באיחור לא אופנתי, המשרד להגנת הסביבה הוציא אתמול הודעת דוברות חגיגית: "השרה סילמן: סוף לעידן הפחם בישראל". הרקע: פרסום היתר הפליטה החדש של תחנת הכוח אורות-רבין בחדרה. עד שנת 2026, הבטיחה ההודעה, תופסק פעילות היחידות הפחמיות בתחנה. האם באמת תם עידן הפחם במשק האנרגיה הישראלי כפי שמצהירה השרה סילמן? במילה אחת: לא. בשתי מילים: ממש לא.
ראשית משתלטת תחושת הדז'ה-וו. לא רק שכבר קראנו על היתר הפליטה החדש והביקורת שנמתחה עליו, גם על סגירת היחידות הפחמיות בחדרה כבר שמענו שוב ושוב לאורך השנים, והן עדיין עומדות על תילן. שנית, תחושת האבסורד: כיצד תם לו עידן ב-2024 אם היחידות צפויות להיסגר ב-2026?
זו רק ההתחלה. שימו לב: המשרד להגנת הסביבה כלל לא מוסמך לקבוע את הסגירה של היחידות הפחמיות, ובטח ובטח שלא באמצעות היתר פליטה, שמטרתו להסדיר את השימוש ביחידות כדי שיעמדו בדרישות הסביבתיות.
גם את מה שהמשרד יכול לעשות בקשר להיתרי הפליטה, הוא לא עושה. הנה: לפני מספר חודשים המשרד להגנת הסביבה הצהיר שלא יאריך יותר את היתר הפליטה של יחידות מזהמות בתחנת הכוח אשכול באשדוד, והפלא ופלא, היחידות עדיין פועלות. מדוע? כי משרדי האנרגיה והאוצר לחצו לאפשר את מכירת התחנה, שהיתה ברשות המדינה, כשכל היחידות פועלות.
בנוסף, כדי למנוע מהמשרד לקדם מדיניות סביבתית ולהגביל בהיתר פליטה יחידות מזהמות, החליטה הממשלה בחוק ההסדרים הקודם לאפשר לנגה (החברה הממשלתית לניהול מערכת החשמל הארצית) לתת ליצרניות החשמל לזהם מעל להיתר הפליטה שלהן. כך שגם אם במקרה של אורות-רבין בחדרה או אשכול באשדוד המשרד להגנת הסביבה יעמוד על רגליו האחוריות, יש למדינה מסלול עוקף.
דרך אגב, על חוק ההסדרים הזה חתומה גם השרה עידית סילמן. לא שאכפת לה, גם לסילמן יש מסלול עוקף. מסלול עוקף מציאות. כמו שסגרה אתמול את עידן הפחם בישראל באמצעות הודעה לעיתונות, היום היא סגרה את היחידות המזהמות באשדוד באמצעות הודעה נוספת לעיתונות: "השרה סילמן: סוגרים את יחידות הייצור הישנות באשדוד". מה הסיפור? אותו סיפור. היתר פליטה חדש, ש"יסגור" את היחידות ב- 2026 ו"יגביל" את פעולתן עד אז.
תחנת הכוח אורות-רבין בחדרה, מבט מבפנים (צילום: משה שי)
שווה להזכיר גם שהיחידות הפחמיות באורות-רבין הן מזהמות במיוחד. מדוע? משום שלא הותקנו עליהן סולקנים לסינון והפחתת מזהמים, למרות החלטות והבטחות רבות בנושא, שנגררות כבר על פני עשרות שנים.
אבל זה לא כל הסיפור. אי אפשר להכריז על סוף עידן הפחם בישראל בשל סגירת יחידות פחמיות באורות-רבין בחדרה, כשבתחנת הכח רוטנברג באשקלון פועלות גם כן יחידות פחמיות. ישנה החלטת ממשלה שהן צריכות להיסגר עד שנת 2025. בפועל, עד כה הוסבה לשימוש בגז רק יחידה אחת מתוך חמש. אגב, גם אם ב-2026 אכן ייסגרו סוף סוף היחידות הפחמיות בחדרה, עדיין יישאר באתר פחם לגיבוי, ואיתו הזיהום החלקיקי שפוגע כבר שנים בתושבי השכונות הסמוכות.
