השוטרים החשודים בהתעללות בפלסטיני (צילום: יוסי זליגר)
"בננות, זבל, בדלי סיגריות וצואה"
"אחוות השוטרים" היא הכותרת שנבחרה לעטר תצלום [יריב כץ] המתפרסם הבוקר בשער "ידיעות אחרונות". נראים בו כתריסר שוטרים בדרגות ותפקידים שונים, כשהם יושבים על ספסלי בית-משפט. לא ספסלי הנאשמים, אלא ספסלי הצופים. הכיתוב הנלווה לתצלום נפתח במעט רקע: "4 שוטרי יס"מ נשלחו למעצר בית בחשד שהתעללו בפלסטיני. הם מכחישים את ההאשמות". לאחר מתן נתונים אלה, מתפנה כיתוב התצלום לעסוק בעניין שבעיני עורכי העיתון ראוי לעמוד במרכז הדיווח ולהפוך לכותרת: "חבריהם, בהם מפקדת תחנת ת"א [...] ומפקד מרחב ירקון [...] התייצבו בביהמ"ש והפגינו תמיכה".
במלים פשוטות, עבור מי שלא היה מרוכז בעת קריאת הפסקה שלעיל, במקום תצלום שער וכותרת על חשד כי שוטרים התעללו בפלסטיני, העיתון מתמקד בתמיכה שהשוטרים זכו לה מחבריהם. המסגור ההופך על ראשו את סדר החשיבות המתבקש ממשיך בכפולת העמודים השנייה של העיתון, שמוקדשת כולה לפרשה. הכותרת המרכזית בכפולה קוראת "סולידריות במדים". הידיעה עצמה, מאת אמיר זוהר וניר גונטז', נפתחת אף היא בדיווח על תמיכת המפקדים: "אולמו של שופט המעצרים התורן אילן דפרי מבית-משפט השלום בתל-אביב היה אמש מלא מפה לפה בקהל יוצא דופן: כל הנוכחים היו שוטרי מרחב ירקון, החל במפקד המרחב תנ"צ משה אדרי וכלה בכ-30 שוטרי יס"מ, שבצעד חריג הגיעו לעודד ולתמוך בארבעה מחבריהם שנעצרו בחשד להתעללות בפלסטיני".
כך, רק בסופה של פסקת הפתיחה, מבצבץ מתוך פסוקית משועבדת החשד להתעללות בעציר פלסטיני. שמו, שעלאן אבו-נג'מה, מופיע לראשונה רק בפסקה החמישית בידיעה. זאת ועוד: לצד הידיעה מתפרסם תצלום ספסל הנאשמים ועליו ארבעת השוטרים החשודים בהתעללות, אבל שטח נרחב בהרבה בעיתון, כמחצית העמוד, מוקדש לשלושה תצלומים אחרים מספסלי הצופים בבית-המשפט, שבהם נראים חבריהם ומפקדיהם של החשודים. בהשוואה, רק רבע עמוד מוקדש לידיעה מאת ירון דורון המסכמת את טענות הפלסטיני ("שמו עלי אזיקים ואז הרביצו לי בכל הגוף [...] בעטו בי והיכו אותי באלות ובכלי הנשק שלהם [...] זרקו עלי בננות, זבל, בדלי סיגריות וצואה [...] השתינו עלי. שמו על הראש שלי סמרטוט עם צואה וצילמו אותי עם הטלפונים הניידים שלהם").
נראה כי עבור כתבי הפלילים ועורכיהם, החשד בהתעללות בפלסטיני הוא שגרה שאין בה עניין לציבור, בעוד שנוכחותם של שוטרים בכירים בבית-המשפט היא אירוע יוצא דופן הראוי לדיווח ותיעוד מקיף.
