בערב יום שישי 17 במרץ 2023, התפשטה בקרב המתגודדים בבניין אגודת העיתונאים בקהיר שמחה מהולה בהפתעה. השמחה בעקבות ניצחונו של חאלד אל-בלשי בבחירות לתפקיד ראש מועצת איגוד העיתונאים נבעה מתקווה להשבת כוחה של האגודה, שבמשך שנים רבות מדוכאת ומוחלשת על ידי השלטון המסליל אותה לתמיכה עיוורת בו.

ההפתעה הייתה מכך שאל-בלשי, עורך ראשי של אתר חדשות שהממשלה חסמה את הגישה אליו, הצליח לגבור בבחירות על יריבו – מועמד שנתמך על ידי הממשלה. נוסף על אל-בלשי, נבחרו ארבעה עמיתים נוספים לחברי מועצת האיגוד, כולם ידועים בכך שאינם מיישרים קו באופן עיוור עם השלטון.

ספאא' עאשור, חוקרת ועיתונאית שפרסמה טור בנושא בעיתון "א-ספיר אל-ערבי", מדגישה כי לא מדובר בעניין חד-פעמי. דבר דומה התרחש במהלך הבחירות לאיגוד המהנדסים בשנה שעברה, ובשנת 2022 באיגוד עורכי הדין התקיימה מחאה גדולה שכללה הפגנות. לטענתה, אירועים אלה מראים עד כמה חשוב שארגוני חברה אזרחית ואיגודים מקצועיים יחזרו להפגין מעורבות בעניינים פוליטיים, ויתייצבו נגד המכשולים שהשלטון מעמיד בדרכם.

גם ממדוח אל-וואלי, מומחה לכלכלה שפרסם מאמר על ההתרחשות ב"אל־ג'זירה", תוהה האם האירועים האחרונים באיגודים המקצועיים מבשרים על שינוי בעמדתם של ארגוני עובדים במצרים, שמאז שנת 2013 בערך נטו להימנע מהתערבות בעניינים פוליטיים.

האם מדובר בתחילתו של שינוי חברתי מקיף? כדי לבדוק זאת, סוקרים שני הכותבים את ההיסטוריה של איגודים מקצועיים במצרים – שידעה כמה חילופי משטר בעשור האחרון - תוך ניסיון לעמוד על המגמות השונות בהקשר לעמדה הפוליטית של האיגודים ולמעורבותם בנעשה במדינה.

"משולש האימה"

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במצרים, במדינה ישנם כ-25 איגודים מקצועיים שונים, נוסף על מספר פדרציות כגון התאחדות עובדי מקצועות הרפואה. נכון לסוף שנת 2021, כשמונה מיליון בני אדם חברים באיגודים מקצועיים ובכלל זה איגוד המהנדסים, עורכי הדין, עובדי מקצועות הבריאות, אנשי תעשיית הקולנוע, מורים וכדומה.

איגוד העיתונאים הוא איגוד קטן יחסית הכולל כ-11 אלף חברים. נקודת ציון חשובה בהיסטוריה של האיגודים היתה חוק המכונה "חוק 100", שנחקק בשנת 1993 בתקופת הנשיא מובארכ. "החוק להבטחת הדמוקרטיות של האיגודים המקצועיים" קובע כי ראשי האיגוד וחברי המועצה שלו חייבים להיבחר בבחירות שבהן משתתפים לפחות חצי מהרשומים בוועדה הכללית של האיגוד.

חובה זו, נוסף על האיסור לקיים את הבחירות בימי חג או בחופשה רשמית של המדינה, יצרו בעיה של ממש בקיום הבחירות בחלק מהאיגודים, בעיקר בגדולים יותר (בחלק מן האיגודים חברים קרוב למיליון בני אדם). במקרים רבים, לא היו תשתיות לקיום בחירות כל כך גדולות. לחילופין, רבים מהחברים שהו הרחק מקהיר או אפילו מחוץ למצרים, ומכיוון שאסור היה לקיים את הבחירות ביום חופש התקשו להגיע.

