ביום חמישי האחרון (4.1) פורסם מכתב בינלאומי של אישי ציבור מרחבי העולם ומישראל, שיוצא נגד דה-הומניזציה לפלסטינים ולישראלים. המכתב, ביוזמת "המחנה הפרו-אנושי" שמוביל ארגון אמנסטי ישראל, זכה לסיקור נרחב בישראל, אך כזה שהחמיץ את העיקר.

בעיני, כמי שהיה אחד מיוזמיו ומנסחיו של המכתב, אחד הדברים המעניינים בו הוא ההירתמות של דמויות ציבוריות בולטות בסצנה האינטלקטואלית העולמית לגינוי הדה-הומניזציה המחרידה שנעשית לישראלים ברבים מהחוגים הפרוגרסיביים במערב, לצד הדה-הומניזציה שנעשית לפלסטינים בישראל.

זה לא טריוואילי שכוכב הסצנה, סלבוי ז'יז'ק, שהוא גם מבקר חריף של ישראל, חתם על מכתב היוצא, בין היתר, גם נגד דה-הומנזיציה לישראלים ואנטישמיות, זאת בשעה שהתקשורת העולמית עברה לעסוק בזוועות המצטברות בעזה.

אבל רוב התקשורת הישראלית פספסה את הנקודה הזאת לחלוטין, עם כותרות כמו "מכתב האמנים הישראלים נגד המלחמה". למרות שהמכתב כלל לא עוסק  בשאלות צבאיות אלא בשיח של דה-הומניזציה. הגדיל לעשות אתר סרוגים שציטט מהמכתב ציטוט שכלל לא היה קיים בו, כביכול החותמים "מוטרדים מתמיכתם של תושבי ישראל במלחמה בעזה". הציטוט המסולף תוקן רק לאחר דרישה שלנו, שנייה לפני שבת.

מחותמי המכתב ניתן היה לייצר פתיח לבדיחה: פילוסוף גרמני, יפני וסלובני נכנסים לאייטם, ממש רשת בינלאומית. אבל גם אם אקסל הונת, קוהיי סאיטו, וסלבוי ז'יז'ק, בהתאמה - אינם מעניינים את התקשורת הישראלית בתור אינטלקטואלים בולטים, לא ברור מדוע בחרה להעלים או להצניע את התנגדותם לדה-הומניזציה של ישראלים. או את זו של הסוציולוגית הבולטת מישל למונט מהרווארד, הקמפוס שהתפרסם בהפגנות אנטי-ישראליות בוטות.

באתר ynet ובכאן 11, המכתב פורסם כיוזמה של אמנים ואישי ציבור ישראלים, וכלל לא הוזכרו במסגרתו לא החותמים מהעולם ולא העובדה שמדובר ביוזמה המכוונת גם למאבק נגד דה-הומניזציה של ישראלים במערב.

מדוע כלי תקשורת - ולא רק כאלו המזוהים עם הימין - דחקו את המכתב הזה למיסגור השגור של אנשי רוח ישראלים "נגד ישראל"? הרי אפשר להתנגד למכתב מבלי להסתיר את הממד הבינלאומי שלו או את הקריאה שבו נגד דה-הומניזציה של ישראלים, שנמצאת כבר בפסקה הפותחת של המכתב.

ניתן גם לא לעוות את המכתב כביטוי של התנגדות עקרונית למלחמה. למעט "הארץ" וחלק מהסיקור ב-mako ובתאגיד השידור, כל כלי התקשורת בעברית שאנחנו נחשפנו אליהם סיקרו כך את המכתב. נדמה שהתבנית המתקרבנת חזקה יותר מעקרונות של סיקור הוגן, לא אוהד חלילה, למכתב מורכב והומניסטי.

במסגרת השיח הציבורי בישראל זה הרי בגדר "אדם נשך כלב", שאייקונים פרוגרסיביים מהעולם יוצאים נגד עוולה כלפי ישראלים, כך שמדובר גם בהחמצה תקשורתית. ולבסוף, מול קהל היעד הפרוגרסיבי במערב, לקול כזה יש סיכוי הרבה יותר גדול להישמע מאשר למנגנון ה-HASBARA. גם את זה החמיצה התקשורת שלנו.

יריב מוהר הוא מנהל מחלקת התוכניות באמנסטי אינטרנשיונל ישראל