לפעמים מרוב מאמץ להוכיח שאתה לא מדבר מפוזיציה, אתה מוצא את עצמך עמוק בתוכה. התקשורת הישראלית פוסט-הקמת-הממשלה, וביתר שאת בגל החמישי של הקורונה, היא דוגמה טובה.

מי שקורא עיתון או צופה במהדורת חדשות בלי להיות כאן באמת, עלול לחשוב בטעות שאנחנו חיים באזור מוכה אסון: מדינה בכאוס ובהלה, שוד ושבר, מאבסורד ועד מחדל. טון של פאניקה מוחלטת שולט בכותרות. המציאות כמובן שונה בתכלית.

כן, יש בלבול במוסדות החינוך וכן, אפשר לעשות את זה טוב יותר. אבל יותר משני מיליון תלמידים מתייצבים מדי בוקר בכיתות, ובגנים שרים לאילנות. למישהו יש ספק שעם הממשלה הקודמת היינו כבר מזמן בסגר גורף וכנראה גם סוחף את שאר העולם, כי כזכור, כולם מתקשרים ומסתכלים עלינו?

כן, יש תורים בבדיקות וכן, האנטיגן מפספס חיוביים. אבל זה גם יתרונו: לזהות מי בעל פוטנציאל נמוך להיות מדבק ביממה הקרובה גם אם הוא נושא את הנגיף, במקום לשלוח עוד מאות אלפים (ואת כל מי שנחשף אליהם) לבידוד מיותר. קוראים לזה ניהול סיכונים.

כן, ההנחיות משתנות בתדירות גבוהה. כי במספרים כאלה, לנהל מגפה זה קצת כמו להיות מ"פ בשדה קרב: הרבה טקטיקה ותגובות לשינויים וגמישות והתאמות תוך כדי תנועה. מזל שההנחיות מתעדכנות ואין קיבעון, ומותר גם להעריך את קיצורי הביורוקרטיה.

כן, בהרבה מקרים סומכים על הציבור שהוא בוגר ואחראי דיו כדי לדעת מה לעשות, בדיוק כמו ששר הבריאות אמר בראיון ואחר כך ב"ארץ נהדרת". לא בכל דבר אפשר וצריך להאכיל אותנו בכפית. קוראים לזה לקיחת אחריות.

במציאות שמחוץ לעיתון הציבור לא בהיסטריה. הוא מתייצב במרכזי החיסונים, חוגג ימי הולדת מצומצמים, חלקים ממנו עוטים מסכות גם במקומות פתוחים. קוראים לזה בריאות, לא פחד משוטרים

במציאות שמחוץ לעיתון, הציבור לא בהיסטריה. הוא בוגר ואחראי, מותש ומבקש לחיות את חייו. הוא מתייצב באחוזים יפים במרכזי החיסונים, חוגג ימי הולדת מצומצמים, אפשר אפילו לראות חלקים גדולים ממנו עוטים מסכות גם במקומות פתוחים. קוראים לזה בריאות, לא פחד משוטרים.

השיקולים - גם אם חלקם מוטעים בעיני חלקינו, טיפשיים ממש בעיני אחרים - הם מקצועיים. לפחות הפעם ברור שזה לא סקטוריאלי, לא לוביסטי ולא ביביסטי. בדילמות הרפואיות מכריע פרופ' נחמן אש - לא הנכד של הרב קנייבסקי או האולם של בן דוד של מיקי זוהר, לא הפגנה או משפט כזה או אחר.

את כל זה הכתבים, העורכים ואפילו המו"לים מבינים, אלא שיש להם שתי בעיות: האחת, הם צריכים רייטינג, טראפיק ומכירות. גם כך הם קיצרו את המהדורות, והציבור בורח לנטפליקס. הבעיה השנייה חמורה יותר: האין-פוזיציה. האובססיה להוכיח שאין להם אחות, ושבאמת הם היו ענייניים כל השנים האלה. התעמולה היומיומית נגדם הצליחה מעל ומעבר, ולא רק בביסמוטים, בברדוגואים ובאב"חים שממלאים כל במה. זוכרים את העליהום על מרב מיכאלי שקפצה לאמריקה בזמן שלנו המליצו להישאר, עד שהתברר שהיא בלידת פונדקאות? הביקורת המקורית מובנת; הנימה מוגזמת לחלוטין.

אבל זה עוד כלום לעומת הציניות כלפי ראש הממשלה. מדי פעם - לעיתים נדירות מדי, בהתחשב בנסיבות - הוא מכנס מסיבת עיתונאים. בדרך כלל לא בפריים טיים, ויש אפילו תשובות לשאלות. האם יש משהו יותר חשוב, מעניין ומשרת ציבור מלהשמיע אותו? יש גם יש: לעבור לגבי ברבש שמברבר משהו על סמך הפתיח, לא לפני שעמית סגל מפרשן. וכל כך למה? כי לקראת הסוף - בעיקר לקראת בחירות - העזו לחתוך הצהרות חד צדדיות של ביבי. אז הנה, חותכים גם אותו.

יעל אודם מדווחת על "כאוס במערכת החינוך" בשל גל האומיקרון, חדשות 12, 9.1.2022 (צילום מסך מאתר mako)

ויש גם מחוות לספר ההוא של בנט, שהפרשנים שולפים בעקיצה. בדיקה פשוטה תגלה שחלקים לא מבוטלים ממנו דווקא מיושמים עכשיו בשטח, חלקם גם עובדים לא רע. "על הממשלה להגיב במהירות", בנט כותב שם, ובאמת, בגל הדלתא - במשמרת שלו - בזבזנו זמן יקר בנתב"ג. לעומת זאת, מבצע הבוסטר הראשון בעולם, בקדנציה שלו, יצא לדרך בזריזות וביעילות. באומיקרון הוא כבר היה הראשון לזהות, בפרפרזה על קודמו, והביא לסגירה מהירה של שער הכניסה לישראל, לרכישת התרופות הראשונות ולאמירה ברורה, כשעוד חשבו שהוא מאבד את שפיותו, שזה יגיע לכל בית.

מפתיחת שוק הבדיקות לתחרות ועד החלפת האיטיות והשמרנות של מערכת הבריאות בגמישות, סתגלנות ויצירתיות; מגמילה מהחלטות בדקה ה-91 ועד התנגדות נחרצת לסגרים - בנט כתב וזה אכן קורה. "צריך להעניק לכוחות האדירים הטמונים בעם שלנו מרחב תמרון עם מעט איסורים ומגבלות", נחתם הספר. תאהבו את זה או תשנאו - זאת כרגע המדיניות.

מה חשוב יותר מלהשמיע את התשובות של בנט במסיבת עיתונאים? לעבור לגבי ברבש שמברבר משהו ולעמית סגל שמפרשן. וכל כך למה? כי לקראת הבחירות הקודמות העזו לחתוך הצהרות של ביבי. אז הנה, חותכים גם אותו

והתקשורת בשלה: קוצו של יוד, קלה כבחמורה, כאילו באמת קיים דמיון בין טעויות שוליות לנוזלי גוף כאלו ואחרים שהטילו לא מזמן על כולנו. לעומת זאת, על רפורמות של החיים עצמם, שדיברו עליהן שנים ואושרו כעניין של מה בכך, כמעט שלא שומעים. למה כן מוקדש זמן אוויר אינסופי עם הגרפיקות המתקדמות בארסנל? לעוד סקר טרי של אילו הבחירות היו נערכות היום.

כלב השמירה תפקידו לבקר. טוב שיש מי ששואל שאלות ומפנה זרקור לכשלים ולבעיות. אבל יש גם עניין של טונים ומינונים, של מסגור ושל פרופורציות. בהתחשב בנסיבות, בהתחשב במספרי ההדבקה האסטרונומיים לעומת המצב בבתי החולים, ביחס לעולם וביחס לעצמנו - הממשלה מתנהלת בגל הזה באופן סביר ומעלה. זו התקשורת שמועלת בתפקידה, זורעת דכדוך וחרדה, והיא עושה את זה תוך כדי מלחמה. לפחות היא לא מדברת מפוזיציה.

גיא רונן הוא עיתונאי ועורך חדשות לשעבר וכיום איש תוכן וקריאייטיב