנית לגופו של עניין".
במכתב הרשות השניה מיום 11.8.08 נאמר כי הוצע למפרסם "לעשות שימוש במלה 'פינוי' בדומה לשימוש הנעשה בחקיקה בחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005) במקום המלה 'גירוש' אך הוא סירב".
רשות השידור
ה. תהליך דומה עבר אל מול רשות השידור.
[...]
נימוקי העתירה
ז. בעתירה נטען, כי המדובר בגירוש או בהעברה בכוח של תושבי גוש קטיף - על-ידי 60,000 חיילים ושוטרים ויותר, חרף התנגדות של למעלה מ- 95% מהתושבים, וכי הן על פי המשפט הבינלאומי והן על פי המשמעות המילונית, המלה היחידה המבטאת את סילוק התושבים בכוח היא "גירוש", בשונה מ"עקירה" ומ"פינוי". כנטען, גם אם במלה "גירוש" יש מסר פוליטי, במלה "פינוי" טמון מסר פוליטי הפוך, השנוי במחלוקת; וגם אם בחוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005, משמש הביטוי "פינוי", אין בכך כדי לאסור שימוש בביטוי "גירוש", אין מדובר ב"תעמולה מפלגתית", אשר הוגדרה בבג"צ 7012/93 שמאי נ' הרשות השניה לטלויזיה, פ"ד מח(3) 25, 35-34 ככזאת ש"תוכנה מתיחס במישרין לנושאים השנויים במחלוקת בין מפלגתית בישראל"; ואילו - כך נטען - בנידון דידן מדובר בתשדיר פרסום שמטרתו היא כלכלית גרידא, "מכירת נרות זיכרון לזכר גירוש או הרמת תרומה למוזיאון גוש קטיף"; העותרת כנטען אינה קשורה למפלגה כלשהי, אף שהיא שייכת למחנה המתנגדים לגירוש גוש קטיף, ואין לאלצה להשתמש בביטויים המנוגדים להשקפותיה. שוב נטען, כי המדובר בתשדיר כלכלי, וכי אפילו לשיטת הרשות השניה שהמדובר בתעמולה מפלגתית, עסקינן ב"שידור נכון והוגן של מעשה" שאינו הפרה של האיסור לשדר. נטען גם, כי הביטוי "פינוי" אינו משקף את העובדות כהוייתן, וכי על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה אין לפסול את התשדירים שכן הפסילה פוגעת בחופש הביטוי; החלטת הפסילה - כנטען - נגועה בשיקולים זרים של אפליה על רקע פוליטי.
ח. בהחלטה מיום 20.8.08 נתבקשה הודעת עדכון, בין השאר, באשר להשלכות פסק הדין בבג"צ המפקד הלאומי. העותרת ציינה (3.9.08), בין השאר, כי "אין מדובר כלל בפרסומת פוליטית או בהודעה עובדתית לציבור, אלא בפרסומת מסחרית לכל דבר ועניין שהמשיבות חולקות על מלה אחת בה", וביטוי מסחרי נהנה אף הוא מהגנת חופש הביטוי. נטען ל"תורת ההגינות" שאליה נדרש בית המשפט בפרשת המפקד הלאומי, קרי, איזון והגינות בהצגת המגוון הרעיוני. עוד נאמר, כי ועדת הערר של רשות השידור מושפעת מדעות פוליטיות אישיות של מנהלי רשות השידור, תוך שימוש במלים פוליטיות המשקפות צד אחר של המערכת הפוליטית מזה של העותרת. הוזכר שההצעות החלופיות של הרשות כללו בהזדמנויות שונות הן "פינוי", הן "עקירה", הן "התנתקות"; ולטענת העותרת "פינוי" או התנתקות" הן מלות השמאל הפוליטי, "התנתקות" ו"עקירה" - מלות המרכז הפוליטי, ו"גירוש" - מלות הימין הפוליטי.
