יניב קובוביץ דיווח ב"הארץ" (2.4) שהתקיפה שבה נהרגו שבעה עובדים בארגון הסיוע "המטבח העולמי המרכזי" ברצועת עזה, בוצעה בשל חשד שבשיירת כלי הרכב נסעו גם מחבל חמוש. כטב"מ ירה שלושה טילים בזה אחר זה. מקורות ביטחוניים מסרו לקובוביץ שהירי החוזר בוצע על אף שאותו חמוש לא עזב את תחומי המחסן ממנו יצאה השיירה ואף שכלי הרכב בה סומנו בבירור כשייכים לארגון, על הגג ובצדדים. שניים מההרוגים פלסטינים היו בעלי אזרחות כפולה (ארה"ב וקנדה) והאחרים אזרחי אוסטרליה, בריטניה ופולין.
בעוד שהעולם מזועזע, ובמיוחד זועמות המדינות שההרוגים היו אזרחיהן, בצה"ל הסתפקו בבדיקה פנימית על ידי מנגנון התחקור המטכ"לי, בדיקה שאישרה את הדיווח של קובוביץ. תוצאות הבדיקה עד כה, אלא אם הלחץ הבינלאומי יכריע, הן הבעת צער, חידוד נהלי עבודה והדחת שני קצינים, מבלי שנפתחה חקירה פלילית כלפי גורם כלשהו.
ראש הממשלה נתניהו הודיע שמדובר ב"מקרה טרגי של פגיעה לא מכוונת של כוחותינו באנשים חפים מפשע ברצועת עזה. זה קורה במלחמה. אנחנו בודקים את זה עד תום". הכתב הצבאי של גלי-צה"ל, דורון קדוש, דיווח (2.4) שצה"ל מקים חמ"ל משותף לפיקוד הדרום ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, "כדי לשפר את התיאום בין מפקדות התקיפה לבין ניהול הסיוע ההומניטרי ברצועה".
האירוע המחריד והתגובה לו אינם חדשים, ומזכירים את ההתנהלות של ישראל באירועים קודמים. כך למשל, בעת שחיילי צה"ל כבשו את רצועת עזה ב-5.6.1967, הם תקפו מוצב ורכבים ששימשו חיילים הודיים בכוח האו"ם, והרגו 14 מהם. ממשלת ישראל שלחה איגרת לממשלת הודו בה הביעה צער על התקרית ואת תנחומיה למשפחות השכולות. הוסבר באיגרת ש"בעת קרבות הארטילריה שהתה היחידה ההודית ויחידות או"ם אחרות בתחום המיידי של הקרבות ולכן הפגיעות מקריות ולא מכוונות".
במברק שהפיץ משרד החוץ לשגרירויות ישראל ב-15.6.1967, הן נתבקשו להפריך את ההאשמות ולהגיב ש"ממשלת ישראל דוחה כבלתי מבוססים כל רמזים שהפגיעות בקרב כוח האו"ם ההודי נעשו במכוון. לא יכולה להיות כל סיבה לפעולה כזו ואין כל שמץ של הוכחה להאשמות אלה".
אך מעיון בתחקיר שנערך בצה"ל ונמצא בתיק הקונסוליה הישראלית בהודו, שנפתח לאחרונה לציבור בארכיון המדינה, לא נראה שהיתה לקיחת אחריות וצער אמיתיים. סגן ראש תחום התחקירים בצה"ל האשים את החיילים ההודים במותם ובפציעתם וניקה את חיילי צה"ל מכל אחריות. בין היתר קבע שחיילי כוחות האו"ם ההודיים התנהגו בצורה עוינת, שבמחנה האו"ם "הוחבאו חיילים מצריים שהולבשו במדי או"ם" וכי "קשה לזהות חיילי או"ם ממוצא הודי כשהם ללא תרבוש בגלל צבע עורם השחום ודמיונם לחיילים מצריים". בנוסף, נמצא "שאף חייל כולל מפקדים לא קיבלו תדריך לגבי התנהגות עם חיילי או"ם".