ב"מעריב" הרוח המנשבת דומה למדי. הכותרת לידיעה מאת אבי אשכנזי ונתיב נחמני מוקדשת לתומכים ולא לחשד להתעללות ("ליווי צמוד"), והידיעה עצמה נפתחת בתיאור האורחים הנכבדים שבאו לאולם בית-המשפט. רק בפסקה השנייה מוזכר החשד כי כמה שוטרים התעללו בפלסטיני, ורק בפסקה השלישית מוזכר שמו של המתלונן. התצלום המרכזי בעמוד המוקדש לנושא [אמיר מאירי] מציג את השוטרים ש"באו לעזור", לשון כיתוב התצלום, ולא את החשודים בהתעללות. כדי לעזור לקוראים לזהות את ידועני המשטרה, המוכרים היטב לכתבי הפלילים, אבל אלמוניים לחלוטין עבור רוב הציבור, מסומנים שלושה מהשוטרים המופיעים בתצלום בעיגול אדום וזהותם מפוענחת בכיתוב התצלום. להבדיל מ"ידיעות אחרונות", ההפניה בשער "מעריב" עוסקת דווקא במעצר החשודים בהתעללות, ולא בתמיכת מפקדיהם. מצד אחר, ב"מעריב" אין ידיעה נפרדת המסכמת את טענות אבו-נג'מה.
ב"הארץ", לעומת זאת, כותרת קצרה במרכז שער העיתון מנוסחת כך: "חשד: 4 שוטרי יס"מ התעללו בפלסטיני". הידיעה, מאת יניב קובוביץ, נפתחת בדיווח על החשד בהתעללות, וכוללת כבר בפסקה הראשונה את שמו של המתלונן. רק בפסקה השישית מופיע אזכור – קצר – לאורחים שהתייצבו בבית-המשפט. תצלומיהם כלל אינם מופיעים. "התהפכו היוצרות בישראל", מצוטט בידיעה ב"הארץ" עו"ד אבי חימי, שמייצג את אחד השוטרים החשודים. "אנחנו חיים במדינה של מזוכיסטים, שבמקום לעצור את הפושע עוצרים שוטרים שהם מלח הארץ".
ההטיה הפוליטית השונה של העיתונים אינה הסבר תקף להבדלים בדגשי הסיקור. במקרה הנדון מדובר בעיתונאות, לא פוליטיקה. תמיכה לכך עולה מהדרך שבה מסקרים הדס שטייף ונצחיה יעקב את המקרה ב"ישראל היום". העיתון, שאין לפקפק במידת הפטריוטיות שלו, מקדיש את כותרת הידיעה להאשמה בהתעללות. ביקור בכירי מרחב ירקון בבית-המשפט כלל אינו מוזכר בדיווח.
יחסינו לאן
לרוחב כמעט כפולת עמודים ב"ישראל היום" מופיעה הבוקר הכותרת "הקונגרס לצד ישראל". הדיווח שתחתיה, מאת שלמה צזנה ומתי טוכפלד, מסכם את עמדת הסנטורים ג'ו ליברמן וג'ון מקיין, שבמהלך ביקור בישראל התייחסו בביטול לאיום המרומז שעלה מדברי השליח האמריקאי למזרח התיכון, ג'ורג' מיטשל, בדבר הקפאת הערבויות האמריקאיות לישראל.
בהמשך להערכתו של סבר פלוצקר, שפורסמה אתמול בבוקר ב"ידיעות אחרונות", העריך אתמול בערב ב"גלובס" אבי טמקין כי "בתור 'איום', עניין הערבויות לא ממש נמצא גבוה בסקאלה. [...] המשק הישראלי זוכה לדירוג מכובד בזכות עצמו, והממשל האמריקאי עלול לחוש בעצמו את ההשלכות של הורדת דירוג, אם הגירעון הפדרלי לא יקוצץ". יחד עם זאת, טמקין ממליץ לבחון את משמעות ההצהרה, מעבר לערבויות עצמן: "בסוגיית ה'איום' בעניין הערבויות, מוטב שהממשלה והאזרחים יתחילו לבדוק מה כן חשוב, ומה כן יכול להשתבש. הקפאת הערבויות משמעותה שארה"ב לא ניצבת מאחורי ישראל, לא רק בהנפקות של כמה סדרות של אג"ח, אלא בכל דבר".
בינתיים, מכל מקום, ארה"ב של אמריקה עדיין ניצבת מאחורי ישראל. עמוס הראל מדווח הבוקר ב"הארץ" כי "צבא ארה"ב יציב בקרוב בישראל ציוד חירום בשווי 800 מיליון דולר, פי שניים משווי הציוד הפרוס בארץ כעת".