מה הסיכויים שהסגירה באמת תקרה? למרות שיש לנו שלושה מאגרי גז פעילים, שהיוו מבחינת משרד האנרגיה ורשות החשמל תנאי לסגירת התחנות הפחמיות, לאחרונה דיווח עידן בנימין ב"דה מרקר" כי "בשל עבודות תחזוקה מתוכננות מאגר הגז לווייתן הושבת, אך אף מאגר לא סיפק גז חלופי ותחנות החשמל עברו לשרוף סולר ופחם".
לקינוח נזכיר את החלטת הממשלה משנת 2018, לפיה עד יוני 2022 ייסגרו ארבע היחידות הפחמיות בתחנת הכח אורות-רבין ויומרו ביחידות מונעות גז.
סוף עידן הפחם? זו רק ההתחלה
אם כל זה לא מספיק, בסוף ההודעה לתקשורת של המשרד מצוין כי ניסוח היתר הפליטה החדש ליחידות הפחמיות באורות רבין "מהווה צעד משמעותי בגמילת המשק מדלקים פוסיליים, ומעבר לאנרגיות מתחדשות ונקיות". האם באמת מדובר בצעד משמעותי למעבר לאנרגיה נקיה, או דווקא בצעד משמעותי לתלות ארוכת שנים בדלק מזהם? התשובה הנכונה: ב'.
הסבר קצר: פחם הוא דלק מאובן (פוסילי) מזהם שמשתמשים בו לייצור אנרגיה על-ידי שריפתו. השריפה פולטת זיהום אוויר הגורם לתחלואה ותמותה, וגזי חממה הגורמים למשבר האקלים. פחם מזהם יותר מגז, ולכן יש חשיבות יתרה לגמילה ממנו בדרך למשק אנרגיה הנשען על אנרגיות מתחדשות (המופקות משמש, מים או רוח). אבל גם גז (שבישראל ניסו למתג כ"טבעי") הוא דלק מאובן, הפולט זיהום אוויר וגזי חממה.
מרבית ייצור החשמל בישראל נעשה כיום באמצעות שריפת גז (כ-70%), והיתר באמצעות פחם (כ-20%) ואנרגיות מתחדשות, בעיקר אנרגיה סולארית (כ-10%). מדובר בכישלון צורב של ממשלות ישראל לדורותיהן, ובמיוחד אחרי שנמצאו מרבצי גז לחופי ישראל לפני שנים, וכאשר יש לנו שמש בשפע ובחינם.
המציאות של משק האנרגיה בישראל היא לעג מתמשך להחלטות הממשלה לאורך השנים. הזכרנו את ההחלטה לסגור את היחידות הפחמיות בחדרה עד 2022, אבל הממשלה מתמידה להיכשל באופן עקבי ביעדים הכלליים שהיא מציבה לעצמה בכל הקשור לתמהיל הדלקים במשק האנרגיה. כך למשל, היעד של 10% אנרגיות מתחדשות, שבקושי הגענו אליו ב-2024, היה צריך להיות מושג כבר ב-2020.
יש גם צעדים חיוביים: משרד האנרגיה הודיע לאחרונה על סגירת תחנת הכוח הגזית ברידינג בתל אביב, שתוחלף בסוללות אגירה לאנרגיה סולארית (מהלך שלווה כמובן בהתגוששות קרדיט בין המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה). אבל מול סגירת תחנה אחת, מקודמות כמה וכמה תוכניות להקמת תחנות כוח מונעות גז חדשות, שישארו איתנו כמה עשורים קדימה.
השימוש בדלקים מאובנים הוא הגורם המרכזי לזיהום האוויר בישראל, על התחלואה והתמותה שהוא גורם והעלויות שהוא משית על המשק, וגורם מרכזי לפליטות גזי חממה. בעידן של משבר אקולוגי-אקלימי, כאשר מדינת ישראל מתחממת בקצב גבוה מהממוצע העולמי, הגיע הזמן לא לחגוג בהודעות לעיתונות אלא במעשים, ולעבור מפחם וגז לאנרגיה מתחדשת.