ארבעה ראיונות התפרסמו בגליון יום חמישי האחרון של "24 שעות", מוסף הבידור והפנאי של "ידיעות אחרונות". כולם תוצר של עסקה גלויה בין סוכני האמנים המתראיינים לבין העיתון: האמנים מעוניינים לקדם את מכירותיו של מופע, סרט, תוכנית טלוויזיה או שיר, ואלה אכן מוזכרים בעיתון בפירוט ובהדגשה. העיתון מעוניין בתמורה בחשיפה אישית של קונפליקטים ושערוריות – בווידוי. גם צדה זה של העסקה גלוי לחלוטין, ופרטי הווידוי מוצגים בהבלטה כתמצית של כל אחד מהראיונות. אלא שבאופן מעניין, נראה כאילו בעוד שהעיתון עומד בהבטחתו ומספק את הבמה הפרסומית לאמנים, אלה מתעקשים שלא לספק לכתב ולעורכים וידוי של ממש.

כך בראיון הראשון, שהוא גם ראיון השער, עם הזמר וכוכב הילדים משה דץ. דץ מככב בימים אלה במופע הילדים "הופ! מותק של פסטיבל", כפי שמובלט בכתבה. אך לדץ עצמו אין הרבה מה להגיד: הכל בסדר בסך-הכל, ושום דבר מעניין לא קורה. המראיין, דני ספקטור, שואל, ודץ משיב. הוא מספר על יחסיו דהיום עם גרושתו, אורנה דץ: "על הבמה אנחנו מסתדרים מצוין, אין לי שום קושי בהופעה המשותפת". אמנם, "בחזרות זה קצת משונה", פותח דץ צוהר לקצה קצהו של קונפליקט, אולם מיד ממהר לסוגרו: "זה לא היה קל, אבל עכשיו שוב הכל טבעי".

דץ מספר גם על בנו, עומר דץ, המככב בתוכנית הטלוויזיה המצליחה "הכוכב הבא". דץ, תופתעו לשמוע, עוקב בדריכות אחר התוכנית, ועל אף שהוא מתנגד עקרונית לתוכניות ריאליטי, "הבנתי את הצורך שלו להוכיח שהוא שווה בתור עומר, להראות שהוא זמר. אני אוהב את זה שהקהל לא מסתכל עליו בציניות וחושב שיש פרוטקציה, שבאמת מצביעים לו כי אוהבים אותו". האם יש לדץ וידוי בנוגע לחייו כרווק? לא ממש: "הבילוי הכי פרוע שלי זה ללכת לראות הצגה בקאמרי או את המחזמר 'גבירתי הנאווה'. אולי סרט טוב [...] יש לי גם הרבה חברים, ואני יושב איתם לפרלמנט בכל יום שישי".

חוץ מזה, דץ אינו מנהל מערכת יחסים זוגית, אינו מתכנן להוציא אלבום חדש למבוגרים, ובאופן כללי – כפי שעולה מקריאה בראיון – אינו עושה שום דבר בלתי רגיל.

שער המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", 21.11.13

המרואיין הבא הוא המוזיקאי אלישע בנאי, המופיע בתוכנית הטלוויזיה "מקימי" בכבלים. הוא בנם של יובל בנאי ואורלי זילברשץ-בנאי. המראיין – דני ספקטור גם במקרה הזה – מקפיד לציין שמדובר ב"בן של", וגם שהוא "שונא שמדברים עליו בתור הבן של". חוץ מזה אלישע בנאי הוא כנראה ילד טוב ואין לו הרבה מה לומר, לא על עצמו ולא בכלל. הוא לא עוסק בסקס ובסמים ו"מעדיף להתמקד ברוקנרול". הוא "קם בכל יום גג בתשע" והולך לישון לא לאחר השעה 11 בלילה.

"איך זה שעד היום לא נקשרת בשום שערורייה?", שואל ספקטור. בנאי מבטיח שיום אחד עוד יספק את הסחורה: "אתה לא מאמין כמה שערוריות אני עושה, אני פשוט דואג לזה שלא תשמע עליהן. אני פסיכופת, אני פשוט שומר את הכל בראש ומנתב את המחשבות לדרך הנכונה. תן לי להוציא עוד כמה דיסקים, ואז אני מבטיח לספק לך שערורייה עסיסית".

ראיון שלישי הוא עם השחקן יבגני אורלוב, המככב בסרט חדש. יואב בירנברג בתפקיד המראיין. "הוא עשה סמים כבר בגיל 13, הסתבך עם החוק על בסיס קבוע וזכה להכיר מקרוב לא מעט תאי מעצר", מבטיחה כותרת המשנה, אבל אורלוב מתקשה לקיים.

