דרום אפריקה, בעלת בריתה לשעבר של מדינת ישראל, הגישה עתירה לבית הדין הבינלאומי בהאג בטענה שישראל מבצעת ג'נוסייד בעזה. באוגנדה התנערו מהצבעותיה של השופטת האוגנדית בהאג, שהצביעה נגד כל ששת הצווים הזמניים שאושרו נגד ישראל וטענו שעמדותיה לא משקפות את עמדתה של המדינה ואזרחיה בנוגע למלחמה ברצועת עזה.

באופן דומה, מרבית מדינות אפריקה הביעו תמיכה מפורשת בצד הפלסטיני במלחמה או שומרות על עמימות. לעומתן, טוגו, המדינה המערב-אפריקאית הקטנה והענייה, נשארה נאמנה לישראל.

ב-12 בדצמבר טוגו נמנעה בהצבעה על הצעת החלטה במליאת האו"ם, שקראה להפסקת אש במלחמה בעזה מבלי לאזכר את החמאס. באתר הרשמי של ממשלת טוגו הוסבר כי המדינה פועלת למען סיום הסכסוך בין ישראל לחמאס, אולם "טוגו עומדת היסטורית תמיד לצד ישראל. במקרה זה, המדינה היהודית נלחמת בארגון טרור, החמאס, ולא באוכלוסייה האזרחית הפלסטינית".

קודם לכן, ב-21 באוקטובר, שגרירת ישראל לטוגו, רוני ידידיה קליין, צייצה צילום ממפגש שלה עם נשיא טוגו, פור גנאסינגבה, וכתבה "היו פגישות טובות מאוד אתמול והיום עם נשיא טוגו. הנשיא הביע את תנחומיו ואת תמיכתה המלאה של טוגו בישראל בזכותה להגן על עצמה".

ניאסנגבה מונה לנשיא בשנת 2005 לאחר שאביו העריץ, ששלט ביד חזקה במדינה 38 שנים, אייאדמה, נפטר מהתקף לב בעת שהיה בדרכו לטיפול רפואי בישראל. בשנים הארוכות של שלטון האב התקיימו בחירות בהן הוא היה המועמד האמיתי היחיד, כאשר יריביו הפוליטיים נרצחו או נכלאו ועונו.

נשיא טוגו פור ניאסנגבה, 2009 (צילום: Ricardo Stuckert/PR - Agência Brasil, רשיון CC BY 3.0 br)

כאשר נשיא טוגו ניאסנגבה הגיע לביקור בישראל בקיץ 2016, ראש הממשלה נתניהו פרסם בפייסבוק "טוגו מאוד חשובה לנו [...] ברצוני להביע הכרת תודה עמוקה על עמדת טוגו בפורומים הבינלאומיים. הם היו ידידותיים כלפינו באופן עקבי ועמדו פעם אחר פעם למען ישראל ולמען האמת. אנחנו זוכרים את ידידינו ומעריכים אותם".

מסמכי משרד החוץ בארכיון המדינה שנפתחו לכלל הציבור בשנתיים האחרונות, חושפים כיצד טוגו הפכה לאחת מהמדינות הבודדות ביבשת אפריקה שתומכת באופן עקבי ופומבי בישראל.

הקשר של ישראל עם טוגו נתווה עוד בכהונת שני נשיאיה הראשונים: סילבנוס אולימפיו ואחריו גיסו, ניקולס גרוניצקי. ישראל פתחה שגרירות במדינה כבר בשנת 1962 וטוגו הייתה הראשונה באפריקה שהוקמה בה מסגרת של נח"ל-גדנ"ע. בסקירה שהכין משרד החוץ במרץ 1964 נכתב שהיחסים עם הנשיא אולימפיו היו טובים אך התהדקו תחת ממשלת גרוניצקי שגילתה "נכונות להיענות לבקשותינו בעניינים מדיניים".

שניהם, אולימפיו וגרוניצקי, סיימו את הקריירה בגלל אביו של הנשיא פור, אייאדמה ניאסנגבה. אולימפיו נרצח בירייה על ידי אייאדמה בינואר 1963 וגרוניצקי הודח על ידיו בהפיכה צבאית באפריל 1967.

נשיא טוגו ניקולס גרוניצקי (משמאל) מגיע לביקור ממלכתי בישראל. לצידו: בתו ניקול. מימין: רה"מ לוי אשכול ושרת החוץ גולדה מאיר; שדה התעופה בלוד, 5.4.1964 (צילום: משה פרידן, לע"מ)

כך הסביר אייאדמה את מעשיו לשגריר ישראל בלומה (בירת טוגו), משה ליבה, לפי מברק ששלח ליבה למנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ ב-13 באפריל 1967: "בן 27 היה כאשר החליט על הפיכה נגד אולימפיו ושם נפשו על כף הקליע כי לפני הפיכתו הייתה רק הפיכת נפל אחת בגבון. אינו צמא שלטון ועל כן מסר הממשל לגרוניצקי שעשה במשך ארבע שנים כמיטב יכולתו אך לא עמד במשימה".

אייאדמה ביקש עצה מהשגריר הישראלי כיצד לנהוג והאם להחזיק את מושכות השלטון בידיו או להעבירן בחזרה לאזרחים. השגריר ליבה השיב לו שכדאי ש"ינהג במיטב המתינות והזהירות ולא יעשה צעדים פזיזים. הבעתי תמימות דעים באשר לרצונו לשמור בידיו את מקור הכוח תוך כדי חיפוש פתרון למצב שנוצר, למען טובת העם".

בעיצומה של מלחמת ששת הימים, ב-7 ביוני 1967, הנשיא אייאדמה נפגש עם השגריר ליבה ואמר שהוא (אייאדמה) "ידידנו בלב ובנפש וטוגו ידידתנו הכנה. מאמין בצדקתנו ובטוח בניצחוננו". במפגש נוסף ביניהם ב-17 ביוני, הנשיא אייאדמה אמר לשגריר ליבה שדעתו ש"עלינו להישאר במקומות שכבשנו". כך לפי הדיווחים ששלח השגריר ליבה למשרד החוץ בירושלים.

בדצמבר 1967, לכבוד השנה החדשה, שלחה ישראל לנשיא אייאדמה רובה עוזי עם הקדשה מיוחדת. מאחר שלמעצמה הקולוניאלית לשעבר צרפת הייתה בלעדיות בכל נושא חימוש כוחות הביטחון של טוגו, הנשיא אייאדמה התקשה לרכוש נשק מישראל. במקום זאת, ישראל קיבלה את האחריות לנושא הרגיש ביותר מבחינתו – אימון שומרי ראשו.

בתור איש צבא שביצע בעצמו שתי הפיכות צבאיות, הוא הכיר טוב מאוד את הסכנות הטמונות בהן. 38 שנות כהונתו לוו בניסיונות הפיכה אמיתיים שכשלו להדיחו, וגם ניסיונות הפיכה שהוא דמיין בגלל פראנויות או שהמציא כדי לתרץ את הגברת הדיכוי הפנימי.

נשיא טוגו ניקולס גרוניצקי ושרת החוץ גולדה מאיר, בית הנשיא בירושלים, 12.4.1964 (צילום: משה פרידן, לע"מ)

לפי שורה של מברקים דיפלומטיים ישראלים, הקורס הראשון של שומרי ראשו של אייאדמה נערך בטוגו בין החודשים אוקטובר-נובמבר 1969, והשתתפו בו 20 איש. במברק ששלחה שגרירות ישראל בלומה למשרד החוץ בירושלים ב-4.11.1969, צוין שהנשיא אייאדמה הודה למאמנים הישראלים על פעילותם ועבודתם "המוצלחת בהכשרת שומרי ראשו וביקש להעביר לאחראים בארץ את תודתו על שאפשרנו את קיום הקורס".

לפי המברקים משגרירות ישראל בלומה, במרץ 1971 יצאה לפועל עסקה לרכישתה 250 רובי עוזי מישראל, בידיעת המשלחת הצבאית של צרפת לטוגו. באותו החודש, לבקשת השגריר בלומה יואל שר, משרד הביטחון שלח במתנה לנשיא אייאדמה מדים ונעליים של צנחנים מצה"ל. השגריר שר הסביר את בקשתו במברק ששלח ביום 2 במרץ בכך שהענקת מדי צה"ל לנשיא "תעשה עליו רושם חזק והוא בוודאי ירגיש עצמו כבלתי פגיע כאשר ילבש אותם".

כחודש וחצי קודם לכן, ב-16 בינואר, השגריר שר דיווח למנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ ששלושה אסירים שנעצרו בטוגו לאחר ניסיון ההפיכה שכשל, נפטרו לטענת השלטונות מ"הפסקת זרימת הדם". השגריר שר הסביר שמשמעות המונח הוא "כינוי ספרותי מאוד לתוצאותיהן של מכות רצח שקיבלו השלושה, יחד עם אסירים אחרים".

בספטמבר 1973 טוגו הצטרפה למרבית מדינות אפריקה וניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל. במברק ששלח ב-22.9 השגריר בלומה יהושע רש לשר החוץ אבא אבן, הוא דיווח ששר החוץ הטוגולזי יואקים הונלייד אמר לו כי "מנוי וגמור איתנו לחזור ולטפח קשרי ידידות עם ישראל מיד אחרי שיסתדרו העניינים באיזורכם, ולשם כך נחוץ פינוי שלם ומהיר מהשטחים הכבושים. אז הקשרים שלנו יהיו חסרי בעיות". השגריר רש השיב לו "ידידים ניכרים בעת צרה".

נשיא טוגו ניקולס גרוניצקי עם הנשיא זלמן שזר ורעייתו רחל, מלון קינג-דיוויד בירושלים, 6.4.1964 (צילום: משה פרידן, לע"מ)

החל משנת 1982 ישראל ניהלה משא ומתן לחידוש היחסים עם טוגו, למרות הידיעה כי בראשה עומד עריץ רצחני. בסקירה מיום 7.2.1982 שהכין אברהם שרון מאגף המחקר המדיני של משרד החוץ, נכתב כי המדינה מנוהלת על ידי הצבא וכי הנשיא אייאדמה דאג "לטפח את פולחן האישיות מסביבו במתכונת של מובוטו בזאיר". שרון תיאר כיצד אייאדמה מכונה בטוגו "מדריך האומה", "הנווט" ו"אביה של טוגו החדשה".

במהלך המשא ומתן נציגי משרד החוץ הישראלי קיימו סדרה של פגישות עם שרים בממשלת טוגו וגם עם הנשיא אייאדמה עצמו, כולל בבירת גרמניה המערבית בון ובדירתו בפאריס. לפי שורה של מברקים, הנשיא אייאדמה הבהיר שהוא ידיד ישראל אך חשש שהארגונים המזויינים הפלסטינים או מנהיג לוב מועמר קדאפי ירצחו אותו.

רחמים תימור, מנהל אגף מש"ב (המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי) במשרד החוץ ומי שכיהן במחצית שנות ה-60 כשגריר בלומה, דיווח במברק מיום 9.2.1982 על המפגש עם אייאדמה בבון. "הביטחון האישי של סאדאת היה מופקד בידי הישראלים וה-CIA", אמר לו אייאדמה, "אתם והאמריקאים עודדתם את סאדאת והבטחתם לו שקדאפי יחוסל והנה הוא חיסל את סאדאת השותף הנאמן ביותר שלכם [...] עד שתגמרו אותו אנו צריכים לחיות עם הטיפוס הזה. לפיכך מוטב לנסות לנטרל אותו ולעצור בעדו מלהשתולל מאשר לדחוק אותו".

במברק נוסף ששלח תימור ביום 21.2 דיווח: "לא התרשמתי שנושא הפיתוח עומד בראש סולם עדיפויותיו [...] בעייתו של אייאדמה היא ביטחונו הפיזי, כלומר הישרדות [...] להערכתי יהיה מוכן לפעולות חורגות רק אם ייווכח שיוכל לסמוך על ישראל בכל מה שקשור לביטחונו האישי ומכאן ביטחון משטרו".

נשיא טוגו פורו גנאסינגבה מרים כוסית עם הנשיא שמעון פרס, בית הנשיא בירושלים, 28.11.2012 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

תימור הסביר שהנשיא חי בפחד להירצח ומסרב להיפגש עם מי שאינו מוכר לו אישית. לכן הסכים להיפגש עימו שכן הכיר אותו כשגריר לשעבר בלומה. סוכם שישראל תמסור חומר מודיעיני בנושאי חתרנות ולוב וכי יימשך המשא ומתן לגבי אימון שומרי הראש. ב-19.3 תימור ואיש המוסד נפגשו עם הנשיא אייאדמה ומסרו לו את החומר המודיעיני. לגבי אימון שומרי הראש, ישראל התנתה את הדבר בחידוש היחסים, אך למרות פגישות נוספות עם הנשיא אייאדמה ושר הפנים שלו, לא חלה התקדמות ממשית במשך מספר שנים נוספות.

ב-13.1.1984, לקראת אירועי חגיגות יום השחרור בטוגו, התגבר החשש אצל הנשיא אייאדמה מכך שיירצח במהלך החגיגות. ישראל הסכימה להצעתו להשתתף במעין "טסט" להצגת יכולותיה ואנשי שב"כ ומוסד נשלחו ללומה כדי לייעץ בסידורי האבטחה של החגיגות. הם ביצעו מלאכתם לשביעות רצונו של איידאמה, אך היחסים עדיין לא חודשו.

בינואר 1986, מנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ, אבי פרימור, נפגש עם הנשיא איידאמה והציע לו סיוע במאבק בטרור נגד משטרו. אייאדמה ביקש סיוע מיידי אך עדיין לא הסכים לחידוש היחסים.

נראה שנקודת המפנה הייתה ניסיון הפיכה משמעותי שכשל בספטמבר 1986. במברק ששלחה ביום 25.9.1986 שגרירות ישראל בגאנה למשרד החוץ בירושלים, נכתב שעוצר הוטל ברחבי הבירה לומה ושהשלטונות מצאו כמות נשק עצומה אצל הקושרים.

כחודש לאחר הפיכת הנפל, ב-24.10, שגריר ישראל בחוף השנהב שמעון אגור שלח מברק למשרד החוץ בירושלים בו כתב שהנשיא אייאדמה הפך למטרד עבור צרפת באזור וכי לאור הדו"ח של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל על רמיסת זכויות האדם על ידיו "צרפת אינה רוצה להופיע כתומכת, בכל מחיר, בנשיא עריץ".

אגור הסביר שצרפת לא רוצה להיגרר בעל כורחה למעורבות ותמיכה צבאית "במשטר שמתנגדיו גמרו אומר להפילו".

במברק ששלח ב-14.4.1987 הממונה על נציגות ישראל בגאנה השכנה, יעקב רווח, למשרד החוץ בירושלים הוא כתב שלהערכתו "יציבות השלטון בטוגו היא מלאכותית גם אם היא מחזיקה כל כך הרבה שנים". רווח הסביר שפולחן האישיות כל כך חזק עד שהצעירים הטוגולוזים חונכו כך ש"אינם יכולים להעלות על הדעת שמישהו אחר ינהיג את המדינה גם אם איידאמה ימות מוות טבעי יום אחד".

רה"מ יצחק שמיר עם נשיא טוגו איידמה גנסינגבה, בעת ביקור ממלכתי בבירה לומה, 14.6.1987 (צילום: נתי הרניק, לע"מ)

על רקע חולשתו הפנימית והבינלאומית של הנשיא אייאדמה, ב-9 ביוני 1987 טוגו הודיעה על חידוש היחסים עם ישראל, מה שהוביל לביקור רשמי בלומה של ראש הממשלה יצחק שמיר ב-14 ביוני. בשדה התעופה קיבלו את שמיר נשים צעירות עם בגדים מסורתיים שהשתחוו אל פני הקרקע. ב"מעריב" דווח שהנשים רקדו הורה ושרו "דוד מלך ישראל".

שמיר הרכיב משקפי שמש, במה שנראה כהצדעה לנשיא אייאדמה שהוכר כמי שאינו מסיר לעולם את משקפיו, ויחד שניהם נופפו להמונים מהגג הפתוח של רכב המרצדס שהסיע אותם בשדרות לומה. מאחורי חידוש היחסים והחגיגות עמד אותו הסיפור הישן – ביום 8.2.1988 דיווח השגריר החדש בלומה, יעקב רווח, שמתקדמת תוכנית ההכשרה של שומרי הראש של הנשיא אייאדמה.

האזכור המאוחר ביותר של הנשיא אייאדמה במסמכי משרד החוץ שנפתחו לציבור, הוא מביקורו בישראל ביולי 1998. במברק ששלח מנכ"ל לשכת נשיא המדינה, דניאל מרון, לסמנכ"ל משרד החוץ אברהם טולדו, הוא העביר אליו תמלול מברכה קולית מוקלטת של הנשיא אייאדמה לנשיא עזר ויצמן.

מרון כתב, "מסתבר כי נשיא טוגו הוא איש מקורי [...] מדבר על עיר הבירה תל אביב". ההתייחסות של הנשיא אייאדמה לתל אביב כבירת ישראל, מעידה על כך שנדרשת השקעה מתמדת מצד נציגי ישראל כדי לקבל תמיכה בינלאומית בעמדותיה.

לכן לא מפתיע שההשקעה הישראלית נמשכה גם עם יורשו, בנו פרו. באוגוסט 2017 הנשיא פור ביקר שוב בישראל ורשם בספר האורחים במעון ראש הממשלה בבלפור: "אני חולם על חזרתה של ישראל לאפריקה ועל חזרתה של אפריקה לישראל".

באוקטובר אותה שנה הייתה אמורה להתקיים בלומה ועידת הפסגה "ישראל-אפריקה", אך זו בוטלה לאחר שפרצו הפגנות ענק של האופוזיציה שקראו לנשיא פרו להתפטר מתפקידו. למרות זאת, כחודשיים מאוחר יותר, ב-21 בדצמבר 2017, בהצבעה במליאת האו"ם בהחלטה המגנה את העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, טוגו הייתה בין תשע המדינות היחידות בעולם והיחידה מכל מדינות יבשת אפריקה שהצביעה נגד.

רה"מ בנימין נתניהו (מימין) עם נשיא טוגו פור גנאסינגבה, משרד ראש הממשלה בירושלים, 28.11.2012 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

לפי דו"חות מחלקת המדינה האמריקאית על מצב זכויות האדם בטוגו, גם תחת הנשיא פור שורר במדינה דיכוי פנימי וישנם אסירים פוליטיים. באוגוסט 2020 נחשף ב"לה מונד" תחקיר של מכון סיטיזן-לב הקנדי לפיו מערכת הריגול "פגסוס" של חברת NSO הישראלית הותקנה על מכשירי הפלאפון של מתנגדי משטר טוגולזים, ביניהם אנשי דת, פעילים חברתיים ופוליטיים.

במסגרת התחקיר העיתונאי הבינלאומי "פרויקט פגסוס", נחשף ביולי 2022 שברשימת מספרי הפלאפון של יעדי תקיפה פוטנציאלים באמצעות תוכנת הריגול, הופיעו 300 מספרים טוגולזים, כולל של עיתונאים הביקורתיים כלפי המשטר של הנשיא פור.

חברת NSO הגיבה אז "לא יכולים לאשר או להכחיש. איננו קשורים אל מי שלקוחותינו – הממשלתיים, המורשים והמאומתים – מכוונים את הטכנולוגיה שלנו" והבהירה שכל לקוחותיה "מחויבים בחוזה לעשות זאת רק נגד טרוריסטים ופושעים".

על אף שלא נמצאו הוכחות שהמערכת נרכשה על ידי משטר הנשיא פור, קשה להעלות על הדעת מדינה אחרת בעולם שהיה חשוב לה לרגל אחר פעילי אופוזיציה מקומיים בטוגו. התפוח לא נפל רחוק מהעץ בטוגו וגם לא הברית של ישראל עם משפחת גנאסינגבה, כבר 57 שנים.