החלטות הפיקוד הבכיר כמו גם פעילותם של החיילים בשטח מדגימות כיצד לצד מטרותיה הצבאיות, מלחמת ישראל-חמאס ב-2023 כוללת גם לא מעט פרקטיקות סמליות, אשר יחד נועדו להרכיב תמונת ניצחון לאומית. 

מאז ומעולם סמלים הם שעיצבו את פניהם של סכסוכים אלימים ואת תוצאותיהם. לצד הביטוי הממשי של הלחימה בשטח האויב ומטרותיה הצבאיות, היה זה המרחב הסימבולי שהשפיע יותר מכל על תפיסת המלחמה בתודעה הקולקטיבית ובזיכרונה הלאומי של אומה.

המרחב הסימבולי כולל מגוון של שמות, אתרים, שחקנים, כלים ופרקטיקות, המעניקים משמעות רחבה יותר למתרחש בשדה הקרב. כך לדוגמה, בעשורים האחרונים, השִיוּם של מבצעים צבאיים ושל מלחמות יש בו משום כלי מרכזי לעיצוב תפיסת הפרקטיקה המלחמתית, והוא משמש כיום חוליה מקשרת חשובה בין הכוחות הלוחמים ובין החברה האזרחית.

יצוין כי לתופעת השיום המלחמתי שותפים כיום לא רק מדינות אלא גם שחקנים לא-מדינתיים אלימים, המעניקים שמות לפעילות המלחמתית שהם מנהלים במטרה לעצב מחדש את שדה הלחימה הא-סימטרי ולהעניק לפעילותם המוגבלת משמעות והקשר חוֹצי מקום וזמן.

בדומה לסבבי הלחימה הקודמים בין ישראל לחמאס, גם מלחמת ישראל-חמאס ב-2023 זכתה לשם כפול שנתן לה כל אחד משני הצדדים. בעוד השם שניתן על ידי ארגון חמאס למתקפת הפתע והמערכה עם ישראל הוא "מבול אל-אקצא", השם שניתן על ידי ישראל למלחמתה בחמאס הוא "חרבות ברזל". כפי שאראה להלן, כל אחד מהשמות נועד לעצב את תפיסת הלוחמים בשטח כמו גם את דעת הקהל מבית ומחוץ, וניתן אף לזהות ביניהם מאבק סימבולי שבו השם השני מגיב לשם הראשון ומבקש לחתור תחתיו.

כדרכו בסבבי הלחימה הקודמים עם ישראל, גם בפעם זו בחר חמאס להעניק למערכה נגדה שם המתכתב עם מסורת ועם דת האסלאם, ובכך להציג את מאבקו בישראל לא רק כמאבק פלסטיני, אלא גם כמאבק כלל-אסלאמי. בהתאם לכך, השם "מבול אל-אקצא" לתיאור המערכה הנוכחית נועד לסמן לעולם המוסלמי כי הלחימה בישראל איננה רק אינטרס פלסטיני, אלא כזו שנועדה להגן על מסגד אל-אקצא, אחד המקומות הקדושים ביותר לאסלאם, מפני פגיעתה המתמשכת של ישראל.

מטרה זו היא שהביאה, לטענת ראשי חמאס, את כוחותיהם וארגונים פלסטיניים נוספים ברצועה לשטוף כמבול את יישובי דרום הארץ במטרה להרוג את מי שנתפסים בעיניהם ככופרים ולזרוע חורבן והרס מוחלטים, כבקשת נוח מאלוהיו בסיפור המבול שבקוראן. בחמאס אף קיוו כי לכוחות אלו יצטרפו גם אלפים מלוחמי חזבאללה מלבנון, פלסטינים מהגדה המערבית, מירושלים ומהערים המעורבות בישראל וכן תומכים נוספים ממדינות ערביות ומוסלמיות. "המבול" שעליו הכריז חמאס לא היה אם כן עוד סבב לחימה עם ישראל אלא סמל למחיקת הסדר הישן.

בתגובה למתקפת הפתע של חמאס, הכריזה ישראל כבר באותו יום על מלחמה, אשר זכתה אף היא לשם: "חרבות ברזל". בשונה ממקרים רבים בעבר שבהם הקפידה ישראל להציג את פעולותיה המלחמתיות כפעולות הגנה, שם זה מבטא כוונות התקפיות ברורות, וזאת דרך אזכור של אחד מכלי המלחמה הבולטים ביותר במסורת ובהיסטוריה היהודית, שלאחרונה אף זכינו למצוא לו עדות מימי מרד בר כוכבא - החרב.