כך למשל הוא מספר כי "ההתנסות הראשונה שלי עם אלכוהול היתה כבר בגיל ארבע וחצי. לאבא שלי היה יומולדת [...] אבא שלי שם לי שלושים גרם [וודקה] בכוס ואמר לי, 'קח את זה, בתנאי שאתה שותה את זה עד הסוף'. דפקתי את זה ונחנקתי, ואבא שאל אותי, 'עוד אחת?' כמובן שסירבתי". נו, טוב. וכשהוא שותה הרבה, מתוודה אורלוב, "אני קם למחרת שפוך, מסתכל על עצמי ואומר, גועל נפש, איך אתה נראה, תתבייש". חוץ מזה, לפני שלושה שבועות "היה לי הרבה לחץ [...] – אז התפננתי בסוף היום, פייסל פה, פייסל שם, יעני ג'וינט". איפה המשטרה.

הראיון האחרון בגיליון נערך עם המוזיקאי יוני רועה. "אחרי תקופה קשה ושתיקה ארוכה, יוני רועה חוזר עם שיר חדש ומדבר על החבר שברח והשאיר אותו מרוסק, עם חובות גדולים", כך מבשר כתב הבידור רז שכניק לקוראי העיתון. רועה אמנם הפסיד כספים רבים באיזו הרפתקה עסקית כושלת, אבל כמו אנשי עסקים אחרים, הצליח לצאת מהצרות, ואפילו רכש "דירה משלי ברמת-פולג". בקרוב יחגוג את יום-הולדתו ה-50, "אבל אין לי שום משבר גיל". חוץ מזה יש לו ביקורת על אייל גולן, כי הוא חושב ש"צריך להיות קו אדום ברור, ונחצו פה גבולות מוסריים ככל הנראה".

מה, אם כן, מביא את עורכי "ידיעות אחרונות" לקיים שוב ושוב, ובאותו גיליון, עסקה כושלת שבה הם מככבים בצד שאינו מקבל את הסחורה המובטחת? בבסיס העניין, כך נראה, ניצבת תפיסתו של "ידיעות אחרונות" את קוראיו. אלה, כך סבורים העורכים, אינם מתעניינים במוזיקה, תיאטרון או קולנוע, אלא רק בחייהם האישיים של אנשים מפורסמים ובפרטים האינטימיים והמוסתרים שלהם. בווידוי. מה לעשות שלרוב למרואיין פשוט אין מה לחשוף. סתם אדם מן השורה, שהתגרש פעם, שאוהב ללכת לישון מוקדם, שמעשן לפעמים ג'וינט כדי להירגע, אבל לא הרבה יותר מזה. אפילו משבר גיל חמישים אין לו.

אבל הרוטינה דורשת את שלה, ובהעדר זמיר, גם עורב ישיר. המרואיינים כבר מבינים היטב את תפקידם, ומשתדלים בכל כוחותיהם לספק את הסחורה. מתוודים בכוח, כמו אדם המתאמץ להקיא על אף שקיבתו ריקה, ופולט בסופו של דבר איזו תערובת דלילה. מתוודים על לא-כלום, על שום דבר בריבוע. מתוודים שהכל בסדר, אבל יכול להיות יותר טוב. מתוודים כדי להתוודות, ומנסים גם להשאיר משהו לווידוי הבא – כלומר, עד לפעם הבאה שבה יהיה צריך למכור משהו, שאז ידחפו שוב את אצבעותיהם עמוק לתוך הגרון.

ואולי העורכים ב"24 שעות" מקבלים בדיוק את מה שהם רוצים: שערורייה בכאילו, הסתבכות-לייט, א-וידוי. הרי הוויתור של "ידיעות" על ההתמקדות ביצירה לטובת חייו האישיים של היוצר היא החלטה עריכתית המעידה על הרצון לפנות לנתח הקהל הרחב ביותר. הרציונל העומד בבסיסה הוא שפלח המתעניינים בתיאטרון, מוזיקה או קולנוע יהיה לעולם קטן יותר מזה של המתעניינים ברכילות, סקנדלים ושערוריות. ממילא אם "ידיעות אחרונות" יציע שערורייה אמיתית, פרועה ולא מתחסדת, הוא מסתכן שוב בצמצום הקהל. הרי "ידיעות" הוא עיתון לכל המשפחה. זו מסוגלת לעכל פייסל-פה-פייסל-שם, לא סמים וחומרים קשים. ב"24 שעות" מקבלים, אם כן, בדיוק את המבוקש: גוון מדויק של צהוב בהיר וחיוור.

* * *

מאמר זה מתפרסם במסגרת הפרויקט "סריקת מערכות". חלקו הראשון של הפרויקט מוקדש לעיתון "ידיעות אחרונות"