עיתון ערב יומי שהחל להופיע ב-20 בדצמבר 1947, לאחר פינוי הכוחות הבריטיים מאזור תל-אביב, כחלק מתהליך הפיכתה של לח"י ממחתרת לתנועה גלויה. מטרת העיתון היתה להשפיע על הציבור הרחב לקראת הבחירות לאסיפה המכוננת. הוצאת העיתון היתה משותפת ללח"י ולתנועת-העם בראשותם של יגאל הורוביץ ובנימין לובוצקי (אליאב).

עורכו הראשון של העיתון היה לובוצקי, ולצדו המשורר אוריאל הלפרין (יונתן רטוש). מאפריל 1948 החליף אליהו עמיקם את לובוצקי, שהתפטר בגלל מחלוקת על אופיו הפוליטי של העיתון. בימי חול הופיע העיתון כדף אחד בעל שני עמודים בלבד, ובימי שישי הופיעו שמונה עמודים. המערכת שכנה ברח' אחוזת-בית 3 בתל-אביב, ולאחר מכן עברה לרח' רענן 23. בשיאו הופיע העיתון ב-7,000 עותקים, שכל אחד מהם נמכר ב-10 מיל. בסך-הכל יצאו 234 גליונות של "מברק", לא כולל גליונות מוצאי-שבת, שלא היו ממוספרים.

בעיתון פורסמו ידיעות פוליטיות, מאמרי פרשנות ושירים אקטואליים, שהיו לעתים תשובה ישירה לשירי נתן אלתרמן ב"דבר". הקו המערכתי היה חצוי, בעקבות חילוקי הדעות ששררו בין אנשי לח"י. כך, למשל, למרות ההתנגדות המסורתית של הארגון לתנועות הפועלים, גרס מאמר המערכת הראשון כי ברית-המועצות איננה אויבו של העם העברי, אלא בת-בריתו הטבעית, וגם בהמשך נתגלתה בו אוריינטציה פרו-סובייטית. יצחק שמיר סיפר כמה חודשים לאחר סגירת העיתון, במהלך הוועידה הגלויה הראשונה והאחרונה של הלח"י: "ניסינו להקים ביטאון של התנועה, עיתון [...] העיתון צריך היה לשמש ביטאון לתנועה פוליטית, היה צריך לבטא קו אחיד וברור. הוא לא יכול היה לעשות זאת, משום שקו כזה עדיין לא היה".

העיתון שימש גם במה להתקפות קשות נגד הבריטים. בערב פס"ח תש"ח, לדוגמה, נכתב בו כי יש "לשתות דם (רצוי בריטי) בכוסות גדולות, ולקרוא בקול, לחרדת המסובים – המלצר, עוד כוס דם בבקשה...".

לכל אורך דרכו הובעו בו עמדות אופוזיציוניות וביקורת חריפה כלפי הממסד הישראלי, לפני הכרזת המדינה וגם אחריה. עקב כך סבל מהטרדות תדירות של הצנזורה. בקיץ 1948 התרבו בעיתון ההתקפות על הרוזן פולקה ברנדוט, המתווך מטעם האו"ם, ועל עיתון "הארץ", שאהדו. ב-10 בספטמבר, שבוע לפני רצח הרוזן, נעצר העורך עמיקם ונכלא בכלא שאטה בשל פרסום מאמר ביקורת נגד ברנדוט ובגין עבירת צנזורה שביצע כשפירסם ידיעה על חיפוש שנערך במחנה לח"י בשיח' מוניס.

לאחר רצח ברנדוט, ב-17 בספטמבר, הוציאה הממשלה הזמנית את "הפקודה למניעת טרור", ועצרה מאות פעילי לח"י. המשטרה הצבאית החרימה מכונות כתיבה וציוד במשרדי "מברק", והוא חדל להתקיים. עמיקם פנה מכלאו לוועדת העורכים וביקש שתתערב בעניינו. הוועדה החליטה שאין לטפל בעניין מעצרו – כיוון שעיתונו אינו מופיע ולכן הוא אינו עורך אותו.

ב-22 בספטמבר 1948 הודיע עיתון "הבוקר": "עיתון הערב 'מברק' לא הופיע [...] רוב חברי המערכת נעצרו ובחלקם לא הופיעו [...] בעת החיפוש שנערך במערכת העיתון לא נמצאו העובדים החשובים".

עורכים ראשיים

בנימין לובוצקי (אליאב)

אליהו עמיקם

כותבים ועיתונאים

ישראל אלדד (שייב)
אהרון אמיר
אוריאל הלפרין
נתן ילין-מור
רחל ענבר
ברוך נאדל (אורן)

תוספות

"דוש" במברק

הקריקטוריסט דוש (קריאל גרדוש) החל את דרכו בעיתונות העברית בפרסומי הלח"י. בתקופה הקצרה שבה הופיע "מברק" פורסמו עשרות קריקטורות של דוש, שחתם בשם "שיר".

מברק נגד "הארץ"

האיבה של "מברק" לאנגלים שימשה לעתים גם אמצעי ניגוח של כלי תקשורת אחרים: ב-23 בדצמבר 1947 התקיף מאמר המערכת של "מברק" את עיתון "הארץ" ועורכיו על שפירסמו משחת שיניים תוצרת אנגליה.

ביבליוגרפיה

"'מברק' – היומון שעלה מן המחתרת", אילנה קדמי, "קשר" מס' 3, מאי 1988, עמ' 99–106

"מחקר חלוצי על לח"י – אורות וצללים", פנחס גינוסר, "קתדרה" מס' 65, ספטמבר 1992

"לח"י בין ימין לשמאל – הערות לביקורת", יוסף הלר, "קתדרה" מס' 71, מרץ 1994
"לקסיקון לח"י", נחמיה בן-תור. משרד הביטחון, 2007