בפועל, החוק גרם לכך שלא יתקיימו אסיפות כלליות באיגודים רבים. באיגוד הסוחרים, לדוגמה, לא התקיימה אסיפה מאז 1993. על אגודת העיתונאים באופן ספציפי, ראוי לציין, השפיע החוק פחות, משום שהיא אינה כה גדולה, ומשום שרבים מחבריה מרוכזים באזור קהיר.

חרף הניסיונות לדכא פעילות פוליטית, איגודים מקצועיים מסוימים כגון איגוד הרופאים, איגוד המדענים ואיגוד העיתונאים המשיכו לקיים לאורך השנים אירועים כמו הפגנות ואירועי תמיכה בנושאים שונים, גם נושאים פוליטיים. תנועת האחים המוסלמים זכתה לתמיכה וצברה השפעה בקרב חלק מן האיגודים, כגון איגוד המהנדסים ואיגוד הרוקחים.

משנות התשעים ועד למהפכה של 2011, כינתה התקשורת את איגודי השופטים, עורכי הדין והעיתונאים בשם "משולש האימה", משום שניסו להתנגד להגבלות שהוטלו עליהם. איגודים נוספים קראו לבטל את "חוק 100" ולהחזיר את העצמאות לאיגודים. בשנים האחרונות של שלטון מובארכ אף התקיימה מחאה של עיתונאים במרכז קהיר. שוטרים רבים הגיעו למקום וביקשו את פרטי המוחים, אך עם זאת ניכר שניסו לפנות את ההפגנה ללא אלימות ולשמור על שלומם של העיתונאים המפגינים.

מעצרים ומעקבים

המצב השתנה לאחר המהפכה של שנת 2011 והדחתו של מובארכ. דרישתם של איגודים מקצועיים לחופש פעולה עלתה בקנה אחד עם תביעותיו של העם לחירות ולצדק חברתי. בעקבות זאת, ולאחר כינונו של שלטון חדש שלא היה דמוקרטי באמת, היו חברי האיגודים נתונים להשלכות שליליות שונות כגון מעקבים ביטחוניים אחרי פעילים. "התאחדות איגודי העובדים", גוף שהוקם כחלק מהדרישה של האיגודים המקצועיים לשינוי פוליטי, הוסב להיות גוף פרו-משטרי.

בתקופת שלטונו של מורסי, לאחר המהפכה של שנת 2011, התקיימו פגישות בין איגודים שונים במטרה לדון בשיתופי פעולה בתחומים חברתיים-כלכליים כגון השקעות, קרנות, פרויקטי דיור, מועדונים חברתיים, טיולים ונופשים לחברי האיגודים – אך לרוב לא בנושאים פוליטיים. מורסי עצמו נפגש עם ראשי האיגודים ושיבח את פעולתם. נציגים מממשלתו נפגשו עם בכירים באיגודים המקצועיים כדי לדון באופן שבו יוכלו האיגודים לתרום ליישום של תוכניות ממשלתיות בתחומי אנרגיה, פסולת ותעבורה.

מצב זה השתנה כשהצבא תפס את השלטון בשנת 2013 וא-סיסי היה לנשיא. בשלב זה נעשה ניסיון לדחוק הצידה ולהחליש איגודים שנשלטו באופן ברור בידי תומכי האחים המוסלמים, ואף התבצעו מעצרים של בכירים מוכרים מאיגודים אלה – חלקם עדיין נמצאים בכלא, אחרים הוכנסו לרשימות של פעילי-טרור והוצאו נגדם צווי עיכוב יציאה מהמדינה.

לאור המסר הברור שהממשלה העבירה, נכנעו מרבית הארגונים וצמצמו או הפסיקו את פעילותם ואת הזדהותם עם גורמים פוליטיים שונים. באגודת העיתונאים, לדוגמה, השתמשו בתירוץ של נפילת כמה אבנים מחזית הבניין כהצדקה לביטול הפעילות התרבותית והסמינרים המקצועיים וכן כדי לבטל את השכירות של בניין האיגוד לטובת פעילות אזרחית-ציבורית למשך כארבע שנים.

ההתנכלות מצד השלטון כוונה גם נגד דמויות ספציפיות, כגון ממדוח חמזה מאיגוד המהנדסים, שגורמים ממשלתיים הונחו לא לעבוד עימו משום שהוא תומך באופוזיציה, או השחקן עאדל אימאם שסדרת רמדאן שיצר נפסלה משום שמתח ביקורת על השלטון.

כניעה לשלטון או המשך עצמאות?

האם ניסיונותיהם החוזרים של משטרים שונים להגביל את האיגודים המקצועיים ולבטל את קיומם כגופים בעלי כוח פוליטי צלחו? התשובה, לדעת החוקרת עאשור, היא שלילית. מספר מקרים מהשנים האחרונות מעידים על עמוד השדרה האיתן של האיגודים, היא כותבת, ומוכיחים כי לרוב מועצת האיגוד מיישרת קו עם החלטות האספה הכללית של החברים ולא עם הדרישות שמוכתבות על ידי השלטון מלמעלה.

דוגמאות מהשנים האחרונות ניתן לראות כאמור בבחירות לאיגוד המהנדסים משנת 2022 ובאירועי החודש האחרון באיגוד העיתונאים. באיגוד המהנדסים נבחר טארק א-נבראווי לראש האיגוד, כשניצח את יריבו האני דאחי – שר התחבורה לשעבר שנתמך על ידי השלטון. בוויכוח פנימי שהתקיים באיגוד סביב נושא ההכשרה של מהנדסים במוסדות לימוד פרטיים – ויכוח שהשלטון לקח בו צד – גברה לבסוף עמדת המתנגדים לשלטון.

את חשיבות ניצחונו של נבראווי יש להבין לאור ההשלכות של "חוק 100", שכאמור מנע בפועל קיום אסיפות חברים באגודות רבות. נבראווי היה אחד המייסדים של תנועה בשם "מהנדסים נגד הפיקוח" שהוקמה ב-2004. מטרתה העיקרית היתה להתנגד לפיקוח ההדוק של המשטר על האיגוד, בין היתר באמצעות מלחמה ב"חוק 100".

בשנת 2011, עם המהפכה, בוטל החוק. לאחר ביטולו, ניסה השלטון ללא הרף להכניס לעמדות בכירות באיגודים מועמדים שתומכים בו – כדי לשמר בכל זאת את השפעתו שם – אך למרות זאת הצליח נבראווי להיבחר.

הצלחת המועמד האופוזיציוני בבחירות לאגודת העיתונאים אינה אם כן אירוע יחיד מסוגו. אך ראוי לציין גם שאגודת העיתונאים יוצאת דופן במידה מסויימת שכן הנהגתה לא תמכה באחים המוסלמים לאורך השנים. עם זאת, ובגלל האופי של העיתונות כמבקרת של השלטון, נרצח עיתונאי ב-2012 וב-2016 פרצו כוחות הביטחון ללשכת האיגוד.

אירועים חריגים וחמורים אלו יצרו אחדות מסוימת בתוך האיגוד, אולם זו הופרה במעט לאחר שהמשטר תמך בקבוצה מבין העיתונאים ועודד אותם לנסות להיבחר לתפקידים בהנהלת האיגוד כמועמדים מטעם. חלק מהם אף הצליחו להיבחר, אם כי בדיעבד לא עסקו כל כך בפעילות פוליטית אלא - בדומה למצב באיגודים אחרים – בעיקר בעניינים סוציאליים.

מאפיינים ייחודיים אלה של לשכת העיתונאים מחזקים את תחושת המחברים כי היבחרו במפתיע של מועמד המנהל אתר חדשות ביקורתי הנחשב לחתרני, ולא של מועמד השלטון, עשוי לבשר על שינוי מגמה בקרב האיגודים הפוליטיים במצרים. מחברי המאמרים טוענים כי עיניהם של חברי האיגודים נפקחות אט אט לעובדה שכבר שנים נלקחות מהם זכויות, ושאלה לא יושבו להם ללא מאבק.

האיגודים המקצועיים במצרים עשויים להיהפך מגופים מנוונים למדי לכאלה שמנערים מעליהם שנים של ניסיונות לצמצם את פעילותם העצמאית, ואולי אף לשמש דוגמה לגופים אזרחיים נוספים במצרים שיצטרפו לתביעה לחופש ולדמוקרטיזציה של המדינה, הם מסכמים.

נטע איפרגן כותבת בפרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית