ביקורו של נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן בקהיר בפברואר האחרון הרים גבות רבות בעולם הערבי, כיוון שנראה על פניו כמעבר חד מעוינות גלויה להתקרבות והתחממות היחסים. שלושה מאמרים שהתפרסמו לאחרונה בעיתון הערבי "אל-ערבי אל-ג'דיד" מנתחים את מדיניותה של טורקיה במזרח התיכון, את עמדתה כלפי מדינות ערב ואת שאיפותיה האזוריות כפי שמשתקפות ביחסה למלחמת עזה.

מוחמד אבו רומאן, שר לשעבר בממשלת ירדן, מסביר במאמרו כי הביקור היה רק צעד נוסף בשינוי מגמה של טורקיה כלפי  העולם הערבי. טורקיה, הוא מסביר, מחממת את עם מדינות ערב כמו מצרים, סעודיה והאמירויות, שנהגו לראות בטורקיה מקור לאיום בשל תמיכתה באסלאם הפוליטי שהוא אתגר עבור משטרים אלה. ביקור ארדואן במצרים הוא שיאו של השינוי במדיניות הטורקית בהקשר לאזור ומסמן תפנית מהמגמה שאפיינה אותה מאז האביב הערבי.

הכותבת הסורית ראניא מוסטפא מסבירה כי מאז האביב הערבי הימרה טורקיה על הקמתם של משטרים אסלאמיים במדינות ערב, ומאז הביעה התנגדות נחרצת להפיכה הצבאית נגד ממשלת האחים המוסלמים במצרים נוצר נתק ביחסיה עם מצרים, סעודיה והאמירויות. אלא שההימור נכשל יחד עם הכישלון הצורם של זרם האסלאם הפוליטי.

אבו רומאן טוען כי היפוך המגמה הנוכחי במדיניות הטורקית החל כבר ב-2022 עם ביקורו של נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג בטורקיה. קבלת הפנים של הנשיא ארדואן גרמה לתדהמה בקרב האסלאמיסטים, במיוחד לאור הביקורת החריפה שמתח ארדואן על ישראל.

לאחר מכן, מזכיר אבו רומאן, ביקשה ממשלת טורקיה מאנשי תקשורת מפורסמים מהאופוזיציה המצרית ומערוצי טלוויזיה שמשדרים מטורקיה שלא להחריף את הטון הביקורתי כלפי נשיא מצרים א-סיסי. צעד זה הביא רבים מהם להגר ולעזוב את טורקיה או להפסיק לשדר תוכניות ביקורת נגד המשטר במצרים. תהליך ההתקרבות למצרים, שהחל בהחלפת מסרים מפויסים, הסתיים בהחזרת השגרירים לשתי הבירות במאי 2023.

מוספטא מוסיפה כי ניתן לראות את השינוי במדיניות הטורקית גם ביחסה למדינות אחרות באזור. כך הצטמצמה התמיכה של טורקיה בכוחות האסלאמיסטים הלוחמים בסוריה והיא מתמקדת עתה רק בכוחות הכורדים. לדבריה, המשבר הדיפלומטי המתמשך עם יוון בשל המחלוקת לגבי קפריסין ותיחום הגבולות הימיים; והקמתו של פורום הגז של האגן המזרחי של הים התיכון כציר אנטי-טורקי שכלל את מצרים, ישראל, קפריסין, יוון וצרפת - הביאו את ארדואן לבחון מחדש את מדיניותו לגבי המזרח התיכון.

אבו רומאן מדגיש כי  הביקור בקהיר אינו אלא הפרק האחרון בתפנית במדיניות של טורקיה, שהחלה לאחר שיפור היחסים עם סעודיה ועם האמירויות. מפלגת הצדק והפיתוח ששולטת בטורקיה זה 20 שנה הגיעה למסקנה שאין טעם להמשיך במדיניות הקרירה כלפי מדינות ערב וכי יש לתת עדיפות לאינטרסים הממשיים של טורקיה באזור על פני הכמיהה לתחיית האסלאם.

ארדואן מצא את עצמו נצור ומבודד על ידי גורמים אזוריים ובינלאומיים בשעה שהוא מתמודד עם בעיות רבות, ובפרט המצב הכלכלי והפיננסי של טורקיה, ולכן הוא מבקש להיכנס לשותפויות אסטרטגיות ואזוריות. בתוך טורקיה נשמעת ביקורת נוקבת על תפקוד הממשלה בראשות מפלגת הצדק והפיתוח בעקבות המשבר הכלכלי ושיעור האינפלציה הגבוה במיוחד.

השיקולים האסטרטגיים והאינטרסים החיוניים והכלכליים של טורקיה גברו על הרעיון להחיות מחדש את "הח'ליפות העות'מאנית" ולהחזיר עטרה ליושנה במה שקשור למעמדה של טורקיה בעולם האסלאמי.

ניתן לומר כי ארדואן הפרגמטי ניצח את ארדואן האידאולוגי, כשם שקרה לפני 22 שנים עת ויתר ארדואן על זהותו האידאולוגית האסלאמית ועזב את מפלגת הרווחה כדי להקים את מפלגת הצדק והפיתוח הפרגמטית ולהכריז על הכרה בחילוניות. אבו רומאן סבור שארדואן לא שינה את עמדותיו ואת הזדהותו עם האסלאם הפוליטי, אלא שהוא שועל פוליטי מנוסה המשכיל לאזן בין מה שהוא מאמין בו לבין תכתיבי המציאות.

מוסטפא סבורה שמאחורי ההתחממות בין מצרים לטורקיה חבויה גם השאיפה  הטורקית למלא תפקיד במוקדי הסכסוך באזור, ובראש ובראשונה בהקשר למלחמה בעזה. למעט כמה נאומים פופוליסטיים שהופנו לציבור הטורקי, ארדואן כמעט שנעלם במהלך המלחמה בעזה. הוא לא מימש את דמותו של המנהיג האסלאמי שיוזם פעולה אמיתית נגד ישראל. סקר שנערך לאחרונה על ידי המרכז הערבי למחקרים ולימודי מדיניות שבקטר הראה ירידה משמעותית בפופולריות של טורקיה ושל ארדואן ברחוב הערבי בניגוד לשנים קודמות שבהן עלתה קרנם.

הביקור בקהיר נועד להציג מעורבות של ארדואן ופעילות למען הפלסטינים, ולכן דוברים בצד הטורקי, כמו גם בצד המצרי, הדגישו כי המצב בעזה הוא בראש האג'נדה של השיחות בין שני הנשיאים. ארדואן הביע התנגדות נחרצת לטרנספר של תושבי רצועת עזה, והביע הערכה לעמדה המצרית המתנגדת גם היא להגירה בכפייה.

מצרים ממלאת תפקיד של מתווכת ושער להכנסת סיוע הומניטרי לעזה, וטורקיה ניצלה את ההזדמנות כדי להדגיש את יכולתה להיות בקשר ישיר עם החמאס. טורקיה פועלת גם למלא תפקיד פעיל יותר בהכנסת סיוע הומניטרי לעזה דרך מצרים, בבניית בית חולים שדה בעזה ובהשתתפותה בשיקומה בתום המלחמה, זאת לצד העמדה הטורקית התומכת בהקמת מדינה פלסטינית ריבונית.

אולם אף שהעיתוי של הביקור היה קשור למאמצים להגיע להפסקת אש בעזה ולמנוע גלישת האזור למלחמה רחבה יותר, הרי שלטורקיה מטרות אסטרטגיות נוספות, שהחשובה שבהן היא תיחום הגבולות הימיים עם מצרים. אם מטרה זו תושג, הדבר ישמש קלף מיקוח מול יוון בנוגע להפקת גז טבעי ממזרח הים התיכון. ההתקרבות לטורקיה תאפשר למצרים למלא תפקיד של מתווכת ולהפיג את המתיחות בין טורקיה ליוון.

למרות המתיחות הפוליטית בין טורקיה ומצרים, לא נפגעו היחסים הכלכליים והמסחריים ביניהן. היקף הסחר גדל בהתמדה והתקרב לשמונה מיליארד דולר בשנת 2022. כיום שתי המדינות חוות משבר כלכלי עם שיעור אינפלציה גבוה וירידה בערך המטבע המקומי, וחימום היחסים יתרום גם למצבן הכלכלי.

מספר הסכמים נחתמו במהלך הביקור: בין היתר הגדלת חילופי הסחר לכ-15 מיליארד דולר בחמש השנים הקרובות, הארכת תוקפו של הסכם RORO בנוגע למעבר משלוחים טורקיים בתעלת סואץ והארכת תוקפו של הסכם הסחר החופשי. היבט בולט בהסכמים אלה הוא רכישת מל"טים מתוצרת טורקיה על-ידי מצרים, מהלך שנעשה בתמיכת וושינגטון, שאינה מתנגדת לכך שמצרים תוותר על רכישת נשק מרוסיה.

לשיטתה של מוסטפא, ההתקרבות הטורקית לעולם הערבי בעיתוי זה כאשר הסכסוכים במזרח התיכון ובאוקראינה מחריפים, היא מבורכת בעיני המערב כי היא מביאה להפחתת המתיחות. מאז ניצחונו הדחוק של ארדואן בבחירות האחרונות הוא החל להתוות אסטרטגיה חדשה לקראת התקרבות לוושינגטון ולמערב. טורקיה הסכימה לחברות של שוודיה בנאט"ו בתמורה להשלמת העסקה לרכישת מטוסי F-35 אמריקאיים. גם הפתיחות של טורקיה כלפי העולם הערבי תורמת לחיזוק יחסיה עם המערב ומאפשרת לה למלא תפקיד ביישוב הסכסוכים במזרח התיכון ובאוקראינה.

במאמר השלישי, הפרשן הפלסטיני אמג'ד אחמד ג'בריל טוען כי המלחמה בעזה היא אבן הבוחן ליכולתן של טורקיה ושל מצרים לבלום את המדיניות הישראלית בישראל, בסוריה ובלבנון. הוא מביע עמדה מסופקת לגבי היכולת של מדינות ערב לגבש עמדה תקיפה יותר כלפי ישראל שתשקף את עמדת הציבור הערבי והמוסלמי, ובכך הוא מביע את האכזבה שפלסטינים רבים חשים כלפי מדינות ערב.

אומנם מצרים וטורקיה עומדות בפועל אל מול הלחצים של ארה"ב ושל ישראל, הוא כותב, אך הן נזהרות מאוד שלא להתעמת איתן על ידי שבירת המצור המוטל על עזה ושינוע סיוע הומניטרי לשם. שאר מדינות ערב, שלא השמיעו את התנגדותן להאצת הנורמליזציה עם ישראל ולדחיקת הסוגיה הפלסטינית, נמנעות עתה גם מהפעלת לחץ על מצרים לפתוח את מעבר רפיח ולאתגר את ישראל, שפוגעת בביטחון הלאומי של מצרים ובאינטרסים החיוניים שלה.

חיזוק היחסים הערביים האזוריים הוא התפתחות חיובית בראייתו של ג'בריל, במיוחד אם הוא מיועד לבודד את ישראל במרחב, אולם חולשת המבנה המוסדי במדינות האזור ורפיונם של רוב הארגונים האזוריים (כגון הליגה הערבית וארגון שיתוף הפעולה האסלאמי) הם מכשול בפני קידום של זהות אזורית המבוססת על אינטרסים משותפים ועל תלות ביטחונית הדדית.

ע'אזי אבו ג'יאב כותב בפרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית.