הזמרת נועה קירל הגישה תביעה נגד טיקטוק ובה היא משיגה על ההכרזה על אנה זק כזמרת המובילה בישראל בדירוגי הרשת החברתית. קירל דורשת לחשוף בפניה את הנתונים שהובילו לתוצאה.

לכאורה, מדובר בתביעה ממניעי אגו וכבוד של זמרת מצליחה ועשירה שלא יודעת להפסיד בכבוד ליריבה מקצועית (ורומנטית). אפשר אפילו לומר שזו תביעה מעט פתטית, כזו שנועדה לצרכי יחסי ציבור. אולם קריאה מעמיקה יותר תגלה סוגיה ציבורית חשובה שלא זוכה למספיק ביקורת תקשורתית, ונתונה לאפס פיקוח מצד הרשויות: ההיעדר המוחלט של שקיפות מצד הרשתות החברתיות, שכבר שנים מעצבות את החברה שלנו.

הרשתות החברתיות אמורות לתווך את הפעילות של הצרכנים ברשת ואפילו לשקף לנו מגמות והלכי רוח. בפועל הן עורכות בנו מניפולציות כדי לשרת את האינטרסים הכלכליים שלהן, ועל הדרך מפוררות את המרקם החברתי וגורמות נזק אדיר.

הרשתות החברתיות מרוויחות כסף מפרסום ומפוסטים ממומנים, ומעוניינות בריתוק (engagement) של כמה שיותר משתמשים למשך כמה שיותר זמן. ככל שתשהו יותר זמן בפיד, תיחשפו ליותר פרסומות ופוסטים ממומנים ויעלה הסיכוי שתגיבו להם.

מאחר שמה שמגביר את הריתוק למסך הן דעות קיצוניות, אלימות, שנאה, מריבות וקיטוב (או סתם סנסציות נבובות), משתמשים שמפיצים חומרים כאלה יזכו ליותר חשיפה והדהוד על-ידי האלגוריתם של הרשתות, הרבה מעבר למידת העניין האורגני באותם משתמשים. ממילא, משתמשים המעוניינים בחשיפה יבינו שעליהם להיות יותר מסיתים ומקטבים, וכך נוצר מעגל קסמים של הגברת הקיצוניות והשנאה ברשתות - ובחברה.

במקום לשקף לנו באופן אותנטי את הפעילות שלנו ושל החברים שלנו ברשת החברתית, אלגוריתם הפיד תמיד יגלה הטיה לכיוון האיזוטרי והחריג. משום שהוא רק מנסה להשאיר אותנו עם האצבע על המסך, הוא יקדם גורמים קיצוניים, גם אם הם שוליים וקיקיוניים, שמקטבים אותנו ומסכסכים בינינו.

המנוע של רכבת השנאה הזו, האלגוריתם, הוא סוד כמוס של הרשתות, המתנהלות בהיעדר מוחלט של שקיפות. הסיבה ברורה: הן לא מעוניינות לחשוף כיצד הן מתרגמות את החולשות האנושיות הגרועות ביותר על מנת להכניס לכיסן עשרות מיליארדי דולרים מדי שנה, במחיר של הרס החברה והדמוקרטיה.

מדד הזמרות של טיקטוק לא יקבע את גורל הדמוקרטיה הישראלית, אבל הוא דוגמה מצוינת לחושך הסמיך שבחסותו פועלות הרשתות החברתיות: כיצד החליטו ברשת הסינית לדרג את הזמרות? ועדה מקצועית? שקלול נתוני צפייה של גולשים? מספר ה"לייקים" שניתן לכל זמרת? האם הדירוג של טיקטוק באמת משקף את הטעם וההעדפות של משתמשי הרשת, או שמא מדובר בהינדוס לצורכי יחסי ציבור ומיקסום העניין הציבורי?

זכותה של נועה קירל לדעת מדוע הגיעה למקום השני בדירוג. תציגו לה ולנו את הנתונים. אם הצרכנים בחרו באנה זק, תראו לנו את הנתונים. אם טיקטוק או מי מטעמה התעלמו מהנתונים האורגניים כדי לייצר סנסציה מלאכותית (אנה עקפה את נועה!), כולי תקווה שעורכי-הדין של קירל ובית-המשפט ימצאו דרך לחשוף את ההונאה ולגרום לטיקטוק לשלם ביוקר.

קל מאוד ומפתה לזלזל בתביעה של קירל, ללעוג לה ולטעון שהיא אינה דמות שזקוקה לסולידריות שלנו. היא הרי אימפריה מסחרית של אשה אחת, פופולרית ורבת השפעה. לא נראה שאכפת לה מצדק והוגנות או שקיפות של רשתות חברתיות. היא הרי כל כולה שרויה במרדף חסר פשרות אחרי שלושת הכ"פים של השר מיקי זוהר.

הכל נכון. אבל טענות אד הומינם יש בשפע גם נגד טיקטוק. פלטפורמה ממכרת ורדודה, שמשחיתה את מיטב הזמן של הנוער שלנו, כר להפצת אנטישמיות, שנאה וגזענות. הטיעון האישי בעיקר מתעלם מהזדמנות הפז שנוצרה: לתת לנועה קירל להילחם את המלחמה של כולנו נגד העיוותים והמניפולציות של הרשתות החברתיות.

זכותנו לדרוש שהרשת החברתית לא תמכור לנו מציאות אלטרנטיבית בחיפושיה הבלתי נגמרים אחרי סנסציות מלאכותיות שנועדו לרתק אותנו עוד כמה שניות לפיד. בהצלחה לנועה קירל, מי ייתן שתצליח לחייב את טיקטוק להרים את המכסה מעל מפעל הנקניקיות שלה.

אנדי וורמס הוא איש מחשבים ופעיל שקיפות​