ג'ושוע לואיטו מולל נחת בישראל רק כשבועיים לפני ה-7 באוקטובר. הוא הגיע לכאן מטנזניה לאחר לימודי אגרונומיה באוניברסיטה, כדי ללמוד חקלאות מעשית, לעבוד קשה, להשכיל ולחזור למולדתו עם כלים חדשים וטובים להתפרנס ולהתפתח. כל התקוות האלו נגדעו מוקדם מדי ובאכזריות בלתי נתפסת.

בבוקר ה-7 באוקטובר ג'ושוע עבד יחד עם עובד ותיק מתאילנד ברפת בקיבוץ נחל עוז. משם הוא נחטף וכפי שהתגלה בימים האחרונים – לא רחוק משם הוא גם נרצח. בתחילה ג'ושוע הוגדר כנעדר: חבריו הסטודנטים אמרו שהטלפון שלו לא היה זמין כבר בבוקר ה-7 באוקטובר, אך ברפת לא נמצאה אף גופה. משפחתו בטנזניה לא שמעה ממנו.

השגרירות הטנזנית פרסמה שג'ושוע, יחד עם סטודנט אחר – קלמנס פליקס מטנגה – נחטפו על ידי חמאס. המוקד לפליטים ולמהגרים יצר מיד קשר עם השגרירות ועם המשפחות, עמן אנחנו בקשר יומיומי גם כעת. לאחר שדיווחנו ברשתות החברתיות על שני החטופים, צייץ על אודותיהם גם חשבון הטוויטר הרשמי של מדינת ישראל – וזאת מבלי שאף גורם רשמי במדינת ישראל טרח בעצמו ליצור קשר עם המשפחות ולספר מה המדינה יודעת, או לא יודעת, על גורלם.

41 יום לאחר ה-7 באוקטובר, עם הגעת דגימת DNA ממשפחתו, נמצא שהדגימה מתאימה לגופתו של קלמנס, שחיכתה עם עשרות גופות לא מזוהות אחרות במחנה שורה. בתקשורת הישראלית הופיעו דיווחים סותרים שצוטטו על ידי כתבים זרים: היו שטענו שהגופה נמצאה בבית החולים שיפא והיו שנקבו במקומות אחרים בעזה. גם למשפחה לא נמסר דיווח ברור. מבדיקות שערכנו בקרב גורמים שחמלו על משפחתו של קלמנס – התברר שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו נמצאה בשטח ישראל.

סרטוני החטיפה של ג'ושוע, וגם תיעוד מעשה הרצח עצמו, פורסמו על ידי אנשי תקשורת ישראלית תוך הפרה בוטה של חוק הגנת הפרטיות

ביום רביעי ה-13 בדצמבר התבשר לואיטו, אביו של ג'ושוע, על כך שג'ושוע נרצח וגופתו מוחזקת בידי חמאס. כאשר לואיטו ביקש להבין על מה מבוסס המידע – ישראל שתקה, וביקשה ממנו לעשות את הדרך מטנזניה לישראל. רק כך יוכלו לספר לו. בהיעדר גופה, לואיטו מיאן להאמין שבנו נרצח ולא העז לספר לבני משפחתו הדואבים.

בזמן שלואיטו ומשפחת מולל כולה התלבטה והפכה בשאלה האם עליו להגיע לישראל או לא – כתבים ישראלים הפיצו ברשתות את הסרטונים שככל הנראה עבור הצפייה בהם התבקש לואיטו להגיע לישראל. סרטוני החטיפה של ג'ושוע, וגם תיעוד מעשה הרצח עצמו, פורסמו על ידי אנשי תקשורת ישראלית תוך הפרה בוטה של חוק הגנת הפרטיות.

איש לא שאל את המשפחה, איש לא ביקש רשות, איש לא הראה להם את הסרטונים לפני שהם הופצו לכל עבר, לפני שהם הפכו לעוד טיעון במערך ההסברה – "תראו, הם רצחו גם סטודנט צעיר מאפריקה, שאין לו שום קשר לסכסוך", "איפה היו BLACK LIVES MATTER כשג'ושוע נרצח?".

העקרונות הברורים כל כך כאשר מדובר בקורבנות ישראלים, של הגנת הפרטיות וכבוד המת – נזנחו בקלות בשם מאבק ההסברה ברשתות. בשם הלייקים והשיתופים. אפילו החשבון הרשמי של משרד החוץ השתתף בחגיגת ההסברה תוך הפרת החוק.

עד כה אף עיתונאי ישראלי לא פרסם סרטון המתעד רצח - למעט סרטון הרצח של ג'ושוע

בכל שלב בדרך, בכל שיתוף – ג'ושוע איבד עוד קצת מהאנושיות שלו, עוד קצת מהאדם הצעיר והמבטיח שהיה, והפך לטיעון, לאובייקט להשליך עליו את כל עוולות ה-7 באוקטובר.

במהלך השבועות האחרונים התבשרנו באמצעות אמצעי התקשורת על לא מעט חטופים שמשפחותיהם קיבלו הודעה על כך שיקירם נרצח על אף שגופתם עדיין מוחזקת בידי חמאס. גם דובר צה"ל הבהיר שהמשפחות קיבלו את המידע. אף עיתונאי לא העז לפרסם את המידע שקיבלו המשפחות ללא רשותן. כמו משפחתו של ג'ושוע, גם המשפחות הישראליות לא הביעו עניין בכך שסרטון הרצח או תיעוד הגופה של יקירם יופץ ברשת. עד כה אף עיתונאי ישראלי לא פרסם סרטון המתעד רצח - למעט סרטון הרצח של ג'ושוע.

אף אחד לא עצר לרגע אחד לשאול – האם מותר וראוי לפרסם את סרטון הרצח של ג'ושוע מבלי לבקש את אישורה של משפחתו? אף אחד לא עצר לרגע אחד לשאול: מי היה ג'ושוע? מדוע היה שם בבוקר הטבח בנחל עוז? אילו חיים רצה לבנות לעצמו? איזה מסע היה זה בשבילו, לצאת מהכפר, לעלות על מטוס ולהגיע לישראל? מה חשה משפחתו המתגעגעת?

אף אחד לא עצר להצטער על האבדן הנורא הזה. שאין לו בכלל מילים.

תעצרו עכשיו ותתנצלו.

שירה עבו היא הדוברת של המוקד לפליטים ולמהגרים

עדכון: בגרסה קודמת של מאמר זה נכתב כי משרד החוץ לא הסיר את סרטון הרצח גם לאחר פניות אליו. בפועל, הסרטון כן הוסר לאחר הפניות.