שותפים לעבודה
הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"הארץ" מוקדשות שתיהן להידרדרות הבטחונית בחזית הדרומית. בעוד הכותרת של "הארץ" קוראת, "הסלמה בעזה: 3 חברי ג'יהאד-אסלאמי נהרגו בתקיפת חיל האוויר ברצועה", הכותרת ב"מעריב" מותאמת יותר לקורא שזמנו מוגבל. כל כולה מלה אחת בלבד – "הסלמה", ומעליה מופיע תצלום של לוחם רעול פנים.
מתחת לכותרת מדווחים ב"הארץ" עמוס הראל, אבי יששכרוף ואנשיל פפר על האירועים העיקריים ברצועה אתמול ובימים שלפני כן. הידיעה כוללת נתונים, ציטוט מפי "גורמי ביטחון בכירים", ולקראת סיום גם עמדות ראש שירותי רפואת החירום בעזה ונציג חמאס. ב"מעריב" הכפולה הפותחת מוקדשת כולה לחזית הדרומית. ידיעה חדשותית מאת אמיר בוחבוט, עמית כהן ומיה בנגל מסכמת את ההתפתחויות, ושני מאמרים מרחיבים על עמדות הצדדים, עפר שלח על "הצד הישראלי" ועמית כהן על "הצד הפלסטיני". בראש כפולת העמודים, תחת הכותרת "שבוע של הסלמה", מופיעה רצועה צרה המסכמת את עיקרי האירועים בימים האחרונים.
מעבר להבדלים במסגור ההסלמה בחזית הדרומית, ניכר הבדל גם באופן ההגשה. "מעריב" משתדל ללכת לקראת הקורא, לפשט את המידע ולהציגו באופן נגיש. ב"הארץ" מעבירים את המלאכה אל הקורא. עליו מוטלת האחריות לקרוא את הידיעה ולחלץ ממנה מהי עמדת ישראל, מהי עמדת חמאס ומה אירע בימים האחרונים שהוביל להסלמה הנוכחית. בעידן של משבר מחריף בעיתונות המודפסת, הגישה של "הארץ" מנוגדת להיגיון המניע את מרבית העיתונים. אגב, היא אינה מסתכמת בנוסח הכותרות והידיעות בעיתון. מדיניות העיתון קובעת כי מנויים המתגוררים מעל לקומה שלישית בבניין ללא מעלית אינם זכאים לקבל את העיתון עד לפתח ביתם. ירצו לקרוא את הגרסה המודפסת של עיתון "הארץ" עם שחר, יואילו נא לצאת מדירתם ולרדת ארבע קומות עד לתיבת הדואר, או לאסוף את העיתון מהקומה השלישית. גם מדיניות זו מנוגדת להיגיון שמניע את מרבית העיתונים; אם נמצא האדם שמוכן לשלם עבור עיתון יומי, הולכים לקראתו ככל הניתן.
נטול עניין אישי
הידיעה הקצרה שהופיעה אתמול בבוקר במוסף "עסקים" של "מעריב", ולפיה הלוואת הענק שסיפק בנק הפועלים לאיש העסקים שאול אלוביץ' ניתנה בריבית נמוכה במידה שעוררה "תמיהה" במערכת הפיננסית, מקבלת הבוקר ידיעת המשך ב"כלכליסט".
כמו הידיעה ב"מעריב", גם הידיעה ב"כלכליסט" קצרה ומוצנעת בתחתית עמוד פנימי. תחת הכותרת "בנק הפועלים: 'לאריסון אין עניין אישי במימון לאלוביץ''", מדווחים סיון איזסקו ותומר זלצר כי הלוואת הענק לאלוביץ' תובא לאישור רגיל בבנק, משום ש"לא היה לבעלת השליטה בבנק או לדירקטורים עניין אישי באישור מימון", לשון ההודעה מטעם הבנק.
איזסקו וזלצר מזכירים בפסקה השנייה והאחרונה של הידיעה כי טענת הבנק "מוצגת חרף שותפות ארוכת שנים שנמשכת בין המשפחות אלוביץ' ואריסון. ב-2005 מכרה אריסון כמחצית מחברת יורוקום לידי אלוביץ', שהחזיק אז ביתרת המניות. כיום שותפים השניים גם בקבוצה המתמודדת על רכישת מתחם השוק הסיטונאי בתל-אביב מידי תנובה, בעסקה שהיקפה נאמד במיליארד שקל". אגב, על הגובה החריג של הריבית דווח ב"כלכליסט" כבר לפני כמה ימים, בלי שנתון זה יובלט בידיעה.
שלוש הערות
1. בראש עמ' 6 של "מעריב" מופיעה ידיעה מאת "כתב 'מעריב'", שנולדה בעקבות מאמר המתפרסם הבוקר במדור הדעות של העיתון. אלוף (מיל') גיורא איילנד משיב במאמר זה לטענות שעלו בכתבה מאת קלמן ליבסקינד על פסק הדין בתביעת סרן ר' נגד אילנה דיין. ליבסקינד ציטט בכתבתו משיחה שקיים איילנד עם סרן ר', ובה ניסה להניא אותו מלהמשיך בתביעה נגד דיין ולבחור בדרך של פשרה. איילנד טוען הבוקר כי סרן ר' הגיע לפגישה עימו בידיים לא נקיות. "בראייתו מטרת השיחה לא היתה להקשיב, אלא להקליט אותי ללא ידיעתי", כותב איילנד ובהמשך מוסיף, "מאכזב לראות ששיחה ידידותית בין מח"ט גבעתי לשעבר לבין מ"פ מוקלטת מאחורי הגב ומתוארת אחר-כך כ'שיחת איום'".
2. כותרת בשער האחורי של עיתון "הארץ" קוראת: "שכירים היינו לפרעה במצרים". יובל אזולאי מדווח כי מניתוח מערך קברים עתיקים שהתגלה ליד הפירמידות במצרים עולה כי בוני המבנים לא הועסקו בתנאי כפייה אכזריים אלא קיבלו שכר, מזון ומקומות לינה מסודרים. כותרת הידיעה מבוססת על הנוסח המוכר מהגדה של פסח. משתמע ממנו כי בוני הפירמידות היו בני ישראל. ד"ר רפאל ונטרה, אגיפטולוג המצוטט בידיעה, מזכיר כי "מי שלמד את הנושא בצורה נכונה יודע שלא עבדים הקימו את הפירמידות במצרים ובטח ובטח לא בני ישראל".
3. כתבת השער במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" היא ראשונה בסדרה, מאת יועז הנדל, ובמהלכה מתעתד הכותב לבקר ב"ארץ השמאלנים" ולדווח על מנהגיהם ודעותיהם. בכתבה הפותחת נפגש הנדל עם כמה נציגי קיצון של השמאל ובין היתר כותב: "אני מופתע לשמוע בפעם הראשונה שיש כאלה שרואים בתקשורת מונופול ימני".
ענייני תקשורת
במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מדווח בועז ביסמוט על מותו של עיתונאי בריטי באפגניסטן.
אמיתי זיו מדווח ב"דה-מרקר" כי בעתיד תשתלב בשוק הישראלי חברה רוסית המציעה חבילת ערוצים זרים על גבי פלטפורמה אינטרנטית.
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי מתביעה שהגיש החינמון "ישראל פוסט" נגד חברת ההפצה הדריה, האחראית על הפצת עיתונים ברכבת, עולה כי העיתון "ידיעות אחרונות" רצה לחתום עם החינמון על חוזה הפצה משותף ברכבת.
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי שורת הקיצוצים ברשות השידור יצאה לדרך ללא הליך מסודר.
יובל יועז מצטט ב"גלובס" מדברי מיכל אגמון-גונן בכנס שנערך לאחרונה. אגמון-גונן, נזכיר, היא השופטת שנתנה היתר לשדר משחקי כדורגל של הליגה האנגלית הבכירה באמצעות אתר אינטרנט. "אף שהפרשה תלויה ועומדת כעת בערעור בבית-המשפט העליון", כותב יועז, "ניאותה אגמון-גונן לדבר על פסיקתה". כותרת כתבתו של יועז היא ציטוט מפי השופטת: "לא רק ליוצרים יש זכויות, אלא גם לגולשי האינטרנט".
בטור ביקורת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" מרעיפה גפי אמיר מחמאות על תוכניתם של אורלי וילנאי וגיא מרוז, וזאת כמעט שנה לאחר שמרוז יצא במסע נקמה פומבי נגד אמיר, בעקבות ביקורת שלילית שכתבה. נמתין לסוף-השבוע לראות אם מרוז ייצא הפעם במסע תשבחות למבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות".