מפגינה מתומכי בנימין נתניהו שבאה לעודד אותו אתמול (16.11) בבית המשפט המחוזי בירושלים דפקה מקל בראש של העיתונאי ברוך קרא מחדשות 13 והעיפה לו את הכיפה. שניים מעמיתיו לערוץ, אביעד גליקמן ורביב דרוקר, ספגו אלימות מילולית זוועתית. והם לא היחידים: שורה ארוכה של עיתונאים הותקפו בשנים האחרונות בידי תומכי נתניהו כתוצאה מהסתה מתמשכת ומסע דה-לגיטימציה של מי שמכהן כיום כראש האופוזיציה. "התקשורת מגויסת", "תהיו גברים תתקפו את התקשורת" – היה מי שקלט את המסר ועשה עבורו את העבודה המלוכלכת.
לפני כשנה פרסמנו במכון זולת לשוויון ולזכויות אדם נייר מדיניות בשם "עיתונאים תחת מתקפה", ובו שתי יוזמות חקיקה להגנה על אנשי תקשורת. שתי היוזמות האלה אומצו בכנסת הקודמת בידי ח"כ מרב מיכאלי (העבודה). לפי היוזמה הראשונה, תקיפת עיתונאים בעת מילוי תפקידם תיחשב לעבירה פלילית. יתר על כן, שורה של מקרים ייחשבו לתקיפת עיתונאי "בנסיבות מחמירות", ובהם אלימות משטרתית כלפי אנשי תקשורת. לפי היוזמה השנייה, יתווסף תיקון לחוק הטרדה מאיימת שיאפשר ליועץ המשפטי לממשלה לבחון קובלנות על הטרדה מאיימת בחומרה יתרה כשמדובר בעיתונאים. כמו כן יונהג מנגנון פיצוי ללא הוכחת נזק לעיתונאי במקרה של הפרת צו כזה.
איך בכלל הגענו לרגע הזה שצריך לחוקק חוקים שמבקשים להגן על עיתונאים? מה שמתרחש היום לנגד עינינו הוא שיאו של תהליך שהחל עם כהונתו של נתניהו כראש הממשלה, וממשיך גם כעת בתפקידו כיו"ר האופוזיציה. בתקופה הזו התקשורת הופרטה לדעת והתנהלה כשופר של בעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים. נתניהו הילך אימים על כל כלי תקשורת שסירבו להתיישר עם האינטרסים שלו. המינויים המפורסמים שיזם במשרד התקשורת ומתבררים כעת בבית המשפט נועדו להנציח את שליטתו במשרד הלכה למעשה. גם הניסיון הכושל שעשה לקדם את "חוק התקשורת" נועד לאפשר לו כראש ממשלה לקבל שליטה ללא מצרים בכל כלי התקשורת בישראל. אם ההצעה הייתה עוברת, היא הייתה מעמידה את ישראל בשורה אחת עם מדינות דיקטטוריות למהדרין, שבהן התקשורת אינה חופשית והתכנים המשודרים מוכתבים על-ידי המשטר.
"הם לא יחליטו". שלט הבחירות של הליכוד ועליו דיוקנותיהם של בן כספית, אמנון אברמוביץ', גיא פלג ורביב דרוקר, ינואר 2019 (צילום: פלאש 90)
נתניהו לא בחל בשום אמצעי בחתירתו לשלוט בתקשורת, להפחיד אותה, להכניע אותה, ולהפוך אותה לצייתנית וממושטרת. הוא תקף עיתונאי אחר עיתונאי, מיתג את כתבי השידור הציבורי כאויבים ואת הערוצים המסחריים המבקרים אותו כמפגעים בדמוקרטיה, ויצא בקריאה להחרים אותם. האיש שרצה שיזכרו אותו כ"שומר ביטחון ישראל" ומשמש היום כיו"ר האופוזיציה מתגלה כאדם שעסוק בעיקר בתדמיתו וברדיפה אובססיבית אחרי עיתונאים.
אין קו שנתניהו לא חצה, אין נורמה שלטונית שהוא לא השחית. האיש עשה קריירה מהסתה, שיסוע ועידוד אלימות בחברה הישראלית. וכשאין לך יותר מה להציע, כל מה שנותר לך הוא ללכת על הראש של עיתונאים. ויש מי ששומע את הקולות ומבין את המסר – את זה חשו על בשרם קרא, דרוקר וגליקמן.
אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה על העיתונות החופשית בישראל ועל הגנתם של עיתונאים - על זכותם לחיים ולביטחון, למימוש חופש העיסוק ולחופש הביטוי. לא פחות. זו אינה סיסמה חלולה. זו סכנה ממשית לדמוקרטיה.
כעת נותר לראות מי יהיה חבר הכנסת שירים את הכפפה ויאמץ את הצעת החוק שלנו.
זהבה גלאון היא נשיאת זולת – לשוויון וזכויות אדם, ולשעבר יו"ר מרצ