אני מצלם בערך 20 שנה, ואני מתפרנס משלל הערוצים בישראל. אני לא נהנה מביטחון תעסוקתי - כי אני עצמאי וככה זה אצל עצמאיים – אבל אני אוהב מאוד את העבודה שלי. עשיתי בטלוויזיה הכל. באמת הכל. ריאליטי, דוקומנטרי, תוכניות, סדרות ומה לא.

בשנים האחרונות, חלק יפה מהפרויקטים שאני עובד בהם נעשו עבור התאגיד. כולם פרויקטים שהצליחו מאוד: "זמן אמת", "קופה ראשית", "מעברות", "המנדט", "פגישה עם רוני קובן", "כראמל" ועוד. אף לא אחד מהם היה יקר במיוחד - וכולם נעשו במיקור חוץ.

בתיאוריה, את כולם יכלו גם לעשות בערוצים המסחריים. באופן מעשי, הפרויקטים לא נעשו בערוצים המסחריים. כי זו תמצית ההבדל בין התאוריה לבין המציאות. רק מהרגע שהתאגיד התחיל לשדר, התחילו לייצר היקף יצירה כזה גדול בישראל. בחמש שנות קיומו, העמיד התאגיד גוף יצירה מפואר לתרבות הישראלית שאין כדוגמתו.

ואם אנחנו מדברים על רייטינג, אז כמעט כל פרויקט שהייתי חלק ממנו חצה את רף מיליוני הצפיות ברשת. חלקם קיבלו מעמד של קאלט בתרבות הישראלית.

"כאן" יוצרים את התרבות הישראלית. בלעדיהם, נמשיך לקבל עוד מאותו הדבר שקיבלנו לפני "כאן": אנשים יושבים באולפן ומדברים על אקטואליה, אנשים מבשלים, אנשים שרים, אנשים רוקדים, אנשים רבים בתוך בית סגור, מסביב לעולם ועל אי בודד ואנשים מנסים למצוא אהבה אינסטנט - זה אחלה ויש לזה מקום, אבל מ"כאן" קיבלנו גם דברים אחרים. תוכן אחר.

ויש עוד עניין. בפחות כסף ממה שעלתה רשות השידור, התאגיד מזרים כסף במיקור חוץ להרבה יותר אנשים ומפרנס אלפי עצמאים. כותבים, במאים, צלמים, עורכים, אנשי צוות, נהגי מוניות וגם אנשי קייטרינג. תעשייה שלמה של עצמאים, ציבור שלם שאין לו שום ביטחון תעסוקתי, ועכשיו גם מאיימים עם חרב מעל צוואר הפרנסה שלהם.

אם יסגרו את התאגיד, אזרחי המדינה יישארו בלי יצירה מקורית בעברית - ואלפי עצמאים מוכשרים מאוד יישארו בלי פרנסה. זה לא צחוק.

אלירן קנולר הוא צלם ויוצר, יוצר הסרט "הטקס"