ב-30 באוגוסט צייצה שרת ההסברה גלית דיסטל-אטבריאן כי נועדה בלשכתה עם שגריר סין בישראל, צאי רֹ'וּן (CAI Run). חוסר המקצועיות של השרה ניכר כבר בפתח דבריה, כשקראה לשגריר בשמו הפרטי - טעות נפוצה שמעידה על היכרות מעטה עם התרבות הסינית. אך חמור מכך, מהדברים עולה כי שרת ההסברה חטאה לתפקידה שלה: היא עשתה שימוש בנתונים סיניים תוך הדהוד הנרטיבים של בייג'ינג, באופן שלא משרת בהכרח את ישראל.
פגישה בין נציג מדינה זרה לנציג ממשלת ישראל, כשלעצמה, אינה בעייתית ואף רצויה. אזרחי הרפובליקה העממית של סין מונים כחמישית מאוכלוסיית העולם, סין היא מעצמה עולמית עם מושב קבוע במועצת הביטחון, שותפת סחר מובילה של ישראל ובעלת דריסת רגל אזורית הולכת וגוברת במזרח התיכון ובזירה הגלובלית בכלל. דווקא בשל חשיבות זו, היה עליה להתקיים בכובד ראש ובליווי אנשי מקצוע שבקיאים בעבודה מול סין.
"במהלך כהונתו של נתניהו, יחסי המסחר עם סין התעצמו משמעותית ושווי הסחר הישראלי-סיני עלה ל-25 מיליארד דולר", כתבה השרה. המספר בו נקבה ודאי הגיע מהאורח הסיני, שכן לפי הלמ"ס הישראלי, היקף הסחר בסחורות בין המדינות עמד ב-2022 על 17.6 מיליארד דולר.
בשנים האחרונות תועדו שורה הולכת וגדלה של התבטאויות אנטישמיות מכוערות ממקורות סיניים, במקום לפעול, השרה דיסטל-אטבריאן בוחרת לטמון את הראש בחול
ההבדל טמון בשיטות חישוב שונות, אך יש כאן יותר מפלפול חשבונאי. אילו היקף הסחר עם סין אכן היה 25 מיליארד דולר, היא היתה עוקפת את ארה"ב (עימה היקף הסחר בסחורות הוא 22 מיליארד דולר) כשותפת הסחר המדינתית הגדולה ביותר של ישראל (לרוב מחושב האיחוד האירופי כמדינת-על, עימה הסחר עומד על קרוב ל-50 מיליארד דולר).
נתון נוסף שלא נלקח בחשבון, וגם עובדה זאת משרתת את הנרטיב הסיני, הוא שהסחר בין ישראל לסין מחוויר בהשוואה לארה"ב כשבמאזן נכלל הנתון של סחר בשירותים. בשעה שארה"ב אחראית לכשליש מכלל הסחר של ישראל בשירותים עסקיים לשנת 2021 (26 מיליארד דולר), הסחר בשירותים בין ישראל לסין עמד על שבריר אחוז (296 מיליון דולר).
ביטוי נוסף לתדרוך לוקה בחסר או היעדרו נוגע ל"גידול מאסיבי בהיקף התיירות בין שתי המדינות בשנים האחרונות", עליו כתבה השרה. גם כאן דברי השרה לא מציגים את התמונה המלאה. בשלוש השנים האחרונות סגרה סין את שעריה לעולם עקב התפרצות נגיף הקורונה, ורק לפני חודש הסירה את המגבלות על טיולים מאורגנים לעשרות מדינות, ביניהן ישראל. לפני השינוי האחרון, מספר התיירים מסין לישראל ב-2023 עמד על כ-17 אלף מבקרים, ויש עוד כברת דרך ארוכה להשוות את שיא הכניסות שנרשם ב-2019, עת הגיעו לארץ 150 אלף מבקרים.
היקף הסחר בשירותים בין ישראל לארה"ב וסין
השרה כתבה גם כי "השגריר ציין כי אין אנטישמיות בסין ולא תהא". אין עוררין על כך שרחובות סין בטוחים בהרבה עבור תושביה היהודים המעטים בהשוואה למדינות מערביות רבות, שבהן מספר התקריות האנטישמיות האלימות שובר שיאים. אדרבה, רוב הקוראים שביקרו בסין יעידו על אהדה, אם לא הערצה, כלפי "הגניוס היהודי" וההישגים בחדשנות ובביטחון של מדינת ישראל.
אף על פי כן, בשנים האחרונות תועדו בסדרה של מאמרים שורה הולכת וגדלה של התבטאויות אנטישמיות מכוערות ממקורות סיניים, לרבות דיפלומטים, עיתונאים, אקדמאים, חוקרים, סלבריטאים ומשפיענים. ההסלמה ביחסי סין-ארה"ב הפכה את הדמוניזציה של בעלת בריתה הקרובה במזרח התיכון לדבר שבשגרה בתקשורת הסינית וברשתות החברתיות. די לציין כיצד במהלך מבצע שומר החומות במאי 2021 שגרירות ישראל בבייג'ינג גינתה "אנטישמיות בוטה" מצד מגיש בטלוויזיה הממלכתית של סין.
במקום ששני הצדדים יטמנו את הראש בחול, דווקא כאן הוא המקום לפעול. המאבק באנטישמיות אולי אמור להיות תחת אחריות משרד התפוצות, אך משרד ההסברה הגדיר לעצמו כתחום פעילות מאבק ב"מידע כוזב", תיאור שהולם את קביעת השגריר.
נזק לישראל
הפגישה בין השרה דיסטל-אטבריאן לשגריר צאי עברה ברובה מתחת לרדאר, משהו שלא ניתן לומר על הסכם מתמיה בתחום הקולנוע שנחתם לאחרונה בין שגריר ישראל ברוסיה לשרת התרבות הרוסית.
מה הקשר בין המקרה הזה לפגישת דיסטל-אטבריאן עם השגריר הסיני? בשני המקרים באה ממשלת ישראל לברך ויצאה מקללת. בשניהם ניתן היה למנוע את הנזק אילו היתה מתבצעת עבודת הכנה בסיוע גורמים מקצועיים
טרם יבשה הדיו על הנייר וקיתונות של ביקורת נשפכו לעברה של ישראל. דווקא בעת הזאת, למעלה משנה וחצי לאחר הפלישה הבלתי חוקית והמתמשכת של רוסיה לאוקראינה, בחרה ממשלת ישראל לחתום על הסכם עם ממשלה שמדכאת את חופש הביטוי, כולאת אנשי תקשורת ואופוזיציה, ורותמת את גופי התרבות ואמנים אינטרסנטיים להפצת תעמולה, קונספירציות ומידע כוזב.
העובדה שההסכם היה תחת משא ומתן מ-2009 לא עניינה את שגרירות אוקראינה בישראל, שגינתה בשאט נפש: "בעוד הקהילה הבינלאומית מבודדת את רוסיה, ישראל מסייעת להפיץ את רעיונותיה הרעילים". שורה של קולנוענים ישראלים יצאו נגד ההסכם, כולל המועצה הישראלית לקולנוע וקרן הקולנוע הישראלי, שגילו על כך רק בדיעבד, כפי שדיווחה גילי כהן בכאן 11.
ומה הקשר בין המקרה הזה לפגישת דיסטל-אטבריאן עם השגריר הסיני? בשני המקרים באה ממשלת ישראל לברך ויצאה מקללת. זאת ועוד, בשניהם ניתן היה למנוע את הנזק המדיני ואף לקדם את האינטרס הישראלי אילו היתה מתבצעת עבודת הכנה בסיוע גורמים מקצועיים הבקיאים בעבודה מול סין ורוסיה.
אותם אנשי מקצוע היו, בוודאי, אומרים דרשני בקשר להסכם שאליו הגיעה השרה עם השגריר הסיני על "שיתוף פעולה הסברתי שיכלול אנשי מדיה ותקשורת משתי המדינות בכדי להציג את פניה היפות של ישראל".
ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ את ידו של נשיא סין שי ג'ינפינג, 21.3.17 (צילום: לע"מ)
השאלה שעולה היא, אם רק בפניה של ישראל עסקינן, מה הצורך בכתבים מ"שתי המדינות", ולא רק מסין? והתשובה המתבקשת: טבעי שסין תרצה שהתקשורת הישראלית תציג בתמורה את "פניה היפות" שלה. כך למשל, ב-2019 השתתף כתב "ישראל היום" בסיור פוטיומקין (ראווה) שארגנה ממשלת סין לְשִׂ'ין-גִּ'יאַנְג בצפון-מערב סין. אף שעד אותה עת הצטברו במשך שנתיים עדויות חותכות לאופן שבו סין החזיקה מיליוני בני מיעוטים מוסלמיים במחנות ריכוז, חינוך מחדש ועבודה בכפייה ופגעה בילודה שלהם - הכתב הישראלי הצדיק את מדיניות מארחיו כחיונית ללוחמה בטרור.
כבר היום ארגוני זכויות אדם קופצים על כל השוואה בין מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים לבין זו של סין כלפי המיעוטים המוסלמים בש'ין-ג'יאנג. שיתופי פעולה כאלה רק יוסיפו תחמושת למבקרי ישראל, וזאת מבלי לדבר על העוול המוסרי שהם יהוו.
השוואה מטרידה
רצה הגורל ועוד באותו היום בו נפגשה השרה עם השגריר הסיני, דווח כי בכוונתה להשתלט על לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ), כדי "לשלול תעודות עיתונאי מכתבים זרים שפועלים בארץ ומכפישים את ישראל". ידיעה זו מצטרפת למאמציה המתמשכים לנצל את כספי המשרד הממשלתי לטובת קמפיינים "להסברת הרפורמה המשפטית" שמובילה מפלגתה.
ההשוואות נעשות מאליהן: למעלה ממאה עיתונאים כלואים בסין - יותר מכל מדינה אחרת - והיא מגרשת עיתונאים זרים ומטרידה אותם על רקע פוליטי כדבר שבשגרה. כלי תקשורת בסין משמשים, לפי הגדרתם שלהם, כ"שופרות" של המפלגה הקומוניסטית הסינית, המתהדרת ב"משרד תעמולה" של ממש, ומטרתם לדברר את מדיניותה.
מחנה לחינוך מחדש בשין-ג'יאנג בסין (צילום מסך)
האם לשותפים כאלה מפלל משרד הסברה בישראל? האם נכון עבור גופי תקשורת ועיתונאים בארץ, שבניגוד ל"עמיתיהם" בסין נהנים מחופש ביטוי ועיתונות, לעסוק ב"הסברה" מטעם ממשלת ישראל ומפלגת השלטון?
כאמור, יש ערך לפגישות בין גורמי ממשלה לבכירים במדינה חשובה כמו סין, והדבר נכון גם כלפי משלחות של אנשי תקשורת ממנה ואליה. התנאי המקדים הוא שדווקא מפאת חשיבותם ומורכבותם, חובה על הקשרים להתקיים בליווי אנשי מקצוע, ומבלי שהצד הסיני יכתיב את הנרטיבים.
לא חסר לישראל מה לומר.
טוביה גרינג הוא חוקר במרכז למדיניות ישראל-סין ע"ש דיאן וגילפורד גלייזר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ועמית חוץ ב-Atlantic Council