מעבר לכך, שמה העברי של המלחמה הראשונה של ישראל בחמאס מתכתב עם המילה הערבית למלחמה ("חַרְבּ") וכן עם המונח העברי "חורבן" לתיאור תוצאותיה ההרסניות של המלחמה עבור חמאס. חרבות הברזל של ישראל מתקשרות היטב גם לשמו של סבב הלחימה הקודם של ישראל עם חמאס בשנת 2021 ("שומר החומות"), אשר כונה על ידי חמאס בשם "חרב ירושלים", והן גם מזכירות את המונח המקראי "חָרָבָה" (יבשה) בסיפור קריעת ים סוף, סיפור דתי ומיתולוגי, שאזכורו העקיף חותר תחת סיפור המבול של חמאס, ומשתלב במסרים ובפרקטיקות דתיים יהודיים נוספים שקיבלו ביטוי במערכה זו, כגון תפילות המוניות של חיילי צה"ל, ברכות רבנים והכנה רוחנית.

לצד תופעת השיום המלחמתי הרשמי, הכוללת הענקת שמות למגוון רחב של פרקטיקות צבאיות, כגון מבצעי לחימה, מערכות נשק, יחידות צבאיות, תוכניות קרב ועוד, הרי שבמהלך שבועות הלחימה האחרונים אנו עדים ללא מעט יוזמות סמליות מצד חיילים ומפקדים של צה''ל הפועלים בשטח רצועת עזה.

דוגמאות לכך הן הריסת אנדרטת המרמרה על חופה של עזה, עריכת טקס זיכרון ברחבת המסדרים של אחד ממוצבי חמאס, הענקת שם חדש לאחד ממוצבי חמאס, הנפת דגלי ישראל בשטחי הרצועה ופיצוץ בניין הפרלמנט של חמאס. דוגמאות לפרקטיקות סימבוליות נוספות ניתן למצוא גם בפעילות צה''ל בגדה המערבית, כגון מיטוט שער הכניסה למחנה הפליטים בג'נין והריסת מספר אנדרטאות זיכרון ליאסר ערפאת בטול כרם.

יודגש כי השמות, הפעולות והאירועים הסמליים המלווים את הלחימה בעזה וגם בגדה לא נועדו בעיקרם להשגת מטרות צבאיות או מדיניות, ומלבד הרצון בהרתעה ותחושת נקמה וענישה, הם אינם בעלי השפעה ממשית על תוצאות הלחימה בשטח עצמו. חשיבותם טמונה בעיקר במישור הסימבולי, אשר נועד להדגיש את הערך החיובי והמוצלח שבפעילות המלחמתית, לטשטש את צדדיה הקודרים ואת המחיר הכבד שהיא גובה ממשתתפיה וכן להדגיש את התוקף המוסרי שלה.

יתר על כן, בעידן הלוחמה הא-סימטרית, "תמונת הניצחון" בשדה הקרב כבר אינה אירוע או פעולה נקודתית וחד-פעמית, וספק אם בכוחה של ישראל להשיג מטרה זו באמצעים צבאיים בלבד. את תמונת הניצחון הלאומית מחליף עתה פסיפס של שמות, אתרים, אנשים, אירועים ופעולות בעלי משמעות סימבולית, המלווים את הלחימה בשטח ומבקשים לקבע בציבור הישראלי תודעת ניצחון קולקטיבית.

לסיכום, בשבועות האחרונים ישראל נלחמת לא רק במרחב שמעל ומתחת לפני הקרקע ברצועת עזה ובזירות לחימה נוספות, אלא גם במרחב הסימבולי, מרחב אשר נמצא בתוך מרחב הלחימה הפיזי ולצידו, ואשר נועד לעצב את סיפור המלחמה ותוצאותיה בזיכרון הלאומי הקולקטיבי של ישראל.

המרחב הסימבולי מעניק לפעולותיה המלחמתיות של ישראל משמעות והצדקה בעיני לוחמיה בחזית ובדעת הקהל מבית, ומבחינה זו יש בו משום מרכיב חשוב בלגיטימציה הפנימית. נותר רק לקוות שהמרחב הסימבולי של ישראל ישוב ויכלול בעתיד גם את ענף הזית, המופיע הן לצד חרב הברזל בסמלו של צה''ל והן בסוף סיפור המבול המקראי, סמל שיבשר אולי את תחילתו של עידן חדש וטוב יותר – עידן של שלום.

ד"ר אופיר חדד הוא פוסט-דוקטורנט באוניברסיטה העברית בירושלים, עמית מחקר אורח באוניברסיטת אוקספורד וכותב אורח בפורום לחשיבה אזורית שליד מכון ון ליר. מחקרו הנוכחי עוסק בפוליטיקה של הנוף הסימבולי בערים שסועות