תגובת הרשות השניה
ט. בתגובת המשיבה 1 (הרשות השניה) מיום 8.1.09 נאמר, כי התשדירים כוללים מסרים השנויים במחלוקת בציבור ומהוים תעמולה מפלגתית. המדובר, כך נטען, בתשדירים שאינם מסחריים-כלכליים, והביטוי "פינוי" שבחוק יישום תכנית ההתנתקות, משנתקבל בחוק, אין לראותו כשנוי במחלוקת. המלים "גירוש" ו"חורבן" הן מסר פוליטי שנוי במחלוקת, והדרך שבה יש לכנות את המעשה היתה שנויה במחלוקת בדיוני הכנסת בשנים 2005-2004, אך חוק יישום תכנית ההתנתקות השתמש במונח "פינוי". נטען כי המרכיב הדומיננטי בתשדירים המוצעים הן המלים "גירוש" ו"חורבן", ואין מדובר בתשדירים מסחריים, אלא בתעמולה מפלגתית במובן זה שהיא שנויה במחלוקת בין מפלגות, ותשדירי העותרת נועדים להפיץ את דעותיה בשידור. ולבסוף נטען, כי דוקטרינת ההגינות אינה רלבנטית לשידורי פרסומת.
תגובת רשות השידור
י. בתגובת המשיבה 2 (רשות השידור) מיום 7.1.09 נאמר, כי על פי סעיף 7(2) לכללי רשות השידור (תשדירי פרסומת והודעות ברדיו), תשנ"ג-1993 שהותקנו מכוח חוק רשות השידור תשכ"ה-1965, פרסומת אסורה כוללת "תעמולה מפלגתית, או תשדיר בעניין השנוי במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית בציבור, לרבות בדרך של קריאה לשינוי חקיקה בנושאים אלה". צוין כי בפסק דין המפקד הלאומי התקבלה העמדה שהפרסומת המסחרית לא נועדה לקידום רעיונות פוליטיים שנויים במחלוקת, וכי אמנם קיים קושי לקבוע מה העובדות שאינן שנויות במחלוקת - אך אין בכך כדי להביא לשידור פרסומות פוליטיות.
י"א. נטען עוד, כי תוכן הפרסומת דנא מעיד שהיא פוליטית ולא מסחרית, ולאמיתם של דברים אין מדובר בפרסומת למכירת נרות זיכרון. נטען כי אין בהחלטה כדי לפגוע בלגיטימיות הפוליטית של העותרת, אלא לומר כי אין זה תיאור מוסכם ושאינו שנוי במחלוקת של האירועים, והמלה "גירוש" טעונה מסר פוליטי; לא לכגון דא נועד המדיום המסחרי.
ההליכים בבית משפט זה
י"ב. בדיון הראשון ביום 12.1.09 ביקש בא כוח העותרת לדחות למועד אחר, כדי להגיש השלמת טיעון. זו הוגשה ביום 13.2.09, וצוין, כי גדר המחלוקת צומצם משמעותית לשיטתו, משאושרו התשדירים לפרסום בכפוף לשינוי המונח, אין עוד למשיבות טענה שנושא הפרסום פוליטי, אלא מבקשות הן להחליף מלה אחת, ובכך יש משום צנזורה שלטונית דרקונית בנוסח "האח הגדול" האורווליאני ("1984"). נטען איפוא, כי המדובר בפגיעה בחופש ביטוי פוליטי ובפוליטיזציה פסולה של השירות הציבורי.
י"ג. הרשות השניה הגיבה ( ביום 1.3.09) כי התשדירים לא אושרו עדיין, אלא הוסבר שאם יתוקנו ביטויים בנוסחם ישקל אישורם. נטען כי מתן במה בפרסומת לדעות העותרת תפגע בדוקטרינת ההגינות, ומדובר במסר פוליטי העולה כדי תעמולה מפלגתית ושנוי במחלוקת.
י"ד. רשות השידור הגיבה (ביום 2.3.09), כי המדובר בפרסומת פוליטית ולא מסחרית, ואין כל ניסיון לצנזורה; לכאורה ניתן היה לפסול את כל הפרסומת כמסר שנוי במחלוקת, אך רשות השידור ניסתה להגיע להבנה לעניין אותה מלה שהיא לבה ותכליתה של הפרסומת; מכל מקום, בכגון דא ניתן לשיטתה לפרסם רק חומר אינפורמטיבי גרידא.
הדיון בפנינו
ט"ו. בדיון בפנינו (ביום 30.9.09) הבענו דעתנו, כי כל הפרסום בו מדובר איננו בא בגדר פרסומת מסחרית: הנושא המסחרי בו (מכירת נרות זיכרון או תרומה למוזיאון גוש קטיף, למשל) הוא שולי ואין מדובר במסירת מידע גרידא, ועל כן מתחילה לא היה מקום לאשרו. ברם משכבר ניתנה בפועל הסכמת הרשויות בשינוי מלה (גם אם בא כוח הרשות השניה- להבדיל מבא כוח רשות השידור - סייג אותה עדיין, ברי כי הכוונה הייתה להסכים אם תשונה המלה) - היה מקום לדעתנו להסדר מוסכם, הצענו לצדדים להסכים לביטוי כמו "פינוי כפוי" או " פינוי בכפיה". ציינו כי דבר זה – כפיית הפינוי – עוגן גם בדו"ח הביניים של ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון (ועדת השופט מצא) מיום כ"ז אלול תשס"ט (16.9.09). בעמ' 7 נדרשת הועדה (בהערת שוליים 1) לנושא המינוח ומציינת, כי המונח "פינוי" שנוי במחלוקת, אך הוא מעוגן גם בהחלטת הועדה לביקורת המדינה (ראו מכתב יו"ר הועדה לביקורת המדינה לנשיאת בית משפט העליון מיום 23.2.09), ועדת החקירה מדברת אמנם בטיפול ב"מפונים", ועם זאת נאמר (עמ' 7) כי "פינוים בוצע על כן בכפיה..." (הדגשה הוספה - א"ר). ציינו, כי המדובר בנושא שנוי במחלוקת, וכי בכל הכבוד ללגיטימיות העמדה שמציגה העותרת, נוכח היותה שנויה במחלוקת ועל כן מנוגדת לכללים, יש מקום להסדר המוסכם. בא כוח העותרת, לאחר התייעצות, הודיע כי שולחתו עומדת על העתירה; צר לנו על כך. כשלעצמנו ראינו גם תמונה רחבה יותר מזו שהתיק מתיימר לה; ראינו בהשגת הסדר מוסכם גם גישה ערכית של דרכי שלום, הנחוצות כל כך במציאות הישראלית.
ט"ז. בהמשך הדיון נטען על-ידי בא כוח העותרת, כי משאושרה לגיטימיות התשדיר, השאלה היא האם רשאיות המשיבות לדרוש החלפת המלה "גירוש" ב"פינוי" בגדרי חופש המידע והביטוי. לשאלת בית המשפט האין בכך פתח להשלכות רוחב של שימוש בכלי הפרסום על-ידי קבוצות אחרות בהקשרים פוליטיים, ציין עו"ד ויסולי כי אין העותרת נרתעת מהשלכות הרוחב, וזאת בגדרי חופש הביטוי. במקרה דנא, כך נטען, אין דרך אחרת להביא את קיום המוזיאון לתודעה אלא בתשדיר. נאמר, כי כל ביטוי שייבחר שנוי במחלוקת; כי הביטוי "גירוש" גם אם אינו נעים - הוא לגיטימי; וכי גם במקורות היהודיים, בדברי נתן הנביא לדוד המלך על כבשת הרש (שמואל ב', י"ב), ובדברי אליהו הנביא למלך אחאב בפרשת נבות היזרעאלי "הרצחת וגם ירשת" (מלכים א', כ"א, י"ט) מוצאים אנו חופש ביטוי; גם ראש האופוזיציה השתמשה לגבי אשר אירע למתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון במלה "גירוש".
י"ז. בא כוח הרשות השניה ציין כי לשיטתו - בעקבות דברי בית המשפט - יש לעיין מחדש בלגיטימיות תשדירי הפרסומת הללו, יהא המונח שיינקט אשר יהא; ועוד טען, כי יש לבחון מחדש את בג"צ שמאי ולא לאפשר לגופים פוליטיים במובהק לשדר תשדירי פרסומת.
י"ח. באת כוח המדינה ציינה, כי אף שהמדינה מכבדת את עמדת העותר, לא זו האכסניה להעברת מסר פוליטי.
הכרעה
[...]
כ"ה. לענייננו מדובר ביישום הוראות הדין. נקראן כפשוטן. כאמור כלל 7 לכללי רשות השידור (תשדירי פרסומת והודעות ברדיו) מדבר ב"תשדיר בעניין השנוי במחלוקת פוליטית או אידיאולוגית בציבור". כלל 5 לכללי הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו (אתיקה בפרסומת בשידורי רדיו) מדבר ב"תשדיר פרסומת שיש בו העברת מסר בנושא פוליטי, חברתי, ציבורי או כלכלי, השנוי במחלוקת בציבור". אכן, יש הבדל ניסוחי מסוים בין הכללים הנוגעים לרשות השידור לאלה הנוגעים לרשות השניה; אך לאמיתם של דברים, דומני כי הפרשנות אחת היא, שכן במאטריה משפטית אחת עסקינן. ראשית, בנידון דידן אין ענייננו בפרסומת מסחרית, כל עיקר. היא טבולה בתוכן פוליטי, שהוא הרכיב הדומיננטי בה. תיתי להן איפוא לרשויות שמטעם לא מבורר איפשרו (גם אם פורמלית לא תם ההליך) פרסומת מעין זו בגדרי פרסומת מסחרית, אף אם הודבק לה מלאכותית למדי עניין מסחרי של מכירת נרות זיכרון (אשוב לעניין המוזיאון).
ובאשר לתוכן הספציפי אף לשיטה המקילה, שאיננה מקובלת עלינו; ענייננו בנושא ההינתקות מגוש קטיף, שאין מחלוקת כי היא שנויה במחלוקת בציבור, מחלוקת לגיטימית, מחלוקת כואבת, מחלוקת שטרם תמה. ברי איפוא כי תשדיר נר הזיכרון - הצירוף של "גירוש גוש קטיף", "הצלת ארץ הקודש" ורכיבים נוספים - מטפל בנושא שנוי במחלוקת בציבור, ויש לקראו בטכסט הכולל שיטין ובין השיטין. תשדיר המוזיאון יש בו חלק בעל אופי דומה לאמור - "גירוש", "חורבן", אם גם חלק אחר שעניינו הקמת מוזיאון. הואיל וכך, נשגב מבינתנו, כיצד שקלו הרשויות מעיקרא להתיר את התשדירים; האם חשבו על התמורה הכספית, האם עשו כן כדי שלא לבוא במחלוקת עם גופים פוליטיים ומפני דרכי שלום? פרסומת מסחרית ומחלוקת פוליטית הן על פניהן - על פי הוראות הדין - תרתי דסתרי, והרי לא בפרסום מוצר או שירות עסקינן כאן; על פרסומת מסחרית שנויה במחלוקת כנקבע בדין שלא לבוא כלל בשערי המשיבות. בא כוח רשות השידור נתן בהודעתו, כאמור, ביטוי לכך שהיה מקום לפסילה מעיקרא; בא כוח הרשות השניה ניחם כיום על ההסכמה, אך הסביר כי ההסכמה עוגנה בבג"צ שמאי.
[...]
ל"ה. לטעמי, העולה מפסק הדין המפקד הלאומי בדעת הרוב, שבכל הענוה אף דעתי כמותה, הוא כפי שאמרנו מעלה - צמצומו של "המרחב הפוליטי" בתשדירי הפרסומת עד למינימום, תוך הגישה שפרסומת בתשלום אינה במעגלי חופש הביטוי כשלעצמה. אוסיף, כי לדעתי נוכח הלכת המפקד הלאומי יש לפרש בצמצום גם את הלכת פסק הדין בעניין ח.ל. חינוך לשלום. אכן, אין בכך כדי לפגוע במהות בחופש הביטוי, ולא ב"אח גדול" של אורוול ("1984") עסקינן. חופש הביטוי, היקר לכל חפץ דמוקרטיה ושוק דעות חופשי, במקומו מונח, שמור ומטופח ככל הניתן, אף ברוח נביאי ישראל, אותם ציטטה העותרת ונביאים אחרים, מוכיחים בשער אמיצי לב כנגד השררה, ואין זה המקום להכביר מלים; אך מגרש הפרסומות, שאינו מגרש שויוני, ודבר זה יש להטעים הטעמה יתרה, ובעל המאה יהא בעל הדעה הנקלטת שתשודר שוב ושוב - אינו מקומו הטבעי. כשלעצמי הייתי נינוח אילולא ניתנה בפרסומת דריסת רגל כל עיקר לנושאים פוליטיים, כפי שניסחו זאת חלק מחבריי באשר הובא מעלה, וכל המוסיף גורע; זאת - שהרי הללו שנויים במחלוקת מטבעם, ככלל, אך גם לשיטה המאפשרת פרסומת שהיא מידע, לא בכך עסקינן כאן. לדידי מכל מקום - במבט צופה פני עתיד - על הרשויות, נוכח פסק הדין המפקד הלאומי, לפרש בצמצום כל דריסת רגל לנושאים פוליטיים בפרסומות המסחריות, על-ידי בדיקה בשבע עיניים באשר לה. אך בנידון דידן עסקינן ללא עוררין בגדרי נושאים השנויים במחלוקת, שלגביהם אושרו בפסק הדין המפקד הלאומי הכללים הנוהגים, ועל כן לא היה מקום לאשר את התשדירים כנתינתם מעיקרא, כאמור, וכך היה ויש לנהוג בשכמותם מימין ומשמאל, מרכז, דתיים, חרדים, חילונים, ערבים או כל גוף או צד; שאם לא כן אין לדבר סוף, וברי לכל לאילו פרסומות "מסחריות" עלולים אנו להגיע. השאלה בבסיס אינה, איפוא, מינוח זה או אחר אלא עצם הפרסום.
ל"ו. נעיר, כי חרף אמירתו של בא כוח העותרת כי אין לו קושי בהשלכות הרוחב של קבלת עמדתו - מוצאים אנו כי יש ויש השלכות רוחב ואיננו מרחיבים את הדיבור. גם לא מצאנו כי החלטת הרשויות, אף שלא ראינו עמן עין בעין, נגועה בפוליטיזציה דווקא.
סוף דבר
ל"ז. איננו נעתרים איפוא לעתירה.
ל"ח. מעבר לצורך נאמר מה לגבי השאלה שנשארה שנויה במחלוקת הצדדים בגדרי העתירה והדיון בה, היא הביטוי "גירוש" לעומת הביטוי "פינוי". גם ועדת מצא התלבטה בכך והחליטה על "פינוי", אם כי ציינה שהפינוי היה בכפיה. בכך כיוַנו אף אנו לדעתה, בהציענו את הביטוי פינוי כפוי או פינוי בכפיה; כזכור, הסכימה רשות השידור גם ל"עקירה". עשינו כן מפני דרכי שלום וחיפוש מכנה משותף שיש להן - כאמור - מקום ערכי בעינינו גם בויכוח הציבורי. הביטוי "גירוש" לגיטימי כשלעצמו בעיני הרוצים להשתמש בו כדי לתאר פינוי כפוי של אדם מבית שאליו נכנס באישורים כדין, ולא פלש אליו; מלון אבן שושן לשנות האלפיים (2007) מגדיר גירוש כ"שילוח, הרחקה בכוח, גזרת גלות". ואולם, עסקינן בהקשר משפטי, שבו המתנגדים לביטוי "גירוש" רואים אותו כמנוגד לתפיסה מדינית שהם מאמינים בה, ועל כן הוא בעיניהם שגוי, ואף לטעמה של העותרת הוא נחלת חלק מן הציבור הפוליטי, כאמור, וחלקי ציבור אחרים משתמשים בביטויים אחרים. דבר לנו איפוא עם ביטוי טעון שבשדה שנוי במחלוקת, והעותרת אינה חולקת על כך. על כן הנושא בא בגדרי האיסור שבכללים עליהן אמונות שתי הרשויות. אגב, עצם השימוש בביטוי "פינוי" בחוק יישום תכנית ההתנתקות, הואיל וקיבל גושפנקה של הכנסת והיה לחוק עלי ספר החוקים, נושא אף הוא משקל בהתייחסות שיפוטית; ולעניין "כפיה" כבר אמורה מלתנו, גם מפי ועדת מצא.
[...]
מ. כבר נאמר בהלכת המפקד הלאומי אשר נאמר לגבי תורת ההגינות ומתן הביטוי בשידור הציבורי לכלל הדעות, ולוואי ותיושם כדבעי; על כן אין מקום לשוב ולדוש כאן בה, ובמעמדה לעניין פרסומת.
מ"א. ואולם, אחר שאמרנו כל אלה ונוכח הלכת ח.ל. חינוך לשלום, יש מקום לאפשר למוזיאון גוש קטיף להודיע על קיומו בפרסומת במישור האינפורמטיבי. פרסום אינפורמטיבי כזה יכול לומר, למשל, "מוזיאון גוש קטיף ייפתח... ויכלול מצגת על תולדות הגוש; מבקשים תרומות שניתן להעבירן ל..." או כיוצא בזה, כמובן בלא שניטע מסמרות באשר לנוסח.
מ"ב. נוכח כל האמור, ובנתון לו, איננו נעתרים לעתירה. בנסיבות אין צו להוצאות.