חמש שנים לאחר מלחמת ששת הימים פורסם הספר "שער האריות", מאת הרמטכ"ל לשעבר מוטה גור וישראל הראל. בנוסף על תיעוד מהלכי הקרבות בירושלים המזרחית, מוקדש חלק נכבד מן הספר לדילמות המוסריות של לוחמי צה"ל במפגש עם האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, כולל תיאור של מקרי ביזה ואלימות מצד החיילים והאזרחים הישראליים. אחד ההסברים שמוצעים בספר להתנהגות הזו היא שלא התקיימו דיון, טיפול והפקת לקחים אמיתיים ממלחמת העצמאות (1948).
כך גם ממלחמת לבנון הראשונה (1982) וכינון "רצועת הביטחון" הישראלית בלבנון עד לנסיגה בשנת 2000, זכור בעיקר הטבח במחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה, אך נשכחה המעורבות של חלק מחיילי וקציני צה"ל בפשעים במקומות אחרים, בעצמם או באמצעות מיליציות מקומיות שחומשו ואומנו על ידי ישראל.
לא רק שאין תיקון, טיפול והפקת לקחים רצינית ממלחמות קודמות, גם הוחמצה ההזדמנות לעשות את כל אלה ב"זמן אמת" במהלך חצי השנה האחרונה שבה מתנהלת המלחמה בעזה. זאת על אף שכבר התרחשה שרשרת אירועים של פגיעה חשודה באזרחים ובמבנים אזרחיים, שחלקם תועדו על ידי חיילי צה"ל עצמם ברשתות החברתיות.
הפרקליטות הצבאית מעולם לא אהבה לאכוף את הדין על חיילים, והקמפיין הפוליטי שנוהל נגדה על רקע ההעמדה לדין של החייל אלאור עזריה באשמת הריגה, ריפה את ידיה הרפויות ממילא. לאחר שתיקה ממושכת, ב-21.2.2024 שיגרה הפרקליטה הצבאית הראשית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי, איגרת לחיילי צה"ל ברצועת עזה בה הזהירה מפני "אירועים שחוצים לרף הפלילי" במלחמה וציינה כי "לצד לחימה באומץ, נתקלנו גם במקרים פסולים החורגים מערכי צה"ל". אמיר בוחבוט דיווח ב"וואלה" (22.2) כי "לוחמים זועמים על אגרת הפרקליטה הצבאית: מרגיש כמו סטירת לחי".
עד כה, בחלוף חצי שנה מפרוץ המלחמה, לא ידוע על שום חקירה פלילית שנפתחה או על כתב אישום אחד שהוגש. סביר להניח שזימון חיילים לחקירה פלילית היה כבר דולף לתקשורת. אם תומר-ירושלמי היתה רוצה לאכוף את החוק, היא היתה צריכה פשוט לאכוף אותו במקום להפיץ איגרת שנראה שנועדה בעיקר לתקשורת ולקראת הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג.
אף אם נכונים ממצאי הבדיקה הפנימית שנעשתה בצה"ל, והכוח שהפעיל את הכטב"מ והרג את שבעת עובדי "המטבח העולמי המרכזי" רק עשה טעות מצערת והפר את הוראות הפתיחה באש, אך לא הפר את הדין הפלילי – עדיין הכוח פעל ב"תרבות ארגונית" מסוימת שבה נדירה לקיחת או הטלת אחריות בגין פגיעה באזרחים לא מעורבים.
אי אפשר לדעת אם האירוע הטרגי היה נמנע אם הפרקליטות הצבאית היתה פותחת בחקירות פליליות ומגישה כתבי אישום בגין אירועים קודמים במהלך המלחמה הנוכחית בעזה, אך אולי אז החיילים בכוח היו חושבים עשר פעמים לפני ש"לחצו על הדק" הכטב"מ שלוש פעמים.
כאשר דיווחים על אובדן חיי אזרחים במלחמה הנוכחית בעזה ובכלל בפעילות מבצעית של צה"ל, הן במלחמות והן בשגרה, בדרך כלל זוכים להתעלמות מצד ממשלות ישראל, צה"ל, הפרקליטות הצבאית ומרבית התקשורת הישראלית, וב"מקרה הטוב" מוגדרים רק כ"טעות מצערת" שמובילה לבדיקה פנימית בצה"ל ללא חקירה פלילית – סביר להניח שיהיו עוד אזרחים חפים מפשע שייהרגו.