מלחמת הלבנון של הסוקרים

ארבע מאות שלושים ואחד קולות בלבד מנעו הבוקר ביזיון גמור של הסוקרים, הדוגמים וכל הפרשנים שמסבירים לקוראי העיתונים איך ומדוע ניצחה ציפי לבני את שאול מופז, ומה עליה לעשות כעת, משנבחרה להוביל את מפלגת קדימה. 431 קולות מנעו הבוקר מכולנו להתעורר לעוד "יום כיפור" של הסוקרים והפרשנים, ולהסתפק בסתם מפלונת משפילה ומדכאת – מלחמת לבנון של הסוקרים והפרשנים.

במערכות "ישראל היום" ו"הארץ" ירדו העיתונים לדפוס עוד לפני שהתברר כי תוצאות האמת שונות מאוד מתוצאות המדגמים. ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" (הוצאה שנייה) הכותרות הראשיות כבר משקפות את ההתפתחויות הליליות ("קרב צמוד" ופשוט "צמוד", בהתאמה).

הפעם ניצלו כולם בעור שיניהם. חבל, כי פיאסקו אמיתי של סוקרים ודוגמים היה יכול להחליש מעט את מעמדם, אולי אפילו לגרום לאמצעי התקשורת להרהר מחדש בנחיצותם. במחשבה שנייה, כבר היו כל-כך הרבה מקרים של סקרים שגויים בתכלית ומדגמים שכשלו מלחזות את תוצאות האמת, ועובדה היא כי הסוקרים והדוגמים עדיין איתנו, עדיין מקבלים פתחון פה נרחב לקראת כל מערכת בחירות, ועדיין זוכים לתשומת לבה של התקשורת. נראה שאין ברירה אחרת, סוקרים ודוגמים משרתים טוב מדי את מטרות העיתונים ומהדורות החדשות האלקטרוניות (סיפוק כותרות דרמטיות, לא דיווח עובדתי ומאיר עיניים על המציאות) מכדי שמישהו יסכים לוותר עליהם, לא משנה כמה טעויות עוד יעשו.

הסיקור העיתונאי של יום הבחירות המקדימות בקדימה ארוך ומשעמם כיום הבחירות עצמו. ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" הנושא נסקר על פני 15 עמודים, יחס של בערך עמוד לכל 2,000 מתפקדי קדימה שטרחו ובאו להצביע. אפילו הפרשנים מודים כי הבחירות האלה לא עיניינו כמעט איש. חמי שלו כותב הבוקר ב"ישראל היום" על "פריימריז הרי גורל, לכאורה, שמלבד קומץ עיתונאים, כמה אלפי מצביעים ומשפחות המועמדים עצמם – לא עיניינו כמעט איש". ירון פריד, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מעניק את "מדליית האנדרסטייטמנט" לכתבת ערוץ 1 איילה חסון, אשר בשלב מסוים של הערב דיווחה כי "לא מעניין פה אצלנו באופן מיוחד".

אגב, שמתם לב שהסטייה העולה מתוצאות האמת של הסקרים והמדגמים תמיד-תמיד פועלת לרעת המועמד "שלנו" (אליטה אשכנזית-חילונית)? אולי הגיע הזמן להקים מכון סקרים ומדגמים שכולו על טהרת האוכלוסייה המנוחשלת בישראל. כך, גם ייווצרו עוד כמה מקומות תעסוקה לנשים מזרחיות שומרות שבת, וגם תהיה אפשרות ממשית לכך שהציבור יקבל סוף-סוף תחזיות מהימנות יותר בעת מערכות בחירות.

חוץ מהכותרת, כל הכתבה היתה נכונה

בתחתית עמ' 22 של "גלובס", שהופץ אמש, מופיעה מסגרת קטנה תחת הכותרת "הבהרה", וכך נכתב בה: "בראיון עם הגורו הסביבתי חיימי לרנר ('גלובס', 16.9.2008), לא התייחס המרואיין בשום שלב של השיחה למכונית החשמלית של שי אגסי, אלא טען שמכוניות באשר הן פוגעות בסביבה ויש להשתמש בתחבורה ציבורית".

רק רגע, שואל את עצמו קורא "גלובס", לאיזו כתבה בדיוק מתייחסת ההבהרה? הזכירו נא את כותרתה של הכתבה... אה כן, כותרתה היתה המשפט "המכונית של אגסי אינה הפתרון", משפט שהופיע – לרוחב כל עמוד העיתון – כשהוא נתון במרכאות, משמע ציטוט ישיר של המרואיין, אותו חיימי לרנר. כיצד ייתכן שמשפט על "המכונית של אגסי", שהופיע בכותרת כציטוט ישיר, בא מפיו של אדם ש"לא התייחס בשום שלב של השיחה למכונית החשמלית של שי אגסי"?

עיון בטקסט הכתבה [דליה טל] מעלה כי הנוסח בה זהיר בהרבה. שם כתוב רק כי "המכונית החשמלית של שי אגסי, הוא [לרנר] משוכנע, לא תפתור שום דבר, בוודאי לא את בעיית הגודש בכבישים, את בעיית החניה ואת הצורך להוסיף עוד ועוד מחלפים, שהם לדעתו בעיות חמורות לא פחות מבעיית זיהום האוויר".

השם אגסי, כמו גם מכוניתו, אולי לא מוכרים לקוראי העיתונים הרגילים, אך בעיתונות הכלכלית הוא ומכוניתו נפוצים למדי, ואפשר אף לקבוע שהם סוג של ידוענים של הקהילה העסקית. הכתבת, כך נראה, הסיקה מסקנה הגיונית מרוח דבריו של הגורו הסביבתי, ושתלה את שמו של אגסי כבר בפסקה השלישית של הכתבה, כדי להוסיף קצת פלפל לראיון. העורך, כך נראה, עשה את עבודתו נאמנה, ושלף מתוך הכתבה את המשפט שהיה לדעתו הנפיץ ביותר. חבל, כי הגורו הסביבתי סיפק משפטים אחרים בראיון, שאותם דווקא כן הוציא מפיו, שהיו מעניינים לא פחות מהסכסוך שמעולם לא התגלע בינו ובין אגסי ומכוניתו.

ברור כי הטעות העקרונית במקרה זה היתה של העורך שמיקם את הציטוט, שמעולם לא היה, בין מרכאות. לו היה בוחר משפט אחר מהכתבה, קרוב לוודאי שחוסר הדיוק הקטן שהופיע בגוף הטקסט לא היה מוביל להבהרה, כפי שקורה עם מרבית הדיוקים הלקויים המופיעים באופן תדיר בתקשורת. אך הלהיטות לעימות בינאישי עולה בתקשורת הישראלית על כל עכבה.

כל-כך קל בימינו למקם משפטים בין מרכאות ולהפוך הנחה של עיתונאי לציטוט של מרואיין, והנה, מצד אחר, דווקא התיקונים לא נתונים משום מה במרכאות. והרי במקרה זה המרכאות הכפולות מתאימות הרבה יותר לפרסום של אמש ב"גלובס", ולא לזה של שלשום. קוראי העיתון לא באמת קיבלו הבהרה, לכל היותר הם קיבלו "הבהרה".

מקום מוזר ושמו עיתון

"יש הרבה מקומות שאפשר להתחיל בהם את הסיפור הכלכלי המזעזע שמתרחש בימים אלה בוול-סטריט, אבל אנחנו נתחיל במקום מוזר. בעיתון". כך כותב גיא רולניק, בטור הפותח את מוסף "מרקר ויק" של "דה-מרקר".

רולניק חוזר לגליון המגזין "ביזנסוויק" מה-19 בפברואר 2007, ומנתח את תחזיותיו השגויות לאור המפולת הפיננסית של הימים האחרונים. "השער של הגיליון היה מיוחד", כותב רולניק. "הופיעו בו רק שני משפטים: 'זהו עולם של ריבית נמוכה, נמוכה, נמוכה. מדוע הכסף ימשיך להיות זול עוד הרבה יותר זמן ממה שאתם חושבים'. השער הפנה לכתבה גדולה שבמרכזה תיבת פרשנות עם הכותרת: 'מדוע שוק הנדל"ן לא ירד מהפסים'".

רולניק מצטט בטורו כמה תחזיות משמעותיות מתוך הגיליון, ומצרף להן תיאורים קצרים של ההפכים הגמורים שהתרחשו במציאות. בסיום הדוגמאות כותב רולניק: "כל הציטוטים המשעשעים שהופיעו ב'ביזנסוויק' בפברואר 2007 אינם ייחודיים לעיתון זה". משמע, הדברים איפיינו את מרבית העיתונות הכלכלית באותה התקופה.

הטור של רולניק מזמין בדיקה של התחזיות והכותרות הבולטות שהופיעו ב"דה-מרקר" בתחילת 2007.

ענייני תקשורת

יעל גאוני מדווחת ב"גלובס" כי ארקדי גאידמק עתיד להפיץ חינמון שבועי בירושלים בעשרות אלפי עותקים. החינמון יופץ בדיוור ישיר ובצמתים מרכזיים בשלוש גרסאות: האחת בעברית, שתופץ לכלל העיר; השנייה בערבית, המיועדת למזרח העיר; והשלישית (ככל הנראה אף היא  בעברית), שתחולק באזורי המגורים של תושבי העיר החרדים. יש לצפות כי החינמון יכלול חומר תועמלני שישרת את גאידמק בבחירות המוניציפליות בעיר.

במוסף "סופשבוע", המחולק היום למנויי "מעריב", מופיעה כתבה על וידא, יארה וואריה משעור. הראשונה היא אלמנתו של הסופר והעיתונאי לוטפי משעור, מייסד "א-סינארה". השתיים הן בנותיו, שיחד עם אמן מנהלות את האימפריה התקשורתית שהותיר משעור לאחר מותו; אימפריה הכוללת לא רק את השבועון המופץ ב-30 אלף עותקים, אלא גם מגזין נשים המופץ ב-20 אלף עותקים, מגזין בריאות, אתר אינטרנט שפוקדים כמאה אלף גולשים ייחודיים ביום, וחברת פרסום. בנות משפחת משעור מספרות לכתבת ליאת שלזינגר על הקשיים שבהם נתקלו כשביקשו, בתור שלישיית נשים, להמשיך לנהל את אימפריית התקשורת שהקים משעור, ועל המחסור בפרסומות של חברות ישראליות. לדבריהן, אמצעי התקשורת שבבעלותן סובלים מחרם ממשי מצד משרדי פרסום, הנובע מגזענות.

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי זכייניות הערוצים המסחריים לא עמדו במחויבויות התוכן שלהן בשנת 2007. לפי ההערכות, ערוץ 10 השקיע כ-15 מיליון שקל פחות מהסכום שהתחייב להשקיע, ואילו זכייניות ערוץ 2 השקיעו כ-42 מיליון שקל פחות משהתחייבו.

עומר שוברט, הכותב את מדור ביקורת התקשורת במקומון "העיר – תל-אביב", מפנה את תשומת לב קוראיו לעובדה כי אורי שרצקי, שהתראיין לכתבה שפורסמה בשבוע שעבר במקומון הירושלמי מרשת "מעריב" ועסקה בירידה בסטנדרטים האתיים של "העיר – כל העיר", הוא עורך הספורט של המקומון שבו פורסמה הכתבה. עובדה זו, מדגיש שוברט, לא צוינה בכתבה.