ייתכן שאילו המצב הפוליטי בתוניסיה היה מוכר יותר לאזרחי ישראל, היו הקריאות "כאן זה לא פולין" הנשמעות תדיר בהפגנות כנגד הרפורמה המשפטית מתחלפות ב"כאן זה לא תוניסיה".

תוניסיה, שלאחר מחאות האביב הערבי ב-2011 כונן בה משטר דמוקרטי המבוסס על חוקה, על הפרדת רשויות ועל בחירות חופשיות, מצויה כבר כמעט שנתיים במשבר פוליטי וכלכלי חריף. משבר זה החל כאשר נשיא המדינה קיס סעיד ביצע הפיכה שלטונית – הוא פיטר את הפרלמנט שנבחר על ידי האזרחים וכתב בעצמו חוקה חדשה למדינה. צעדים אלה, שתורצו כהכרחיים להתמודדות עם "מצב חירום" כלכלי, הותירו בידי הנשיא סמכויות כמעט בלתי-מוגבלות.

לאחרונה נשבר בתוניסיה שיא אנטי-דמוקרטי חדש כאשר אחוז המשתתפים ב"בחירות" שנערכו במדינה בינואר האחרון עמד על בין 10-8% בלבד מבעלי זכות ההצבעה. זוהי נסיגה קיצונית עוד יותר משיעור ההצבעה הנמוך בין כה במשאל העם שנערך בנוגע לחוקה החדשה שכתב סעיד - שבו הצביעו רק 30% מבעלי זכות ההצבעה.

במאמר שפרסם אחמד נט'יף במגזין האינטרנטי "חִבֵּר", הוא כותב כי שיעור ההשתתפות הנמוך בבחירות - אשר מעיד כמובן על שחיקה במעט הלגיטימיות שעוד נותרה לסעיד לאחר שביצע את ההפיכה שלו – אינו נובע בהכרח מעלייה בשיעור מתנגדיו של הנשיא, כי אם מעלייה ברמת הייאוש של האזרחים, שמיתרגמת להימנעות מהצבעה.

הדבר נכון בפרט לאור המצב הכלכלי הקשה שהמדינה נמצאת בו זה כמה שנים וששימשו הצדקה להפיכה. חרף "צעדי החירום" שנקט סעיד, הוא לא הצליח עד כה לספק כל פתרון החורג מהפתרונות המסורתיים והלא בהכרח יעילים: הלוואות מגורמים חיצוניים והמשך פירוק של מוסדות המדינה הציבוריים.

משטרו של סעיד מאז ההפיכה מאופיין במספר רב של תכונות הרווחות במשטרים רודניים ופופוליסטיים, כגון יצירת קשר בל ינותק בין המדינה וטובתה לבין דמותו הפרסונלית של המנהיג, עירוב המרחב הציבורי והפרטי, קשירת קשרי נאמנות המבוססים על פחד או על מינויי מקורבים ולא על אג'נדה פוליטית משותפת, היעדר מנגנוני איזונים ובלמים שיגבילו את סמכותו של המנהיג, היעדר פלורליזם פוליטי ועוד.

במצב כזה, מדוע לטרוח לקיים בכלל בחירות, ובפרט כשניתן לחזות מראש ששיעור הבוחרים יהיה נמוך? הסיבה לכך, לדברי נט'יף, קשורה אף היא להיבט הכלכלי. כבר בשלבים הראשונים שלאחר ביצוע ההפיכה של סעיד, הפגין הנשיא רצון להמשיך להצטייר כפלורליסט וכדמוקרט – הן כדי לזכות באהדתן ובכספן של מדינות מערביות, ובראשן ארצות הברית, והן כחלק מרצון להציג את עצמו כנציג של הציבור המוחלש במדינתו.

קיום הבחירות הוא חלק מהניסיון של סעיד להציג מראית עין דמוקרטית כדי לשאוב לגיטימיות וכדי "לרצות" גורמים כגון קרן המטבע הבינלאומית, שממנה הוא מעוניין לקבל הלוואות. אבל מדוע שבחירות דמה יוכיחו לאותם גופים בינלאומיים שתוניסיה היא דמוקרטיה מתפקדת, הרי גם הם יודעים שמדובר בהעמדת פנים. מה עוד ששיעור ההצבעה האפסי הופך את הצגת הבחירות עצמה להוכחה דווקא לחוסר הדמוקרטיות של המשטר.

כדי להשיב על תהייה זו משתמש נט'יף במודל שהציע חוקר מדעי החברה יוהנס גרשבסקי (Gerschewski), לפיו שלטון רודני כמו של סעיד אינו יכול להסתמך על כוח בלבד אלא נשען גם על שתי רגליים נוספות: לגיטימציה וקישוריות. על פי גרשבסקי, לצד עוצמה פיזית, משטר טוטליטרי נתמך על ידי צעדים לבניית הלגיטימיות של השלטון בקרב האזרחים וכן על היכולת של המשטר לקשר אליו את קבוצות הכוח החברתיות והכלכליות.

במסגרת ניתוח זה, הבחירות הן צעד להשגת הלגיטימיות של השלטון לביסוס כוחו גם כלפי פנים. לאחר הבחירות האחרונות איבד הנשיא דבר מהותי – את מראית העין של היות שלטונו מבוסס על רצונם של רוב האזרחים במדינה. נוסף על כך, הוא לא השכיל להעריך מספיק את החשיבות של האלמנט השלישי - הקישוריות, ולא בנה יחסי אמון עם האליטות במדינה. לפיכך, משטרו של סעיד נותר כיום על כנו רק בזכות כוח פיזי – במקרה זה העובדה שנאמנותם של הצבא ושל ארגוני הביטחון עדיין נתונה לו.

בהיבט הכלכלי, הכותב מרחיב, ההצעה של סעיד לפתרון המשבר הנוכחי היא ניאו-ליברלית לחלוטין, על אף שהוא נהג להציג את עצמו בעבר כנוטה לסוציאליזם. גישתו כוללת צעדים כגון הפחתה של שכר העובדים בשירות המדינה, הסרת הפיקוח על מוצרי יסוד והפרטה של מספר מוסדות מרכזיים. צעדים אלה נעשים בתמיכה ובמימון של קרן המטבע הבינלאומית, ואלה כאמור מותנים ב"חיזוק הדמוקרטיה במדינה". תקציבה של תוניסיה לשנת 2023 חושף הפחתה של 26.4% בסבסוד, קיצוץ של 8% בהתערבויות חברתיות והקפאה של גיוס עובדים בשירות המדינה.

לאור הניסיונות של סעיד להצטייר כסוציאליסט, הוא נתפס לפעמים בתקשורת המערבית כ"שמלאני פופוליסט", תפיסה המבוססת במידה רבה על תיאוריה המכונה macroeconomic populism שפותחה במקור בהקשר למשטרים באמריקה הלטינית. תיאוריה זו שמנוסחת מנקודת מבט ניאו-ליברלית מתארת את השלטונות באמריקה הלטינית כ"פופוליסטיים" מבחינה כלכלית, וטוענת כי הם גרמו לניפוח השכר הריאלי ללא בסיס ולפיכך ליצירה של אינפלציה, שלבסוף הופכת את השכר לנמוך יותר ממה שהיה בהתחלה.

כותב המאמר מתנגד לתפיסה זו של מדיניותו הכלכלית של סעיד, ומזכיר כי המשבר הכלכלי בתוניסיה התחיל עוד בזמן הדמוקרטיה הייצוגית ולא יחד עם המדיניות הפופוליסטית של סעיד.

אולם לסעיד מטרות נוספות לקיום בחירות פרט להשגת לגיטימציה, והן מתבהרות לאור האופן שבו תירץ את שיעור ההצבעה הנמוך בבחירות. בנאום שנשא למחרת הבחירות טען הנשיא התוניסאי שיש לקרוא את התוצאות אחרת – לדידו, שיעור ההצבעה הנמוך בבחירות הוא תוצאה של תחושה של העם התוניסאי שהפרלמנט הוא מוסד שפוגע בעם במקום לייצג אותו. כמו כן לטענתו, בבחירות אלה לא היה מעורב "כסף פוליטי מושחת", מה שמסביר את שיעור ההצבעה הנמוך.

אלה תירוצים מנותקים מהמציאות, המתקשרים לעמדות שהשמיע סעיד כבר עם כניסתו לפוליטיקה לראשונה בשנת 2019. כבר אז הציג פרויקט תמוה הקורא לביטול שיטת הדמוקרטיה הייצוגית – שלדידו זמנה עבר והעם מאס בה – תוך שהוא מציע תחתיה שיטה שכינה "דמוקרטיה הדרגתית" או "בנייה מלמטה", ואשר לפיה ייבחרו נציגים בכל סקטור, ומתוכם ייבחרו בהגרלה נציגי מחוז, נציגי אזורים וכן הלאה עד לנציגי הפרלמנט – שלמעשה לא ייבחרו ישירות על ידי העם.

בנאום שנשא לאחר הבחירות סעיד השתמש באחוז ההצבעה הנמוך כדי להוכיח את טענתו שהעם אינו מעוניין בשיטת הדמוקרטיה הפרלמנטרית ומאס במוסדותיה. בכך השיג שלוש מטרות: ראשית, תומכים מערביים מרוצים ממנו מפני שקיים בחירות; שנית, הוא "מוכיח" את צדקתו בנוגע לכך שדמוקרטיה הדרגתית היא שיטה שנכשלה; ושלישית, הוא מצטייר כשליט היחיד האפשרי, ללא מתחרים שמסוגלים להתמודד מולו בסיטואציה של בחירות.

כעת, נראה כי סעיד לכוד בין שתי אפשרויות. הראשונה היא להמשיך במדיניות הניאו-ליברלית, בתמיכת המערב, תוך שהוא ממשיך להעמיד פנים שמדינתו דמוקרטית. מדיניות זו עלולה להוביל לבסוף להחרפת ההתנגדות של האזרחים ואולי אף להתקוממות או למהפכה נגדית.

האפשרות השנייה היא להפסיק את ההצגה הדמוקרטית בפני המערב ולהנהיג בפועל שלטון שבו כוחו בלתי-מוגבל. עם זאת, אפשרות זו תמנע ממנו למצוא כל פתרון למשבר הכלכלי המחריף, או לחלופין תדחק אותו לחפש שותפים מחוץ לעולם המערבי.

נטע איפרגן כותבת בפרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית